רכב שאול שהתקלקל

פסק דין בעניין רכב שאול שהתקלקל.


טענות בעלי הדין

טענת התובע:

אני אחראי מטעם קייטרינג על הרכב. רכב זה משמש בעיקר את הקייטרינג, אך לעיתים הוא מושאל לאנשי הקהילה לצרכיהם הפרטיים (תמורת תשלום הוצאות) או לצרכי הקהילה בכללותה. אנשי הקהילה חפצו לקנות תנור לאפיית מצות לכבוד רב הקהילה, להבאת התנור הוצרכו לרכב של הקייטרינג. נתתי את הרכב ל י’ לצורך זה. מבחינתי הוא האחראי להחזיר לי את הרכב.
כשקבלתי את הרכב בחזרה היה בו נזק המצריך החלפת מנוע. החלפת המנוע עלתה 9,500 ש”ח. תביעתי היא שבמידה ומאן דהו חייב לשלם, כסף זה ישולם לקייטרינג.

התובע הבהיר שמבחינה כלכלית באופן עקרוני הקייטרינג הוא חלק מגוף רחב שכולל את הישיבה וקהילת הישיבה (צבור האברכים), וכולם תחת הנהגתו של רב הקהילה.
אך באופן מעשי ישנה הפרדה בין הקייטרינג לבין שאר צורכי הישיבה והקהילה, והוא מתנהל כגוף בפני עצמו.

טענת הנתבע:

אכן קבלתי את הרכב מ ג’, אך הנסיעה בו היתה בהתנדבות לא לצרכי הפרטיים אלא לצורך הקהילה כולה ע”מ להביא את המתנה לרב הקהילה.

תיאור המאורעות בקצור: למעשה לא נהגתי ברכב אלא בקשתי מבחור א’ להתלוות אלי, הוא שנהג ברכב.
א’ לעיתים נוסע ברכב לצורכי הקייטרינג, כך שמדובר באדם שמכיר את הרכב וסומכים עליו. הנסיעה כולה היתה מתוך שיקול דעת משותף של שנינו. לאחר זמן מה מתחילת הנסיעה הרגשנו שדבר מה אירע, מהירות הרכב ירדה מעט, כמו כן נשמע רעש משונה.
עצרנו בצד, וא’ אמר שכנראה מדובר בכבל גז שנקרע שגורם לתופעה. המשכנו לנסוע והרעש המשיך, נדלקה נורה כתומה, לאחר מכן נדלקה נורה אדומה.
המשכנו לנסוע כי חשבנו שהבעיה היא בכבל גז. הגענו לגוש עציון למוכר התנור. שאלנו לחוות דעתו, גם הוא חשב שלא מדובר בדבר משמעותי, סמכנו גם עליו ועל הנסיון של שנינו והחלטנו להביא את התנור ולחזור עם הרכב.
בדרך חזור החלטנו לעצור את הרכב ולהזמין גרר. טענתי היא שלא פשענו אלא כך סברנו לתומינו, וסמכנו על שקול דעתינו כבעלי נסיון מסויים בענייני רכב, ולכן המשכנו לנסוע.
כמו כן לא נסענו לצורך פרטי אלא לצורך הקהילה כולה, גם לענין זה יש משקל מבחינתינו. אם משמעות הדבר שאין אנו רשאים להפעיל שיקול דעת כלל, ייתכן שבעתיד נעדיף להמנע מלקחת את הרכב לצורכי הקהילה.

בירור הדין

הבהרה

בירור הדין להלן מתייחס לקייטרינג כגוף בפני עצמו  אשר השאיל את הרכב לאחרים.
זאת לאור דברי התובע שההתנהלות המעשית היא שהקייטרינג הוא כגוף בפני עצמו וברוח זו מעוניינים הצדדים לנהל את הדיון ביניהם. (אע”פ שמבחינה עקרונית הקייטרינג והקהילה הם תחת “קורת גג אחת”, כנ”ל).

בירור הדין- מי חייב?

במצב זה נראה ששואל הרכב אינו י’ או א’ אלא הקהילה כולה.
מבחינתינו י’ הוא שליח הקהילה לענין זה וכולם נחשבים לשואלים כדין שותפים ששאלו. ביחס למעמדו של א’, כיון שמסתבר שדעת המשאיל מסכימה לאופן שמוש כזה של הקהילה, שהרי גם א’ היה באותו זמן מקושר לישיבה, ועוד שלפעמים גם הוא נוהג ברכב, לכן אין זה שואל שמסר לאחרים אלא כשמוש רגיל של השואל עצמו (הקהילה).

