המקרה

דוד [שם בדוי] תובע חזרה סכום של 170,000 ₪ מעמותה בדרום בטענה שהכספים הוצאו ממנו במרמה. לטענתו הוא פנה אל העמותה בעקבות מבצע ” קימחא דפסחא” והתרשם שהם עוסקים בחסד. לאחר תקופה של קשר בינו לעמותה הוא החליט להמשיך ולתרום סכומים ניכרים לחסד בסך כולל של 170000 ש”ח [הקבלות מצורפות]. לטענתו הכספים נוצלו למטרות אחרות כגון החזקת כולל אברכים ולנושא של תמיכה בנזקקים לא היה ביטוי כספי. דוד ידע על קיומו של מרכז חסד המנוהל ע”י העמותה אבל התברר לו שכל המצרכים נתרמו על ידי “שבת אחים” ורק את החלוקה עשו אברכי העמותה. לדבריו יש פה הונאה לכן הכסף אמור לחזור לבעליו.

העמותה טוענת שהכספים הגיעו ליעדם המלא. מרכז חסד כולל העסקה בשכר של רכז אזורי + הוצאות רכב ופלאפון. כמו כן אברכי העמותה זכאים להחזרים עבור החלוקה של המצרכים.

פסק דין

מעיקר הדין אם אדם מייעד כסף לסוג מסוים של צורך אזי אין אפשרות לפעול בניגוד לדעתו. “וכן אם פירש הנותן ואמר יתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה” [יורה דעה סימן רנ”ו ] . כאשר תורם נותן לגוף גדול העוסק בפעילויות שונות עליו לדעת שחלק מהסכום ישמש לתקורה של הגוף המדובר. קשה לאמוד מה הוא בדיוק הגבול?

כנראה שישנה נורמה בסיסית המוסכמת על כולם.

דוד היה מודע לכלל הפעילות של העמותה ואף הביע את התפעלותו מההתפתחות שלה. לא הצלחנו לדבר עם איש הקשר שהציג את העמותה בפני דוד אבל ידוע לנו שהוא סייר במקום והכיר את מכלול הפרוייקטים.

לכן יש מקום לומר שאף שעניין החסד הוא הדבר שנגע אל ליבו בכל זאת הסכים לתרום אף לשאר הצרכים. בית הדין ביקש להמציא לו את המאזן הכספי של העמותה במשך השנים המדוברות . בדקנו את המאזנים בשנים 2000-1999 למניינם ומצאנו שסכום ההוצאות הישירות על מזון הוא 93000 ₪ .

בנוסף ישנה הוצאה על כוח אדם בסך 44000 ₪ נמצא שסך כל ההוצאות הישירות על חסד 137000 ₪  הפער בין התרומה של 170000 לסכום הנ”ל הוא פער סביר, בייחוד שחלק מהסכום ניתן להחשיב כהחזר של הוצאות האברכים על חלוקת המזון.

אנו מקוים שהדברים יתקבלו על ליבו של דוד והוא ימשיך לנהוג בנדיבות לב , וזכות התורה והחסד שעשה תעמוד לו ולזרעו עד עולם [1].