עדות של עד אחד בבית משפט / הרב אריאל בראלי

שאלה

הייתי עד לנזק שנגרם לרכב חונה, וביכולתי למסור עדות על כך בבית המשפט כנגד חברת הביטוח. מדובר בתביעה של עשרות אלפי שקלים והיא תוכרע על פי עדותי, ואיש לא יודע שראיתי. האם מותר לי להעיד בבית המשפט? האם מוטלת עליי חובה ליזום עדות?

תשובה

ישנה מצווה להעיד, כפי שכתב הרמב”ם (הל’ עדות פ”א ה”א):

העד מצווה להעיד בבית דין בכל עדות שיודע, בין בעדות שיחייב בה את חברו בין בעדות שיזכהו בו, והוא שיתבענו להעיד, שנאמר: והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עונו.

הרמב”ם מוסיף שהמצווה ללכת ולהעיד מתקיימת בשני תנאים: הראשון – כאשר יש תביעה לבוא ולהעיד, והשני – שהעדות תימסר בפני בית דין. לפיכך במקרה שלך, שאף אחד לא פנה אליך וכן העדות היא בבית משפט, אין חובה להעיד. אולם עדיין ישנו עניין למסור עדות, כדי לעשות חסד עם חברך. מצוות השבת אבדה כוללת גם את הציווי למנוע הפסד ממון, ומכוח זה ישנה חובה להעיד לטובתו.[1]

אולם אתה רק עד אחד, ועל כך נאמר בגמרא (בבא קמא קיג ע”ב) שיש איסור לעד אחד להעיד כנגד יהודי בערכאות של גויים.^[2] ניתן להעיד רק במקום שבו התוצאה המשפטית תואמת את פסיקת בית הדין. היות שהכוח ההלכתי של עד אחד הוא רק לחייב שבועה ולא להוציא ממון, ובית המשפט יסתמך על עדותו לחייב ממון, נמצא שהעד מחייב ממון שלא על פי הדין (רש”י שם). אם כן הלכה זאת מונעת ממך, בהיותך עד אחד, ללכת ולמסור עדות בבית משפט.^[3] אולם אם בעדותך אתה מחייב את חברת הביטוח, אזי ישנה סברה שאתה כן צריך להעיד. ישנה אומדנה כי ההתקשרות עם חברת הביטוח היא לאור פסיקת בית המשפט. נמצא שהיא מקבלת עליה לשלם כפי שיכריע בית המשפט, ובכלל זאת גם על פי עדותו של עד אחד.^[4] נמצא שאין הכשלה בעדותך, אלא אדרבה – מצוות השבת אבדה לניזק.

[1] קצות החושן, סי’ כח ס”ק ג.

[2] נוסף על בעיה זו, הרמ”א כתב שבמקרה שההדיינות אסורה מצד איסור ערכאות, המעיד לטובת התובע הרי הוא מסייע לדבר עברה (שו”ת הרמ”א סי’ נב). יש לציין שבספר שער המשפט, סי’ כו ס”ק א, דחה את דבריו, שהאיסור לסייע לדבר עברה הוא מדרבנן, ואילו מצוות לא תעמוד על דם רעך והשבת אבדה הן דאורייתא, ולכן חייב להעיד גם בערכאות.

[3] ניתן היה לומר שדברי הגמרא אינם מופנים כלפי עד שראה את הדברים בצורה ברורה ומעיד אמת, ואז אין בעיה שיסמכו על עדותו. אולם כתב בספר שלטי גיבורים, דף מ ע”ב מדפי הרי”ף, שאף אם מעיד אמת זה עדיין נחשב שלא כדין ואסור לו להעיד, וכן עולה מתוך דברי הרמ”א, חו”מ סי’ כח סעי’ ג. וכן פסק כנסת הגדולה, כח,יב , אף שהעיד אמת משמתינן ליה, משום דחציף והלך להעיד בערכאות. וכן ברכי יוסף, חו”מ סי’ יח ס”ק ג.

[4] משפט ערוך, סי’ כח סעי’ א ס”ק נח; משפטיך ליעקב, ח”ח סי’ יא; וכעין זה כתב בשו”ת הרשב”א, ח”ו סי’ רנד: ‘כיון שזה מדעתו עשה מתנתו בערכאות הרי קבל עליו לילך בזה בדיני המלכות שאמר שכל שטר שיעלה בערכאות שיועיל ויקנה’. וכן קצות החושן, סי’ קד ס”ק ו, מי שמלווה לגוי כנראה התכוון לזכויות העומדות ליהודי על פי דיניהם. אולי ניתן להרחיב ולומר שקיימת מעין אומדנה כלפי כל אזרח שבעצם המגורים שלו במדינה מקבל עליו את כללי בית המשפט (מלבד אנשים יראי שמים שבית הדין הוא הכתובת הטבעית בעבורם), ויש לראות בכך התחייבות לשלם על פי עד אחד, ואז יהיה מותר להעיד בבית משפט גם לעד אחד. וכעין זאת כתב הרשב”ם, ב”ב נד ע”ב ד”ה והאמר: ‘שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו; הלכך דין גמור הוא, ואין למחזיק ממון חברו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל’.