מקח טעות אתרוגים

פסק דין מקח טעות אתרוגים

העובדות המוסכמות

ביום שלישי ו תשרי תשע”ה הגיע התובע לחנות של נתבע 1, הוא ראה דוגמא של אתרוגים שמצאו חן בעיניו וביצע הזמנה של ארבעים סטים מהודרים באיכות שדובר עליה. המחיר שסוכם הוא 1500 ₪ ומתוכם שילם התובע באותו מעמד מקדמה של 500 ₪.

ביום רביעי הוא הגיע לקחת את הסחורה וחל עיכוב מצד נתבע 1 וקבלת הסחורה נדחתה ליום חמישי. באותו יום הגיע התובע עם חבר בשם מאיר לבחור את הסחורה ואז התגלע ויכוח בין הצדדים. התובע חזר שוב עם נאור ובסופו של יום הויכוח נשאר על עומדו והתובע לא לקח את הסחורה המוצעת.

הדיון הוא ביחס ל-500 ₪ דמי קדימה ששילם התובע כאשר הוא תובע אותם חזרה.
מנגד, מבקש נתבע 1 את יתרת החוב על ארבעים הסטים בסך של 1020 ₪ .

א.     טענות התובע

התובע טען: הדגשתי לנתבע שאני קונה סטים בדיוק כמו האתרוג שהוצג בפני. כשראיתי את הסחורה שהוצעה לי היא הייתה שונה לגמרי, הן מצד הגודל של האתרוגים והן מצד היופי שלהם. נתבע 1 אמר לי שהסוג שרציתי נגמר ויש לו סוג טוב אחר. הבאתי פעמיים חברים שמבינים בארבעת המינים ושניהם יעצו לי לבטל את העסקה כי הם לא אתרוגים מהודרים.

מבחינתי זה מקח טעות והודעתי לנתבע 1 שהעסקה מבוטלת. היה שלב שהוא אמר לי בטלפון: “בוא ותיקח אתרוגים בשווי חמש מאות שקלים”, אך בפועל הוא חזר בו ואמר: “או הכול או לא כלום”.

ב.      טעות הנתבע

אני מחזיק כמות גדולה של סחורה שהזמנתי מראש וכל האתרוגים שהצגתי בפני התובע הם מאותו זן. כמו כן הרבה אנשים לקחו מהם בלא שום טענה. מעולם לא אמרתי שהסוג שהוא הזמין נגמר.
היו לי הרבה קרטונים והוא עצמו מצא כמה אתרוגים שכן מצאו חן בעניו ושם אותם בצד ולבסוף סוחר אחר הגיע ולקח אותם. אני מחשיב את האתרוגים לפי רמתם ההלכתית ולא המסחרית ולכן כולם מהודרים. מבחינתי העסקה קיימת לא הסכמתי לביטולה ואף לא להצעה של סחורה ב-500 ₪. מבחינתי ארבעים הסטים הללו נשארו עבור תובע עד לחג ולא מכרתי אותם כי שמרתי לו אותם ונשארו לי עוד סטים נוספים.

אני דורש ממנו לעמוד בהסכם ולשלם לי את יתרת החוב על ארבעים הסטים לפחות העלות שלהם שהיא 1020 ₪.

ג.       עדותו של מ’

אין קשר עסקי כל שהוא עם התובע, הוא רק ביקש ממני כטובה לעזור לו בבחירת ארבעת המינים. אני מתעסק בתחום שלוש שנים, ויכול להגיד שהמחיר שהתובע קיבל הוא טוב אבל רק לאתרוגים מהודרים. מה שהנתבע נתן לנו לבחור היו אתרוגים שרובם מדרג ג’.

הוא נתן לנו שני ארגזים ובסך הכול היו בהם כארבעים אתרוגים. הרוב המכריע, כפי שאמרתי, היו מדרג ג’ כי היו בהם הרבה בלטלאך גם בשליש העליון ובחלקם נקודות שחורות בשני שליש התחתון. כארבע עשר אתרוגים היו דרג ב’ ואולי אחד שניתן להחשיב אותו מהודר.

אני מגדיר מהודר לפי העניים של הקונה – בשליש העליון נקי לגמרי גם מבלטלך. כי היופי חשוב לאנשים אף שמבחינה הלכתית האתרוג ודאי כשר.

לסיכום, לא ניתן לנו ארגז של סחורה מובחרת ונתבע לא הסכים להראות עוד סחורה אלא הוציא אותנו מהחנות.

ד.      עדותו של נ’

אין לי קשר עסקי לתובע אלא הוא ביקש ממני לעזור לו. אני לא מומחה גדול אך האמירה שלי היא שאדם סביר לא היה לוקח את הסחורה שהציע נתבע 1. היא בכלל לא הייתה מהודרת, אומנם היו בודדים שהיו טובים והנחתי אותם בצד אך זה לא ארגז של מהודרים.
הייתי עד לדו שיח בין התובע לנתבע 1 כאשר התובע טען שזה לא הסחורה שהזמין ענה לו נתבע 1 שזה בדיוק אותם ארגזים ואותה איכות.

 

נושאי הדיון :

א.     הכרעה עובדתית לגבי איכות האתרוגים

ב.      טענת מקח טעות

ג.       האפשרות לבחירת אתרוגים אחרים

 

ה.     הכרעה עובדתית לגבי איכות האתרוגים

לאחר שמיעת העדויות והתייחסות בעלי הדין לדבריהם, בית הדין מקבל כעובדה שהאתרוגים שהוצעו לתובע אינם נחשבים בשוק לאתרוגי מהדרין.

בית הדין דוחה את טענת הנתבע שאין להתייחס להידור המסחרי של האתרוג אלא להלכתי ולדבריו הקביעה של העדים אינה משפיעה על ביטול העסקה.

ראשית, בית הדין לא מקבל אבחנה זו שבה יש הפרדה בין ההלכה לבין היופי החיצוני משום שהתובע הזמין הזמנה סיטונאית המיועדת להימכר בשוק ארבעת המינים. הלקוחות בוודאי מגדירים אתרוג שאינו יפה מבחינה חיצונית כאתרוג שאינו מהודר.

את העיקרון בעניין הגדיר בשו”ע (חו”מ רלב, ו) כך:

כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, ה”ז אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך.

דהיינו, מה שקובע הוא מנהג המדינה, ולא ההגדרה ההלכתית (וראו עוד בהערה[1]).

כמו כן בדיון שני סתר הנתבע עצמו את דבריו והודה שאכן בארגזים לא הייתה כמות גדולה של אתרוגי מהדרין.

ו.       טענת מקח טעות

התובע מבקש לבטל את העסקה בטענת מקח טעות[2]. ביטול מקח אפשרי כאשר ברור שקיים שוני בין הסיכום שבין הצדדים לבין מוצר שסופק. בענייננו התובע סיכם על אתרוגי מהדרין ולא קיבל זאת, ולכן ניתן לראות בכך ביטול מקח. דין זה מקביל לדברי המשנה במסכת בבא בתרא (פרק ה משנה ו) הפוסקת:

ארבע מדות במוכרין: מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו…

גם במקרה שלפנינו מדובר על הבדל באיכות של המוצר, ולכן לקונה זכות לחזור בו (ראו עוד בהערה[3]).

ז.       האפשרות לבחירת אתרוגים אחרים

הנתבע הוסיף לטעון שאף אם בארגזים שהוצעו לתובע לא היו מספיק אתרוגים מהודרים הרי שהיה בידו אפשרות להמשיך ולבחור אתרוגים אחרים ומשלא עשה כך הרי הוא מנע מעצמו את הסחורה המיועדת.

גם אם נקבל את דברי הנתבע יש לדון האם הדבר מבטל את זכותו של הקונה לטענת מקח טעות. האם לגיטימי להציע לקונה מבחר שרק אתרוגים בודדים מתוכו הם מובחרים? הנתבע עצמו ציין זאת כאחת מהסיבות שלא רצה להמשיך ולאפשר לתובע לבחור כי הוא לא יודע לבחור, והראיה שמצא רק אתרוגים בודדים בשני ארגזים. דהיינו, זו לא הדרך המקובלת לתת סחורה המצריכה עבודה רבה של ברירה.

בנוסף מדברי שני העדים עולה שהנתבע לא אפשר לתובע להמשיך ולבחור מארגזים נוספים אשר היו בחנות. שני העדים ציינו שהיה דין ודברים קולני בין בעלי הדין ובסופו הנתבע לא הסכים להראות עוד סחורה לתובע.

לסיכום בית הדין מקבל את טענת התובע שהמקח התבטל באותו יום, ולכן על הנתבע להחזיר את דמי הקדימה בסך 500 ₪, כהשלמה בית הדין דוחה גם את התביעה הנגדית על סך 1020 ₪.

 

ח.     החלטה

הנתבע ישלם לתובע 500 ₪ עד י”ח בטבת תשע”ה.

“והאמת והשלום אהבו”

בזאת באנו על החתום

הרב דרור טוויל

הרב אריאל בראלי

הרב שלמה בן יאיר

     

[1] בספר ארבעת המינים הגדיר את ההידור באתרוג באופן הבא: שיהיה נקי מאד ואפילו מכתם קטן כחודו של מחט; שיהיו בליטות רבות על גופו; שהעוקץ שבתחתיתו משוקע; שיהיה בנוי כמו מגדל ולא ככדור; שיהא שושנתא שלימה בראש האתרוג ומכוון נגד העוקץ שלמטה.

[2] יש להוסיף שאף אם לא נקבל את טענת מקח טעות עדיין לא התבצעה פעולת קניין מצד התובע כי מעות אינם קונות מטלטלים. ממילא התובע יכול לחזור בו מהמקח ולעניין מי שפרע יכול לסמוך על כך שיש לו סיבה מוצדקת לחזרתו.אמנם ייתכן שדמי קדימה מעמדם שונה, עיין בפת”ש חו”מ רז סק”יג בשם שו”ת מים חיים שסובר שדמי קדימה אינם כהתחלת פירעון אלא “דמי בטחון” שאם הקונה יחזור בו יוחלטו דמים אלו למוכר. אמנם יש שחלקו על כך שאין סברא שהקונה יפסיד ולא המוכר, עיין תשורת שי סימן ע’. ומכל מקום פשוט שבמקרה של מקח טעות דמים אלו חוזרים לקונה.

[3] בהמשך המשנה יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן: מדברי המשנה עולה שאם מדובר על שוני מהותי במקח, כגון בשני סוגים שונים של חפצים אז שני הצדדים יכולים לחזור בהם. אולם אם השוני אינו כל כך גדל ומדובר רק על איכות שונה של אותו מוצר רק ביד הקונה לבטלו. ההבדל נעוץ בכך שכאשר מדובר על שני סוגים שונים אין גמירות דעת בסיסית לקניין מצד שני הצדדים ולכן העסקה בטלה, וכפי שהזכיר רש”י במקום אחר (בבא מציעא פ,א): “אדעתא דהכי לא זבן”, ולפיכך שני הצדדים חוזרים בהם. אולם אם השינוי אינו בסוג החפץ אלא באיכותו אזי המקח קיים אך ישנה זכות חזרה לקונה.
לאור עקרון זה נראה שהשינוי בין אתרוג כשר למהודר אינו פוגם בעצם המקח ולכן המקח קיים אלא שלקונה בלבד ישנה זכות חזרה. וכמו שקנה חיטים יפות ונמצאו רעות, רק הקונה חוזר בו, אף כאן היות והאתרוג כשר לברכה המקח קיים והקונה יכול לחזור בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים