ועד כיתה ושביתה על פי הרב ישראלי

מה בין וועד עובדים לוועד כיתה? לאור משנתו של הרב שאול ישראלי

 

הקדמה

הרלוונטיות של ההלכה לדורנו והתפיסה כי מערכות המדינה מחויבות לפסיקה ממלכתית חדשה באה לידי ביטוי בפסקיו הרבים של הרב שאול ישראלי בספריו, בשו”ת ואף בכתב העת אותו ערך שנים רבות “התורה והמדינה”.

גישה הלכתית חשובה זו הינה משמעותית לחיי היום יום החל בחוות הדעת ההלכתית בדבר שביתת מורים וכלה בפעילות משטרתית בשבת.

פעילות זו נועדה להמחיש את גישתו הממלכתית של הרב ישראלי באמצעות הלכות “עובד מעביד” ובייחוד בהשלכה לסמכות ההלכתית של השילטון במדינת ישראל.

בעבר ההלכה התייחסה להחלטת הפועל הבודד לחזור בו מעבודתו, אולם הרב ישראלי נדרש לשאלה זו בהקשרה הציבורי, בשעה שוועד עובדים מכריז על שביתה על מנת לקדם את מעמדו של העובד, בעוד השביתה עלולה לפגוע במעגלים רבים: הן במעביד, הן בעובדים, הן בנותני שירותים אחרים כדוגמת ספקים, מובילים ולקוחות והן בשמה הטוב של החברה.
כיום זכות השביתה נחשבת לאחת הזכויות הבסיסיות של העובד. בפעילות זאת נברר, האם זכות זאת תואמת את ההלכה? האם על פי ההלכה מותר לעובד לשבות? מהם גבולותיה של זכות זו, כאשר נזקיה גדולים מאוד הן למעבידים הן למעגלים נוספים. ומתוך כך מתבררת דעתו העקרונית של הרב ישראלי בתוקף ההלכתי של נבחרי ציבור במדינת ישראל.

 

מטרות

  1. לשתף את התלמידים בדילמה שעמדה בפני פוסק הלכה בדורנו.
  2. לפתח אצל התלמידים את יכולת ההקשה ממקרה למקרה.
  3. לעורר בקרב התלמידים את הצורך ליצור מערכות ארגוניות אשר יקלו על פתרון בעיות בעתיד כגון: זהירות מהלנת שכר, הגעה להסכמות ופשרות כדי למנוע סכסוכי עבודה ושביתות וכיו”ב.
  4. לחשוף את התלמידים לתפיסה ממלכתית המעגנת את מוסדות מדינת ישראל בהלכה.

עזרים

נספח מס’1:  שביתה ותוצאותיה – תיאור מקרה, כמספר המשתתפים

נספח מס’ 2: הרב ישראלי – על השביתה בהלכה, כמספר המשתתפים

נספח מס’ 3: מקורות בהלכות שביתה להרחבה ולהעמקה, כרטיס משימה זוגי, כמחצית ממספר המשתתפים

נספח מס’ 4 : הרב ישראלי- סמכויות השלטון הנבחר במדינת ישראל.

סרטון:  “הטיול – כוחו של רוב הכיתה” מתוך אתר “מכון משפט לעם” –  פעילות למוסדות חינוך, בכתובת הבאה.

למורה: ניתן למצוא חומר העשרה לנושא באתר הוראת תלמוד ותושבע”פ ממ”ד, ספרות השו”ת  קישור.

צרכי כתיבה ליצירת לוח בכיתה: קרטון ביצוע, סיכות משרדיות, דפים בגודל A5.

 

 

קהל היעד: כיתות ט’ – י”ב

שלב א’במליאה: שביתה על פי דעת תורה

  • המורה יחלק לתלמידים “שביתה ותוצאותיה- תיאור מקרה” (נספח מס’ 1) ויבקש לעיין במקרים המובאים בו.

שאלות לדיון:

  1. האם, לדעתכם, זו זכות לגיטימית של עובד להכריז שביתה? מדוע?
  2. האם, לדעתכם, השובת צריך להתחשב בנזקים הנגרמים כתוצאה מהשביתה או לדאוג לטובתם של העובדים בלבד? הסבירו.
  3. לאור הנזקים הגדולים המתוארים במקרה שלפנינו, יש לאסור את זכות השביתה באופן גורף על פי חוק או להגביל זכות זאת לעובדים מסוימים/ חברות מסוימות? נמקו דעתכם.
  • המורה יקרא באזני המשתתפים את דברי הרב ישראלי הבאים (נספח מס’ 2):
“גם אם אומנם יש מקום לשביתה מבחינת ההלכה, הרי זה על כל פנים בתנאי שלא יגרום באופן ישיר נזק לאותו מפעל ולאותה עבודה שוטפת שהוא עסוק בה. אמנם שביתה הגורמת הפסדים יש לה אפקט הרבה יותר חזק ומהווה גורם לוחץ ביותר  כלפי נותן העבודה לקבל התנאים שמכתיבים לו,  אולם ניצול מומנט זה, דהיינו לחץ באמצעות גרימת נזקים, הוא בניגוד לדעת התורה.

 

מהי דעת התורה בזה? ישנה הלכה, שלמרות שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, הרי זה בתנאי שאיננו גורם נזקים לעבודה הנמצאת באמצע תהליך, זה נקרא דבר האבוד (חו”מ סימן של”ג, ה).יש אפוא צורך בכל מקרה של שביתה לבחון קודם כל נקודה זו – באיזו מידה הדבר גורם לא רק למניעת רווחים בעתיד, כי אם גם הפסדים במה שקיים”.

(מתוך: הרבנות והמדינה, עמ׳ 328 )

  1. מה החידוש בדבריו של הרב ישראלי?
  2. כיצד דברים אלה מתיישבים עם המקרים עליהם קראנו?
  3. האם תוכלו להביא דוגמאות נוספות המחזקות את דעת הרב?

אפשרות להרחבה ולהעמקה

  • המורה יחלק את התלמידים לזוגות, ייתן לכל זוג כרטיס משימה (נספח מס’ 3) ויבקש לקרוא את הדברים בעיון ולענות על השאלות.

 

שלב ב- במליאה: השלכה לוועד הכיתה 

  • המורה ישאל את התלמידים:
  1. מה, לדעתכם, תפקידו של ועד הכיתה?
  2. מהו, לדעתכם, תחום סמכותו של הועד? הביאו דוגמאות.
  • המורה ירשום את תשובות התלמידים על הלוח.

למורה: על מנת לעורר את הדיון ניתן להביא את הדוגמאות הבאות ואחרות:

  • האם הועד יכול ליזום קניה של שולחן פינג פונג ולחייב את כולם בתשלום?
  • האם הועד מוסמך לקבוע את שעור ההשתתפות לכל תלמיד במתנה למורה?
  • האם הועד יכול להתערב בתכנון הטיול השנתי?
  1. הביאו דוגמאות לפעולות ועד כיתה מוצלחות שהיו בעבר.
  2. הביאו דוגמאות לפעולות ועד כיתה שהיו שנויות במחלוקת.
  3. חשבו מה גרם לאותן פעולות להיות מוצלחות בעיני המשתתפים בהן, ומה הגורמים למחלוקות בפעילויות אחרות.
  • המורה ירשום את הגורמים על הלוח.
  1. לאור גורמים אלה, אשר הביאו להצלחה או למחלוקות, הציעו רעיונות לועד הכיתה לפעולות עתידיות.
  • המורה יערוך דיון על תפקידו של ועד הכיתה, מתוך השוואה לסמכות ועד עובדים. ניתן לדמות את בית הספר לממלכה קטנה אשר פועלים בה קבוצות שונות אשר צריכות להגיע להבנה משותפת[1].
  • שאלות לדיון:
  1. מהי, לדעתכם, הדרך הטובה ביותר להכריע כאשר ישנה מחלוקת בכיתה על פעילות חברתית?
  • המנחה יקרין לתלמידים את הסרטון “הטיול – כוחו של רוב הכיתה” (ראה קישור בנספחים לאתר מכון משפט לעם – פעילות למוסדות חינוך)
  1. מה התחדש לכם בעקבות הצפייה בסרט?
  2. מה למדתם בפן ההלכתי בכלל ואודות הכרעת מחלוקות בפרט בעקבות הצפייה בסרט?

 

  • המורה יסכם את הדיון  ויבאר את המחויבות להכרעת הרוב לעומת שימוש בכוח הרוב לרעה- עריצות הרוב.

 

שלב ג –  כוחו של הרוב בבחירות לכנסת

כשם שרוב התלמידים יכולים לבחור מספר נציגים לועד כיתה כך אזרחי המדינה יכולים לבחור מספר נציגי ציבור להנהגת המדינה.

המורה יביא את המקור הבא בפני התלמידים (נספח 3)1

“סמכות מוסדות ממשל נבחרים בישראל”:

“כל המינויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפי עניות דעתי שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו כן אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו. לפי זה נראה כי מועצת ממשלה שתיבחר בדרך של בחירות נכונות יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה כאותה סמכות שהיה למלך ישראל”. מתוך ‘עמוד הימיני’ סימן ז

 

שלב ד’ – מיישמים!

  • המורה יסכם בכך שהדרך לפתור סכסוכים היא על ידי הקמת גופי ייצוג לקבוצה כדוגמת ועד עובדים, ועד כיתה וכיו”ב, אולם חשוב מאוד לקבוע גבולות ברורים ומוסכמים, המבהירים את סמכותם.
  • המורה יבקש מהתלמידים להכין מסמך הכולל את הסמכויות, הגדרות התפקיד ודוגמאות לעשייה של וועד הכיתה.
  • המורה יכתוב את הצעות התלמידים עם הלוח כמובא בתרשים הבא:
סמכויות ועד הכיתה הגדרות התפקיד של הוועד דוגמאות
     

 

  • המורה יקים עם המשתתפים את “פינת ועד הכיתה”. שם יוצג המסמך שהוכן וכן הודעות של הועד לכלל הכיתה. 

נספחים:

מצד אחד

נספח מס’ 1: שביתה והלנת שכר – תיאור מקרה

הנמלים משותקים: “מכה אנושה, הפסדנו מיליונים”

היצואנים והיבואנים מתקוממים מול צעדי ועדי העובדים בנמלים, שמשביתים את הפעילות. ההחלטה של ועדי העובדים בנמלי הים באשדוד, חיפה ואילת להשבית החל מהבוקר (יום א’) את הפעילות, כבר פוגעת ביצואנים וביבואנים. הערב ידון בית הדין לעבודה בבקשת התאחדות התעשיינים להורות לשובתים לחזור לעבודה, ובינתיים מלינים נציגי החברות על “מכה אנושה”.

העובדים הכריזו על השביתה לאחר שהמשא ומתן בעניין כספי הפנסיה שלהם לא הניב תוצאות. ההסתדרות כבר השביתה באחרונה את כל המשק ואת רכבת ישראל, ובמשרד האוצר אמרו ש”ההסתדרות וועדי העובדים שוב משתמשים בשביתה כדי לקדם אינטרסים אישיים וסחיטת תוספות שכר על חשבון ציבור משלמי המסים ותוך פגיעה בפעילות במשק.

מנכ”ל חברת סחר, המשווקת סחורות מישראל לרחבי העולם, סיפר על פגיעה קשה לענף היצוא בכלל ולחברה שלו בפרט. ” העבודה שלנו קשה: אתה צריך קודם כול למצוא לקוח, להבטיח לו שלא תהיה מלחמה, שהמוצר שלך איכותי, שהמחיר שלך תחרותי, להיכנס אתו למשא ומתן ואם אתה מצליח, לרכוש אותו כלקוח ולהבטיח לו שהסחורה תסופק בזמן. אחרי שהקונטיינר שלך נתקע בנמל, זה פשוט אסון”. עוד הוא מוסיף: “השביתות בשנים האחרונות גרמו לכך שהחברה שלי איבדה לקוחות רבים. אם הסחורה שיש לנו בנמל לא תועמס בקרוב, זה יגרום להפסד של מאות אלפי שקלים באופן מידי. מעבר לכך, אותו לקוח לא יקנה ממני שוב. גם הוא מפסיד את הלקוחות שלו ואומר לי ‘אתם לא אמינים’. הוא יעדיף לעשות הזמנה בגרמניה או בצרפת ולא להסתבך אתנו עוד פעם. זה לא רק הפסד על שלושה ימי השבתה, אלא אבדן של מיליוני שקלים בעקבות עסקאות עתידיות שלא ייצאו אל הפועל”.

 

(ynet, 26.2.12)

אני לא יודעת עם איזה כסף אקנה אוכל מחר בבוקר או איך אשלם את חשבון המים והחשמל””

כך אמרה בייאוש אם חד-הורית ונכה, אחת מ-2,500 בעלי מוגבלויות ששכרם מעוכב שבועות ארוכים על ידי הקרן למפעלי השיקום בה היא עובדת. שכרה  עומד על כמה מאות שקלים בחודש והוא מעוכב בפעם השנייה מאז תחילת השנה בשל משבר תקציבי שמעיב על פעילות הקרן ו-72 מפעליה.

הקרן פועלת בחסות משרד הרווחה ומעניקה שירות לאלפי משתקמים נכים ומפעילה מרכזי שיקום ואבחון. היא נקלעה לגירעון תקציבי חמור של כ-20 מיליון שקל, והלינה בשל כך גם את שכרם של 600 המדריכים שעובדים עם בעלי המוגבלויות.

(ynet, 10.3.2013)

נספח מס’ 2

“גם אם אומנם יש מקום לשביתה מבחינת ההלכה, הרי זה על כל פנים בתנאי שלא יגרום באופן ישיר נזק לאותו מפעל ולאותה עבודה שוטפת שהוא עסוק בה. אמנם שביתה הגורמת הפסדים יש לה אפקט הרבה יותר חזק ומהווה גורם לוחץ ביותר  כלפי נותן העבודה לקבל התנאים שמכתיבים לו,  אולם ניצול מומנט זה, דהיינו לחץ באמצעות גרימת נזקים, הוא בניגוד לדעת התורה.

 

מהי דעת התורה בזה? ישנה הלכה, שלמרות שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, הרי זה בתנאי שאיננו גורם נזקים לעבודה הנמצאת באמצע תהליך, זה נקרא דבר האבוד (חו”מ סימן של”ג, ה).יש אפוא צורך בכל מקרה של שביתה לבחון קודם כל נקודה זו – באיזו מידה הדבר גורם לא רק למניעת רווחים בעתיד, כי אם גם הפסדים במה שקיים”.

(מתוך: הרבנות והמדינה, עמ׳ 328 )

 נספח מס’ 3כרטיס משימה זוגי

לפניכם שני מקורות הלכתיים העוסקים גם הם בנושא שביתת עובדים.

קראו אותם בעיון וענו על השאלות שלאחריהם.

שביתה בשל שמירה על זכויות ורמת שכר

יש להבחין בין שביתה שפורצת בתוך תקופת הסכם העבודה שבין הפועלים למעסיקיהם, שעל זה חלה ההלכה שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, עם הסייגים שבה [=שאין זה דבר האבד]. אבל אם מדובר על חידוש הסכמי עבודה, בתום תקופת ההסכם הקודם, שאז ברור שאין שום זכות לאכוף על העובדים תנאי שכר ירודים, ובייחוד כאשר מדובר על פגיעה בזכויותיהם בהשוואה לאותו סוג עובדים במוסדות ציבור אחרים, בוודאי שזכותם לסרב לקבל תנאי עבודה, שאין בהם כדי לפרנס את בני משפחתם…

וגם בתוך תקופת ההסכם, יש הבדל אם השביתה פורצת, רק על רקע של אי העלאת השכר באופן מקביל לשכר שהועלה במוסדות מקבילים, שאז אינם יכולים לכפות דרישתם, לאחר שכבר הסכימו לרמת השכר המוצעת להם עד עכשיו. אבל אם טענתם שבמשך הזמן נשחק שכרם על ידי העלאת מדד יוקר המחיה, או שרמת החיים עלתה במדינה כולה והקיפה את רוב החברה, ובאים בטענת קיפוח והפליה – זכותם לשבות ולמנוע פגיעה בפרנסתם המעוגנת בהלכה ובתקנות הקהל הנהוגות מדור דור.

כי הלכה רווחת היא בישראל (שולחן ערוך חושן משפט סימן רלא סעיף כח): “ורשאין בעלי אומניות לעשות תקנות בענין מלאכתם, כגון לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכדומה”. וכן רשאים בני העיר להתנות על שכר פועלים, ורשאים הם להעניש את מי שיעבור על תקנות השכר ויחסי העבודה הנהוג בין האומנים. וכן פסק הרמב”ם (הלכות מכירה פרק יד הלכה י): “רשאין אנשי אומנות לפסוק ביניהם, וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך”.

לאור כל זה ברור, שרשאים הם השובתים לנקוט באמצעים העומדים לרשותם להגן על זכויותיהם על פרנסתם ועל רמת חייהם שלא תרד ולא תקופח.

הרב שלמה גורן, תורת הרפואה עמ’ 312-311

 

שו”ת

האם רשאי הפועל להשתמש במעשה השביתה?

תשובה: לענ”ד נראה שהשביתה בכלל אינה מותרת ולא רצויה לא לפועל ולא לבעל הבית.

לפועל – משום שכל יום שביתה ממלאכת עבודת יצירה, הוא יום אבוד בחיים. ותורת ישראל ציותה על חיוב העבודה, ואמרה: “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה’ אלקיך” (שמות כ, ח).

ולא לבעל הבית, לפי שכל עבודת בנין או תעשיה, ואין צריך לומר נטיעה, שלא נעשתה ולא נגמרה בזמנה, הרי היא בגדר דבר האבד, לא רק מפני הזמן שאבד, אלא גם מפני הנזקים הנמשכים ממנה לחומרי העבודה.

צא ולמד מדין חזרת הפועל בתוך זמן שכירותו, שאף על פי שמעיקר הדין פועל יכול לחזור בו אפילו באמצע היום מדכתיב: “כי לי בני ישראל עבדים” (ויקרא כה, נה) – “עבדי הם ולא עבדים לעבדים” (בבא קמא קטז ע”ב; בבא מציעא י ע”א), בכל זאת נפסקה ההלכה שאם עוסקים בדבר האבוד אין הפועל יכול לחזור בו (חושן משפט סימן שלג סעיף ה). ובגדר דבר האבוד – כתב הסמ”ע (=ספר מאירת עינים) שהוא צורך שעה ויתקלקל, אם לא יגמור מלאכתו מיד. אבל הבית יוסף ורמ”א בהג”ה פסקו, שכל שאין בעל הבית יכול לעשות אותה מלאכה בעצמו, נקרא דבר האבוד. והיינו משום שכל הפסקה בעבודה גורמת הפסדים לחומרי העבודה…

ולפי תנאי העבודה בזמננו ברור לי הדבר, שכל דיחוי של עבודה בחקלאות או בתעשייה ובנין גורם הפסדים גדולים שאינם מתמלאים בזמן אחר… מכל זה מתברר שהשביתה או ההשבתה כשהיא לעצמה אינה רצויה, ויש שהיא מחייבת הפועל או את בעל הבית בהפסדים הנגרמים מסיבתה מדין גורם בנזקים.

ואם תשאלוני: אם נטול מהפועל את הנשק היחידי שלו – השביתה, במה יוכל הפועל להגן על עצמו נגד ניצול כוחותיו וזמנו על ידי בעל הבית שאינו הגון? אשיב לכם שתי תשובות:

א) במשפט, משפט צודק שיסודו הוא “למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור” (משלי ב, כ; בבא מציעא פג ע”א).

ב) בכוח ארגון הפועלים… שיש להם זכות חוקית להתאגד ולתקן תקנות מועילות לחברתם לחלוקת עבודה ישרה וצודקת בין חבריהם, ולהשיג יחס מכובד ושכר הוגן לעבודתם…

ולמעשה, לפי מצב תנאי העבודה בזמן הזה, צריך לדעתי להקים בית דין חשוב של יודעי משפטי התורה ואנשי מדע שיודעים פרק בתורה הכלכלית ותנאי השוק החברותי, והם בצרופם יקבעו חוקת העבודה לפרטיה. ולמנות אחר כך דיינים קבועים שידונו על יסוד חוקה זו בכל הסכסוכים שיפלו בין הפועלים עצמם, בנוגע לחלוקת עבודה צודקת ביניהם, ובין הפועלים לבעלי הבית בנוגע ליחסיהם ההדדיים.

הרב בן-ציון חי עוזיאל, שו”ת משפטי עוזיאל חושן משפט סימן מב

ענו:

  1. מה החידוש של הרב גורן שלא מופיע בדבריו של הרב ישראלי? למה מסייעת האבחנה שעושה הרב גורן?
    הרב ישראלי והרב עוזיאל מעלים בדבריהם את אותה הבעיה בדבר כוחו של העובד בשעה שנשללת ממנו זכות השביתה. נסחו במילים שלכם את תשובות שניהם.
  2. לו הייתם נפגשים עם אותם שובתים או עובדים ששכרם מולן, מה הייתם מייעצים להם לעשות על פי דעת ההלכה כפי שהיא מובאת אצל הרב ישראלי, הרב גורן והרב עוזיאל?

נספח מספר 4

“סמכות מוסדות ממשל נבחרים בישראל”:

“כל המינויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפי עניות דעתי שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו כן אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו. לפי זה נראה כי מועצת ממשלה שתיבחר בדרך של בחירות נכונות יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה כאותה סמכות שהיה למלך ישראל”. מתוך ‘עמוד הימיני’ סימן ז

 

 

[1] אכן בדברי הרב ישראלי אין התיחסות ישירה מציע מקורות חילופיים:

התאגדות מקצועית

למעסיק איננו יכול למנוע מעובד או מקבוצת עובדים להם מכנה משותף להתאגד, ולדרוש את שמגיע להם ע”פ דין וע”פ חוק ובהתאם לנוהג המקובל. גם עובדי קבלן או עובדי כח אדם שתנאי עבודתם גרועים מאד ומשכורתם נמוכה מאד, רשאים להתאגד. הזכות הבסיסית של עובדים להתאגד, גוברת והיא מעל כל הסכמה אישית אף בחוזה עבודה שלא להתאגד. גם אם עובד נאלץ לחתום ולהסכים שלא להתאגד על מנת להתקבל לעבודה, הוא לא חייב לציית לכך.[1] הוא איננו חייב להיכנע ולהסכים לדרישות ותביעות של איגוד שהם לא כלולות בחוק ועל פי דין, אך הוא איננו יכול להתנות עם הפועל שלא יהיה מאוגד. מאידך, אי אפשר לחייב את המעביד לקבל את החלטות הארגון אם אין חובה לעשות כן. כך פסק הרב חיים דוד הלוי: הרב חיים דוד הלוי, שו”ת עשה לך רב חלק ו סימן עט: אם יש מנהג בצורת חוק, תקנה או נוהל מקובל וכדומה, שאין להעסיק פועלים בצורה בלתי מאורגנת, וכל מעסיק חייב לחתום על הסכם עבודה קולקטיבי שמעניק בטחון לעובדים, ברור שמנהג מבטל הלכה (ירושלמי בבא מציעא ז, א) וחייב בעה”ב להעסיק פועליו על בסיס מאורגן בלבד. אך אם אין חוק או תקנה או נוהל כנ”ל, הרי שמכח ההלכה זאי בעל הבית להעסיק פועליו על יסוד חוזה אישי שבינו לבין כל עובד לחוד, ורשאי הוא לפטר כל פועל בהתאם לצרכי מפעלו, כשם שרשאי כל פועל לנטוש את מקום עבודתו בכל שעה שנראית לו, כמובן בכפיפות לחוזה שביניהם.[1]

המחוייבות של עובד המאוגד באיגוד בעלי מקצוע מחייבת אותו לקבל את החלטות והתקנות שהם קבעו, כשסדר קבלת ההחלטות והתקנות היה תקין והתנהל על פי הנהלים שנקבעו. גם אם נראה לאותו עובד שההחלטות לא מוצדקות, מיותרות, מונעות משיקולים זרים ולא עניניים, ונימוקים דומים, עליו לקיים את שקבעו ותיקנו.[1] ישנם איגודים להם בתי דין או ועדת ביקורת, והוא כמובן רשאי לפנות אליהם ולטעון את טענותיו. אם לא יעשה כן, יהיה בסמכות האיגוד באמצעות בתי הדין הפנימיים, לתבוע אותו ואף להענישו ולקנסו, וכפי שנקבע בתקנון האיגוד, שהרי כאמור החלטות איגוד מקצועי תוקפן כבית דין. לחילופין, רשאי העובד להפסיק את חברותו באותו איגוד, שהרי איש איננו מכריחו להיות חבר באיגוד.

 

לשיקול דעת מקורות נוספים לנושא של גבולות ההליכה אחר הרוב:

שו”ת הרא”ש כלל ו סימן ה

וששאלת: אם שנים או שלשה מהבינונים שבעיר יכולין להוציא עצמן מן ההסכמה שיעשו הקהל, או מגזרת חרם שיעשו על שום דבר.

דע, כי על עסק של רבים אמרה תורה: “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”. ועל כל ענין שהקהל מסכימים, הולכים אחר הרוב, והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים. דאם לא כן, לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר, אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם; לכן אמרה תורה, בכל דבר הסכמה של רבים: “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”.

שו”ת הרמ”א סימן עג

…דבר פשוט שאין כח לטובי העיר לתקן דבר כי אם על פי הדין והמשפט ולא לילך בחזקה עם היחידים, ואין לרבים כח לגזול היחיד

בר ששת בתשובה סי’ תע”ז: ועל קהל אחד שרצו לעשות תקנה שיפרעו מס מכל נכסים שיש להם בעיר זו או בעיר אחרת, והיו עושין זה כדי לחייב יחיד אחד שדר ביניהם.

והשיב… מה שאמרת שיש לקהל לעשות דינים וחוקים בדבר זה נראה לי שאין זה אלא גזל

ולכן פשוט הוא שאין כח ביד בני העיר לתקן תקנות רק מה שבידן מכח הדין ולא מה שתעלה על רוחם

מתוך אתנחתא – טורו של ידידיה מאיר

הנאומים הסודיים

פורסם ב”אתנחתא” גליון 549 יט תמוז תשעג  27.6.13

 

…. יו”ר הכנסת, שאמון על דמוקרטיה ושלטון הרוב, בחר לומר לתלמידים שהרוב לא תמיד צודק…

“מה שמוצא חן בעיניי בתפקיד שלי,” המשיך אדלשטיין, “זה שהאנשים מאוד שונים, ואתה צריך איכשהו לנהל את זה. אז בסיסמאות יפה להגיד ‘יש פרלמנט דמוקרטי עם ביטוי לכולם’. בפועל, כשאתה מתחיל לרדת לפרטים הקטנים, זה לא פשוט. הנה, עכשיו אנחנו דנים בתשעה באב. ברור שלא יהיו ישיבות בכנסת, אבל יום לפני כן, מה יהיה? עד איזו שעה יהיו דיונים? אם אנחנו רוצים שכל אחד יבוא לידי ביטוי, אי אפשר לשכוח מישהו ולהגיד רק ‘הרוב הקובע’. הרוב לא תמיד קובע, ובעיקר: הרוב לא תמיד צודק

. מי שחושב אחרת, מוזמן לתת לי בנוסף לשמות של כלב בן יפונה ויהושע בן נון עוד עשרה שמות, של אלה שהיו הרוב. אם נעשה פה עכשיו חידון תנ”ך מקוצר, נזכור רק את השניים שצדקו. ושימו לב: מתי יודעים מי צדק? היום. אנחנו יושבים פה בארץ ישראל אחרי אלפי שנים ומבינים כמה הם טעו. אבל אז, באותו רגע, עובדה, הרוב בשטח אמר אחרת. זה לא אומר שהוא צדק. אנחנו פה בכנסת מנסים לא לבטל את מי שכרגע אין לו רוב”…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים