מכון “משפט לעם” מזמין את כלל המורים לאזרחות להשתתף ב”כנס למורי אזרחות” בשיתוף ארגון “יסודות”. הכנס יתקיים ביום ראשון י”א תשרי באכסניית בית וגן ירושלים.

המכון יעסוק במסגרת הכנס בנושא סוגיית הפליטים. להלן מאמר בנושא.

 נייר עמדה – בין פליט לפליטים

סוגיית הפליטים במדינת ישראל מעמידה אותנו במבוכה.  מצד אחד כל אדם הוא יציר כפיו של הקב”ה וכפי שחז”ל לימדו אותנו שחביב אדם שנברא בצלם. ומצווים אנו מפני דרכי שלום להעניק עזרה לכל נצרך. וכפי שניסח זאת הרמב”ם בהלכותיו (הלכות מלכים, פרק י, הלכה יב) הגויים – צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר: “טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו” [תהילים קמה, ט], ונאמר: “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום” [משלי ג].  לאור זאת בהקשר של הפליטים, עלינו לפתוח עבורם בתי תמחוי וסיוע רפואי לכל אותם מאות אלפים שחדרו לארצינו ללא רשות.

מאידך, ישנה חובה של השלטון לדאוג לביטחון האישי של אזרחיו. מספר הפליטים^[1] אשר גרים בתחומי המדינה מוערך במאות אלפי אנשים. הם אינם חלק אינטגראלי מתושבי המדינה, כי אין להם נקודת חיבור או קבוצת שייכות לאזרחי המדינה, הם חיים ללא תמיכה משפחתית.
בהכרח שמצב זה יגרור פשע והזנחה,בדיוק בנקודה זו נמדד כוחו של שלטון. תפקידו לדאוג ליציבות ולסדר ציבורי וכפי שנאמר “מלך במשפט יעמיד ארץ”, וללא מורא של מלכות איש את רעהו חיים בלעו (אבות פרק ג).

מה עשתה המדינה בסוגיא זו?

מדינת ישראל נקטה בשני אמצעים בסיסיים להתמודד עם הפליטים סלילת גדר לאורך הגבול הדרומי עד אילת והפעלת משטרת ההגירה למעצר וגירוש שוהים בלתי חוקיים.
אמצעים אלו יעילים רק למנוע הגעה נוספת של פליטים והם לא נותנים מענה אמיתי לבעיית הפליטים שכבר שוהים כאן.ן כבר עכשיו ישנם מאות אלפי פליטים בארץ. הגירוש יוצר הרתעה אך לא יותר מכך שכן מדובר כרגע על גירוש של 3000 איש  מדי חודש, וזה הוא בדיוק מספר הלידות החודשי אצלם.
מה ניתן לעשות?לדאוג לסדר הציבורי ולנקוט יד קשה כנגד מפירי חוק וסדר. החל בהתמודדות עם סמים וזנות וכלה בפולשים למבנים פרטיים. יש לאכוף את חוקי העזר העירוניים על כולם בשווה. אין סיבה שפליטים יציעו את מרכולתם במרכז הרחוב  ובעלי חנויות תושבי העיר יקבלו קנסות על כך.
בהנחה שאכן נפתור את הבעיות הנלוות לשהות הפליטים- פשיעה, אלימות, והזנחה אזי נעמוד מול השאלה המוסרית האם ישנה התנגדות עקרונית לשהות של פליטים במדינת ישראל?. לכאורה השיקול המוסרי מורה שאין לגרש אדם המעוניין להתפרנס בכבוד ומוכן לעבוד בכל דבר.

שאלת הפליטים  נוגעת בצידוק המוסרי של הקמת המדינה.
אם מדובר על מדינה שחרתה על דיגלה את שוויון הזכויות  כערך מרכזי, מדוע לא נכבד כל אדם שנברא בצלם?

ולדוגלים במדינת רווחה הרואים חשיבות עליונה בתמיכה בחלשים בחברה בוודאי שלשיטתם ישנה אחריות ציבורית  לעזור לכל נזקק  בלא הבדל גזע ומין.

הצדקה לדחיית הפליטים יכולה להגיע רק מתוך נקודה יהודית.
מדינת ישראל מתבססת על ספר התנ”ך על מנת להצדיק את הזכות ההיסטורית של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל. המדינה אף הגדירה את עצמה כמדינה יהודית דמוקרטית.
לכן מדינת ישראל מחוייבת לאפשר את מימוש חזון הנביאים ובוודאי לא לפעול נגדו.
כאשר מתעוררת תביעה מוסרית להגן על פליטים חייבים לקחת בחשבון את ההשפעה שיש לאותם אנשים על מימוש חזון הנביאים.

חובתינו המוסרית כלפי העולם כולו היא קודם כל להיות נאמנים לשאיפות שלנו. המדינה חייבת לקחת בחשבון את החזון הגדול ולהבין שכרגע אין מקום להכיל אוכלוסיה זרה. היהדות שואפת להקים מדינה אשרתהוה סמל ודוגמא לאנושות כולה,עם שלם המחבר בין ערכי קדושה וחיי מסחר. מעשר עני ומצוות שמיטה הם חלק ממצוות חברתיות הנותנות אפשרות למיעוטי יכולת להתקיים בכבוד.

הגמרא במסכת עבודה זרה (כא) פוסקת הלכה כדעת רבי יוסי המתיר להשכיר בתים בארץ ישראל  לגויים בתנאי “שלא יעשו שכונה”. הגמרא מבארת שכל שלושה בתים יחד נחשבים כבר לשכונה. הרעיון הוא שאין בעיה לאפשר לזרים לחיות את חייו במדינה יהודית אך כל זה בתנאי שאינו מאיים על המרחב הציבורי,  שלוש משפחות זרות הגרות יחד הם כבר שכונה. הם כבר מהווים יחידה בפני עצמה אשר יכולה להשפיע על האווירה הציבורית.
בדומה לכך כתב האברבנאל על הפסוק לא תסגיר עבד אל אדוניו …עמך יישב בקרבך” (דברים כג ) שהתורה הדגישה בקרבך על מנת לוודא שהעבד לא יאסוף עבדים נוספים ויקימו עיר לעצמם.

לסיכום, מתוך אחריות מוסרית למימוש חזון הנביאים עלינו להשתמש בכלים החוקיים העומדים לזכות כל שלטון לעודד הגירה החוצה של מי שחדר לגבולו ללא אישור.
אין זה סותר שבמקביל צריך לדאוג ליכולת קיום בסיסית לכל מי ששוהה בארצינו.
כך בעיר שדרות מצד אחד ישנו גמ”ח אוכל ובגדים לכול דורש, ומנגד ישנה התנגדות רבתי לפתיחת כנסייה לפליטים ברחבי העיר. כך נקיים את דברי חכמים  (אבות ג) חביב אדם שנברא בצלם … חיבה יתרה נודעה לישראל שהם בניו של מקום.