ע”פ הערכת בעל מקצוע קלקול המנוע כנראה אירע בשני שלבים. בשלב הא’ התקלקל הטורבו, וזה פשר ירידת המהירות הראשונית. אך לאחר מכן כנראה המשך הנסיעה גרם לקלקול המנוע כולו. את הקלקול הראשוני של הטורבו כיון שלא היה לו סימן מוקדם אנו רואים כמתה מחמת מלאכה שהשואל פטור מלשלם על כך (חו”מ שמ א).
אך את המשך הנסיעה לאחר שדלקה הנורה אנו רואים כרשלנות. גם אם נניח שבנדון דידן ע”פ אופן ההתנהלות בהשאלת הרכב לקהילה ואנשיה לא בהכרח שיש צורך להקפיד על כל חוקי השמוש כברכב שכור, וניתן להפעיל שקול דעת רחב יותר, נראה שהמשך נסיעה לאחר שדולקת נורה, ובפרט כאשר מצבו של הרכב משתנה ומחמיר ה”ז רשלנות.
פשוט שבנסיבות כאלו אין כאן פטור של מתה מחמת מלאכה כמבואר בשו”ע (שם) שאם השואל שינה אין כאן פטור.

לפ”ז נמצא שא’ שנהג ברכב בפועל הרי הוא כאדם המזיק שהרי המשך הנסיעה הוא בגדר “מעשה בידים” של הזק.
ביחס להגדרתו של י’ כיון שלא נהג ברכב בפועל נראה לכאורה שאין לחייבו, אך נראה שכיון שהוא המשמש כשליח הקהילה האחראי על הרכב, הוא זה שהזמין את א’ לנהוג ברכב, נוסף על כך בעצה אחת עמו א’ נסע ברכב, יש לראותו כמשועבד כמו א’, מדין ערב.
שכך מובא בשו”ע (חו”מ עט א’): “שנים שלוו כאחד, או שלקחו מקח אחד, שניהם ערבים זה לזה אף על פי שלא פירשו; ואם אין נכסים לאחד מהם, גובה מחבירו הכל.”
ועיי”ש בש”ך (סק”א) ומבואר מדבריו שאם שנים קבלו שמירה ביחד כלפי הבעלים, ואחד מהם פשע וכתוצאה מכך הופסד החפץ, עיקר התביעה כלפי מי שפשע, אלא שאם אין לו לשלם ניתן לגבות את כל החוב מחבירו, ולאחר מכן הערב יוכל לתבוע את התשלום ממי שפשע. בנדון דידן נראה שי’ אינו רק ערב בעד א’ אלא כיון שהוא הזמינו לנהוג, ונסעו יחדיו, יש לראותו כמי ששעבד עצמו כשותף לנזקים שיתרחשו בנסיבות כעין שאירע.
כיון שמעשה ההיזק נעשה ע”י א’, אין המשאיל  מחוייב לתבוע גם מי’, אלא יכול הוא לתבוע מא’ לבדו או מי’ לבדו. (מסתבר שקבל על עצמו ערבות כערב קבלן בנסיבות אלו וכנ”ל). כמובן שיכול לתבוע מכל אחד רק חצי מערך החוב. אם התביעה הופנתה כלפי אחד מהם, יכול הוא לתבוע את האחר מחמת הערבות לפרוע לו מחצה ממה שנתבע.

חיוב הקהילה בנזק

יש לברר מכיון שי’ וא’ הם שליחי הקהילה, האם יכול המשאיל לתבוע מהקהילה כולה.

בשו”ע (חו”מ שט ד) מובא: “השוכר את הפרה לחרוש בהר, וחרש בבקעה ונשבר הקנקן, והוא הכלי שחורש בו, הרי השוכר פטור ודין בעל הפרה עם האומנין שחרשו. וכן אם לא שינה על דעת הבעלים, ונשבר הקנקן, דין בעל הפרה עם האומנים.”
הרי מבואר שאם השוכר נתן לאומנין שיחרשו עם הפרה, כל שהשוכר לא שינה מדעת הבעלים, דין בעל הפרה עם האומנים שהזיקו, למרות שאת האומנין הביא השוכר.
בנתה”מ (ביאורים סק”ד) כתב שזה מקביל לדין שומר לשמסר לשומר שנתבאר בשו”ע (רצא כד), שאם מדובר באומנין שרגיל השוכר לתת בידם, בעה”ב תובע מהם תחילה, ואם אין להם לשלם, נחלקו אם השומר צריך לשלם.
לכאורה גם בנד”ד יש לומר שכך הדין, שאין לתבוע מהקהילה אלא מהנוהגים ברכב, שהרי הקהילה בכללותה “שאלה” מהקייטרינג, והיא “מסרה” את החפץ השאול לי’ וא’.
אך נראה פשוט שיש לחלק, האומנין אוחזים בפרה לצורך עצמם לקבל שכרם, אמנם בזה מתקיים ג”כ רצונו של השוכר, אך יש בזה גם ענין מצידם, לכן ה”ז כשומר שמסר לשומר כמש”כ בנתה”מ שם, אך כאן הנסיעה היא אינה לצורך עצמם אלא לצורך הקהילה, וזה גופא אופן שמוש הקהילה עצמה בדבר, לכן נראה פשוט שהקייטרינג יכול לתבוע מהקהילה בכללותה לשלם. מאידך נראה שכיון שא’ עשה מעשה היזק בידים, הרי יכול גם לתבוע ממנו את התשלום, (למעשה יכול לתבוע מא’ לבד, אך י’ יצטרך לשלם לא’ חצי מערך החוב).

מסקנה –  אם רצה גובה מן הקהילה מדין שואל, או מהנוהגים ברכב מדין אדם המזיק.

 

חלוקת הנזק בין חברי הקהילה

אם יגבה מהקהילה נראה שבני הקהילה יכולים לתבוע את א’ וי’ לשלם, שהרי מחמת מעשה שעשה גרם לשעבוד ויש לחייבו מדינא דגרמי כיון שיצר שעבוד לקהילה כולה. כך מצאנו גם בשו”ע (שם) בדין השוכר עם האומנין: “שכרה לחרוש בבקעה, וחרשה בהר ונשבר הקנקן, השוכר חייב, ודינו של שוכר עם האומנים.” כיון שנתבאר לעיל שי’ הוא כערב קבלן, ניתן לתבוע גם את י’ מחמת ערבותו, ובאותם תנאים שנתבארו לעיל לגבי תביעת המשאיל.

שומת הנזק

לגבי שומת ערך הנזק, אמנם החלפת המנוע כולו עלתה 9500 ש”ח (כולל התקנה), אך ע”פ מה שנתבאר לעיל לא ניתן לחייב את מלוא הערך של המנוע, שהרי ההזק היה למנוע מקולקל שטעון תקון טורבו ולא למנוע תקין. ע”פ דברי התובע עלות ערך תיקון הטורבו בלבד היא 3000 ש”ח, אך נראה שאין להפחית את מלוא סכום זה שכולל התקנה אלא פחות מכך, לכן נעריך זאת כ2/3 מערך זה, שהוא בבחינת “דמים בזול” (עיין חו”מ שמא ד).
לפ”ז יש להפחית מערך התקון 2000 ש”ח.

החלטה

א. בעלי הקייטרינג יכולים לתבוע מהקהילה סך של 7500 ₪ לתשלום בתוך שלושים יום

ב. במידה והתביעה לתשלום הופנתה לקהילה, רשאים בני הקהילה לתבוע את א לשלם על הנזק.

ג. אם הופנתה תביעה בין מבעלי הקייטרינג ובין מן הקהילה לא’ הוא יוכל לתבוע מי’ לשלם חצי  מערך התביעה. “והאמת והשלום אהבו”

בשולי פסק הדין:

בית הדין נתבקש גם לחוות את דעתו ביחס להנהגה הראויה ולאו דוקא מצד הדין.
מכיון שהנסיעה נעשתה בשליחות הקהילה, והנזק נעשה שלא בזדון לב אלא כתוצאה משקול דעת מוטעה, אם כי אין בכך כדי לפטור מדין אדם המזיק, אך יש מקום להתחשב בכך.
לכן יש לשקול את אפשרות שהנזק יושת על הקהילה בכללותה, ובאופן יחסי ישלמו א’ וי’ יותר משאר חברי הקהילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים