מסחר הוגן

 

מבוא

המסחר הוא מאבני היסוד של חיי חברה תקינים.. התורה ציותה כמה פעמים לנהוג ביושר ובהגינות, ושלא לגזול ולרמות במסחר. מצבים רבים של חוסר הגינות במסחר ושל בעיות שעלולות להיווצר תוך כדי ניהול המסחר, הביאו את חז”ל לתקן תקנות ולהגדיר הלכות שונות שמטרתן להגן על הצרכן, ולעיתים גם על המוכר. הקדמה לא טובה. לא מוצג בה משהו עקרוני, לא ממוקדת, נכנסים לדוגמאות

מדינת ישראל מעניקה את הבלעדיות לסחור בסחורה מסוימת לסוחרים מסוימים, בכמה רוצים להסביר מה זה מונופול וממה זה קרטל אז בסדר. אבל אין שום מקור על זה. ופתאום גולשים לענין אחר. זה לא ברור. תחומים. לדוגמא, החשמל במדינה מיוצר ומשווק רק על-ידי חברת החשמל ללא תחרות עם חברות אחרות. מצב כזה עלול ליצור “מונופול” כלומר מצב בו יש חשש שהסוחר יגבה מחיר יקר באופן לא מוצדק כיון שאין לו מתחרים, והצרכן, הזקוק למוצר, נאלץ לשלם מחיר גבוה משוויו האמיתי של המוצר. בדומה לכך, ישנו מצב של שליטה משותפת של כמה סוחרים בשיווק מוצר מסוים בשוק, והאפשרות לקביעת המחיר בלעדית לאותם סוחרים. זה נקרא “קרטל” – שליטה של כמה סוחרים על השוק.

 

הונאה במחיר

קביעת המחיר

תיאוריה כלכלית מודרנית של הכלכלן אדם סמית, טוענת שבמסחר ישנה ‘יד-נעלמה’ שדואגת לאיזון כלכלי. היא גורמת ליצרן הפועל לקידום ענייניו דרך היצע וביקוש לקדם אגב כך את טובת הכלל. זה מאפשר לנהל שוק ללא פיקוח מחירים; אך בהעלמת כל פיקוח, יכול הסוחר לנצל את צורכו ומצוקתו של הקונה ולהפריז במחיר. חכמים עודדו את תחרות המחירים כדי שהצרכן ירוויח, לכן התירו חכמים לסוחר להוריד את המחירים כדי למשוך קונים, משום שיש בזה אינטרס ציבורי, כך שאר הסוחרים יראו צורך להוריד את המחיר והציבור ייהנה מרמת מחירים סבירה. אך במקרה בו אחד המתחרים בשוק מוריד את המחירים באופן קיצוני וכך הוא “שובר את השוק” וגורם הפסדים לכל המתחרים, לאותו סוחר זה נוח, אך שאר הסוחרים עלולים לקרוס מבחינה כלכלית ונזק גדול יגרם להם ולחברה כולה.

צריך לפתוח במצוות חיוביות על יושר והגינות, נשאת ונתת באמונה, ומתוך כך גם להגיע לדברי הרב קוק הללו. זה לא מתחבר לכלום. צרפתי כאן מדף מקורות שלי, לא צריך לקחת הכל, אבל בכ”ז משהו בכיוון.

שמונה קבצים (הראי”ה קוק), קובץ א, קי זה מופיע באורות התשובה יג, ה

התשובה היותר מקורית וטובה הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות, וכל המשפטים שבין אדם לחברו, הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט, בכל הבקיאות הגרסאית היותר בהירה, וכל החריפות הישרה ורחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים, ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן, ונוטלת את מחץ הספק והנביכה מתוך הנשמה, על ידי מה שמאירה היא באורה את דרך החיים המעשיים.

 

נשאת ונתת באמונה?

  1. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אחרי מות סימן ג

וכיצד היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכיפורים? יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הזאת דשונה גשומה טלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן באמונה, שנה שלא יצטרכו בה עמך ישראל אלו את אלו, שנה שלא יגביהו שררה אלו על אלו.

  1. תלמוד בבלי מסכת נדה דף ע עמוד ב

מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר: “לי הכסף ולי הזהב” (חגי ב, ח). מאי קמ”ל? דהא בלא הא לא סגי.

  1. תלמוד בבלי מסכת תמיד דף כח עמוד א

רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם …יש אומרים: יחזיק באמונה – יתירה, שנאמר “עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי”. (תהילים קא, ו)

  1. רש”י מסכת תמיד דף כח עמוד א

איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם – הרבה דברים צריך לו לאדם לבחור אלא הכי קאמר איזוהי דרך אחת מדרכים הישרים שיבור לו האדם. …ויש אומרים יחזיק באמונה יתירה – ישא ויתן עם בני אדם באמונה ולא יאנה את הבריות.

  1. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד ב

אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו.

  1. רש”י מסכת עירובין דף סה עמוד ב

בכיסו – כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה.

  1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר.

בית הבחירה למאירי מסכת בבא קמא דף קיט עמוד ב

וכלל גדול בדברים אלו מנהג המדינה ועל הכל יזהר אדם להיות מלאכתו באמונה שאין לו לאדם אלא שם טוב הנמשך מפעולותיו. ומעשיו של אדם מעידים לו בעולם הזה ודנין אותו לעולם הבא.  אשרי מי שגדל בשם טוב, ומי שיאמר עליו על טוב פעולותיו “והלך לפניך צדקך כבוד ה’ יאספך”.

  1. הראי”ה קוק, אורות התשובה, פרק יג, ה

דרך התשובה היותר מקורית וטובה הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט, בכל הבקיאות הגירסאית  היותר בהירה ובכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים, ומעמידה את הצדק האלוקי על בסיסו הנאמן ונוטלת את מחץ הספק והנבוכה מתוך הנשמה, ע”י מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים. אמנם צריך להכשיר את הלב ואת המח ע”י יתר חלקי התורה, ובייחוד ע”י השפעה מוסרית ועיונית חזקה ורחבה בטל האור של ההגיונות הפנימיים שבהכרות האלוקיות האציליות, כדי שתהיה הנשמה מוכשרת להתדבק יפה בצדק האלוקי שבחלק המשפטי של תורת חיים. ואז יבוא לה מקצוע זה כשמן בעצמותיה לרוממה ולשגבה.

 

ב. דבור אמת, לא לשקר

“לא תענה ברעך עד שקר” (שמות כ, טו); “מדבר שקר תרחק” (שמות כג, ז); לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו” (ויקרא יט, יא); “למדו לשונם דבר שקר” (ירמיהו ט, ד); “שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב,  ולא ימצא בפיהם לשון תרמית” (צפניה ג, יג); “תועבת ה’ שפתי שקר” (משלי יב, כב)

 

  1. מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לה

חורשי רע, ומהפכי דברים, וממתיקי שפה, ובעלי לשון הרע עליהם הוא אומר: “יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה’ רודפם” (תהילים לה, ו).

  1. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קג עמוד א

ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע. …כת שקרנים  דכתיב: “דבר שקרים לא יכון לנגד עיני” (תהילים קא, ז).

  1. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד א

אמר ליה רב לרב כהנא: הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי.

  1. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מט עמוד א

“מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם” (ויקרא יט, לו). רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר “הין צדק”? והלא הין בכלל איפה היה? אלא לומר לך: שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק! – אמר אביי: ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב.

  1. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד ב

שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי.

  1. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב עמוד א

ואמר רבי אלעזר: כל המחליף בדיבורו – כאילו עובד עבודה זרה. כתיב הכא: “והייתי בעיניו כמתעתע” (בראשית כז, יב), וכתיב התם: “הבל המה מעשה תעתועים” (ירמיהו י, טו)

  1. טור אורח חיים סימן קנו – הלכות משא ומתן

ואחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון שאם אין לו מה יאכל העוני יעבירנו על דעת קונו. ומ”מ לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע כמו שמצינו בחסידים הראשונים שהיו עושין מלאכתן עראי ותורתן קבע וזה וזה נתקיים בידן כי אין מעצור לה’ להושיע ברב או במעט. וישא ויתן באמונה.

  1. הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ערוך השולחן אורח חיים סימן קנו סעיף ג

משא ומתן באמונה, אין הכוונה שלא יגנוב ולא יגזול או לעשות מדות ומשקלות שקרים. דדברים אלו אין נכנסין בכלל זה דהעושה כן הוא רשע גמור ואסור לגנוב או לגזול או לאנות בין ליהודי בין לאינו יהודי ומן התורה עוברים בלאו על גניבת וגזילת אינו יהודי כמו על של יהודי כמ”ש הרמב”ם בפ”א מגניבה ובטור וש”ע ח”מ סי’ שמ”ח. אלא הכוונה שיהא הן שלו צדק ולאו שלו צדק וכשאומר שסחורה זו עולה לו כך וכך ושהיא טובה לא ישקר אף בכל שהוא ושיהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות ודיבורו בנחת ולא יצעוק ולא יחרף ולא יכעוס וסוף הדבר שגם מסחרו הולך בשם טוב ופרנסתו מזומנת לו והכל מאמינים לו והבוטח בד’ חסד יסובבנו:

  1. ספר החינוך מצוה שלז

שלא להונות אחד מישראל בין זכר בין נקבה במקח ובממכר …שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ואם לא נכתב דין הוא שיכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלהים בעולמו באמת וביושר. ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים גם אחרים לא יונו אותו, ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב ביישובו של עולם, והשם ברוך הוא לשבת יצרו.

 

  1. רבינו יונה, ספר שערי תשובה יונה שער ג

וזה דבר כת שקרים. ענין הכת הזו נחלק לתשעה חלקים. החלק האחד – איש כזב, אשר תורה עזב, וירע וישחית במענה פיו, כמו המכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בשכר שכיר, שנאמר (ויקרא יט, יא): “ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו”, וכן העונה ברעהו עד שקר, שנאמר (שמות כ, יג): “לא תענה ברעך עד שקר”. ומן החלק הזה כלל התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות, שנאמר (ויקרא כה, יד): “אל תונו איש את אחיו”, ונאמר (תהלים נה, יב): “ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה”, ונקרא איש און, ונקרא בליעל, והוא כבד עון בכתות הרשעים, כאשר הקדמנו בשערי יראת חטא. ומדות זה איש האון שהוא קורץ בעיניו ומולל באצבעותיו, כמו שנאמר (משלי ו, יב – יג): “אדם בליעל איש און וגו’, קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו”.

קפ החלק השלישי – הבא בערמה ודברי מרמה למנוע טוב מבעליו, להעביר הטובה אליו, לא לגזול מחברו דבר שהוא שלו, ולא לחמסו, אבל יתן עינו בטובה העתידה לבא לידי חברו, וצודה אותה לקחתה אליו בשקר מליו, או יסבב בשקריו לו אשר יתן חברו לו מתת, ועיקר ענשו על השקר. אכן יגדל עונש השקר כאשר יסבב ממנו הפסד לזולתו, אף על פי שאין עיקר העונש על ההפסד, כי לא הפסיד ממנו דבר שיזכה בו, כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צב, א): כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (בראשית כז, יב): “אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע”, ונאמר על עבודה זרה (ירמיה י, טו): “הבל המה מעשה תעתעים”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאילו עובד עבודה זרה, הביאו הדמיון על קצהו, אחר כי הוא נסתר בשקר ונעזר בשוא.

  1. הרב אליעזר פאפו, פלא יועץ, ערך שקר

ואי לו לדור שכך עלתה בימיו השקר נעשה כהיתר, ובפרט בין הסוחרים כנען בידו מאזני מרמה, ומשקרים במשאם ומתנם באומרם כה וכה הקושט”י (המחיר) כה וכה נתנו לי, ולא זו בלבד אלא שגם נשבעים שבועות חמורות על השקר וחושבים שזה בכלל חריצות וחריפות לידע להרוויח ואומרים שמי שאינו עושה כן בדורות אלו אינו אוכל לחם, ולכן לחם שקרים ינעם להם, עד שבעוונותינו הרבים היינו חרפה לשכנינו, שאומרים הגויים, הדבר ידוע שישראל יעשו עוולה וידברו כזב ולא ימצא בפיהם דבר אמת. אוי לו על חילול השם, ובוודאי שעושה אלה אינו רואה סימן ברכה. ואם יראה סימן ברכה לפי שעה, מאחר שהוא עושה עושר שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו. ואם יהיה דרך רשעים צלחה יהיה עושר שמור לבעליו לרעתו ואחריתו יהיה נבל לעולם הבא, יגרס בחצץ שיניו וזרעו יהיה מבקש לחם. כי בהתערב ממון של איסור עם ממון של היתר בא זה ומאבד זה, וכמו שאמרו רז”ל על בתו של נקדימון בן גוריון (כתובות סז, א). וכמעט השקר שמשקרים הסוחרים היא שלא לצורך. שאם ירצה היה יכול לומר בכך וכך חפץ זה לו אוכל ליתן בפחות ודיו, ומה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה ומה יתרון לבעל הלשון. ואף אם חשב להרוויח הרבה על ידי השקר, מדבר שקר ירחק, שיותר ממה שהוא מרוויח הוא מפסיד לפי האמת ולפי חומר שבו. ומי שהוא איש אמונות רב ברכות. ואף אם על ידי דברי אמת יבוא לידי בושה וכלימה, לא ימנע מלדבר אמת. וכבר הזהירו חז”ל: שלא יאמר אדם לילד לעשות לו או לקנות לו שום דבר ולבבו לא כן יחשוב, שלא ילמד לשקר.

  1. הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, אמונה ובטחון פרק ד, יג

בן אדם שדיבר שקר לשעתו, צורתו צורת אדם ויש בו חטא. אך המתמיד בשקריו צורתו שקרן, ואישיותו נעדרת, ואיך יקח מוסר שיסודו אמת וחותמו אמת. אך גם במוסרו יתעתע בתעתועי מרמה. חולי אנוש ולא יחוש.

 

א. שיעור אונאה

רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יב, הלכה ב-ד

ב. כמה תהיה ההוניה ויהיה חייב להשיב? שתות (שישית), הרי שמכר שווה שישה בחמישה או שווה שישה בשבעה או שווה חמישה בשישה או שווה שבעה בשישה, הרי זה הוניה ונקנה המקח וחייב המונה להחזיר את ההוניה כולה למתאנה.

ג. היתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא כגון שמכר שוה שישים דינר בחמישים דינר ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום, שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו.

ד. היתה אונאה יתירה על שתות בכל שהוא כגון שוה שישים בחמישים פחות פרוטה, בטל המקח והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל.

איסור אונאה

רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יב, הלכה א

אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר ‘וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך לא תונו איש את אחיו’. ואע”פ שהוא עובר על לא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להישבון, ובין שהונה במזיד בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה חייב להשיב.

בית יוסף, חושן משפט, סמן רכז

ולא יאמר שמא שוה כך וכך במקום פלוני או שמא לזמן פלוני ישוה כך, כי אין במקח וממכר אלא מקומו ושעתו.

איסור אונאה רק בדבר בעל שער קבוע

בית יוסף, חושן משפט, סימן רט

ושמא לא כתב כן הרמב”ם (שיש אונאה), אלא בדבר שיש לו שער קבוע כמו החיטים וכיוצא, אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אלא כל אחד קונה כמו שחפץ לית ביה אונאה.

אי אפשר רק במישור של הרמב”ם והשו”ע מבלי לחבר לשאלות נוספות ומזמננו. איך זה בא לידי ביטוי? איפה נתקלים אם האיסור הזה? זה לא מענין ככה, זה לא מאתגר. תלמידים ותלמידות (וגם המורים והמורות) לא יבינו מה רוצים מהם.

ב. הפקעת מחירים

איסור להפקיע את השער (המחיר הריאלי)

בבא בתרא, דף פט ע”א

מעמידין אגרדמין (רשב”ם – ממונה לענוש מעוותי המידות) בין למידות בין לשערים, מפני הרמאין.

רמב”ם, הלכות גניבה, פרק ח, הלכה כ

חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שיהיו מחזרין על החנויות

ומצדקין את המאזנים ואת המידות ופוסקין השערים… וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר

מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק.

כנ”ל א”א להסתפק בדיון על הפקעת מחרים בגמ’ וברמב”ם. זה לא מתחבר לכלום. צריך שזה יהיה רלוונטי לכאן והיום.

 

הגבלת הרווח במצרכים חיוניים

רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יד, הלכה א, ב

א. לא ישתכר המוכר יתר על שתות.

ב. במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות.

 

אסור לתווך במצרכים חיוניים כדי לא להגדיל את מחירם

רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יד, הלכה ד

אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר וזה מביא מגרנו ומוכר כדי שימכרנו בזול.

כנ”ל. מה זה רלוונטי להיום?

אסור לאגור מצרכים כדי להשפיע על המחיר

רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יד, הלכה ה

אין אוצרין פירות (= שומרים פירות כדי שמחירם יעלה) שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל וכן בכל מקום שרובו ישראל שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל.

 

תקנות חכמים נגד מפקיעי מחירים

סוכה, דף לד ע”ב

אמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא (= מוכרי הדס לארבעת המינים): אשוו וזבינו, ואי לא – דרישנא לכו כרבי טרפון!

פירש רש”י: מכרו בשוה ואל תעלו על דמיהם מפני שמבקשים מכם שלושה הדסים ושלימים, ואי

לא משויתו דרישנא כר’ טרפון דמכשר בקטומין (ר’ טרפון סובר שגם הדס הקטום בראשו כשר).

שו”ת צמח צדק, סימן כח

שפיר דמי לעשות תיקון שלא יקנו דגים כלל, כמה שבתות, כדי שיוזלו. זה מה שיש להגיד בסוגיה? כ”כ קל לחבר למחאת הקוטג’,

 

ג. הורדת מחירים

מותר להוזיל מחירים כדי למשוך קונים

בבא מציעא, דף ס ע”א

רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו,

וחכמים מתירין, ולא יפחית את השער, וחכמים אומרים זכור לטוב.

שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רכח, סעיף יח

מותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי להרגילם שיקנו ממנו, וכן יכול למכור בזול יותר

מהשער, כדי שיקנו ממנו, ואין בני השוק יכולים לעכב עליו.

צריך לחבר להיום. זה ממש לא מספיק ככה.

 

אין לשבור את מחירי השוק באופן מוגזם

ערוך השולחן, סימן רלא, סעיף כ

ועתה במדינתנו יש לצעוק להיפך על החנונים המזלזלים במקחים בכל מיני סחורות ועל-ידי זה רבה הקלקול מהמסחר, והעניות. והרי חז”ל התירו להרויח שתות אף באוכל נפש וכל שכן בשארי מיני סחורות שצריכים להרויח הרבה יותר, ועתה מזלזלים במקחים בלא דעת ובלא תבונה.

שו”ת מראה הבזק, חלק ה, סימן קכ

שאלה: ספּק שרוצה לחדור לשוק, מוזיל מחירים ומוכן לעבוד על רווח נמוך, האם זה מותר כי גורם לאחרים להפסיד או להקטין רווחים?

תשובה: מותר לסוחר להוזיל מחירים כדי למשוך קונים אליו אך יש להימנע מהורדת מחירים מופרזת שתגרום הפסד לסוחרים רבים ותסכן את יכולתם להתפרנס. וודאי שאסור לעשות זאת כאשר המטרה היא השתלטות על השוק על-ידי חיסולם של עסקים קטנים.

 

חנווני שאינו משלם מס לא יכול להוזיל

שו”ת שואל ומשיב, חלק א, סימן כ עד כמה זה רלוונטי להיום?

אף שבשולחן ערוך מביא שאם מוזלים המקח לא מצי מעכבי, דווקא כשמוזלים מצד שיכולים לתת בזול יותר, שהראשונים רצו להוקיר. אבל כאן מה שהם מוזלים מפני שאין משלמים המס, אם-כן הראשונים לוקחים באמת כפי שווים, בזה אין מעלה מה שהם מוזילים.

 

                                                         ד. מונופול וקרטל

אסור למנוע ממתחרה חדש להיכנס לשוק– אילו שני נושאים שונים. לא קשור למונופול. גם בשכונה שמספר הלקוחות מוגבל א”א לפתוח עוד מכולת שהיא כמובן לא מונופול כדי לא לפגוע בקים.

ספר רוח חיים, חושן משפט, סימן רל”א

התשובה עוסקת בסוחרים הרגילים לקנות חומרי גלם ולמכרם, הגיע סוחר חדש לעיר הרוצה גם לקנות את חומרי גלם ולסחור בהם, ולא רצו לתת לו אישור לקנותם כדי שלא יתחרה בהם …הנה לענין דינא לכאורה נראה שאין לכוף אותם בעלי האומניות לתת לזה חלקו שיאמרו או אתה תקח הכל או אנחנו, ברם, משום ‘ועשית הישר והטוב’ וכופין על מידת סדום ‘וחי אחיך עמך’ ראוי לכוף אותם שיתנו לו, וגלגל הוא שחוזר בעולם ואל יתהלל עשיר בעושרו.

הרב משה שטרנבוך, ספר תשובות והנהגות, חלק ג, סימן תסו

אין לאסור יותר (אין לאסור על סוחרים אחרים לסחור בספר הרבה שנים), אין זה טובת הקונים, אם השוק יהיה בידו, ידרוש מחיר גבוה כרצונו… ראוי לנו להשתדל שלא יהיה לו הפסדים, אבל לעשות כרצונו לחמש עשרה שנה כדי שיכנס לו כסף רב, אין זה טובת הציבור כשאין אחר בשוק, הוא יכול לקבוע מחירים כרצונו נראה שאין זכות לבית דין כלל ואפילו גזרו לא חל.

 

הקמת איגוד סוחרים הקובעים את מחיר המינימום

בבא בתרא, דף ח ע”ב

רשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר הפועלים, ולהסיע על קיצתן (לכפות אלו שלא עומדים בתנאים).

שם, דף ט ע”א ו- ע”ב

הני מילי (=שמותר להסיע על קיצתן) היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתני. כאשר יש אדם חשוב במקום, אין לסוחרים כוח לקבוע תנאים ללא אישור של האדם החשוב.

ריטב”א, שם

כדי שיראה (האדם החשוב) שיעשו כראוי ושאין בו הפסד לאנשי העיר.

 

אסור להציג מצג שווא של מחסור

רב האיי גאון, ספר המקח, שער ס

לא יפחיד בני אדם באומרו: תבואה מועטת בעולם.

 

אסור להשהות משקל מזויף

שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רלא, סעיף ג

אסור לאדם להשהות מדה חסרה אפילו שאינו מודד בה, ואפילו לעשות עביט של מי רגלים, שמא יבא מי שאינו יודע וימדוד בה. ואם יש מנהג בעיר שאין מודדים אלא במדה הרשומה ברושם הידוע, וזו אינה רשומה, מותר להשהותה.

אבני משפט (הרב אריאל בראלי), ריגול עסקי, יג

המאבק על צרכנים בין חברות מתחרות הולך ומחריף, כל חברה משקיעה משאבים רבים בבניית אסטרטגיה שיווקית ייחודית. בין השאר חשוב לגלות מה החברה המתחרה מכינה? לשם כך יש לאסוף מידע, דרך אחת היא איסוף חומר גלוי ומעקב צמוד על דרכי התנהלות החברה המתחרה. דרך נוספת היא חשיפת מידע פנימי שלא נועד לפרסום. החשיפה יכולה להתבצע על ידי אמצעים אלקטרונים או על ידי גורם אנושי מתוך החברה. ברור שאסור לעובד לפגוע באמון שניתן בו, ולמסור מידע. אך נשאלת השאלה האם ישנה בעיה להגיע למידע חסוי באמצעות אמצעים אלקטרונים? אסור לגלות כל סוד, גם דברים שאינם קשורים למסחר, יש בכך בעיה של גנבת דעת וחרם של רבנו גרשום. בתחום העסקי, שימוש במידע פנימי יכול להיות חמור יותר כי לפעמים הדבר גובל באיסור גזל. שכן כל חברה משקיעה הרבה משאבים כדי לייצר דברים ייחודיים או לגבש דרכי שיווק ופרסום. לכן, מידע זה שייך ממונית לחברה ומי שמשתמש בו שלא כדין עובר על גזל. וכן כתב בשו”ת שבט הלוי “פשוט אצלי שפועל שעובד במקום שעובדים בדברים סודיים או שמשתמשים במכשירים שהם עדײן בגדר םוד או אפילו פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה שאסור לו לפועל להעתיק לעצמו או לאחרים ובגדר גזל הוא מן הדין גם אם לא עשו תקנה מיוחדת לזה כיון שהם דברים שמסתמא מקפידים מאד על גילויים” (חלק ד סימן ר”כ). וכן כתב בספר ערך ש”י (חו”מ סימן קפ”ג) לגבי שימוש בסוד מקצועי “מה שמוכרים וקונים בכתבים שלהם הוי גנבה ואסור”.

חוק עוולות מסחריות

בשו”ת חת”ס כתב (חושן משפט, תשובה ע”ד) שכל חוק שעל פי ההלכה היינו גם מתקנים אותו יש לו תוקף הלכתי. הדבר נכון לגבי חוק עוולות מסחריות (התשנ”ט – 1999, 6א) וזה לשונו “לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. סוד מסחרי – הוא מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו… נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים או שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו, כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד” עכ”ל. האחריות מוטלת על כל מי שנחשף לסוד העסקי ומצופה ממנו לשמירת הסוד על אף שלא חתם מפורשות על סודיות. נקודה זאת תואמת את התפיסה ההלכתית הרואה בכך איסור גזל המחייב כל אדם אף שלא חתם על הסכם סודיות.

 

אמירת שקר לצורך מגבית של צדקה

שו”ת דבר יהושע (הרב יהושע מנחם אהרנברג), חלק ג, סימן לב

בדבר הנוהל אצל עורכי מגביות לצרכי מוסדות התורה צדקה וחסד שמכריזין ברבים נדבת הנותנים כמה כל אחד פוסק כדי שאחרים ישמעו ויעשו כמותם, ויש מנהלי מגביות שעושין בערמה ומעמידין אחד או שניים מהציבור הסרים למשמעתם שיהיו קופצים בראש ויחייבו עצמם בסכום גדול יותר מכפי כוחם ורצונם ומתפשרין איתו בחשאי שלמעשה לא יתן כל כך, אי יאות למיעבד הכי? יש להביא ראיה מדברי המהרש”א על הגמרא בסוכה. (האם מותר לגנוב את דעת הנדבנים ולהעמיד בקהל התורמים תורמים פיקטיביים, וכך לגרום לעליית סכום התרומה?).

סוכה, דף כט ע”ב

בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות… על שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין.

מהרש”א, שם

‘ופוסקי צדקה ברבים’, היינו שבעלי בתים מנהיגי הקהילה, פוסקין צדקה מרובה ואינן נותנין כולה, שאומרים שלא היה דעתן לכך אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי.

הקדמה לספר “תתן אמת ליעקב” (הרב ישראל פישר), סעיף ה

אין ראיה (מדברי הגמרא בסוכה), משום שכוונת המהרש”א שהם טוענים כך: מה שפסקו צדקה גדולה, היה כדי שאחרים יתנו יותר, אבל באמת לא היה כך מחשבתם אלא להתייהר שהם נותנים הרבה, אבל אם כוונתם באמת לזה שאחרים יתנו בוודאי מותר.

שו”ת מנחת יצחק (הרב יצחק יעקב וייס), חלק ג, סימן צז

שאלה: האם מותר לומר במגביות שמכריזין, שנותן סכום גדול, מכפי שבדעתו ליתן, בכדי שחברו יתן יותר? תשובה: על דבר השאלה בהמגביות שמכריזין כמה נותן כל אחד, האם מותר לומר שנותן סכום גדול מכפי שבדעתו ליתן, בכדי שחבירו יתן יותר… האריך לבאר שיש בזה כמה חששות: א. הנה אף דבזמנינו נתחדשו כמה מיני מגביות, אבל אם הענין שייך לצדקה, אין בזה חדש, דכבר איתמר הדבר בפירוש לאיסורא, בדברי המהרש”א…

ראיה מדברי המדרש (מתורגם) ב. ויש להביא עוד לזה, מדברי הירושלמי (ברכות פ”ז, ה”ב ונזיר פ”ה, ה”ג) ומדרש רבה (מקץ, פרשה צ”א): בא שמעון בן שטח לינאי המלך, אמר לו יש כאן שלש מאות נזירים שצריכים להקריב תשע מאות קרבנות (כל נזיר צריך להביא שלש קרבנות בסוף ימי נזירותו, כנזכר בפרשת נשא, לנזירים אלו לא הייתה אפשרות כלכלית להביא אותם קרבנות). אמר לו (שמעון בן שטח) אתה תממן חצי (450 קורבנות) ואני את החצי השני. שלח לו ינאי המלך 450 קרבנות. שמעון בן שטח לא נתן את חלקו אלא התיר למאה וחמישים נזירים את נדרם, לאחר מכן הלשינו לינאי המלך על שמעון בן שטח שלא נתן את חלקו בהסכם. שמעון בן שטח השיב לו: “אתה הבאת את ממונך ואני הבאתי את חכמתי דכתיב ‘כי בצל החכמה בצל הכסף'”… נלמד מכאן שאלמלא היה לו אמתלא (תירוץ טוב-שבמקום להביא את הקרבנות הציע לו להתיר את הנדר) לא היה רשאי לומר כן (שייתן אע”פ שאין בדעתו לתת) בשביל שיתנו אחרים.

 

סיכום

תחום המסחר מְזַמֵּן ניסיונות רבים בתחום היושר והאמינות. מדינת ישראל, שתפקידה הוא לפרסם את שם ה’ בעולם ולדבוק בדרך של אמת, תפעל בכל אמצעי למנוע עוול במסחר. אסור לגנוב את דעת הבריות ולהטעות את הקונה בכל מיני מצגות שווא של הסחורה. לדעת הרב פיינשטיין, מותר ליפות את הסחורה בתנאי שאינו מסתיר חיסרון במוצר. לדעת רב האיי גאון, אין לדחוק בקונים לקנות על-ידי הצגת תיאור שווא כאילו הסחורה עומדת להיגמר. אסור להשתמש במידות שאינן מדויקות, חכמים אסרו אפילו להחזיק אותם ברשותו שמא בטעות יבוא להשתמש בהם בטעות ויבוא לאיסור גזל. אסור להרוויח במכירת מוצרי יסוד שחיוניים לכולם יותר משישית רווח; יש למעט במכירת מוצאי יסוד למתווכים כי זה עלול לייקר את מחיר המוצר. כמו כן אסרו חכמים לגרום להעלאת המחירים בצורה מלאכותית, כגון לאגור מצרכים כדי שיהיה מחסור בשוק והסוכר יוכל למכור את המוצר ביוקר. חכמים תיקנו תקנות כנגד מפקיעי שערים ואסור לקנות מהם אפילו מוצרי מצווה כמו דג לשבת. המטרה היא שלא יגרם לציבור נזק וצער בגלל המחיר היקר. מותר למכור במחיר זול. חכמים ראו בכך דבר טוב כי התחרות מטיבה עם הצרכנים, אולם לדעת ‘ערוך השולחן’ יש לדאוג לסוחרים שלא ימכרו במחירי הפסד. לעיתים יכול סוחר אחד לספוג מחירי הפסד שאין הסוחרים יכולים לעמוד בו, אך כשם שאין לפגוע בצרכנים כך אין לפגוע בפרנסת הסוחרים. תופעה נפוצה בעולם המסחר היא המונופול והקרטל. חכמים לא ראו בעין יפה תופעה זו כי היא מטיבה בדרך כלל עם הסוחר ולא עם הצרכנים, לכן הם עודדו תחרות שמטיבה עם הצרכן ומונעת מונופול. יש היתר לסוחרים להתאגד ולקבוע כללים בתחום המסחר, אפילו התאגדות בהגבלת מחיר המינימום, מתוך הבנה שגם לסוחרים יש זכויות ויש להתחשב בצרכיהם, אלא שחז”ל הגבילו זאת באופן שהדבר יעשה בתיאום עם החכם הגדול בעיר או מושל העיר, כדי שתהיה ביקורת. במקרים קיצוניים, התירו חכמים לעשות “חרם צרכנים” כדי להתמודד עם תופעת הפקעת המחירים והקרטל, כמו שהתבאר בדברי הצמח צדק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים