מותר לי לצלם עוברי אורח ברחוב? צריך לבקש רשות קודם? זכותם לסרב? האם לפי ההלכה אפשר לפרסם את התמונות? ומה לגבי ציתות לשיחות טלפון?
ראשי פרקים:
/ כדי להשיב על שאלות אלו, נעיין בנושאים הבאים:
א. אהבת הרע
ב. אונאת דברים והלבנת פנים
ג. הגנת הפרטיות – הזק ראיה
ד. איסור רכילות
ה. צילום ופרסום ללא רשות
ה.1 פרסום תמונה של אדם בלי ידיעתו
ו. האזנות סתר
ז. סודות מקצועיים
חדירה פיזית לרשותו של אדם (בית, חצר) מוגדרת כ”השגת גבול”, האם צילום ללא הסכמה (גם אם התמונה מצולמת ברשות ציבורית) נחשב גם הוא להשגת גבול? מהו הגבול של השגת הגבול? אסון ורסאי היה אחד מהאסונות האזרחיים הגדולים בתולדות המדינה – אולם חתונות בירושלים בשם “ורסאי” התמוטט. באסון נהרגו 23 בני אדם, כ400 איש נפצעו. במהלך האירוע קרסה הרצפה בחלקו המערבי של אולם השמחות ומאות מהחוגגים צנחו לתהום שנפערה. כתוצאה מקריסת הרצפה בקומה השנייה, קרסה גם רצפת הקומה הראשונה. עשרות נלכדו תחת הריסות הבניין ובמשך שעות ארוכות עמלו כוחות חילוץ והצלה מכל רחבי הארץ בניסיון להציל את הלכודים. צלם שנשכר על ידי בעל השמחה, תיעד את האסון והעביר תמונות לעיתון ללא רשות בעל השמחה. הוגשה תביעה כספית נגד העיתון שפרסם את התמונות מכיוון שהתמונות שייכות לבעל השמחה ופורסמו ללא רשות. מה היא העמדה ההלכתית במקרה זה?
כיום ניתן לצותת בקלות לשיחות פרטיות וכן לדלות מידע פרטי ומסווג על אנשים ללא ידיעתם. האם כל איסוף מידע נחשב כפלישה לפרטיות? ואולי נאמר שמי שמעוניין בפרטיות – שיגן על עצמו! שאלה זו קיימת ביתר חומרה בתחום העסקי, שם התחום של ריגול עסקי מפותח; שימוש לא חוקי במאגרי מידע של רשויות ציבוריות, תוכנת “הסוס הטרויאני”, שליפת מידע חסוי ממאגרי מחשב, הורדת דואר אלקטרוני, חדירות לא חוקיות, צילומי סתר ועוד.
מה היא עמדת ההלכה בנושאים מורכבים אלו?
חכמים קבעו שאסור לאדם להתבונן בנעשה ברשותו הפרטית של חברו. פעולה זו נקראת: היזק ראיה. חכמים גם תיקנו מספר תקנות כדי לצמצם את היזק הראיה. עד כמה ניתן ללמוד מהכללים שנקבעו בהיזק ראיה להיזק שמיעה והאזנה?
א. אהבת הרע
ויקרא פרק יט, פסוק יח
ואהבת לרעך כמוך.
תלמוד בבלי, שבת, דף לא, א
דעלך סני לחברך, לא תעביד!
ויקרא פרק יט, פסוק יח, פירוש האבן עזרא על התורה
שיאהב הטוב לחברו כמו לנפשו: וטעם ‘אני ה”. כי אני אלוה אחד בראתי אתכם.
הרב שמשון רפאל הירש, פירושו על התורה, שם
אין האמרה הזאת מבטאת זה: ‘אל תעשה לאחרים דבר, שאינך רוצה שיעשו לך’ – אם אינך רוצה שאחרים ירעו לך – גם אתה אל תרע להם; כי אלימות גוררת אלימות, עוול גורר עוול, ומי שאינו רוצה שיעשו לו עוול, אל יעשה עוול אף הוא… לא, אלא זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה… ‘ואהבת לרעך כמוך, אני ה” (ויקרא יט, יח). זה כלל מסכם לכל התנהגותנו החברתית – בדעות, במילים ובמעשים… למסור את עצמו לאחר ולקרב את האחר אל עצמו… נדרוש שלומו וטובתו, כדרך שאנחנו דורשים את טובת עצמנו… נרחיק מעליו צער, כאילו נשקפה סכנה לנו. לשמור על הסדר האלוקי בעולם שמחוץ לאדם, כי החותמת האלוקית של ‘אני ה’ (שם) טבועה וחתומה בעולם.
ספר החינוך, מצוה רמג
כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך, שהאוהב חברו כנפשו… לא יונהו בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד… שיתנהג האדם עם חברו כמו שיתנהג עם עצמו… ולהרחיק ממנו כל נזק… ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו.
ב. אונאת דברים והלבנת פנים
מסכת אבות, פרק ג, משנה יא
רבי אלעזר המודעי אומר… המלבין פני חברו ברבים… אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יד, הלכות יב-יג
יב. כשם שהונאה במקח וממכר כך יש הונאה בדברים, שנאמר ‘ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך אני ה” (ויקרא כה, יז), זה הוניית דברים.
יג. כיצד? היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה…
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ‘עין אי”ה’, ברכות ו, סעיף מז
…נוח לו לאדם לאבד חייו הגשמיים הגופניים, ואפילו באופן משונה והפוך מכל כבוד לשעתו, ולא ילבין פני חברו ברבים, שמאפיל את כבוד חברו ברבים כבר הוא אובד מדרגת וערך חייו. על כן מפאת הציור המוסרי הראוי לאיש שלם המכיר את ערך החיים, ראוי לו שיהיה נוח לו אבדת גופו מאבדת כבוד חייו של חברו, שהיא מיתה מגונה נמשכת.
ג. הגנת הפרטיות – הזק ראיה
שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות נזקי שכנים, סימן קנד, סעיף ז
הגה. אסור לאדם לעמוד בחלון ולראות בבית חבירו.
שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות שותפים בקרקע, סימן קנז, סעיף א
…שותף יכול לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו. ואפילו עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה. הגה. ואפילו יש מנהג בעיר שלא לעשותו, אין הולכין אחריו, וכופין לעשותו.
ד. איסור רכילות
הרב חיים גריינמן, ‘חידושים וביאורים’, מסכת פאה, סימן א
‘לא תלך רכיל’ (ויקרא יט, טז), [כלומר] להוציא את רשות היחיד של האדם לרשות אחרים, ואפילו בדברים שאין בהם גְּנוּת. וכל אדם מקפיד בדבר (שלא יחשפו אותו), וסוגר דלתו, גם כשאינו עושה דברים של צנעא.
מהר”י חאגיז ,שו”ת ‘הלכות קטנות’, חלק א, סימן רעו
תשובה: נראה שיש איסור לבקש ולחפש מסתוריו של חברו. ומה לי ‘לא תלך רכיל’ (ויקרא יט, טז) לאחרים או לעצמו.
ה. צילום ופרסום ללא רשות
הרב יעקב אברהם כהן, ‘עמק המשפט’, חלק ד, עמוד תרכז
זאת חייב אנכי להדגיש בנדון שנשאלתי מאדם נכבד… שצילמו אותו במקום קדוש ופרסמו את תמונתו על גבי שער של שבועון, והדבר כאב לו עד למאוד וטען שזה ביזה אותו ואינו רוצה בפרסום מוזר זה… וגם חבריו וידידיו היו מציקים לו וחושבים שהוא ביקש פרסום זה.
בוודאי, יש בזה משום איסור הלבנת פנים ואיסור אונאת דברים וצער לאדם וצריך להיזהר מאוד מאיסורים אלו.
ה.1 פרסום תמונה של אדם בלי ידיעתו
הרב אריאל בראלי, ‘אמונת עיתך’, גיליון 101
שאלה: האם מותר לצלם תמונות של אדם בלא ידיעתו, ולהעלות אותם לרשת החברתית בלי רשותו?
תשובה: ראשית יש לברר האם אדם בעלים על דמותו, ויכול למנוע מאחרים לצלם אותו בלא רשותו? בשו”ת ‘שלמת חיים’[1] נכתב שאין לאדם בעלות על דמותו, כי לא נלקח ממנו דבר. לדבריו מותר לצלם אדם גם בלא הסכמתו, ואף לעשות בכך שימוש מסחרי. אולם יש שחלקו על דבריו ואסרו לצלם ללא בקשת רשות.[2] נראה שבמקומות ציבוריים לפי כל הדעות מותר לצלם אף בלא רשות המצולם. מכיוון שכל מי שמגיע למקום ציבורי מודע לכך שהוא חשוף ברחוב, וממילא נחשב הדבר כאלו ויתר ומחל על זכותו לפרטיות.[3] אך בנוגע לפרסום תמונה, אי אפשר לומר שכל מי שנמצא ברחוב מוכן שיפרסמו את תמונתו ומוחל על כך. אם התמונה מציגה את האדם בצורה מביכה, אשר מביישת אותו לעין כל ודאי, שאין לפרסמה[4]. יש להיזהר אף מגרימת צער ונזק עקיף, שכן פעמים שההקשר של התמונה יכול להביך את האדם, אף אם התמונה עצמה אינה מציגה את האדם בצורה מביכה. מי שרוצה לפרסם תמונות של אחרים צריך לשאול את עצמו, האם הוא היה מוכן שיפרסמו את תמונתו שלו בסיטואציה כזו. פרסום כזה נאסר מטעם איסור הונאת דברים, המכוון כנגד כל פגיעה רגשית באדם מישראל.[5] ויש שראו בפרסום תמונתו של אדם ופגיעה בזכותו לפרטיות גם עברה על איסור רכילות.[6] לסיכום, מותר לצלם אדם ברשות הרבים אף בלא רשותו, אך אסור לפרסם תמונות היכולות לגרום לפגיעה כלשהי, אפילו בעקיפין. אין לראות בהסכמה של האדם לצילומו, רשות לפרסם את התמונה.
