שימוש במקרר ללא רשות

משפחת לוי התארחה בשדרות במסגרת שבת הזדהות המאורגנת ע”י עמותה מסוימת.
המשפחה שוכנה בפנימיית הישיבה בחדר אשר היה בו מקרר השייך לאחד מבחורי הישיבה.
הבחור לא ידע שהכניסו אורחים לחדרו והאורחים חשבו לתומם שהרשות לשימוש בחדר כוללת את המקרר. כאשר הבחור חזר לחדרו ביום ראשון הוא גילה שהמקרר אינו עובד. טכנאי שבדק את התקלה מצא שהמדחס התקלקל.
טענות:
התובע 
רוצה השתתפות במחיר תיקון המקרר על סך 1000 ₪ . המקרר עבד מעולה ולכן ישנה סבירות גבוהה שהקלקול שקרה הוא בגלל שימוש לא נכון במקרר, אפשר שאחד הילדים השאיר את המקרר פתוח וזה גרם לעבודה רציפה של המדחס. גם אם השימוש היה תקין, לא הייתה רשות שימוש במקרר הפרטי, לכן יש פה דין של שואל שלא מדעת החייב באונסים.
הנתבע נציג העמותה, המקרר ישן ופשוט הגיע זמנו ללא קשר לשימוש בשבת.

בירור הדין:
א. מי הוא הנתבע?
נציג העמותה נשאל למה הוא הגיע לדיון ולא המשפחה שהתארחה. הוא ענה שהמשפחה באה בהתנדבות לעיר ובמשך השבת נגרם למשפחה אי נעימות [בדבר אחר] לכן העמותה מעוניינת להיכנס במקום המשפחה. העמותה קיבלה על עצמה לשלם במקום המשפחה אם בית הדין יפסוק לחובת המשפחה. כלול בכך קבלה על עצמם שכל הטענות של העמותה הם רק בגדר ספק שהרי הם לא פונים למשפחה וממילא אין להם אפשרות לטעון טענה ודאית[1].
הוברר לתובע שמצידו יש לו את הזכות לתבוע את המשפחה ישירות. אולם התובע נעתר לבקשת העמותה וויתר על זכות התביעה מהמשפחה [יש כאן וויתור על דבר לזכותו – אפשרות הודאת בעל דין – אפשר שהמשפחה הייתה מודה שהמקרר היה פתוח הרבה זמן וזה גרם לקלקול.]..

ב. שימוש לא אחראי במקרר
הטענה ששימוש לא אחראי במקרר גרם נזק ויש לחייב מדין מזיק, היא טענה חלשה. [אם אכן כך קרה, הרי אפילו שואל חייב, למרות שכך הוא בחר להשתמש. שואל פטור במתה מחמת מלאכה רק אם הוא משתמש בצורה ראויה , אחרת חייב. דוגמא  המופיעה בדברי הרמ”א: אדם גדול ממדים היושב על ספסל ושברו, חייב לשלם. למרות שיש התר לכל אדם לשבת שם,סתם ספסל שאול לשבת עליו. רמ”א בסימן שפ”א].
קשה לעלות על הדעת שהמקרר הושאר פתוח שעות ארוכות שהרי אנו עוסקים במשפחה מהיישוב, יותר מסתבר שסיבת התקלה היא כפי שאמר הטכנאי -מדחס ישן מתקלקל מאליו.

ג.שימוש ללא רשות
המקרר הוא רכוש פרטי ואף בימי החול הבעלים לא מרשה להשתמש בו ללא רשות. האם ניתן לחייב מדין שואל שלא מדעת- גזלן הוא. לכאורה חסר תנאי בסיסי במעשה הגנבה –קניין. חיוב גנבה קיים כאשר ישנו מעשה הוצאה או הגבהה ברשות הבעלים, כך למדנו במשנה בפרק מרובה בבא קמא “היה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים, פטור”[2]. כאן לא נעשה מעשה הוצאה מרשות הבעלים, השימוש במקרר היה בתוך חדר הפנימייה. האם ניתן לתפוס את השימוש עצמו כמעשה מחייב אף ללא קניין?
הנתיבות חידש: שואל מתחייב באחריות שמירה ברגע שהתחיל להשתמש בחפץ אף שהוא עדיין ברשות הבעלים. בשונה משאר שומרים השימוש של שואל יוצר את קבלת האחריות. סברה זו הורחבה על ידי הנתיבות גם למקרה של שואל שלא מדעת [סימן ש”מ סק”ח]
לפי דעת הנתיבות למשפחת לוי יש דין של שואל שלא מדעת החייב אף באונס,.אף שאין הוצאה מבית הבעלים. אם כך אף שהמדחס התקלקל מחמת השימוש, אין פטור של מתה מחמת מלאכה בשואל שלא מדעת.
ניתן לחייב מכיוון נוסף מדין “שליחות יד” ואז אין צורך במעשה קניין. .אומנם התנאי לכך הוא לתת למשפחת לוי מעמד של שומר על המקרר שהרי רק שומר מתחייב בשליחות יד. שוב חוזרת השאלה היכן הוא הקניין היוצר את קבלת השמירה [מחלוקת הפוסקים בסימן רצ”א סעיף ה , יעויין בספר פתחי  חושן פרק ב ס”ק מט הדן בקבלת שמירה ללא קניין על חפצים המונחים בבית מושאל.]

ד. תום לב
יש לקחת  בחשבון את הנסיבות: משפחת לוי חשבה בתום לב שהיא משתמשת ברשות, במקרר.
נראה שלדבר זה יש משמעות חשובה ולכן אין למשפחה דין גזלן.
האדם לא הופך לגזלן כאשר הוא חושב שיש לו רשות ,ואין לו שום כוונת זדון להוציא את החפץ מיד הבעלים. [קצות החושן בסימן שמ”ח ” בגניבה אינו מחייב בשוגג” ,ע”ע נתה”מ סימן שמח סק”ט].
בנוסף ניתן לצרף את דעת הרמ”א [סימן רצ”ב]הסובר כי שואל שלא מדעת שהחזיר את החפץ למקמו הראשון פטור.לדבריו, ניתן לראות את גמר השימוש במקרר כמעשה החזרה של המקרר.

סיכום:
לאור מה שהתבאר אין לנתבע מעמד של גזלן לכן הוא פטור מאחריות על הנזק למקרר.

ה. חיוב מדין נהנה
המשפחה נהנתה במשך השבת מהמקרר, על אף שלא ניתן לה רשות. כל אדם שנהנה מחבירו צריך לשלם לו. קשה להעריך מה הוא השווי של שימוש במקרר ליום אחד, אולי ניתן לקבל מושג מתוך השוואה בין המחיר של חדר באכסניה ללא מקרר לעלות של חדר עם מקרר. דווקא בגלל שאין למשפחה דין שואל שלא מדעת ניתן לחייב בדמי ההנאה. בדרך כלל גנב קונה את החפץ בקניני גזילה לכן הוא פטור מתשלום עבור השימוש  בנכס הגנוב. לעומת זאת אדם הנהנה מחפץ חבירו חייב לשלם לו [סימן שס”ג].
הכלל הוא שהנאה ניתן לחייב רק אם השימוש גרם לבעליו חסרון. במקרה שלנו לא נגרם לבעל המקרר שום חסרון מהשימוש במקרר לכן אין חיוב ועל זה אמרה הגמרא “כופין על מידת סדום, וזה נהנה וזה לא חסר פטור” [פני יהושוע בב”ק כ]. [3]

מסקנה:
העמותה בשם משפחת לוי פטורה מתשלום הנזק
[לגבי האוכל שהיה במקרר והתקלקל, אין כאן נזק בידיים אלא גרמא בנזיקין ופטור.]

 __________________
[1] התוקף ההלכתי להסכמת העמותה הוא מדין קבלת התחייבות לפני בית הדין בקניין. כמו כן ניתן לבאר מדין ערב- תמורת המחילה של התובע הם התחייבו לשלם.
[2] המשנה מחדשת שם –  אם היה אדם נוסף אשר גרם לטעות ובגללו יצא החפץ מרשות הבעלים , המשלח חייב. [ביאר התוספות -בשוגג יש שליח לדבר עבירה] האם העמותה אשר הטעתה את המשפחה מתחייבת לשלם,  מדין שליח לדבר עבירה?  המשפחה מחייבת את העמותה שהרי פעלה בשליחותה. מבירור שעשינו עולה שנציג העמותה לא אמר מפורש למשפחה שניתן להשתמש בכל החפצים המצויים בחדר. אם כך לא הייתה כאן הוראה מפורשת , העמותה יכולה לטעון כנגד המשפחה  הייתם צריכים להעלות בדעתכם שהמקרר פרטי, הרי אין זה שכיח שישיבה מעמידה מקרר בחדרי פנימייה.
[3]  בתוספות בכתובות [ל:]  מובא לחייב בגלל חסרון פחות משוה פרוטה ולגלגל בזכותו תשלום מלא של ההנאה. האם הליכלוך הנמצא במקרר לאחר השימוש הוא חסרון? בנוסף יש לטעון שבחפץ חשמלי כל שימוש הגורם להפעלת המנוע גורר בלאי למנוע. נראה שאין זה נחשב לחסרון משום שלכלוך אינו הוצאה כספית ואינו בגוף החפץ, וכן הבלאי למנוע, אינו משמעותי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים