קיר תמך בין שכנים / הרב אריאל בראלי

שאלה

שני שכנים גרים במפלס קרקע שונה. השכן במפלס העליון הניח בקצה המגרש ‘בולדרים’ במטרה למנוע הידרדרות של אדמה ואבנים לחצרו של השכן התחתון. השכן במפלס התחתון בנה על חשבונו חומת ביטון מלמטה ועד למעלה. השכן העליון ניצל זאת להרחבת שטחו ומילא שם אדמה. כעת תובע השכן התחתון השתתפות בבניית החומה.

תשובה

יש לברר: האם ישנו חיוב הלכתי לשלם על החומה? האם דין ‘נהנה’ שייך פה?

מצאנו בגמרא שאם אדם בונה לטובת עצמו באופן שמועיל גם לחברו, אין הוא יכול לתבוע את חברו. ברם, אם חברו עשה פעולה שממנה עולה שגם הוא חפץ בפעולת הראשון, רשאי הבונה לתבוע את הנהנה. דבר זה מתבאר במשנה (בבא בתרא פ”א מ”ד):[1]

כותל חצר שנפל – מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות. מארבע אמות ולמעלן – אין מחייבין אותו. סמך לו כותל אחר, אף על פי שלא נתן עליו את התקרה – מגלגלין עליו את הכל.

כלומר: החובה של שני השכנים היא לבנות כותל בגובה ארבע אמות. אם אחד השכנים רוצה להגביה אותו, אין הוא זכאי להשתתפות בהוצאות. ואולם כאשר השכן בנה כותל נוסף שגבוה מארבע אמות, הרי הדבר מלמד שבכוונתו להשתמש בכל גובה הכותל שבנה חברו, ואז עליו להשתתף בעלויות בניית הכותל. בטעם הדבר פירש רש”י (ב”ב ה ע”א): ‘גלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך’, דהיינו במעשה זה גילה דעתו שנוח לו בהגבהת השני, וחייב לשלם. רבי שמעון שקאפ[2] מסביר את טעם החיוב מדין ‘משתרשי’, דהיינו מצב שבו פעל פלוני ועל ידי כך הירבה את ממונו של חברו ואז הוא זכאי לתשלום, אף אם היוזמה לבנייה הייתה לטובת עצמו.[3] בנדון דידן, השכן גילה דעתו שנוח לו בבנייה (לאחר שזו נעשתה( והיא גרמה להגדלת הנכס שלו ולהשבחתו. משום כך יש לחייב אותו בדמי ההנאה מהחומה (החיוב שונה ממצב שבו ישנה בעלות משותפת על החומה).^[4] כדי להעריך את סכום החיוב  יש לבחון את האפשרויות השונות לתמיכת קרקע המגרש, והזולה מביניהן מחייבת.[5]

לסיכום, השכן העליון צריך לשלם את ההנאה מהמחיצה החדשה. המחיר ייקבע על פי הצעת מחיר הנותנת מענה ראוי לתיחום התוספת החדשה של המגרש.

[1]  שו”ע, חו”מ סי’ קנז סעי’ י.

[2] חידושי ר’ שמעון שאפ, בבא קמא כ ע”ב.

[3] וכן נפסק בשו”ע חו”מ סי’ שסג סעי’ ט.

[4] דין המשנה קובע כי מוטל על השכן לשלם את מחצית הכותל, אך שם החיוב שונה. וכן כתב קצות החושן קנח,ו להבדיל בין מצב שבו גילוי הדעת גרם לכך שהכותל קנוי לשניהם לבין מצב שבו אין קניין אלא רק הנאה.

[5] כפי שמובא בגמרא בבא בתרא ה ע”ב, דמי קנים בזול.