אם פונדקאית- מי היא האמא? חוק הפונדקאות

תהליך הפונדקאות מעלה שאלה הלכתית, מי היא האמא ההלכתית? היולדת או בעלת הביצית?

מקורות לשיעור:

בראשית פרק ל פסוק כא

ןאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו’ הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: +בראשית ל’+ ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות – הרי עשרה, אם זה זכר – לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! – אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה – בתוך ארבעים יום הוה.

תרגום יונתן בראשית פרק ל פסוק כא

וּמִן בָּתַר כְּדֵין יְלֵידַת בְּרַת וּקְרַת יַת שְׁמָהּ דִינָה אֲרוּם אַמְרַת דִין הוּא מִן קֳדָם יְיָ דִיהוֹן מִנִי פַּלְגוּת שִׁבְטַיָא בְּרַם מִן רָחֵל אַחֲתִי יִפְקוּן תְּרֵין שִׁבְטִין הֵיכְמָא דִנְפָקוּ מִן חָדָא מִן אַמְהָתָא וּשְׁמִיעַ מִן קֳדָם יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן ַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א

תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם, הקב”ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקב”ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל. וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם – הקב”ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צז עמוד ב

ת”ש: שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים – לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה – לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח; היתה הורתן ולידתן בקדושה – הרי הן כישראל לכל דבריהן;

שו”ת יחל ישראל סימן פט

ובתוס’ השלם שם (מו, י) “ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית”, וכתב שם בשם ריב”א, פירש”י בן דינה היה שנבעלה לכנעני כשהרגו שכם לא היתה רוצה לצאת מבית שכם עד שנשבע שמעון שישאנה וכו’, ותימה גדולה בעיני איך נשאה שמעון הלא אחותו היא מן האב ומן האם, וי”ל דעיקר הורתה היה בבטן רחל, עכ”ל. וכן מפורש בפסוק הריון ברחל גבי יוסף שהרי כתוב “ותהר ותלד בן,,, ותקרא את שמו יוסף” וגו’ (בראשית ל, כג – כד).

לכאורה יש לראות כאן חילוקי דעות ביסוד השאלה מה קובע את האמהות על הבן הנולד, דבדברי התוס’ על התורה מתבאר שאע”פ שבסופו של דבר לאה ילדה את דינה, מ”מ כיוון שעיקר הריונה לא היה אצל דינה אלא אצל רחל, לכן אין דינה נידונת כבתה של לאה ואחותו של שמעון, ועל כן נשאה שמעון לו לאשה, אע”פ שבני נח מוזהרים על אחותו מאמו. ואילו ע”פ דברי האחרונים שהבאנו נמצא דכיוון שנולד הבן מאם ישראלית הרי הוא ישראלי והבן מתיחס אחרי אמו, ואם הם אחים תאומים, הרי הם חייבים זה על זה משום אשת אחיו מאמו.

מפורש בגמ’ ששני אחים תאומים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה חייבים זה על זה משום אשת אח, והרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואין כל קשר במצבו של הגר אל מצבו שהיה קודם הגירות. ונמצא איפוא שכאשר אנו באים לדון על אמהות של מעוברת שנתגיירה, הרי הנידון הוא רק מזמן הגירות ואילך, וא”כ אין לדון את העובר הזה כמתייחס אל אמו אלא משעת הגירות, ולא משעה שנתעברה עמו, ועל כך מפורש בגמ’ דאיקרי בנה מדין תורה להתחייב משום אשת אח, ופשוט שהוא חייב עליה גם משום אמו. הרי להדיא שהאמהות נקבעת ע”פ הלידה ולא ע”פ ההתעברות, ועל כן אע”פ שהעובר לא נתעבר אצל האם הזאת, ורק נולד ממנה, הרי זו אמו.

אבל באמת דברי התוס’ על התורה תמוהים בעיני טובא, שהרי כמו שדינה היא בתה של רחל בגלל שהריונה היה אצלה, ולכן היא מותרת לשמעון, א”כ ה”ה נמצא שיוסף אינו בנה של רחל אלא של לאה, שהרי עיקר הריונו היה אצלה, וכל פשטי המקראות אינם מורים כן, דכתיב “וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו” (בראשית מג, כט) ועוד. ובאמת שגם על דינה נאמר “ותצא דינה בת לאה” (שם לד, א), ובאמת שאין ללמוד מדברי אגדה, וכן לא בכל ענין אפשר ללמוד מקודם מתן תורה, וכבר האריכו בזה.

וע”פ כל האמור יש לדון בעובר שנוצר במבחנה מזרע איש ואישה, ואח”כ הועבר להריון לרחם אשה אחרת, שנסתפקו הפוסקים מי היא האם של הולד הזה, האם שהולד הוא מזרעה או האם שהולד גדל ברחמה. ולכאורה מוכח מהסוגיא של שני אחים תאומים, שהכל נקבע באם המולידה, א”כ אם האם המולידה היא נכרית הולד צריך גירות, ואם גם היא ישראלית, הרי היא אמו לדיני עריות, (ואף שאפשר היה לדחות ולומר שלא דמי הך דשני אחים להכא, דהתם מיירי בגוף אחד שבו נתעברה וילדה אשה אחת, ואילו באם פונדקאית מיירי בשני גופים שונים, האם המזרעת והאם הפונדקאית, מ”מ כיוון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אפשר לדמותם ולומר שגם האם היולדת בסוגיא של שני האחים חשיבא כשני גופים, ואכתי יש לעיין) אבל יש לחוש שאולי גם אמו שהזריעתו היא גם אמו, וצ”ע לדינא.

שו”ת שבט הלוי חלק ט סימן רסד

כבוד ידידינו המכובד הרב הגאון המושלם בכל זוכה ומזכה כש”ת מוהר”ר בנימין זאב לאנדוי שליט”א

באתי להשיב בקיצור לכ”ת על עסק נדון הפונדקית באשה שאין זרעה מסוגל ליצר ולד בן קיימא ומרכיבים לה לפי המצאת הרופאים זרע מאשה אחרת שמתחבר אח”כ עם זרע בעלה, והולד נולד מהאם, ונוצר מזרע אשה זרה וזרע בעלה.

דעתי העני’ ברור שזה מעשה איסור רחוקה מקדושת התורה, ומצוה לרחקה בשתי ידים ולא יועילו כאן כל הפלפולים שכבר נו”נ בזה איזה רבנים שליט”א בענין היחוס של הולד אם אזלינן בתר הזרע או בתר האם המולידה, כי אחת ברור ופשוט כי כח היצירה ותכונת הולד באבריו ומהותו מונח בזרע האשה בצירוף עם זרע בעלה וע”ז כתבה תוה”ק ודבק באשתו, ובסנהדרין נ”ח ע”א ולא באשת חבירו [ועיין תוס’ קידושין י”ג ע”ב ועוד] ובמקרא זה מפורש ודבק באשתו והיו לבשר אחד, וקאי על הולד הנוצר משניהם כמש”כ רש”י סנהדרין שם, וז”ל שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האב והאם אחד בו עכ”ל ואי ס”ד שמותר עפה”ת כמעשה הנ”ל, הרי אפשר להיות דבוק באשתו ולהיות לבשר אחד עם אשת חבירו או סתם זרה בולד הנוצר משניהם והתורה קבעה זה לתנאי ראשון של נשואים להיות לבשר אחד ע”י זרע שניהם, ע”כ מי שאינו רוצה לחלל קדושת דורותיו יברח ממעשה הנ”ל כבורח מן האש ואז טוב לו והקב”ה יקבל תפלותיו ברחמים להפקד בדרך הטבע והרגיל ולא ח”ו בדרך איסור הנ”ל, וזה גאות דקדושה של עמינו הק’ להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך למיוחסים אחריך

מדוע ישנה התנגדות רבנית לחוק הפונדקאות, הרי בכך מאפשרים למי שיש לה בעיה רפואית להיות הורה ?

תשובה

האפשרות הרפואית לשאת עובר על ידי אשה שאינה אימו הביולוגית של העובר היא דבר מבורך. ובדרך זו ניתן לעזור לזוגות שעד כה לא זכו לפרי בטן. אולם יש לקחת בחשבון גם את טובתו של העובר. ישנה מחלוקת הלכתית מה מעמדו של העובר האם הוא נחשב לבנה של היולדת או לבנה של האימא הביולוגית שלו? (שו”ת יחל ישראל סימן פט).  
לכן ישנו צורך לדאוג לכך שכאשר יגדל העובר ויתחתן לא ייווצרו בעיות של ממזרות. בעיה נוספת של ממזרות יכולה להתעורר לחלק מהשיטות במקרה ואישה נשואה מכניסה לרחמה הפריה מגבר זר שאז היא עוברת איסור והעובר יהיה ממזר. לאור בעיות אלו בשנת תשנ”ו התכנסה ועדה ציבורית שהכילה רופאים, משפטנים, רבנים ונציגי ציבור המעורבים בעניינים אלו, וישבה על המדוכה תקופה ארוכה וכתבה חוק שיתמודד בצורה מיטבית עם הצרכים השונים של הזקוקים לפונדקאות בארץ מסיבות רפואיות, תוך מתן מענה לבריאותן וכבודן של הנשים הפונדקאיות, והסדרת המעמד האישי של היילודים, באופן שלא ייפגעו בבואם להקים בית בעתיד על פי חוקי מדינת ישראל.
אולם הצעת החוק החדשה שונה לגמרי מהחוק שהתקבל והיא אינה מתחשבת בטובת העובר ומעדיפה על פניו את הערך של חופש הפרט. על פי ההצעה האפשרות של פונדקאות תורחב גם ליחידים שאין להם בן זוג. גברים יוכלו לשכור פונדקאית והם יגדלו ילדים ב”משפחה” ללא דמות אם, דבר שיפגע מאוד בילד. כמו כן ההצעה כוללת אפשרות לקרובת משפחה לשמש כפונדקאית דבר שיכול לגרור בעיות חמורות לעובר במעמד האישי.
דרך התורה היא לאזן בין כל הצרכים ולסלול את הדרך הראויה לשימוש נכון בכל כוחות החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים