בגמרא בריש השוכר את האומנים (בבא-מציעא עה) מבואר שהטילו חיוב כספי על כל פועל או בעה’ב שחוזר בו מהסכם עבודה.הן על הפועל שפגע בעבודת בעה’ב והן על המעביד שהפסיד את הפועל יום עבודה.השאלה העקרונית היא האם הפיצויים הנ’ל מחויבים מצד הלכות נזיקין או שיש פה התערבות של תקנת חז’ל.לשאלה זו יש הרבה השלכות מעשיות, מהו גובה הפיצוי,האם השכר שהוסכם,או השכר שיכלו להרויח? האם הפיצוי מותנה בהפסד ממשי של עבודה אחרת? וכן מתעוררת שאלה למדנית ,האם ניתן להגדיר את הפסד העבודה הזק ממשי?
בחלק השני של המאמר נעסוק בברור חזרת המעביד מהעסקת העובד עקב הכרח חיצוני,שאלה שנגזרת מהדיון הנ’ל