שאלה
אשמח להבין איך מצד אחד אנו טוענים כי לשלטון במדינת ישראל יש תוקף הלכתי  וסמכות של מלכות ישראל, ומצד שני זה לא קיים ביחס לבתי משפט הפועלים על פי חוק?

תשובה
היהדות אינה מסתפקת בעיצוב השקפת עולם אלא  היא מכוונת לתקן כל פרט בחיי האדם, באמצעות משפטי התורה התקפים לכל דור ודור. בכלל זה נכנסים גם דיני ממונות שהם חלק בלתי נפרד מהתורה. פרשת משפטים היא זכות גדולה עבורנו לקבל הדרכה מפורטת מאת בורא עולם כיצד להוביל  את המציאות לצדק. כמובן, שאין לנו את היכולת והרצון לוותר על כך וזו הסיבה לכך שאין אפשרות הלכתית להכיר באופן גורף בחוקי המדינה. הכרה זו תאלץ אותנו לגנוז את חלק חושן המשפט ולהציב במקומו את ספר החוקים שנכתב בידי בשר ודם. אולם יש לשלטון במדינת ישראל  סמכות הלכתית בנושאים מוגדרים: להטיל מיסים (שו”ת יחווה דעת חלק ה סימן סד) ולהוציא למלחמה (שו”ת משפט כהן סימן קמד), אך לא להחליף את משפטי התורה. אף הכלל ההלכתי “דינא דמלכותא דינא” (נדרים,כח) אינו בא להחליף את דיני התורה אלא לאפשר קבלת מספר מצומצם של חוקים הבאים לתיקון החברה, כדוגמת חוקי ההגנה על זכויות יוצרים וחוקים אחרים הבאים לתקן עוולות ספציפיות. המשימה של השבת המשפט העברי למקומו מוטלת על כל אחד מאיתנו. וככל שירבו השואלים כך משפטי התורה יהיו רלוונטיים ובית המדרש יאלץ להתמודד עם מורכבות החיים. החזון הוא שמדינת ישראל תחזיר עטרה ליושנה ותקבל את משפטי התורה כבסיס לספר החוקים שלה.