שימוש ברכוש ללא רשות ובחפץ גנוב

שימוש ברכוש ללא רשות ובחפץ גנוב

(הרחבה לפניני הלכה, שואל שלא מדעת)

 

מבוא

חכמים הזהירו מפני נטילת רכוש הזולת אף בדברים הפעוטים ביותר; אבל ההגדרה המדויקת מתי שימוש קל נחשב גזל ומתי לא, אינה פשוטה – ולכן שימוש או נטילת רכוש הזולת כשאין הוא מקפיד על כך – נחשבים לדברים מותרים, למרות המורכבות ההלכתית שבשימוש כזה.
חז”ל גם אסרו לקנות חפצים גנובים מפני החשש מריבוי גנבות – הרי כך הקונים מעודדים את הגנבים לגנוב שוב. בגמרא מתואר הדבר באופן ציורי “לאו עכברא גנב אלא חורא גנב” (גיטין מה, א), החור שבו מחביא העכבר את גניבתו, גרם לו לגנוב. על פי רוב אין ידיעה ברורה שהחפץ שנקנה הוא אכן גנוב. השאלה היא, אל אלו סימנים צריכים הקונים לפקוח עין ולהיזהר ברכישה, וממה ניתן להתעלם?

 

הקפדה על רכוש הזולת

תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג, ב

רבי שמעון בר כהנא הוה מסמיך לרבי לעזר עברון על חד כרם, אמר ליה: “אייתי לי חד קיס מיחצד שיניי”, חזר ואמר ליה “לא תיתי לי כלום”, אמר: “דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזיל סייגא דגוברא.”

תרגום

רבי אלעזר היה נסמך על רבי שמעון בר כהנא בשעה שעברו ליד כרם. אמר רבי אלעזר לרבי שמעון “הבא לי קיסם אחד מהגדר לחצוץ את שיני” חזר בו ואמר: “אל תביא לי כלום, שאם כל אחד ואחד יעשה כך, לא תישאר גדר לכרם”.

מדברי הירושלמי הללו למדו הפוסקים שמותר לקחת דבר שאין בעליו מקפיד עליו, אך אין זו מידת חסידות. וכך כותב השולחן ערוך:

 

שולחן ערוך, חושן משפט סימן שנט, סעיף א

אם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה, שרי; כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצות בו שיניו; ואף זה אוסר בירושלמי, ממידת חסידות.

 

אין דרך הבעלים להקפיד

 

בדבר שאין הבעלים מקפיד עליו, מותר ליהנות או ליטול ואין בכך גזל; אך הדבר מותנה בידיעה וודאית שאין הקפדה של הבעלים על כך.

 

רמב”ם הלכות אישות פרק ה הלכה ח

הנכנס לבית חבירו ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן וקידש בו אישה ובא בעל הבית, אף על פי שאמר לו, למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה, אינה מקודשת, שלא אמר לו דבר זה אלא כדי שלא להתבייש עמו. והואיל וקידש בממון חבירו שלא מדעת חבירו הרי זה גזל ואינה מקודשת; ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הרי זו מקודשת מספק.

 

שו”ת משפטי ארץ, חלק א עמוד 198

שאלה

לכל חולה המאושפז בבית החולים יש בדרך כלל סמוך למיטתו תקע חשמלי לשימושו. שאלתי, האם כשיש לחולה קרוב משפחה שסועדו, או שנמצא אתו שעות רבות כמו בעל ואישה או אחים.
האם מותר לו להשתמש בחשמל וזה ייחשב כמו צרכי החולה – כגון, הטענת טלפון נייד של הנמצא עם החולה או שימוש ברדיו? האם שונה דינו של מלווה מדינו של מבקר שמבקר ביקור של שעה או שעתיים?

תשובה

בדרך כלל בית החולים מעוניין שלחולים יהיו מלווים, ועל כן מסתבר ששימוש בחשמל לצרכם מותר. וכן קיים היתר לשימוש בדברים שאין אדם מקפיד עליהם כלל (ערוך השולחן, חושן משפט סימן לד, סעיף יז(, אולם אין זה מידת חסידות.  ונראה שלאחראי במקום כגון אחות בבית חולים יש סמכות להתיר שימוש קל שכזה )פתחי חושן הלכות גניבה פרק א, הערה לז(.

 

חשש לחפץ גנוב

שולחן ערוך, חושן משפט הלכות גניבה סימן שנו סעיף א

אסור לקנות שום דבר מהגנב,  ועוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות; שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב. הגה. וכן אסור לסייע לגנוב בשום דבר כדי שיגנוב.
שולחן ערוך, חושן משפט הלכות גניבה סימן שנח סעיף א

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור ליקח אותו. וכן אם רוב אותו דבר שהוא גנוב, אין לוקחין אותו. לפיכך אין לוקחין מהרועים צמר או חלב או גדיים. כללו של דבר, כל שהרועה מוכרו, אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללוקחו; ואם לאו, אסור.
האם קניה בשוק במחיר מוזל יש בה חשש גנבה?

שולחן ערוך, חושן משפט הלכות גניבה סימן שנח סעיפים ב-ג
ב. אין לוקחין עצים או פירות משומרי פירות, אלא בזמן שהם יושבים ומוכרים והסלים והפלס בפניהם, שהרי הדבר גלוי ויש לו קול; והוא שיהיה על פתח הגנה.

ג. וכולם שאמרו: הטמן, אסור לקחת מהם.

חשש לסחורה גנובה

 

אמונת עיתך 98, הרב אריאל בראלי

שאלה
בשוק יש דוכנים המוכרים דיסקים מקוריים במחיר זול במיוחד, האם מותר לקנות מהם?

תשובה
יש להקדים ולומר שיש איסור לקנות חפץ גנוב, ויש בכך משום שותפות עם הגנב. וכן כתוב בשולחן ערוך (חושן משפט, סימן שנו, סעיף יא), “עון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב”. יש גם איסור נוסף, ליהנות מחפץ גנוב, ולכן אסור לרכב על בהמה גנובה. השאלה העומדת בפנינו האם מדובר כאן בחפץ גנוב?
מתשובת הריב”ש (סימן קח) משמע שמחיר זול במיוחד הוא סימן לגנבה “…שהיו קונים הסחורות ממנה בזול פחות משליש בערכם, והייתה אומרת להם להעלים מבעלה, גם אלה עשו איסור, ואף על פי שהייתה נושאת ונותנת בתוך הבית. שלא לחנם היתה מוכרת להם בזול, אלא שכך דרך הגונבים.”
מנגד נכתב בשולחן ערוך שאם הסחורה מוצגת לעין כל, יש בכך ראיה שאין זו סחורה גנובה.
ולכאורה ישנו צד נוסף להקל, שכן מסתבר שהסחורה עברה כמה ידיים, וכאשר ישנו “יאוש” ו”שינוי רשות” – מותר לקנותה. אולם ספר פתחי חושן (גנבה פרק א הערה סז) הביא בשם הספר ‘ים של שלמה’ (בבא קמא סימן נח), שיש לאסור אף לאחר שינוי. ועוד ניתן לומר שאם בדוכן הזה יש סחורה גנובה באופן קבוע, יש להחשיב את המוכר כגנב עצמו. לכן נראה שישנה בעיה לקנות מדוכן זה היות ושוק עירוני אינו נחשב למקום מסודר שיש עליו פיקוח, ולכן עדיין יש לחשוש שהמחיר הזול במיוחד מעיד על סחורה גנובה.

 

סיכום

א. מותר להשתמש ללא רשות בחפצים שמקובל לא להקפיד על שימוש בהם – גם אז ישנה מידת חסידות לבקש תמיד רשות מפורשת.

ב. כאשר ידוע על חפץ גנוב אין לקנות אותו משום שבכך מסייעים לגנבים.

ג. מחיר מוזל באופן חריג מעלה ספק האם מדובר בסחורה גנובה, בייחוד שהמכירה מתבצעת בשוק העירוני. על הקונה מוטלת אחריות לא לשתף פעולה עם גנבים למיניהם אף כאשר הקניה משתלמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים