נזק בשעת חרום

כאשר נשמעת התרעת צבע אדום בשדרות ישנה הוראה של פיקוד  העורף לצאת מהרכב ולתפוס מחסה בצד הכביש. הוראה זו באה עקב פגיעה של קסם ברכב נוסע. נשאלתי על ידי אחד התושבים שמיהר לצאת מרכבו בזמן ההתראה ולא משך היטב את בלם היד. הרכב הדרדר ופגע ברכב אחר . האם מוטלת עליו חובת תשלום[1]?

חיוב מדין אש
ראשית נתייחס להזק ללא ההקשר הבטחוני. אם נבוא לדון מצד אדם המזיק ניתן לטעון שמעשה ההזק התחיל מיד כאשר האדם השאיר את הרכב במצב בעייתי כבר אז  החל הרכב להידרדר במורד, יש לחייב מדינא דגרמי . אולם נראה שאין כאן דינא דגרמי משום  שלא ברי נזקו . הסיכוי שהרכב ידרדר כאשר בלם היד משוך למחצה אינו יותר מהסיכוי שכלב משוסה על ידי בעליו לא ישך. המשסה את הכלב פטור כי אין ברי ניזקו [כמובא בסמ”ע סימן שפו].
יש לדון מצד ממון המזיק בדומה לאש, הרכב הושאר במצב סיכון להידרדרות בדיוק כמו שאבן הונחה בראש הגג עם סיכון לנפילה. המדרון יכול לגרום לרכב להידרדר בדומה לסבירות של רוח מצויה (ועדיין אין זה סותר שלעיל הגדרנו שלא ברי נזקו בדומה למניח אבן בראש הגג אינו חייב מדין גרמי ובכל זאת חייב מדין אש בגלל שהרוח מצויה).

חיוב מצד בור
אחר העיון בדברי הרא”ש לגבי כותל ואילן שנפלו (ב”ק דף ו) נראה שיש לפטור את המזיק!
הרא”ש שם כתב לחייב מדין בור  נזק שנגרם  תוך כדי נפילת הכותל.
זה לשונו  “ונראה דיש להם דין בור ולא דמי לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך הילוכן. דהנך נעשו בור על ידי כח אחרים אבל כותל ואילן מחמת ריעותא נפלו מעצמן כי ראו שלא היו יכולין לעמוד יותר והזהירו ב”ד את הבעלים להפילו.ואם משום דהולכין ומזיקין מה שאין כן בבור, לא גריעי מחמת זה “. היסוד המתברר בדברי הרא”ש הוא שיש אפשרות לחייב מדין בור גם כאשר הנזק הוא תוך כדי תנועה (האריך בנקודה זו בספר קהילות יעקוב סימן ד). ההבדל בין אש ובור הוא האם כוח אחר מעורב ביצירת המזיק או שכל כוח ההזק טמון במזיק עצמו.
הכותל והאילן אינם זקוקים להתערבות אחרת אף ללא רוח הם מזיקים, גם לגבי הרכב שהידרדר אין רוח שדוחפת אלא חוק הכבידה גורם לגלגלים להימשך לכיוון הירידה.
אם המעשה של השארת הרכב נחשב ליצירת בור הרי יש בכך נפק”מ גדולה- בור פטור על הכלים ולכן יהיה פטור על הנזק שנגרם לרכב החונה. [יעויין בברכת שמואל בסימן א בבא קמא הרוצה לחדש שישנו חיוב לצאת ידי שמיים כאשר ישנו פטור על הכלים].
חילוק זה כתב בספר דרכי דוד מדעתו ומובא להלכה בספר חשוקי חמד בתשובה לשאלה בדבר נזק שנגרם משמן שטפטף מחנוכיה והכתים את הכביסה של השכן. האם ניתן לחיב מדין אש?
הדרכי דוד מבאר את התוספות בדף ד ע”ב ד”ה ואימא, שכתבו על ההצעה שמבעה זה אב נזק מים- וא”ת והני מים היכי דמי אי דמשקל עליה בידקא דמיא ובכוח ראשון כוחו הוא ואי בכוח שני גרמא בעלמא הוא
וכתב על כך ה”דרכי דוד” ויש להעיר דאמאי לא נחשוב המים שהזיקו בדרך הליכתן ע”י כח שני כאש שהולך ומזיק ומאי שנא מאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו בהדי דאזלי דחשיבי אש  הכי נמי הכי בכח שני יחשב אש[2]?
מבאר הדרכי דוד- ענין של אש הוא משום דע”י כח אחר המעורב בו מטבעו לילך ולהזיק למרחוק כמו בע”ח שהולכין ומזיקין ע”י טבע רוח החיים שבהם וזהו אש המזיק דמקרי דרכו לילך ולהזיק. וכן אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו שמטבעו לילך ולהזיק ע”י רוח מצויה המתערב בהם חשיב נמי אש, אבל מים בכח שני אינם הולכים ע”י איזה כוח אלא מעצמן הן יורדין ונוזלים ממקום גבוה למקום נמוך, ושם הם עומדים אין בהם המעלה של אש כלל. לא שייך לומר שדרכן לילך ולהזיק כמו באש ומשו”ה לא תשיבי מים בכח שני אש”. הוסיף הרב זילברשטיין-ויתכן דה”ה בענייננו השמן שהכתים את הבגד נחשב לגרמא כמו כוח שני ואין חיוב של אש.
הרא”ש אינו בודד בהגדרה זו אף התוספות במקום כתבו וזה לשונם ” לכאורה נראה דמיירי כשהזיקו כותל ואילן בשעת נפילה גופה ואפ”ה מדמה ליה לבורדמאש חלוק במה שאין כח אחר מעורב בו “. (בשיטה מקובצת הבין את התוספות כך אומנם הקהילות יקב הנ”ל למד בדברי התוספות שניתן לחייבו אף משום אש על כלים). הדברים מובאים להלכה בסמ”ע סימן תט”ז ס”ק ב. וכן בדברי משפט שם השתמש ביסוד זה למקרה שאדם קשר ברגל תרנגול חבל חייב רק משום בור ולא משום אש ופטור על הכלים.
והנה סברת הרא”ש קשה מה בכך שהכותל מזיק ללא כוח אחר מעורב בו אדרבה זו סיבה יותר לחייבו?  כך בתוספות(דף ב. ד”ה ולא, דף ה ד”ה כי ) שהתכונה של כוח אחר מעורב אינה סיבה להחמיר!   עמד על כך פילפולא חריפתא שם וכן הנחלת דוד.
בספר “אולם המשפט” מופיעה הסבר חדש לדברי הרא”ש לאור הקושיה הנ”ל.
החילוק הוא בין יצירת מזיק על ידי האדם לדוגמה הנחת האבן על הגג לבין מעשה התר גמור של בניית כותל ואז מעצמו הפך הכותל למסוכן. יצירת האש היא תמיד על ידי מעורבות האדם (וכפי שכתבו התוספות (בבא קמא ס.) לגבי  אדם שמלבה את השרפה ומסתייע ברוח פטור. “דהכי משמע המבעיר את הבערה שבפני עצמו עשה את הבערה שיכול להזיק ברוח מצויה”. רעיון מען זה מופיע בשיטה מקובצת בדף ו ורמוז  בגמרא לגבי ההגדרה של תחילת עשייתו לנזק בכותל ואילן (ב”ק ו:).ואף בדברי הנתיבות נראה כך ” שאני כותל דאי אפשר לדמותו לסכינו [ו]משאו, דסכינו ומשאו בשעת הנחתו היה עומד להזיק ע”י כח אחר, משא”כ כותל המבואר בתוס’ מיירי דבשעת עשייתו היה כראוי, דבלא כראוי חייב בלא התראה כמבואר בסימן תט”ז, וכיון דכראוי היה רק שנתרועע אח”כ ובעינן התראה, לא דמי לסכינו ומשאו שתחילת עשייתו היה עומד להזיק ע”י דבר המצוי”. (ביאורים ש”ז סק”א)
לאור הבנה זו אין לפטור את בעל הרכב היות וחייב מדין אש אף על כלים ואין זה דומה לכותל ואילן חייבים מדין בור משום שבתחילת בניית הכותל לא היה שם מזיק עליו.
לסיכום נראה שאי אפשר להוציא מיד המזיק תשלום היות ויש דעות שהוא פטור לגמרי.

זמן חירום
האם יש משמעות לכך שהנזק נגרם תוך כדי תפיסת מחסה מפני האיום הבטחוני?
אנו מוצאים תקדים לכך שכאשר האדם פועל ברשות הוא פטור מהנזק. בברייתא מופיע שאם אדם רץ ביום שישי לצורך שבת ונתקל באדם אחר , פטור (ב”ק לב.).
ובספר נשמת אברהם (חושן משפט סימן שע”ח הביא שאף נהג אמבולנס פטור מכל נזק שיגרום תוך כדי נסיעה.
אולם נראה ברור שכאן הרשות של פיקוד העורף אינה פוטרת מנזק. אף שישנו התר לעצור את הרכב מיד אין התר להקל בהוראות הבטיחות ולהשאיר את הרכב ללא משיכת בלם היד.
דבר זה ניתן ללמוד מדברי חידושי אנשי שם[3] (בבא קמא קיז) אשר מתמודד עם שאלה גדולה:
הרודף להציל את חבירו מיד אדם אחר ושיבר תוך כדי הריצה כלים של אדם שלישי, הדין הוא שפטור מפני התקנה ש”אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף”. ומקשה שם חידושי אנשי שם למה צריך תקנה מיוחדת לפטור אותו הרי יש לו רשות לרוץ וממילא פטור על כל מה שנגרם ממעשה ההתר.
ומתרץ חידושי אנשי שם שמדובר באופן כזה שאם היה מתבונן היה ניתן להציל וללא שבירת הכלים לזה צריך תקנה מיוחדת[4]. אם כן במקרה שאין בו תקנה מיוחדת הרי הפטור של רשות מכסה רק מה שהכרחי לאותו מעשה.
אם נשליך את הדבר על המקרה שלנו נאמר שיש התר לצאת מהרכב אבל עדיין ישנה חובה לדאוג שהרכב לא ישאר בצורה שמסכנת אחרים ועל זה אין פטור.

סיכום
היה מקום לחייב את בעל הרכב מצד ממון המזיק אולם המסקנה שהחיוב  הוא מצד בור ואז פטור על הכלים. ממומלץ לפייס את בעל הרכב בממון היות וסוף סוף נגרם לו נזק על ידי בעל הרכב ויש דעות לחייב מצד אש. אין פטור מצד מצב החירום.

___________________
[1] למעשה השאלה לא עלתה לדיון בבית הדין עקב מעורבות  חברת הביטוח.
[2] יעויין חזון אי”ש ב”ק סימן  ב סק”ט שחילק בין כוחו לכח כוחו.
[3] תודה לרב בנר שהפנה אותי למקור זה ובספר והערב נא בפרשת בשלח, לרב זילברשטיין שליט”א הסתמך על חילוק זה.
[4] בספר פעולת שכיר הביא את הדעה שסיבת הפטור לרץ בערב שבת היא הסכמה של האנשים שיום שישי הוא זמן חריג ומותר לרוץ בו. ממילא כאשר ישנו התר רק לאדם פרטי לרוץ, אין הסכמה לכך וחייב. משום כך היו צריכים לתקן תקנה מיוחדת למציל את חבירו שהוא פטור. לפי זה יש לדון האם ישנה הסכמה שבזמן התרעת צבע אדום הכללים משתנים, כולם לחוצים ופחות נזהרים ולכן יהיה פטור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים