כדור שהתפוצץ

פסק דין – כדור שהתפוצץ

עובדות מוסכמות

לפני כשנה, התובע הגיע עם כדור סל בשווי 50 ₪ למגרש הישיבה, לאחר זמן עזב את הכדור בידי חבריו ששחקו במקום. הכדור עף תוך כדי משחק לכיוון חומת האבן ושם הוא פגע במסמר והתפוצץ. התובע  פנה לראש הישיבה וסיפר על מה שארע אולם רק כעבור שנה הבאים באים לכלל בירור. התביעה היא על סך 50 ₪ .

טענות התובע

המסמר הוא מפגע ועל הישיבה לשלם על כך שלא דאגה להסיר אותו. היו עוד מקרים של כדורים שהתפוצצו (במקומות אחרים במגרש) והדבר מעיד שזה מצוי וזו פשיעה של הישיבה.
אין לראות במשחק במגרש מעין הסכמה לתנאי השטח של המגרש מה גם שאין מקום  אחר לשחק בו. ההגינות מחייבת יחסי גומלין בין הישיבה לתלמידים וכשם שמוטל על התלמידים לשלם נזקים שנגרמים לישיבה כך גם מוטל על הישיבה. התובע סירב להצעת פשרה של בית הדין ועומד על תביעתו שעל הישיבה לשלם חמישים ₪.

טענות הנתבע

המגרש נבנה על ידי משרד החינוך ובפקוח מכון התקנים. אין מקום לכך שהישיבה תבדוק כל מסמר שנשאר בחומה. הישיבה אינה מחייבת את התלמידים על נזקים שנגרמים תוך כדי שימוש אלא רק על נזק מכוון. כך ראוי שינהגו התלמידים כלפי הישיבה ולא יתבעו נזקים צפויים שהינם חלק משגרת החיים. בנוסף מדובר על נזקי בור שיש בו פטור על נזקי כלים ואף אם ישנו חיוב לצאת ידי שמיים לא ברור שמוסד חינוכי מחויב בכך.

דיון

  • הרכב הדיינים

הרכב הדיינים כולל את הרב ב’ אשר מלמד בישיבה. האם עובדה זו מונעת ממנו לשמש כדיין? נראה שנגיעה כזו אינה פוסלת שכן סכום כזה אינו מהווה שיקול ביחס למשכורתו (חושן משפט סימן לז סעיף ט). כמו כן בעלי הדין קיבלו את הרב ב” כדיין על אף שהוא עובד בישיבה.

 

  • האם המסמר נחשב לבור?

החצר היא רשות פרטית של הישיבה אך יש רשות לרבים ללכת שם ולכן האחריות למפגע מוטלת על הישיבה (פתחי חושן פרק ז הערה יא- “רה’ר לאו דווקא אלא כל מקום שיש רשות לרבים להלוך שם”. ועי’ גם הע’ י”ד).  אולם על מנת שהמסמר יוגדר כבור המזיק, יש לבדוק האם יש סבירות לכך שיתפוצץ כדור במיקום הנוכחי של המסמר?
אם היה מדובר על מקום גבוה שאין דרך להגיע לשם אז נחשב הדבר לאונס ופטור. וכשם שיש פטור לגבי אש שהתפשטה ברוח שאינה מצויה כך הדין לגבי בור (בבא קמא נו, קובץ ביאורים סימן טז[1]). אך לאחר התבוננות במקום ושמיעת דברי התלמידים מגיעים אנו למסקנה שאכן המסמר נמצא במיקום שנחשב לבור.

  •   האם יש אחריות לישיבה  על מה שנעשה בידי משרד החינוך?

ראשית יש לציין שהישיבה קיבלה על עצמה להסיר את המסמר ולערוך סריקה שאין דברים נוספים שיכולים לגרום נזק עתידי מלבד המבנה של גדר הברזלים שהוא קבוע (סימן תי, ד). היה מקום לפטור את הישיבה מהטעם שהמסמר ננעץ שם ע”י קבלנים של משרד החינוך וממילא האחריות עליהם. וכך כתב הרמ”א (סימן תי, ד) שאם כרה אדם בור ברשות שאינה שלו ואז נודע לבעל החצר אז הוא חייב. ודייק הסמ”ע (סק”ח) שקודם שנודע לו פטור.
אם כן גם כאן משרד החינוך השאיר מפגע ולא נודע הדבר לישיבה עד שקרה הנזק.
אולם נראה שאין בכך סיבה לפטור את הישיבה מהסיבה שההלכה המובאת מתוך פסק הרמ”א מתייחסת לאדם אחר אשר כרה בור ללא רשותו של בעל החצר אך משרד החינוך אינו נחשב לגוף חיצוני אלא שליח של הישיבה לבנות את המגרש.
כמו כן יש לדחות את הטענה שמכון התקנים בדק את כשירות המגרש ולכן אין אחריות לישיבה. משום שבדיקת מכון התקנים אינה עניין לכאן הוא בודק את ההיבט הבטיחותי לתלמידים והמסמר הבולט אכן לא מסכן את התלמידים.
וכן יש לדחות את הטענה שהתלמידים קיבלו על עצמם את תנאי המגרש כי לתלמידים אין אפשרות לשחק במקום אחר לכן אין בעובדה ששיחקו קבלת תנאי המגרש, בייחוד שהמסמר אינו  בולט.

  • נזקי כלים בבור- חיוב לצאת ידי שמיים

ישנה גזרת הכתוב בבור לפטור את הכלים וכל דבר שאינו בעל חיים מוגדר ככלי.
לאור זאת יש לפטור את הישיבה מתשלום על כדור המוגדר ככלי. (סימן תי, כא).

נחלקו הפוסקים האם יש חיוב בדיני שמים על נזקי כלים בבור (פתחי חושן פרק ט, הערה נג) אולם כאשר ישנו שטר בוררות אזי הפסיקה המקובלת היא לחייב בדיני שמיים[2] .
ואף שמדובר על מוסד ציבורי שיכול לטעון שאין לו רשות לפעול בכספי ציבור לפנים משורת הדין. כתב על כך הרב אשר ויס (קובץ דרכי הוראה כרך ה) בשם שו”ת אחיעזר (ח”ד סימן ס”ח) “כל ציבור יש לו דין אדם חשוב ומשום כן יש לכפותו לנהוג לפנים משורת הדין”. בנוסף הורה לנו הרב מרדכי אליהו שבית דין יכול לחייב במוסד חינוכי מטעמים חינוכיים ומעבר לדין (על פי חושן משפט סימן ב).

 

אמנם, חיוב לצי”ש לא חיוב להיות במלא הסכום, אלא בהתאם לנסיבות ולצדדים נוספים, וכפי שהתבארו השיקולים לעיל, לאור זאת אנו מחליטים על סכום של 15 ₪.

  • החלטה

על הישיבה לשלם 15 שקלים לתובע בתוך חודש ימים.

על החתום:

הרב ברקוביץ’,  אב”ד הרב בראלי, הרב אורליאן

“והאמת והשלום אהבו”

 

נספח

בית הדין ממליץ לתלמידים ששיחקו בכדור, אך פטורים מדין שואל משום מתה מחמת מלאכה (סימן שמ סעיף א,ג), להכיר טובה לבעל הכדור ולשלם לפנים משורת הדין סכום סמלי של שקל אחד לכל תלמיד, עד מקסימום של 35 ש”ח. (ועי’ גם ש”ך סי’ שמ סק”ה).

 

[1] עוד ביאר מדוע חייב על גמלים שנפלו לבור על אף שאין זה שכיח שיגיעו אליו (רמ’א חושן משפט סימן תי סעיף כג)

[2] כתב הרב זלמן נחמיה גולדברג “‘ונראה שלכולי עלמא אם בעלי דין באו לדין וקנו מהם הן לדין הן לפשרה ובית דין רואה שהדין הוא שהנתבע חייב בדיני שמים ופטור בדיני אדם – על בית דין לעשות פשרה ולחייבו במקצת ועל התובע למחול על השאר גם בדיני שמים.” ‘משפט ערוך’ סי’ כח, עמ’ 34 הערה 153 . הרב חיים בלוך, “אמונת עתך” גליון 98 עמוד 121. והרב צבי בן יעקב הוסיף שמוסדות ממלכתיים מחוייבים להוראת החוק אשר אינו מבחין בין כלים לשאר דברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים