רב יישוב שפסל מזוזה

רב יישוב שפסל מזוזה / הרב אביעד תפוחי

שאלה

אני מכהן כרב יישוב, ומקבל מזוזות לבדיקה ללא תשלום, ואף מתקן בהן תיקונים קלים, כגון חוסר בתג. אירע מקרה שפסלתי מזוזה כשרה תוך כדי טיפול בה, כיוון שדיו שהיה על היד שלי נמרח על המזוזה. האם אני חייב לפצות את בעל המזוזה?

תשובה

נפסק ב’שלחן ערוך’ (חו”מ סי’ שו סעי’ ד):

…נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין, בהמה לטבח וניבלה – בשכר: חייבים לשלם דמיהם. ואם שחט בחנם: אם היה טבח מומחה, פטור. ואם אינו מומחה, חייב.

אמנם יש להוסיף שכל זה כאשר יש בהיזק זה צד של אונס, אבל אם הפועל פושע הרי הוא חייב בכל מקרה.[1]

לאור הנ”ל יש לברר שלושה דברים: [א] אם העבודה הייתה בחינם או בשכר. [ב] אם הרב מומחה להגהת מזוזות. [ג] אם הנזק נעשה בפשיעה.

א. העבודה כאן נעשתה בחינם. אמנם הרב מקבל שכר בעבור עבודתו כרב היישוב, אך כיוון שבדיקת מזוזות אינה בכלל תפקידו, הרי שעבודתו זו היא בחינם.[2] וכן אין לטעון שהמצווה שבדבר היא שכרו, שהרי ‘מצוות לאו ליהנות נתנו’.[3]

ב. לעניין הגדרת מומחיות לשחיטה כתב הש”ך[4] שצריך שישחט עוף שלוש פעמים. האם הגהת מזוזות שלוש פעמים מגדירה את המגיה כמומחה?

התייעצתי עם סופר סת”ם ותיק,[5] והוא אמר לי שבמלאכת ההגהה יש כמה פונקציות. כדי להגיה את המזוזה ולחפש אם יש בה פגמים, יש צורך בעין מיומנת מאוד ובמומחיות גדולה, ואלו לא נקנות בהגהת שלוש מזוזות אלא רק לאחר התנסות מרובה. ברוב המקרים, כדי לתקן פגם שכבר נמצא, אזי אין צורך במומחיות מיוחדת, אלא מספיק ידע מועט ויכולת גרפית ויכולת טכנית מסוימות, ולזה מספיק תיקון שלוש מזוזות.

בנידון שלפנינו תפקידו של הרב היה גם להגיה את המזוזה וגם לתקן אותה, ורב זה לא הגיה עשרות מזוזות אך תיקן יותר משלוש מזוזות. האם נגדיר אותו כמומחה, שהרי הוא מומחה לתיקון, והנזק אירע בעת התיקון, או שנגדיר אותו כהדיוט כיוון שתפקידו כולל גם הגהה שבה הוא הדיוט? ונראה לענ”ד, שכיוון שהנזק אירע בעת התיקון ולעניין זה הוא מוגדר כמומחה, הרי שלעניין תביעת הנזיקין הוא מוגדר כמומחה.

ג. לעניין השאלה אם מריחת דיו שנשאר על היד נחשב פשיעה, התייעצתי עם סופר הסת”ם הנ”ל, ואמר לי שאמנם זה קורה פעם או פעמיים לכל סופר סת”ם מתחיל, אך לסופר סת”ם ותיק זה לא אמור לקרות כיוון שהסופרים מתרגלים לכתוב בצורה נקייה ומסודרת כדי להימנע מתקלות פשוטות שכאלה. עוד אמר לי שבמזוזות תקלה מעין זו מצויה הרבה פחות מאשר בספרי תורה, כיוון שהקלף של המזוזה קטן, ואין עמודות של אותיות זו בצד זו.

נמצא לפי זה, שיש להגדיר תקלה מעין זו כפשיעה.[6]

נמצא למסקנה שאף שהעבודה נעשתה על ידי מומחה ובחינם, אף על פי כן חייב לשלם על הנזק, כיוון שנזק מעין זה מוגדר כפשיעה.


 

[1] כן מוכח בגמרא ב”ק צט ע”ב, שלפי ר”מ שנתקל פושע הרי גם מומחה בחינם חייב. וכן יוצא עפ”י הטעמים שהובאו בראשונים לפטור מומחה – מצד שהוא אנוס (תוספות בסוגייתנו) או מצד שהוא עושה ברשות (רמב”ן, הובא בשטמ”ק ב”מ פב ע”ב). וכ”כ פתחי חושן כרך ד, פרק יג, סעי’ טו.

[2] עיין שו”ת משנה הלכות ד, סי’ ר”מ, שדן בשאלה כעין זו, אלא שבנידון שלו הסופר קיבל שכר בעבור עבודתו וא”כ פשיטא שחייב לשלם.

[3] קצות החושן סי’ שו ס”ק ז.

[4] ש”ך חו”מ סי’ שו ס”ק ז.

[5] הרב מתניה בן גדליה.

[6] לענ”ד הנידו”ד חמור יותר משוחט שניבל את הבהמה כשפרכסה, שי”א דמיבעי ליה למירמי אנפשיה (ב”ק צ”ט ע”ב), כיוון שזו אינה תקלה הנובעת מדבר לא צפוי, אלא נובעת מדיו שהסופר השתמש בו בצורה לא זהירה ונדבק לידו בעת שתיקן אות אחרת במזוזה, או בשעה שהכין את הקולמוס לכתיבה. לכן נראה שזו פשיעה, ואין זה תלוי בשאלה אם ‘מבעי ליה למרמא אנפשיה’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים