בס”ד יום שלישי א ניסן תשפ”ד תיק מספר: 157
פסק דין

בעניין שבין התובע: ראובן
לבין הנתבע: שמעון
עובדות מוסכמות
למושב פלוני היו קרקעות שרצה למכור. שמעון שמעון עשה שותפות עם שני קרובי משפחה (לוי ויהודה) לתווך בין מושב פלוניו בין חברת פלוני שרכשה את הקרקעות. מראש סוכם בין השלושה ששמעון יקבל 25% מהרווחים מהמכירה לפלוני. לאחר דיונים משפטיים בין השלושה ובין חברת פלוני פסק ביהמ”ש שחברת פלוני תשלם לשלישיה הנ”ל כ11.5 מליון ש”ח. לאחר הפסק הנ”ל טען לוי שמגיע לו 3 מליון מעבר לאחוזים שנקבעו לו מראש. יהודה ושמעון טענו שלא מגיע לו סכום זה, אך כדי לשחרר את הכסף מהנאמנות הם החליטו לתת לו את ה3 מליון והגישו נגדו תביעה בביהמ”ש. בתאריך 19/1/22 למניינם העבירה חברת פלוני את ה11.5 מליון ש”ח לשלושה (עפ”י החשבון שהשלושה הגישו לפלוני).
ראובן ראובן נשכר ע”י השלושה כיועץ ונקצב לו שכר מדורג, נקבע שכר קבוע ועוד אחוזים ככל שהרווחים יעלו. בתאריך 3/5/22 למניינם ישב ראובן עם השלושה וסיכמו מהי העמלה שכל אחד מהשלושה צריך לשלם לו. נקבע שסה”כ על השלושה לשלם 800,000 ₪ ועל שמעון לשלם 25% מכך דהיינו 200,000 ₪ + מע”מ סה”כ 234,000 ₪ (המסמך הוגש לבית הדין). שמעון החל לשלם את הסכום הנ”ל. בתאריך 16/4/23 למניינם ישבו ראובן ושמעון לסכם מה יתרת החוב, והוסכם על הצדדים ששמעון חייב לראובן 38,950 ₪ כולל מע”מ, וראובן חתם לשמעון על כך (המסמך הוגש לבית הדין).
טענות התובע
ראובן טוען שעל שמעון לשלם לו את היתרה ע”ס 38,950 ש”ח כולל מע”מ.
טענות הנתבע
שמעון טוען שהוא פטור מלשלם את הסכום הנ”ל, ואדרבה לטענתו נמצא שהוא שילם יותר ממה שחייב. שכן:
א. הסכום של 200,000 ₪ + מע”מ נקבע עפ”י חישוב ששמעון יקבל 25% מתוך 11.5 מליון ש”ח, כיון שבפועל שמעון קיבל 25% מתוך 8.5 מליון עליו לשלם לראובן פחות.
ב. בסופו של דבר לאחר החישוב של כלל העסקאות, ההוצאות וההכנסות נמצא ששמעון קיבל 18.48% יחסית לשאר השותפים, ולכן עליו לשלם רק 18.48% מדמי היעוץ. וכראיה לדבר, שהרי עורך הדין שליווה את השותפים נטל משמעון רק את האחוז הנ”ל ולא נטל 25%.
ג. שמעון טען בבית הדין שהוא ישלם לראובן את כל הסכום לאחר שיזכו בתביעה בבית המשפט ואפילו אם לא יזכו בכל התביעה.
ד. שמעון טען ביחס למסמך שעליו הוא חתום שהוא “חתם על עיוור” כיוון שהוא סמך על ראובן ולכן אין לראות בכך כמסמך מחייב.

פסק הדין
בית הדין האזין ברוב קשב לכלל הטענות של הצדדים, אך בסופו של דבר יש בפני בית הדין מסמך מחייב בו נכתב ששמעון ישלם לראובן 200,000 ש”ח + מע”מ. בתחתית מסמך חתום שמעון, שהודה בבית הדין שזו חתימתו. מסמך זה נכתב לאחר שהשלושה כבר החליטו לתת ללוי את ה3 מליון שדרש ולאחר שחברת פלוני העבירה לחשבונות הבנק של השלושה את הכסף עפ”י החלוקה הפנימית שאושרה ע”י השלושה. כלל הנתונים היו בפני שמעון בשעת החתימה, ואעפי”כ הסכים לשלם את הסכום הנ”ל.
זאת ועוד, כיון ששמעון מודה בעצמו ש25% מהכסף שהעבירה חברת פלוני שייכים לו, וכיון שלדבריו לוי קיבל את ה3 מליון שלא כדין, נמצא שזו מתנה ששמעון החליט לתת ללוי ואין בה כדי לגרוע מחובתו של שמעון לשלם לראובן את דמי היועץ שהתחייב לו, שהרי חברת פלוני שילמה כל ה11.5 מליון שהתחייבו לתת.
אין להוכיח דבר מצורת הגביה של עורך הדין, שכן עורך הדין חישב את שכר טרחתו עפ”י הממון שקיבל לבסוף מכל אחד מהשלושה לאחר חישוב של הכנסות נוספות שקיבלו ממכירות נוספות (אבו ואליה), והוצאות שהיו לכל אחד מהשלושה (כפי שמפורט בדף שהוגש לבית הדין). אין להקיש מכאן לחובת התשלום לראובן שנוטל שכר יעוץ עבור המכירה מפלוני בלבד. הכסף ממכירה זו חולק באופן שהוחלט מראש ובה קיבל שמעון 25% (מלבד ה3 מליון שהשותפים החליטו לתת ללוי).
שמעון טען במהלך הדיון שהוא חתם על המסמך שבו הוא מתחייב על הסכום הנ”ל בלי לדעת בכלל על מה הוא חתום.
ביחס לטענה זו מצאנו דין בשו”ע (חו”מ הלכות הלואה סימן מה סעיף ג):
הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ”מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.
מדברי השו”ע עולה שאדם לא נאמן לומר שהוא לא יודע על מה הוא חתם. ומבאר בסמ”ע (שם סק”ה):
ז”ל תשובת הרמב”ן שם [המובאת בציונים אות ו’], מ”מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו, כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר, שכל הסומך על נאמנות של אחרים, הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו.
אם כן אין בטענה זו לפטור את שמעון ממה שהתחייב. בפרט שהמסמך שהוצג בבית הדין מונה מספר שורות בודדות ומסתבר ששמעון ידע בדיוק על מה הוא חותם. אומנם יש להוסיף כאן נקודה חשובה. שמעון מעוניין שראובן יסייע לו בתביעה שלו נגד לוי. בית הדין בטוח שראובן יעשה את המוטל עליו כדי לסייע לאמת לצאת לאור. בית הדין מזכיר לראובן את הנאמר בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות עדות סימן כח, סעיף א)-
כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו, חייב להעיד, אם יתבענו שיעיד לו (בב”ד תוספות וב”י), בין שיש עד אחד עמו בין שהוא לבדו; ואם כבש עדותו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
ההלכה מחייבת את העד לבוא ולהעיד כדי לסייע לבית הדין לברר את האמת.

החלטה
א. על שמעון שמעון לשלם לראובן ראובן סך של 38,950 ש”ח כולל מע”מ.
ב. התשלום ישולם תוך שבועיים ולא יאוחר מיד’ ניסן תשפ”ד.
ג. על ראובן להעיד ככל שיידרש כדי להוציא את האמת לאור.