שאלה
א. לפעמים אנו מטיילים ולנים באכסניית נוער, ולא מדווחים על כל הקבוצה כי ישנם חברים המוכנים לישון על הרצפה עם שק שנה, וללא שימוש במצעים ומקלחת. זאת בניגוד להוראות המקום. האם יש בכך בעיה?

ב. האם ניתן לעלות ללא תשלום על הרכבת הקלה כאשר יש מקום פנוי ורק לתחנה אחת? הרי הרכבת במילא נוסעת ואני לא מפסיד את החברה כי בכל מקרה לא אקנה כרטיס וניתן להגיע לשם ברגל .
תשובה
א. בעלות על חפץ משמעותה שליטה ויכולת להכריע מה יעשה בו. זכות זו מסורה לבעלים בלבד. לכן אין אפשרות לפעול בניגוד להוראות בעלי האכסניה, אף אם זה חסכוני עבורכם.(שו”ת שבט הלוי חלק ח סימן רצט ). לשם השוואה מה הייתה תגובתכם לקבוצה שישנה עם שקי שנה על הדשא הפרטי שלכם. אין זה סותר את המצופה מכל אחד מאיתנו שיעזור לשני בייחוד כאשר אין בכך הפסד, ולעצור לטרמפיסטים זה בודאי חסד.
יותר מכך, אתם מחוייבים לכפר על הרמאות שעשיתם ולחזור ולשלם על אותם מקומות אשר השתמשתם ולא דיווחתם , (סמ”ע סימן שס”ג ס”ק יד).
ב. נשוב ונדגיש שאין התר להשתמש ברכוש השני גם כשאין לו הפסד.
הסכום לתשלום יהיה על פי הערכה את הסכום שהייתם מוכנים לשלם עבור לינה על שטיח.. אין צורך לשלם את מלוא הסכום משום שלא קיבלתם שרות מלא. אלא
ג. זכותה של חברת הרכבת להקפיד על כך שרק מי שקנה כרטיס יוכל לסוע. המחשבה שהיות ולא נגרם לחברה הפסד ניתן להשתמש בשירותיה אף ללא רשות, בטעות יסודה (חושן משפט סימן שס”ג ו). הבסיס לחשיבה זו הוא הכלל ההלכתי “זה נהנה וזה אינו חסר, פטור”. כלל זה רק בא לפטור מתשלום מי שכבר השתמש שלא כדין בנכסי חבירו, אך מעשיו הן עבירה. לחברת הרכבת יש זכות מלאה להחליט למי יש זכות להשתמש בשירותיה ובאילו תנאים. מאותה סיבה אין לישון על דשא פרטי אף שלא גורמים לו כל נזק ודבר זה נחשב השגת גבול, אך דינו של מי שכבר ישן ללא רשות, הוא שאינו צריך לשלם שכר, כי הדשא הוא מקום שאינו עומד להשכרה.
לסיכום כסף הוא דבר חשוב אך מסוכן משום שהוא מטה את שיקול הדעת מחשיבה ישרה לנוחות אישית. עלינו לבדוק היטב כל החלטה מקילה בנושא ממון וכך נזכה להתקיימות הפסוק הֵיטִיבָה ה’ לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם .