ביטול הופעה של תזמורת

לקראת יום העצמאות היה סיכום בעל פה בין עמותה משדרות לנציג תזמורת מקומית על הופעה בליל יום ההעצמאות. בעקבות כך ביטל בעל התזמורת הופעה בעיר אחרת , השיקול שלו היה פרסום מקומי.
התזמורת לא מספיק מוכרת בשדרות ואירוע המוני על פי רוב גורר הזמנות חדשות.
שבוע לפני יום העצמאות התקשרו לעמותה והודיעו להם שמוסד חינוכי מירושלים יגיע לשדרות לחגוג יחד את יום העצמאות. מדובר במוסד חשוב בעל יכולת כלכלית, לכן ישנו עניין גדול לעמותה לעבוד עמו בשיתוף. התברר שיחד עם תלמידי המוסד מגיעה תזמורת יוקרתית . העמותה התקשרה לבעל התזמורת המקומית והודיע לו שההסכם מבוטל. נציג התזמורת  ביקש להופיע  אפילו רק לחלק מהזמן אולם לא היה מספיק זמן לאפשר זאת.

בעל התזמורת תובע את השכר המלא שסוכם על סך 5000 ₪ ועוד פיצוי כספי על הפסד הפרסום.
נציג העמותה טוען שהוא הודיע שבוע לפני הארוע וכן סיבת הביטול לא תלויה בו-אין צורך בשתי תזמורות באותו אירוע. הוא מוכן לפצות את התובע בסכום של 1500 ₪ בלבד.

בירור הדין:
ראשית יש לברר האם היה היתר לעמותה לחזור בה מהסיכום ולאחר מכן נדון על המשמעות הכספית של החזרה. בהלכות מקח וממכר יש דין של מחוסר אמנה-מוכר החוזר בו מההסכמה שהייתה בעל פה בינו לבין הלוקח נקרא מחוסר אמנה [סימן רד סעיף יא]. נחלקו הדעות כאשר הוא חוזר בו מחמת עליית מחירים.”אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו וא”צ לקבל עליו מי שפרע, מ”מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אע”פ שלא עשה שום קנין, רק דברים בעלמא, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו”.הסמ”ע כותב בהלכות שכירות פועלים שדין זה נכון גם לגבי מעביד שחוזר בו. והנה מוצאים אנו מחלוקת בהלכות מקח וממכר האם מותר לבטל עיסקה כאשר ישנה סיבה כלכלית.  “והני מילי בחד תרעא, אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה. וי”א דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור, ואם חזר בו יש בו משום מחוסר אמנה  וכן נראה עיקר”.[ שולחן ערוך חושן משפט סימן רד סעיף יא].
הסמ”ע כתב שאותה מחלוקת קיימת גם בשכירות פועלים.
בשו”ת חתם סופר [סימן קב] דן על מקרה שבו הקונה זוכה בירושה ומחמת כן הוא רוצה לבטל את העסקה יש להקל. אם כן כאן שהגיע תזמורת ממקור לא צפוי הדבר דומה לירושה שהגיע פתאום, ולהכרעת החת”ס מותר לחזור בו[1].

המשמעות הכספית של החזרה
במקרה שלנו לא היה קנין אלא דיבור בעלמא לכאורה אין אפשרות לתבוע שכר כאשר לא היה קנין בין הצדדים.  החזרה מסיכום כשלעצמה, אינה סיבה לתשלום !
אולם כאשר נגרם נזק פועל אז הוא יכול לתבוע את כיסוי הנזק מדין גרמי [תוספות בבא מציעא עו: ד”ה אין].” אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל,  הרי  זה כדבר האבוד להם[2], ונותן להם שכרם כפועל בטל” שולחן ערוך חושן משפט סימן שלג סעיף ב.

במקרה שלנו הייתה לתזמורת הצעה אחרת והיא ביטלה אותה אם כן ודאי יש פה הפסד. ההודעה על ביטול הסיכום הייתה מאוחרת מדי ובזמן כזה אין אפשרות למצוא מקום חדש.
לכן יש לחייב את הנתבע לשלם את ההפסד. [אין לטעון שהעמותה אנוסה וממילא היא פטורה משלום כמבואר בסימן של”ג. ההחלטה לבטל את התזמורת נובעת מנקודת מוצא של טובת העמותה אבל מצד המציאות ניתן להמשיך בהסכם ולא לקבל את התזמורת החדשה.וכן כתב בשו”ת מנחת צבי סימן א ]. בשולחן ערוך מוזכר כי שכר הפועל אינו מושלם אלא נותן לו שכר כפועל בטל.
נראה שאין הדבר נכון כלפי המקרה שלנו. ישנה דוגמא אשר בה חייב בעל הבית לשלם את כל שכר הפועלים. מי שהזמין סבלים וחזר בו והם לא מוצאים כרגע עבודה , צריך לשלם להם שכר מלא.[בבא מציעא עז עמוד א]. שכר של פועל כטל בנוי על כך שהפועל מוכן להפחית משכרו על מנת לשבת בטל ולא לעבוד. אם שכרו הוא 1000 ₪ מסתבר שיסכים לקבל 500 ₪ ולהישאר בבית. הסבלים צריכים לשמור על יכולת גבוהה של משא. כאשר הם לא עובדים אז הם מאבדים את הכושר שלהם, לכן הם תמיד מעדיפים לעבוד ולא לקבל שכר בטלה.
האם ניתן ללמוד מהתקדים של הסבלים לכל מקרה פרטי שבו הפועל מעדיף לעבוד ולא לשבת בטל?
אם הפועל צריך מאוד את הכסף וברור לנו שהוא היה מעדיף לעבוד,האם יקבל את על שכרו?
הרב שפיץ בספרו [מנחת צבי חלק א]פסק שאכן יש להתחשב במצבו הכלכלי[3] של הפועל ובמקום שברור לנו שהוא לא היה מוותר על עבודתו, אם המעביד חזר בו צריך לשלם לו את כל שכרו. אם כן במקרה שלנו ברור שהתזמורת הייתה מופיעה ולא תסכים ליטול שכר בטלה משום הפרסום.
לגבי התביעה לפיצוי על אובדן פרסום -אין בסיס לתביעה היות והמעביד לא התחייב לפרסם  אותם אלא דרך אגב הם היו מתפרסמים לכן אין לו אחריות על כך. ובכל מקרה זה מניעת הרוח שאינו אלא גרמא בעלמא ופטור.

מסקנה:
על העמותה לשלם לתזמורת את כל השכר שסוכם אתם סך 5000 ₪ .

____________________

[1]  ישנה תרעומת של הפועל כלפי המעסיק היות ויש לו טירחא למצוא עבודה אחרת[בבא מציעא עה:]
נציג התזמורת מעלה טענה שיש לו עניין בהופעה לשם פרסום. ניתן לומר שכלפיו זה דבר האבד ואז אין רשות לבעל הבית לחזור. נראה שכאן אין זה דבר האבד היות ומדובר על מניעת הרוח ולא על הפסד ישיר.מצאנו דבר האבד בפועלים שלא העלו את הפשתן מתוך החומצה שהוא שרוי בה או תזמורת החוזרת בה מהופעה  בחתונה כאשר אי אפשר למצוא תזמורת אחרת, אז האירוע יתקיים בצורה חסרה. לא מצאנו דבר האבד כלפי רוח עתידי.
אומנם כלפי הפועלים תמיד הנדון הוא מניעת רוח עתידי, זה גופא החידוש להחשיב את הדבר כאילו הוא קיים בידם.

[2] אף שבקצות החושן [חושן משפט סימן שלג] הביא להלכה דעה הפוטרת במקרה זה  “סבירא ליה למוהר”ם גבי פועלים אפילו מצאו אמש מקום להשתכר והיום לא מצאו פטור ומשום דאינו היזק אלא מניעת ריוח ” המנהג לחייב [משפט הפועלים פרק ט”ו]

[3] הרב אשר וייס שליט”א הגדיר אחרת. לדעתו סיבה כלכלית אינה שיקול שהרי חז”ל ידעו שישנם פועלים שאם הדבר תלוי בהם יעדיפו לעבוד ולא להשתכר דמי בטלה, אף על פי כן חז”ל לא חילקו. רק במקרה ויש סיבה חיצונית כמו בסבלים ניתן לדבר על שכר מושלם. לדעתו שיקול של פרסום כן דומה לסבלים לכן שכרם יהיה שלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים