קידושי ביסלי

המקרה

בחור חמד לצון ובזמן פעילות בתנועת נער לקח עיגול בסלי, ענד אותו על האצבע של מדריכה ואמר לה “הרי את מקודשת לי”.המדריכה לא הגיבה ואף אכלה את עגול הביסלי. לטענתה היא לא שמעה מה אמר הבחור באותו רגע . לאחר כמה דקות אחד החניכים יעץ לה לגשת לרב ולהתייעץ עמו. היא לא הבינה מה  רוצים ממנה עד שאחד החניכים הסביר לה מה קרה ואז היא פרצה בבכי.

לאחר שיחה עימהם התברר שלא היו בינהם שום קשר או דיבור על נישואים. הבחור טוען בתוקף שהכל היה בצחוק גם היא חוזרת וטוענת שלא הבינה על מה מדובר ולא היה רגע אחד של הסכמה לקידושין.

מחמת חומר הנושא התייעצנו עם הגאון הרב אשר וייס שליט”א אשר מלוה את בית הדין מאז הקמתו.

בירור המציאות

ראשית יש לבדוק האם עיגול הביסלי שוה פרוטה. מבדיקה של עלות חבילה שלמה וחילוק מספר הפריטים שהיו בה הגענו לסכום של 10 אגורות [1]ליחידה. אם כן יש בפנינו שווה פרוטה.[דעת הסמ”ע חושן משפט סימן פח סק”ב הצריך סכום המבטא כוח קניה סביר ולא בודקים מה הוא השיעור הקבוע לשוה פרוטה .לדבריו אפשר שאין לפנינו שווה פרוטה שהרי לא ניתן לקנות דבר בסכום של 10 אגורות. ניתן לצרף אותו כצד להקל]

בירור הדין

 מצד המעשה הטכני יש לפנינו קידושין גמורים: נתינת דבר השוה פרוטה, אמירה מצד המקדש ,קבלת האישה את כסף הקידושין, ישנם עדים כשרים. מצד שני כל הנוכחים באירוע הבינו שמדובר על מעשה שטות ללא כוונה רצינית מצד המקדש ומצד המתקדשת אם כן יש בפנינו [2]אומדנא דמוכח כי אין כן כלל קידושין.

כבר האריכו הפוסקים בעניין אומדנא דמוכח לבטל קידושין וזה לשון הרמ”א  שולחן ערוך אבן העזר סימן מב אמרה תחלה:  קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר”ם סוף ספר נשים).  ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין.” מקור הפסק היא תשובת מהר”ם מרוטנבורג ושם מוזכרת הסברא “איתתא בכל דהוא ניחא לה”.נקודת המוצא היא ניחותא של האשה, אבל אם ברור לנו שאין הסכמה מצד האשה והיא עצמה טוענת שלא התכוונה לקידושין לא שייך להחמיר. ןכבר פירש כן החזון איש את דברי הרמ”א – אין כוונת מהר”ם להגיד שלא שייך להשתמש באומדנא דמוכח בקידושין. אלא יש להזהר מאומדנות שאינם מוכחות מספיק. זה לשונו ” כוונת מוהר”ם שלא נסמוך על הכרעת הדעת להתיר אשת איש לומר שיש כאן אומדנא דמוכח. מי יערב לבו לזה ומניין לנו שלא נתרצו, אבל אם באמת הוא אומדנא דמוכח ודאי אין כאן קידושין דאין חילוק קידושין משאר מילי”.וכן כתבו אחרונים נוספים המובאים באוצר הפוסקים סימן מ”ב סק”יא.

בנוסף יש להעיר שדברי הרמ”א מוסבים על מקרה שבו הייתה הסכמה ראשונית מצד האישה ” אמרה תחלה:  קדשיני” וממילא יש יותר מקום לומר ש”ניחא לה בכל דהוא”,וכן כתב הט”ז שם שדווקא שהסכימה מראש. במקרה שלנו לא היה דיבור כל שהוא עם האישה מראש ולכן יש להקל.

הרב וייס שליט”א הוסיף עוד שלושה ענפים להקל: 1)הסברא של “ניחא לה בכל דהוא” נאמרה רק כלפי האשה . האיש בורר לו את מי שהוא חפץ לכן הוא נאמן לפרש שלא התכוון לשם קידושין.

2)לאחר בירור נמצא רק בחור אחד ששמע באופן ברור את דברי המקדש, אם כן אין שני עדים על האמירה.

3)יש לצרף את דברי המורדכי שאם נוסח הקידושן לא כלל את המילים “בטבעת זו” אין קידושין, גם כאן לא אמר הבחור בבסלי זה.

לאור כל הנ”ל השבנו למדריכה שהיא מותרת ללא גט.


[1] הרב וייס ר”ל שצורת החישוב הנ”ל אינה מדוייקת – אינו דומה מחיר חטיף כאשר הוא ארוז בשקית ומשתמר לאורך זמן למצב שהעיגול עומד בפני עצמו אינו יכול להמכר. [יש לומר כלפי הטענה שאינו משתמר הדבר תלוי בה. היא יכולה לשים אותו בשקית לאורך שמן.כלפי הטענה שאין לו שוק כיחידה בודדת אפשר שיכולת המכירה אינה מדד אמיתי לשווי החפץ.הוא מצד עצמו שוה פרוטה אלא שטורח לקנות אותו כיחידה בודדת זו סיבה חיצונית הגורמת לכך שבפועל אין לו שוק, אבל אין זה מעיד על שוויו. וכן משמע מדברי  שולחן ערוך אבן העזר סימן כח סעיף יז “אם קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז, מה הרי זו מקודשת מספק”.

[2] הרב וייס הוסיף שכאן צריך אומדנא לקיים את הקידושין היות ובאופן פשוט לא הייתה כוונה לשם קידושין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים