ביטול חוזה

א. העובדות המוסכמות

התובעים מימשו את המענק שקיבלה ממנהלת תנופה ורכשו בית בנתיבות. בתאריך 1/5/10 חתמו התובעים על סיכום עם הנתבע שהם יפנו למנהלת תנופה יחזירו את המענק ויבקשו לעבור למסלול של קבלת נחלה. הנחלה המדוברת הייתה בתוך קהילת כפר דרום בניר עקיבא. התובעים סיכמו עם הנתבע שלאחר שהם יקבלו את הזכות ממנהלת תנופה הם יעבירו אותה לנתבע, תמורת 100,000 שקלים.

כשנה לאחר מכן בי’ תמוז תשע”א נפגשו הצדדים וחתמו על מסמך נוסף הנותן תוקף להסכם הראשוני. כל המסמכים הוצגו בפני בית הדין. התביעה עוסקת בביטול ההסכם.

ב. טענת התובעים

התובעת טענה בדיון כך:

לאחר הגירוש מכפר דרום, גוש קטיף, מימשנו את זכות הפיצויים שלנו על הדירה שהיתה לנו בגוש. קיבלנו מהמדינה סך 250,000 ₪ וקנינו דירה בנתיבות, ויתרנו על הזכות לנחלה עם הקהילה.

בשנת 2010 באו אלינו (יו”ר ועד כפר דרום) והנתבע והציעו לנו עסקה.

במסגרת בניה קהילתית, התגבשו 18 משפחות מיוצאי כפר דרום לבניית קהילה בניר עקיבא. חסרה להם משפחה אחת לרשימה והם רצו את א בקהילתם, אך א כבר נרשם למימוש זכות הפיצויים בקרקע ביד בנימין ולכן לא יכול היה להצטרף לרשימה של ניר עקיבא.

לכן הם ביקשו מאיתנו שנחתום מול מנהלת תנופה (להלן, המנהלת) על חזרה מהמהלך הראשון. כלומר, אנו נחזיר למנהלת את הסכום שקיבלנו כפיצויים, כולל מענק נגב ומדד, ונקבל זכות לנחלה בניר עקיבא, את הזכות הזו נמכור ל א תמורת 100,000 ₪, סכום שהוא ישלם לנו לאחר קבלת הנחלה. על מנת להחזיר את הגלגל אחורה היינו חייבים להפקיד בחשבון המנהלת את כל ההטבות שכבר קיבלנו שהגיעו לארבע מאות שישים אלף שקלים. סוכם שא יחזיר עבורנו את הסכום שאנו חייבים למנהלת הם אמרו לי שלי אין אפשרות לעשות זאת בעצמי ואם לא אסכים למהלך לא אוכל לפתוח מחדש את זכות הפיצויים וגם לא אקבל את הרווח הנ”ל.

לאחר 3 חודשים לערך, באו אלי לחנות הנתבע ונציגי הקבוצה ואמרו לי שעכשיו צריכים לחתום מול המנהלת וצריך שאחליט מיד, אם לא, התכנית של קהילת לא תצא לפועל. הרגשתי לחץ, כמעט ‘אנסו’ אותי לחתום, אמרתי לעצמי, מי אני שבגללי הדבר הזה יתקע? לא היה לי זמן לבדוק את העניין. גם לפני כן כשניסיתי לברר בדיוק את הזכות שלי, הנתבע לא ענו לי, כאילו ניסו להתחמק. הסכמתי לחתום עם הסתייגות מסוימת. רצנו לבנק, העברנו את הכסף של הנתבע למנהלת, 460000 ₪ (הפיצויים ומענק נגב ומדד).

לאחר זמן פגשתי את גיסי והוא אמר לי שהמידע שאמרו לי לא נכון, יכולתי להחזיר את הכסף בעצמי, לבטל את הויתור ולקבל זכות לנחלה, יש לנו דירה בבאר שבע שיכולנו למכור ולשלם את החוב.

עכשיו, לנתבע יש זכות בניר עקיבא וביד בנימין, זה לא הוגן שלאחד יש 2 זכויות לנחלה ולנו אין שום זכות לנחלה. אני מרגישה שניצלו את התמימות שלנו.

למעשה, אנו רשומים מול המנהלת כזכאים לנחלה בניר עקיבא, המנהלת אינה מכירה בהסכם הפנימי שבינינו.

לסיכום, אנו מבקשים לבטל את ההסכם עם אליעזר משום שהוטעינו. חתמנו בגלל שהטעו אותנו, וגם לחצו אותנו מאוד. אנו נחזיר לנתבע את כל הכסף שנתן לנו עבור המנהלת ונקבל זכות בנחלה בניר עקיבא או ביד בנימין, מה שיבחר הנתבע.

ג. טענת הנתבע

הנתבע טען בדיון כך:

לא היה שום ניצול של תמימות. היה הסכם חתום שהוצג לפני בית הדין (הנתבע הציג את ההסכם שעליו חתם מול משפחת התובעים על מכירת זכות הנחלה בניר עקיבא לנתבע תמורת 100,000 ₪). אליעזר ברט הביא חוזה שנערך אצל עו”ד. לתובעים היה מספיק זמן לבדוק את הענין. ביד בנימין זו לא נחלה (שכוללת תוספת שטח לחקלאות) אלא חצי דונם לבניה בלבד למגורים.

אף אחד לא הטעה אותם. גם לא התחמקתי מלענות לטלפון, כל אחד יכול להתקשר אלי ואני עונה. אני מבקש לקיים את ההסכם כפי שחתמנו עליו. בתחילה, סיכמנו בעל פה על התמורה שאתן להם בסך 70,000 ₪, לבסוף נאלצתי לחתום על 100,000 ₪.

לגבי עצם מכירת הנחלה אני מבקש לקיים אותה כפי שהיא כתובה בהסכם החתום. ברצוני להוסיף כי לפני כשלוש שנים, שילמתי כ- 460,000 ש”ח ובנוסף אחרי העברת הרישום על שמי, אצטרך להעביר בנוסף 100,000 ש”ח, צמוד למדד, כך שבינתיים, עלות המגרש הינה כ- 600,000 ש”ח, ואין זה סכום מבוטל ואין זה פרוטות..

ד. עדותו של עוז קדמון

בית הדין קיבל את הסכמת הצדדים לשוחח עם בלא נוכחות הצדדים.

ה. נושאי הדיון

  1. נקודת המוצא: הסכמים יש לקיים

2. טענת הטעיה

3. טענת אונס

ו. נקודת המוצא: הסכמים יש לקיים

בפני בית הדין הוצג הסכם החתום על ידי שני הצדדים, בהסכם מתחייבים התובעים למכור את הנחלה בניר עקיבא לנתבע, כאשר הם יקבלו את הזכויות על הנחלה, תמורת סכום של 100,000 ₪.

נקודת המוצא של בית הדין שמסמך חתום יש לקיימו. דבר פשוט הוא שהסכם חתום משמש כהודאה ומחייב את החתומים עליו (שו”ע חו”מ סי’ ס’ סע’ ד’). החתימה על הסכם כמוה כמעשה קנין המחייב את שני הצדדים (דיני בוררות, פרק א’, עמ’ נח). לאור זאת יש לבחון את טענות התובעים המעוניינים לקעקע את המסמך.

ז. טענת הטעיה

לאחר שמיעת הצדדים, ושיחה עם עוז קדמון, לא נמצאה ראיה או הצדקה לטענה של משפחת אביאל כי התבצעה הטעיה נגדם.

כפי שנכתב לעיל נקודת המוצא של בית הדין היא שהמסמך מחייב ומשלא הוכחה טענת הטעיה הוא בעינו עומד.

בנוסף, התובעים מודים שעברו כשלושה חדשים מהפגישה הראשונה בה סוכם על העסקה ועד הפגישה השנייה בחנות שלאחריה העסקה התבצעה בפועל ובה הם חתמו על ההסכם, לתובעים היה מספיק זמן לברר את זכויותיהם מול המנהלת או מול הנתבע. הטענה שהנתבע ניסה להתחמק בכוונה לא הוכחה וגם היא אינה מתקבלת.

ח. טענת אונס

התובעים מודים שלא היתה כאן כפיה אלא ש’לחצו’ אותם בדיבורים, בטענה שאם לא יחתמו לא יהיה הסכם מול המנהלת. טיבעו של הסכם בין צדדים הוא שלפעמים צד אחד דוחק בצד השני לקבל את הצעתו, לצד ה’נלחץ’ שמורה הזכות לסרב ולבדוק את העניין כראוי. משהסכימו לחתום ללא כפיה, החתימה מחייבת ואין לבטל את ההסכם.

ט. סיכום

בית הדין אינו מקבל את התביעה של התובעים לביטול ההסכם.

התובעים צריכים לעמוד בהסכם שחתמו עליו, כלומר, להעביר את זכות הנחלה בניר עקיבא לידי הנתבע ולבצע את כל הפעולות הנדרשות לקיום המכירה כפי שמובא בהסכם.

י. החלטה

א. משפחת ב צריכה להמשיך בתהליך מול מנהלת תנופה בהתאם ללוח הזמנים שפורסם על ידה.

ב. משפחת ב תעביר את הזכויות לאליעזר אמיתי בהקדם האפשרי על פי התנאים של המנהלת.

ג. משפחת ב תדווח על יישום ההסכם בתוך חודש ימים לבית הדין.

ד. א ישלם למשפחת ב את התמורה המוסכמת, 100000 ₪, לפי התנאים המופיעים בהסכם.

“והאמת והשלום אהבו”

בזאת באנו על החתום:

_____________________

_____________________

_____________________

הרב דרור טוויל

הרב אריאל בראלי, אב”ד

הרב שלמה בן יאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים