מכונית שניתנה לבדיקה וניזוקה

בס”ד י”א אלול התשע”א 

בענין שבין
יוסף  – התובע 
לבין 
חיים  – הנתבע

עובדות מוסכמות:
יוסף בעל מכונית מסוג טויטה נתן את מכוניתו לחיים. בין הצדדים הוסכם שהרכב יהיה אצל חיים למשך סוף השבוע, מליל חמישי. במידה וחיים מעונין בקניית הרכב אינו צריך לשלם דמי שכירות עבור ימי השמוש, אך אם אינו מעונין לקנות את הרכב, יצטרך לשלם דמי שכירות עבור ימי השמוש ברכב. ביום שישי חיים השאיל את הרכב לאוהד ובנסיעה שנסע אוהד אירע קלקול ברכב.
כעת, חיים אינו מעונין לקנות את הרכב.

טענת התובע:
לרכב לא היו בעיות כל שהם, שבועיים קודם לכן הוא עבר טסט.
מבחינתי, ברגע שדווח לי שיש בעיה ברכב דאגתי לגרירה ותיקון  אצל בעל מוסך שאני מכיר וסומך עליו, הן מבחינה מקצועית והן מבחינת המחיר. עלות התקון היא 1850 ש”ח.
(התובע צירף מסמכים מהמוסך “שרות א.א לרכב” שבו תוקן הרכב. במסמכים אלו ישנו תיאור של פרטי הקלקול, כמו כן  חשבונית המפרטת את עלויות התקון).
לשם ההגינות אני מוכן לספוג 300 ₪ משום שבעל המוסך איבחן שהקילקול נגרם מבלאי של המיסבים. אולם אם הנהג היה עוצר הוא היה חוסך את התיקון הגדול ואז עלות התיקון הייתה רק 300 ₪.בלבד. סכום זה אני זוקף לחובתי, אך את היתרה בסך 1550 ש”ח אני תובע מחיים שקבל ממני את הרכב תקין.

טענת הנתבע:
כאשר נסעתי ברכב בפעם הראשונה שמעתי רעש מכיון הגלגלים, אך חשבתי שזו בעיה של חוסר אויר בגלגלים  והלכתי למלא אויר. בנוסף בקשתי מחבר שהוא מכונאי רכב לשמוע את הרעש והוא לא התרגש מכך.  לכן לא ראיתי צורך להודיע ליוסף  שיש בעיה ברכב. אני מבין שבסמכותי להרשות לנהגים אחרים לנסוע ברכב ולכן השאלתי לאוהד. מבחינתי כל מה שאוהד מספר מקובל עלי.
לגבי התיקון , דיברתי עם החבר שלי שהוא מכונאי וגם בעל הרכב מתקן אצלו, והוא הסכים לתקן את הרכב בעלות כוללת של 1200 ₪. לכן גם אם אני צריך לשלם על הקלקול איני חייב אלא 900 ש”ח. (לאחר ניכוי 300 ש”ח שיוסף לקח על עצמו).
תשובת התובע– אני שוחחתי עם חיים  עוד קודם שגררתי את הרכב למוסך והסברתי לו שאין לי אפשרות להמתין עד שמכונאי הרכב  יתפנה (מדובר על עוד יומיים) לכן הלכתי למוסך רגיל.

עדות הנהג:
שני הצדדים מאמינים ומקבלים ע עצמם את עדות אוהד שנהג ברכב בזמן הקלקול.
כבר בתחילת הנסיעה נשמע רעש חריג ולא מצוי, אך החלטתי להמשיך ליסוע וכן הרעש פסק. בהמשך הנסיעה קרוב לאשקלון נשמע קול פיצוץ, ובאחיזת ההגה הורגש שינוי. חניתי בצד הדרך ולא נראה שום דבר מיוחד אלא שהיה ריח של דבר שנשרף. החלטתי להמשיך ליסוע גם בגלל שמסוכן להשאיר רכב בצד הדרך. ואז בצומת אשקלון מיד בסיבוב הייתה טלטלה גדולה ורעש חזק, עצרתי בצד הדרך והתגלה לי שהגלגל יצא ממקומו,המשכתי עוד כמה מטרים והחנתי את הרכב שם.
 

בירור הדין: לנתבע יש דין שוכר
א. על פי הסיכום לחיים יש חובה לשלם דמי שכירות על הימים שהרכב היה ברשותו (מכיון שלבסוף החליט לא לקנות את הרכב). לכן יש לו דין שוכר אשר חייב בכול ופטור רק מאונסים.
ב. חיים השאיל את הרכב לאוהד, וזה מקביל להלכה של שומר שמוסר לשומר. לכתחילה היה אסור לחיים להשאיל לאנשים אחרים ללא רשות מפורשת של יוסף.  דין זה נתבאר בשו”ע (שז ד’): “אין השוכר בהמה או מטלטלים רשאי להשכיר לאחר; ואם השכיר לאחר, דינו כדין שומר שמסר לשומר אחר”. אע”פ שסעיף זה עוסק בשוכר “שהשכיר” לאחר ה”ה גם אם “השאיל” או מסר בכל צורה של שמירה. אולם אף שההשאלה הייתה ללא רשות אין בכך להשפיע על הדין, אין אנו רואים את עצם המסירה כפשיעה המחייבת לשלם, אך כל חיוביו של השומר הראשון קיימים גם לאחר שהחפץ נמצא אצל השומר השני. (שו”ע רצא ס”כא וס”כו, ובש”ך סק”מז ובקצה”ח סק”יג).

הנזק נגרם בפשיעה
השוכר חייב בגניבה ואבידה ואינו פטור אלא באונס וגם אז וצריך שבועה או עדות על האונס כדי לפוטרו. השוכר לא יכול להשבע על כך שהרכב נזוק באונס. משום שלא היה מצוי ברכב בזמן שאירע הקלקול, מנגד שני הצדדים קיבלו על עצמם את עדות הנהג ולכן אין כאן צורך בשבועה, והכל תלוי איך להתייחס להחלטה של אוהד בזמן שארע הנזק לרכב.
הערכת בה”ד שהאופן שאירע הנזק הוא קרוב לפשיעה או לפחות אונס כעין אבידה, משום הצרוף של הרעשים יוצאי דופן כבר בתחילת הנסיעה. והפיצוץ שנשמע והריח השרוף הם סימנים מובהקים לבעיה ולכן היה צריך לעצור את הרכב. ההחלטה להמשיך בנסיעה אינה סבירה ומתברר למפרע שהיא גרמה את הנזק המרכזי (הנתבע קיבל את הערכת המוסך). הסבר הנהג שהוצרכו להמשיך בנסיעה למניעת סכנה אינו מניח את הדעת. בנסיבות אלו שוכר חייב לשלם! (חו”מ שז א’).

ג. בענין שומת הנזק, לאחר בירור שעשה בה”ד עם בעל מקצוע עולה שהתשלום שגבה בעל המוסך עבור תקון הרכב הוא סביר. נכון שאפשר היה להמתין כמה ימים ולתקן בזול יותר אך הסברו של יוסף  שהשבתה של מספר ימים של הרכב תגרום לו נזק, היא טענה מתקבלת ונשמעת.

ד. בפסק הדין הנ”ל  נדונה תביעת הבעלים מהשוכר לשלם עבור הנזק, לא נדונה בו אפשרות תביעת השוכר מהשואל לשלם עבור הנזק.

פסק הדין:
חיים חייב לשלם ליוסף סך של 1550 ש”ח עבור תקון הקלקול ברכב בתוך שלושים יום.
חיים חייב לשלם דמי שכירות על סך 300 ₪ בתוך שבוע ימים.

האמת והשלום אהבו

הרב אריאל בראלי            הרב דוד פנדל                   הרב דרור טויל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים