ב”ה
שאלה
השנה סיימתי את לימודי בפקולטה למשפטים ועלי להחליט לאיזה תחום אני פונה, האם ישנם שיקולים תורניים אשר צריך לקחת בחשבון?
תשובה
המקצוע שבחרת הוא בעייתי היות ומדובר על שותפות במערכת שאינה מקבלת את משפטי התורה. אני מברך אותך שיגיע היום ובו לא תהיה לך עבודה כי מדינת ישראל תאמץ באופן רשמי את דיני התורה. אך עד שזה יקרה- נציג את האפשרויות השונות.
בית משפט
במידה והנך חפץ לבחור בייצוג לקוחות בפני בית משפט תעמוד לפני שלוש אפשרויות:
א. שקרן- במידה ואתה נוטה לכך שהאדם שאותו אמור לייצג משקר ומנסה לגרום לאחרים עוול, הרי אז אסור לך לסייע לו. וזו כוונת המשנה באבות (פרק א משנה ה) “אל תעש עצמך כעורכי הדיינים” שלא ללמד את אחד מהצדדים טענות שקריות.
ב. הכול פתוח- כאשר לא גיבשת דעה כלפיו ואפשר שהצדק עימו, זכותך לתת בו אמון ולעזור לו לטעון את מה שהוא מחזיק לאמת.
ג. צודק- נתקלת בעוול שנעשה ללקוח מצווה עליך לסייע לו להוציא את הצדק לאור. ניסח זאת היטב הרב שטרנבוך “אם משוכנע שהצדק עם מרשו אשר אינו יודע היאך לבסס דבריו ולטעון , ישנה מצווה להציל עשוק מיד עושקו ולהשיב אבידה לבעלים” (תשובות והנהגות תשצ”ד).
לבסוף, ישנה ציפייה ממך שתדאג ליידע את הלקוח (כאשר הדבר שייך) שיכולה להיות בעיה של ריבית או גזל בפסק הדין.
תעבורה ומשפט פלילי
תעבורה- יש לשלטון במדינת ישראל סמכות הלכתית לתקן תקנות המיועדות לשמור על בטיחות בדרכים. לכן בתחום זה לא תמצא סתירה בין משפטי התורה וחוקי התעבורה, הדרך סלולה להגיע עד כס המשפט ולהתמנות לשופט תעבורה.
פלילי- הענישה הנהוגה במדינת ישראל אינה תואמת את דרכה של תורה.
אולם כבר כתבו ראשונים שהייתה מערכת ענישה נוספת אשר תפקידה לייצר הרתעה לעבריינים בהתאם לצורך השעה בנוסף לעונשי התורה . הר”ן בדרשותיו ביאר את הצורך במשפט המלך וכך כתב “ידוע הוא כי המין האנושי צריך למשפט ויחויב להענישו כפי תיקון סדר מדיני וכפי צורך השעה שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו, ויהיה העולם נשחת ( הדרוש האחד עשר).
לאור זאת יש תוקף הלכתי לחוקי מדינת ישראל בתחום הפלילי (לכתחילה היה צריך ליישם את עקרונות הענישה התורניים). ניתן לייצג אף עבריינים ולהעמיד לזכותם את הכלים המשפטיים הקיימים במערכת המשפט אך ללא שימוש בשקרים. למשל, ניתן להטיל ספק בראיות שהוצגו כנגד הנאשם אך בניית אליבי שקרי אסורה (על פי הנחיית מחבר מנחת אשר).
ייעוץ משפטי וחוזים
ניתן לעסוק בייעוץ משפטי ללא ייצוג בבית משפט וכן לערוך חוזים משפטיים בין גופים שונים כמובן מתוך זהירות לאיסור ריבית. בתחום זה החוזה נחתם בהסכמת שני הצדדים ואף אם הם חפצים לשנות מהדין אין בכך בעיה שכן הכלל אומר שכל תנאי המקובל על שני הצדדים תקף בדיני ממונות. ישנם תחומים שבהם השכלה תורנית יכולה לתרום לניסוח הסכמים התקפים על פי ההלכה. למשל, צוואה סטנדרטית אינה תקפה על פי ההלכה וניתן להוסיף סעיף המכשיר אותה.
לסיום אנו מתפללים כל יום להחזרת המשפט למקומו הראוי לו “השיבה שופטינו כבראשונה”, ואז נזכה להמשך התפילה “והסר ממנו יגון ואנחה”.

ספורט אתגרי
אני מדריך במועדון לספורט אתגרי המציע מסלולים של טיפוס הרים, טרקטורונים, צניחה חופשית, צלילה, רפטינג, בארץ ובחו”ל ברמות שונות של סיכון.
אני מחתים את המשתתפים מראש על כך שהוסבר להם את רמת הסיכון שיש בטיול והם לוקחים אחריות מלאה על שלומם. לצערי חלק מהמשתתפים נפצעים ובאופן שיש להם פגיעה לכל החיים.
אני מתלבט האם להמשיך בעבודה זו!
תשובה
אכן המציאות שאתה מתאר אינה תקינה. לא נכון להציע בילוי כאשר ידוע מראש שחלק מהמשתתפים יפגעו, ואף אם מדובר על מיעוט מטיילים.
א. סכנה חמורה מאיסור
נצטווינו להתרחק ממקום סכנה. כך כתב הרמב”ם (הל’ רוצח ושמירת נפש יב, ו): אסור לעבור על גשר רעוע. האיסור להיכנס למקום סכנה חמור יותר מאשר זהירות מלעבור על איסור הלכתי. וכן נפסק להלכה (רמ”א יו”ד קטז, ד): ויזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור. במילים אחרות עלינו להתרחק מכל ספק סכנה ולא לסמוך על כך שעל פי רוב הכול מסתיים בשלום. האמירה- “לי זה לא יקרה” אינה מספקת ביחס לסיכון של פציעה וחבלה.
נובע מכך שלאותם מטיילים אין התר להצטרף למסלול מסוכן ואתה בתפקידך מסייע להם לעשות דבר שאינו טוב. כדאי שתתמקד במסלולים מקובלים שבהם אין סיכון מעבר למקובל.
אף שבכל טיול ישנו מימד של סיכון, אין התורה באה למנוע מאדם לעשות מעשה נורמטיבי.
הגדיר זאת בספר שמירת שבת כהלכתה “כל דבר שהעולם נוהגים לעשות כן ולא לחוש לו מותר לאדם לסמוך על הפסוק ‘שומר פתאים ה”, כי מה שקצרה יד האדם לדעת ולהיזהר ממנו הקב”ה שומר עליו” (פרק לב הערה ב).
אף שישנן סיבות המתירות כניסה לסכנה, הם לא קיימות במקרה של טיול.
ב. פרנסה
עול הפרנסה מתיר לאדם להיכנס אף למצבי סכנה. הפסוק מתאר את השכיר אשר מחכה לשכרו “ואליו הוא נושא את נפשו”. על כך דורשת הגמרא (ב”מ קיב, א): מפני מה עלה זה באילן ומסר את עצמו למיתה (הסתכן בנפילה מהעץ)? אלא על שכרו (בשביל לקבל את השכר).
לכן מותר לאדם לקחת סיכונים מעבר למקובל על מנת להתפרנס (מאבטח,חבלן, לוכד נחשים וכדומה).
ג. מצווה
לצורך מצווה מותר להיכנס למצבי סכנה מסוימים שבדרך כלל אסור להיכנס אליהם.
למדנו בגמרא (פסחים ח, ב) כי מעיקר הדין ישנו חיוב לבדוק חמץ גם במקומות שיש בהם סכנת עקרבים, משום ששלוחי מצווה אינם ניזוקין. מסיבה זו מותר לגור ביישובים שיש בהם סיכון משום מצוות יישוב ארץ ישראל.
אולם, גם לצורך פרנסה וקיום מצווה אסור להיכנס למקום שהיזק בו מצוי. הגמרא (שם) מביאה דוגמא לסכנה שכיחה – כאשר שמואל הנביא, נשלח ע”י ה’ להמליך את דוד למלך בזמן כהונתו של שאול. שמואל חושש מפני כעסו של שאול: “ושמע שאול והרגוני”. אף ששמואל הוא שליח מצווה, היה לו לפחד, כי המצב מוגדר כשכיח היזק.
ד. אחריות לנזק
בנוסף, מבחינה הלכתית לא ברור שהחתימה של המטיילים על טופס שבהם הם מקבלים על עצמם אחריות לנזקים עתידיים, תקפה. הדבר תלוי בניסוח המדויק ועד כמה הם אכן הבינו את חומרת הסיכון העומד בפניהם (חושן משפט סימן תכ”א)
לסיכום
החיים יקרים וחשובים ונתנו לנו על מנת להתקדם ולהוציא אל הפועל את הכוחות שנתן לנו הבורא ולא לזלזל בהם ולקחת סיכונים מיותרים.

א. מה העניין להצביע? כולם מושחתים!
מי שמצביע שותף למצוות מינוי מלך בזמן הזה (ספר המצוות מצוה קעג’ ומשפט כהן קמד). זו הזדמנות חד פעמית להיות שותף במצווה ציבורית. המצוות אשר אנו נפגשים מדי יום הם מצוות אישיות אולם עם חזרתנו ארצה זוכים אנו להקים שלטון במדינה יהודית וזה דבר גדול מאוד.
ב. האם ישנה בעיה לחלק לבוחרים מתנה בשם מפלגה? המתנה כוללת מטען ומגן לפלאפון?
תשובה- ההחלטה במי לבחור מתקבלת על פי מכלול שיקולים ובין השאר אדם חושב גם על טובתו האישית. אולם כאשר מוצע טובת הנאה ישירה על מנת לבחור במפלגה מסוימת יש בכך מעילה באמון הציבורי ופגיעה בטוהר הבחירות. וכך כתב בספר ערוך השולחן (חושן משפט סימן ט) – יש דבר שנוהגין העולם כהיתר והוא איסור גדול. כאשר נצרך לבחור מנהיג ,בוחר את קרובו שיתן לו טובת הנאה. יש בזה קבלת שוחד והכשלת הרבים ומחלוקת וחלול שם שמים שאין קץ לעונשו”.
נראה שחלוקת ערכה לפלאפון אינה נתפסת כתשלום ישיר עבור הבחירות אלא נסיון פסיכולוגי ליצור חיבה והזדהות עם המפלגה. הכלל הוא שכל עוד מדובר על פעילות שכנוע מקובלת אין בכך פגם, אך כאשר מדובר על מתנה יקרה הדבר פסול, יש לחשוש למסר סמוי העולה מתוך הדברים – מתנה תמורת מחויבות להצביע לאותה מפלגה.
ג. אני מקבל ביום הבחירות בונוס על כל אדם מבוגר שאני מלווה לקלפי ומוודא שהוא מצביע עבור המפלגה שלי. האם יש בכך בעיה?
תשובה-. מותר לכל מפלגה לנסות ולשכנע את הבוחר להצביע עבורה ואף להציע הסעה ועזרה להגיע לקלפי משום שכל אדם נכנס לבדו מאחרי הפרגוד וביכולתו להכניס כל פתק שיחליט.
אנו מוזהרים שלא לגנוב דעת הבריות ולכן אסור לנצל מצב של אדם המתקשה בקריאה ולתת לו פתק שאינו חפץ בו. אולם אם מודיעים לו את שם המפלגה הנקוב בפתק ומדברים על ליבו להכניס את הפתק למעטפה, אין בכך בעיה..
ד. קבלן קולות
אני מקבל שכר מאחת המפלגות ובקשו ממני להוציא מתיבות הדאר את כל הפליירים שחילקה המפלגה המתחרה. יש להוסיף שהפלייר מלא השמצות שקריות ולשון הרע על המועמדים שלנו ולפני שבוע הם נהגו כך כלפינו.
תשובה- אכן מקומם ומצער לראות להיכן מגיעה מערכת הבחירות עד כדי הכפשות ועלילות שקר על המועמדים השונים ועלינו להתרחק מכך.
על מנת להלחם בשחיתות ישנה חשיבות לפרסום ציבורי, אך יש לכך כללים הלכתיים המפורטים בספר שמירת הלשון. התנאי העיקרי הוא לבדוק היטב את מקורות המידע ולשקול מה בדיוק נצרך לפרסם כדי להגיע לתועלת הרצויה.
אני מקבל שכר מאחת המפלגות ובקשו ממני להוציא מתיבות הדאר את כל הפליירים שחילקה המפלגה המתחרה. יש להוסיף שהפלייר מלא השמצות ולשון הרע ..
תשובה
על מנת להלחם בשחיתות שלטונית ישנו צורך בפרסום ציבורי, אך יש לכך כללים הלכתיים המפורטים בספר חפץ-חיים הלכות לשון הרע (כלל ד).
הדבר המרכזי הוא לבדוק היטב את אמינות מקורות המידע ולשקול מה בדיוק נצרך לפרסם כדי להגיע לתועלת הרצויה.
אם ברור מעבר לכל ספק שהדברים המפורסמים הם שקר ולשון הרע, יש עניין לדאוג לכך שכמה שפחות אנשים יחשפו להם. מותר להשליך לאשפה את עלוני הפרסום שהושארו בכניסה לבניין ולא חולקו לתיבות הדואר. בהנחה שניתן לפנות למשטרה וכן לוועדת הבחירות. לעצור את הפרסום אזי אסור להוציא את העלונים מתיבת הדואר. זאת משום שמה שמונח בתיבת הדואר כבר קנוי לבעל התיבה, ואסור להוציא משם דבר בלא רשותו, על אף שמדובר בפרסום שקרי. תיבת הדואר מוגדרת ‘חצרו של אדם, הקונה לו שלא מדעתו’. אם הפנייה למוסדות החוק אינה עוצרת את הפרסום מיד, ומדובר על שקרים ברורים, מותר למי שנפגע מהפרסום או לשלוחו לאסוף את עלוני הפרסום מן התיבות .

שאלה
אני מוכר בשוק ארבעת המינים וברצוני לדעת האם ישנם הלכות בנושא זה?
למשל האם ניתן לבקש מחיר יקר מאדם אשר אינו מודע למחירי השוק?

להמשיך לקרוא ←

שאלה
א. לפעמים אנו מטיילים ולנים באכסניית נוער, ולא מדווחים על כל הקבוצה כי ישנם חברים המוכנים לישון על הרצפה עם שק שנה, וללא שימוש במצעים ומקלחת. זאת בניגוד להוראות המקום. האם יש בכך בעיה?

ב. האם ניתן לעלות ללא תשלום על הרכבת הקלה כאשר יש מקום פנוי ורק לתחנה אחת? הרי הרכבת במילא נוסעת ואני לא מפסיד את החברה כי בכל מקרה לא אקנה כרטיס וניתן להגיע לשם ברגל .
תשובה
א. בעלות על חפץ משמעותה שליטה ויכולת להכריע מה יעשה בו. זכות זו מסורה לבעלים בלבד. לכן אין אפשרות לפעול בניגוד להוראות בעלי האכסניה, אף אם זה חסכוני עבורכם.(שו”ת שבט הלוי חלק ח סימן רצט ). לשם השוואה מה הייתה תגובתכם לקבוצה שישנה עם שקי שנה על הדשא הפרטי שלכם. אין זה סותר את המצופה מכל אחד מאיתנו שיעזור לשני בייחוד כאשר אין בכך הפסד, ולעצור לטרמפיסטים זה בודאי חסד.
יותר מכך, אתם מחוייבים לכפר על הרמאות שעשיתם ולחזור ולשלם על אותם מקומות אשר השתמשתם ולא דיווחתם , (סמ”ע סימן שס”ג ס”ק יד).
ב. נשוב ונדגיש שאין התר להשתמש ברכוש השני גם כשאין לו הפסד.
הסכום לתשלום יהיה על פי הערכה את הסכום שהייתם מוכנים לשלם עבור לינה על שטיח.. אין צורך לשלם את מלוא הסכום משום שלא קיבלתם שרות מלא. אלא
ג. זכותה של חברת הרכבת להקפיד על כך שרק מי שקנה כרטיס יוכל לסוע. המחשבה שהיות ולא נגרם לחברה הפסד ניתן להשתמש בשירותיה אף ללא רשות, בטעות יסודה (חושן משפט סימן שס”ג ו). הבסיס לחשיבה זו הוא הכלל ההלכתי “זה נהנה וזה אינו חסר, פטור”. כלל זה רק בא לפטור מתשלום מי שכבר השתמש שלא כדין בנכסי חבירו, אך מעשיו הן עבירה. לחברת הרכבת יש זכות מלאה להחליט למי יש זכות להשתמש בשירותיה ובאילו תנאים. מאותה סיבה אין לישון על דשא פרטי אף שלא גורמים לו כל נזק ודבר זה נחשב השגת גבול, אך דינו של מי שכבר ישן ללא רשות, הוא שאינו צריך לשלם שכר, כי הדשא הוא מקום שאינו עומד להשכרה.
לסיכום כסף הוא דבר חשוב אך מסוכן משום שהוא מטה את שיקול הדעת מחשיבה ישרה לנוחות אישית. עלינו לבדוק היטב כל החלטה מקילה בנושא ממון וכך נזכה להתקיימות הפסוק הֵיטִיבָה ה’ לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם .

שאלה
האם מותר לצלם תמונות ללא ידיעתו של האדם ולהעלות אותם לרשת הפייסבוק ?

תשובה
א.באופן כללי יש להתנגד לכל רצון לחדור לעולמו הפרטי של הזולת . לכל אדם יש צורך במרחב אישי המוגן מפני זרים. בהלכה אנו מוצאים איסור להציץ לתוך ביתו של אדם וכך כתב הרמ”א “אסור לאדם לעמוד בחלון ולראות בבית חבירו” (חושן משפט, קנ”ד סעיף ז) . להמשיך לקרוא ←

שאלה
לקראת פסח תוך כדי סידור הבית, אני מגלה מספר לא מבוטל של חפצים שאינם שייכים לי. חלקם נשכחו בביתי וחלקם הובאו מראש כאבדות שאספתי ממקומות ציבוריים. אני שואל את עצמי עד מתי אחזיק את הפריטים הללו בבית?.האם יש עניין להרים אבדות שהסיכויים להשיב אותם קלושים?
תשובה
חשיבות המצווה
מצוות השבת אבדה מחנכת אותנו להשקיע זמן בטובתם של אחרים ולא להיות שקועים רק בעצמינו. ישנה מצוות עשה להחזיר כל חפץ אבוד, אשר עדיין שייך לבעליו, ויש מצוות לא תעשה האוסרת על הרואה אבדה להתעלם ממנה. אין אפשרות להיות ראש קטן ולהמשיך בדרך אלא חובה להרים.
אגב, חוק השבת אבדה אינו כולל את החובה להשיב ולא להתעלם. החוק פונה לאדם שכבר הרים את האבדה ומורה לו כיצד לנהוג.
חפצים פחותי ערך
אכן מצוות השבת אבידה חייבת לעבור התאמה לסגנון החיים הקיים היום. אנו חיים בתקופת שפע ואמצעי הייצור זולים ובקלות נמצא תחליף לחפצים שאבדו. דבר זה מעמיד בספק את היעילות שיש בהכרזה על מציאה שאף אחד לא יטרח לחפש אחריה.
לאור זאת מובא בספר השבת אבידה כהלכה (עמוד כז) בשם הרב אליישיב “מצא אבידה במקום השמור קצת כגון בפינה שבגינת משחקים, בין אם נראה שהונח שם בכוונה ובין אם נראה שנשכח שם, אף ביש בו סימן, אם הוא מחפצים פחותי ערך כגון כיפה, גרב, לא יגע בו.”
הטעם לכך מפני שחפצים אלו לא חשובים בעיני המאבד לחזר אחריהם. עדיף להשאיר את האבדה במקומה, אף אם מדובר על מקום שאינו שמור כל כך כגון מגרש משחקים. ישנו סיכוי שהבעלים יעשו מאמץ קטן לחזור למקום שבו אבד החפץ.
חפצים יקרים
כאשר מדובר על חפץ בעל ערך אז ציווי התורה עומד בעינו, אסור להתעלם ומצווה להרים ולהכריז. האבחנה בין חפצים בעלי ערך ופחותים יכולה להתקבל על ידי המוצא עצמו. בהנחה שיה אובד לו חפץ כזה האם שווה להשקיע זמן בחיפוש האבדה?
כיצד מכריזים?
בימי המשנה הייתה אבן מיוחדת בירושלים המיועדת לצורך השבת אבדה” אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה” (בבא מציעא כח ).
לאחר חורבן הבית חובת ההכרזה השתנתה ” המוצא אבידה ואינו מכיר את בעליה מכריז עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות… ומודיע לשכניו ומיודעיו. (חושן משפט סימן רסז סעיף ג). אם כן המוצא אבדה חייב להכריז עד שישמעו עליה כל האנשים הגרים באזור המציאה.
המציאות כיום שונה, ברחוב העירוני מסתובבים עוברים ושבים אשר רבים מהם אינם תושבי המקום וההכרזה לא תגיע לאוזנם.
משום כך בנוסף לפרסום מקומי, יש לפרסם את האבדה גם בכלי פרסום ארציים כגון אתר “איבוד” ברשת האינטרנט. אם מדובר על אבדה יקרה יש לקחת בחשבון שהמאבד יסכים שלם את כל ההוצאות שהיו למוצא כולל פרסום בעיתון. במצב זה צריך להשקיע כסף בפרסום ארצי. (שולחן ערוך הרב הלכות מציאה סעיף לג )
מה עושים עם אבדות ישנות?
התורה מטילה על המוצא לטפל באבידה ולשמור שלא תנזק או תגנב. וכך נפסק בשולחן ערוך (שם) “כל זמן שהיא אצלו, חייב לטפל בה, ואפילו גיזת זנב השור, שהוא דבר מועט, חייב לטפל בו… וצריך לבקרה ולבדקה כדי שלא תפסד” . אם כך החפץ אמור להיות מטופל לעולם ביד המוצא.
ישנה עצה המובאת בפוסקים להמתין עם האבדה תקופה סבירה (כשלושים יום) ואז ניתן לכתוב במקום שמור את תאור האבדה וערכה הכספי. לאחר מכן ניתן לקחת את האבדה לעצמו בתנאי שאם יגיע המאבד וייתן את סימניה הוא יפוצה בסכום הכתוב בפתק.

עזרה הדדית
מצוות השבת אבדה מטילה חובה על האדם לעזור לחבירו ולמנוע ממנו הפסד. למשל , מי שרואה רכב חונה עם אורות דלוקים, צריך לברר מי הוא בעל הרכב ולהסב את תשומת ליבו. הדבר בוודאי נכון כלפי מוסדות ציבור כאשר נשארה תאורה ללא צורך,יש לכבות אותה.
המצווה מחנכת אותנו לצאת מהחשיבה האגואיסטית לאחריות כלפי אחינו בני ישראל.

להמשיך לקרוא ←

אנו עדים לתופעה ברוכה של התרחבות בתי דין לממונות הן במספר הפונים והן בהקמת בתי דין חדשים. נראה כי הולך ומתחזק האמון הציבורי ביכולת הדיינים לתת מענה למסחר המודרני על פי ההלכה. יש הטוענים כי בסיכומו של דבר אין התקדמות – שכן רבים מהפסקים מסתיימים לבסוף בהצעת פשרה אשר אינה משקפת את הדין. ובנוסף, תחומים רבים מדיני ממונות מושפעים מדינא דמלכותא וממנהג המדינה וממילא פסק הדין המתקבל בבתי דין לממונות דומה יותר להכרעת בית משפט מאשר לפסקי שולחן ערוך.
נדמה שדווקא טענה זו מלמדת על גדלותה של ההלכה אשר ביכולתה לאמץ פנימה הגדרות חדשות בלא צורך להתעמת איתם. היכולת הזו מעוגנת בכלל ההלכתי האומר שבדבר שנושאו ממון ניתן להתנות על מה שכתוב בתורה. למשל, מעביד אשר סיכם על תשלום משכורת באמצע החודש, אינו יעבור על איסור הלנת שכר בגמר המלאכה על אף שתורה מצווה לשלם מיד “ביומו תתן שכרו”.
כמו כן ישנם דינים המבוססים מראש על מנהג המדינה כמו הסכמי שכר וכדומה.
להמשיך לקרוא ←

שאלה: 1.יש לי דירת דופלקס ואני מעונין להשכיר את היחידה למעלה, השכן ממול מתנגד אין לו עניין בעוד לכלוך, רעש וצפיפות. לעומת זאת אני לא מבין מה הוא שח, יש יום קבוע לנקיון והם ישלמו על כל הוצאות ועד בית. לפי דעתי השכן שלי פשוט צר עין.

להמשיך לקרוא ←