שאלה: האם ניתן לתבוע פיצוי כספי על שימוש בתמונה לצורכי פרסום בלא רשות המצולם בה?
תשובה: כדי לתבוע פיצוי כספי על שימוש בתמונה לצורכי פרסום, יש להוכיח שאכן השימוש בה הועיל, והרווח הכספי גדל בזכותה. התביעה לפיצוי כספי יכולה להיסמך על דברי המשנה ‘כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו?’ ופירש הרמ”ך[7], שאין זה צודק שאדם ירוויח מנכסי חברו בלא רשותו. אף כאן, לכאורה יש לאדם בעלות על גופו, והצלם משתמש בתואר דמותו בלא רשות ולצורך מסחרי, ולכן עליו לשלם על כך. אך למעשה אי אפשר לתבוע תשלום על שימוש בתמונה של אדם. משום ש’זה נהנה וזה אינו חסר’ – פטור[8]. האדם המצולם לא הפסיד כלום מפרסום תמונתו, ולכן אינו יכול לתבוע תשלום[9]. אם נעשה בתמונה שימוש מסחרי המחייב בפיצוי כספי על פי חוק, יש להתחשב בכך[10]. כמו כן אם התמונה הביכה את האדם וביישה אותו לעין כל, אזי יש מקום לפיצוי כספי, על פי חיוב בושת דברים, וכן על פי חוק הגנת הפרטיות, בהתאם לשיקול דעתו של הדיין[11].
ו. האזנות סתר
הרב חיים דוד הלוי, שו”ת ‘בית-דוד’, חיו”ד, סימן קנח
הפותח אגרת חבירו שלא ברשותו, כתבו אחרונים שאף על פי שאין לחייבו משום גרמא בנזקין, מכל מקום כיון שרבו המתפרצים לפתוח בסתר כתבם של אחרים, ראוי לבית דין לגדור גדר ולייסר מי שעושה כן, כנראה בעיניהם, ואף אם לא ידע שיש בזה חדר”ג, צריך כפרה. על העובר על חדר”ג זה, אם הוא בכלל מוחרם ומנודה.
הרב שלמה דייכובסקי, ‘האזנות סתר’, תחומין, יא (תשנ”א), עמ’ 312-299
כיצד לוחמת ההלכה בהאזנות-סתר? התפתחות הטכנולוגית בדורנו הולידה את האפשרות להידבר או להתכתב בזמן-אמת עם הזולת הנמצא במרחק רב באמצעות טלפון ופקסימיליה. יחד עם זאת איפשרה הטכנולוגיה לכל המעוניין בכך להתאמץ אך מעט, ולהאזין לדברי אחרים, גם אם דבריהם לא יועדו לאוזנו של המאזין, וכן לקרוא את המועבר בפקסימיליה. באמצעי האזנה מתוחכמים ניתן להקשיב ממרחקים לאדם המשוחח עם חברו, אף אם הוא מעוניין שדבריו לא יישמעו. האזנות סתר כאלו נעשות בפועל לצרכים פוליטיים ומסחריים (ריגול תעשייתי), ומשתמשים בהם גם לצרכי משפט, ובכלל זה גם בדיונים הנערכים בין איש לאשתו בבתי דין רבניים. העולם המערבי ער כיום ביותר לעקרונות חופש הפרט, ובכלל זה לרצונו של אדם להצניע את כל מה שעולה על דעתו להצניע. על כן כמעט כל מערכת חוק במדינות המערב רואה בהאזנת סתר לדברי הזולת בניגוד לרצונו מעשה פלילי הראוי לעונש. על מנת למנוע ביותר האזנות כאלו (שכאמור, ניתנות לביצוע בקלות יחסית) החליטו מדינות רבות ובתוכן מדינת ישראל שהאזנות סתר לא תתקבלנה כראיות בבתי המשפט, אלא במקרים יוצאי דופן… חרם דרבנו גרשום שלא לקרוא כתב חבירו שלא מדעתו שייך גם להאזנת סתר, כי מה לי קריאה או שמיעה. ובפרט לפי מש”כ בשו”ת חקקי-לב (ח”א, יו”ד, סי’ מט) שטעם החרם הוא משום “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט, יח), או משום “לא תלך רכיל בעמך” (ויקרא יט, טז), או משום גונב דעת הבריות- דברים אלו שייכים גם בהאזנת סתר.
הרב אליעזר שנקולבסקי, ‘המעיין’ לז, עמוד 45
לפי זה יש אולי מקום לאסור הקלטת שיחה על-ידי אחד המשוחחים ללא רשות חברו, מפני שסמך על כך שלא יקליט. ואולי יש בזה אף איסור גנבת דעת, שאילו היה יודע שמקליטו אולי היה מסרב לדבר עמו. אולם עדיין הדברים צריכים עיון. דיתכן שכשם שהשולח אגרת פתוחה, גלויה, הרי זה סימן שלא מקפיד, שיודע שיתכן שיסתכלו באגרת, כך אולי המשוחח צריך לקחת בחשבון שיתכן שמקליטים אותו… ודאי שאם ישנה ידיעה שחברו עומד להזיקו, רשאי אדם לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו על-מנת למנוע את הנזק, ואף להאזין בסתר. אולם כל זה כאשר מדובר על וודאות נזק, או חשש נזק ברמת סבירות גבוהה ביותר. אולם כאשר ישנו רק חשש בלבד לנזק העלול להיגרם, לא שמענו שמותר לאדם לעשות דין לעצמו כהאי גוונא. והרי אף אדם הרואה את ממונו אצל אחר, אינו רשאי לעשות דין לעצמו, אם לא שיש בידו ראיות שזהו ממונו.
ז. סודות מקצועיים
תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לח, עמוד א
תנו רבנן: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן. שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים. הללו פיתן מתעפשת, והללו אין פיתן מתעפשת.
הרב שמואל הלוי וואזנר, שו”ת ‘שבט הלוי’, חלק ד, סימן רכ
ופשוט אצלי שפועל שעובד במקום שעובדים בו בדברים סודיים או שמשתמשים במכשירים שהם עדין בגדר סוד או פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה, שאסור לו להעתיק לעצמו או לאחר, ודבר גזל הוא מן הדין, גם אם לא עשו שום תקנה מיוחדת לזה, כיון שהם דברים שמסתמא מקפידים מאד עליהם.
פסקי דין – ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין, פס”ד ח, עמוד רכט
בסעיפים אחרים של ההסכם נאמר ש”כל מידע” שהובא לידיעתו במהלך ההתקשרות יהיה רכושו הבלעדי של התובע, והנתבע לא יעשה במידע זה כל שימוש שהוא גם לאחר תום תקופת ההתקשרות, והוא מתחייב שכל המידע לא יועבר לאחר ללא הסכמת התובע, ויהיה אחראי שכל מי שייחשף למידע מטעמו ישמור על סודיות, והוא ישא באחריות ויפצה את התובע על כל נזק שיגרם לו בגין חשיפת המידע כשיוכח שהאינפורמציה הגיעה מהנתבע או מי מטעמו.
טוען התובע’ שלכן יש לאסור על הנתבע לייצר ולשווק ארוחות מחברה אחרת, מפני השימוש שיעשה בסודות שגילה לו , ושהיה כרוך בהרבה שעות לימוד שהשקיע בו… משיב הנתבע שסעיפים אלו נכתבו בהשפעה של חוזים מחברות שיש בהם סודות מקצועיים, אך בחברה זו אין כל סודות מקצועיים. התמחירים נקבעים בהתאם לשוק ולמתחרים, והכנת האוכל אין בה כל סוד.
פסק דין:
יב. שמעון שמשתמש בסודות מקצוע של ראובן ומקפח את פרנסתו, בכך שקונים שקנו מראובן יקנו משמעון, פסקו האחרונים שצריך לפצות את ראובן על כל הנאתו מפני אותו גרם ההיזק שגרם לו.
יג. כדי לאסור על הנתבע לשווק קייטרינג משלו בגלל סודות מקצוע שלקח מהתובע שלא כדין, על התובע להוכיח שיש לו סודות מקצוע ושהנתבע משתמש בהם. כל עוד לא יוכיח זאת אין לחייב את הנתבע בגין כך, כדין המוציא מחבירו עליו הראיה.
יד. גם אם התחייב המשווק שלא להשתמש ב”מידע” שיהיה לו מהיצרן, ולאו דוקא ב”סודות מקצוע”, הכוונה היא למידע ייחודי הידוע ליצרן, אך אם המידע הוא רשימות ותפריטים שניתן לכל אחד להרכיבן, מסתבר שמידע זה אינו נכלל בהתחייבותו.
הרב צבי יהודה בן יעקב, זכויות עובד בידע שרכש במהלך העבודה, ‘משפטיך ליעקב’, חלק ה, עמוד רעו-רפב
שאלה: אשה שעבדה בהתרמת אנשים לעמותה דרך הטלפון, נוצרה אצלה רשימה של מאות תורמים, הפסיקה לעבוד בעמותה, האם יכולה להשתמש ברשימה. המשכורת של האשה היתה סך מינימום קבוע בתוספת אחוזים.
תשובה: בבא מציעא יב ע”א – מציאת פועל. להלכה פוסק הרמב”ם הל’ שכירות ט, יא: “מציאת הפועל לעצמו אע”פ שאמר לו עשה עמי מלאכה היום, ואין צריך לומר אם אמר לו עדור עמי היום…” לפי”ז אם הרשימה היא מעיקר העבודה והיא פועל יוצא ממהות העבודה, לכאורה הרי זה כשכרו לעבודה זו, ובין השאר להכין רשימת תורמים פוטנציאלים, והוי לכאורה כמציאה של בעה”ב… ומ”מ נראה שכל זה כאשר נקבע שהרשימה היא רכוש העמותה, כגון ששכרוה לטלפן ולהכין רשימה של תורמים פוטנציאליים, ומכיון שנשכרה למטרה זו, אין העובדת רשאית לצלם ולהנות מרכוש העמותה. כל מה שעשתה ממשרדי העמותה כדי להשיג כספים הרי הוא בבחינת מעשי העמותה… אך אם עובדת מביתה נראה שאינה שכירה אלא בבחינת קבלן, ואין יחסי עובד מעביד בינה לבין העמותה, ואף אם מקבלת משכורת נמוכה בתוספת אחוזים אין זה הופך אותה לשכירה.
סיכום
צילום אדם ללא רשותו הוא כחדירה לרשות הפרט. דומה הדבר להתבוננות לתוך בית מגורים כאשר תושבי הבית אינם מודעים לכך. אולם ברשות הרבים ידוע לכלל העוברים והשבים שאין זה מקום נסתר, ויש אפשרות שהם יצולמו. הידיעה הזאת נחשבת להסכמה להצטלם אף בלא רשות, ולכן ניתן לצלם ברשות הרבים. אולם אין כאן הסכמה להתיר לעשות שימוש בתמונה באופן שתפגע באדם שמצולם.
אסור להאזין ולהקליט לאחרים בסתר מטעם “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט, יח) וגם מטעם איסור גילוי סוד ואבק רכילות. כשיש חשש שאדם עלול להזיק לאדם אחר, כמו אדם שיודע שחברו מנסה לרמות אותו, או אדם שחושש מהטעיה וכדומה, מותר להקליט את חברו בלא רשותו.
באופן כללי אסור לאדם להשתמש בסודות מקצועיים כל עוד הסודות הללו ייחודיים לאותו מקום עבודה. אסור גם להשתמש בנתונים שרכש בזמן היותו שכיר במקום עבודה, מרשימת טלפונים של לקוחות ועד נוסחאות כימיות לתרופות וכדומה.
[1]. שו”ת שלמת חיים, סי’ תשעג.
[2]. ספר משנה הלכות ג, סי’ קיד.
[3]. וכן הביא בספר הליכות בין אדם לחבירו (פט”ו הע’ כא), בשם הרב אלישיב.
[4]. עמק המשפט ד, עמ’ נ.
[5]. עמק המשפט ד, עמ’ תרכז.
[6]. חידושים וביאורים, פאה סי’ א, אות טז.
[7]. שיטה מקובצת, ב”מ לה ע”ב.
[8]. ב”ק, כ ע”א.
[9]. בשו”ת שלמת חיים, סי’ תשעג, נכתב שאין דין ‘נהנה’ שייך בתמונה, כי המצלם יוצר את התמונה, ולדבריו אי אפשר להתנגד לצילום.
[10]. הרב אשר ויס , תשובה בכתב יד.
[11]. משפט שלמה ד, סי’ מה.