עבודה סמינריונית / הרב אריאל בראלי

שאלה

האם מותר להיעזר בעבודות אחרות לשם כתיבת עבודה סמינריונית, ומהם הגבולות להיעזרות זו? ברצוני להוסיף שהמציאות היא שסטודנטים רוכשים עבודות מוכנות, והמרצים יודעים זאת ומעלימים עין.

תשובה

הגשת עבודה שהאדם לא כתב בעצמו היא גנבת דעת, ופעמים שהיא אף יכולה להגיע לאיסור גזל ממש.[1] ההשוואה פשוטה: מוכר המייפה מוצר, מציג מצג שווא ומטעה את הקונים לחשוב כי המוצר שהם קונים טוב ואיכותי יותר מכפי שהוא באמת, הרי הוא עובר על איסור גנבת דעת.[2] כך גם המעתיק מבחן או מגיש עבודה שלא כתב בעצמו, מטעה את מי שמסתמך על התעודה שקיבל בגינה ובוחר בו לעבודה שאינו רשאי לעבוד בה. כתב על כך בחריפות הרב שמואל וואזנר (שו”ת שבט הלוי, ח”י סי’ קסג):

בדבר תלמידים המרשים לעצמם להערים באופנים שונים להשיג ציונים טובים אשר אינם מגיעים להם, ושאלת כבודכם אם מרמה והערמה זאת הוא דרך נכון, היות שיש מבקרים אתכם שאתם מוחים על זה ולפי דעת המבקרים יש כמין רשעות אם לא מניחים התלמידות להערים כרגיל. ואומר בקיצור כי תמה אני אם יש בכלל ספק בנדון הזה, היאך אפשר להעלות על הדעת לעשות לכתחילה דבר כזה. דבר פשוט להלכה דיש בזה גדר גניבת דעת, ופשוט דאיכא גם לאו דלא תשקרו (ויקרא יט, יד), ועשה דמדבר שקר תרחק (שמות כג, ז). וגם יוצאים על ידי זה מכשולים בעתיד ע”י העלמת האמת בתעודות, אם צריכים להתקבל לאיזה עבודה או חינוך והמקבלים חושבים אותם למומחים ואינם, וגורמים היזק ניכר לנותן העבודה…[3]

בדבר הטענה שממילא הדבר פרוץ ואף המרצים יודעים מכך ולכן אין זו גנבת דעת, אין הדבר כן. ראשית, ישנה הטעיה כלפי מי שסומך על התעודה שמקבלים בעקבות הגשת העבודות, ומפקיד בידי אדם עבודה שאינו זכאי לה. שנית, אף שהמרצים יודעים על עבודות פיקטיביות ומוכנים לקבל זאת,[4] ברור שאין בסמכותם לעשות כך. עניין זה מסור להחלטתה הבלעדית של המועצה להשכלה גבוהה. בחוברת ההדרכה שמוציאה המועצה כתוב במפורש שעל העבודה הסמינריונית להיעשות באופן עצמאי (העבודה הסמינריונית במוסד אקדמי, עמ’ 17):

עבודה סמינריונית היא עבודה עצמאית. זוהי עבודה מורכבת שבה הכותב נדרש להגדיר ולנסח בעיית מחקר… לברור את שיטת המחקר הנאותה …; לבצע את המחקר הלכה למעשה, ולבסוף להגישה כמסמך כתוב. התהליך המורכב נועד לשמש אמת מידה להערכת יכולתו האינטלקטואלית של הכותב…

גם מערכת האכיפה רואה זאת בחומרה, ובבג”ץ 3379/03, נקבע כי למדינה יש סמכות לשלול הטבות מאנשים שהשיגו את התואר האקדמי במרמה:

נושאי תארים אקדמיים שהושגו במרמה פוגעים בסיכוייהם של מועמדים ראויים… מרמה בתחום זה נושאת פגיעה ממשית בציבור ובאינטרס הציבורי.

בעניין הגדרת הגבולות המותרים לקבלת עזרה מאחרים בכתיבת העבודה, נראה שניתן להיעזר בעבודות אחרות לשם איסוף מקורות ורעיונות. אך מבנה העבודה והאומר המרכזי שלה צריכים להיווצר רק על ידי כותב העבודה.[5] ניתן לדמות את השימוש המותר בעבודות אחרות למושג ההלכתי ‘פנים חדשות באו לכאן’. מושג זה מבטא שאפשר להרכיב ממקורות שונים דבר חדש. הרחיב בכך שו”ת התשב”ץ, (ח”ב סי’ ד) בבואו להבדיל בין ‘הרכבה מזגית’ לבין ‘הרכבה שכונית’. וזו לשונו:

ההרכבה המזגית לא נשאר במורכב צורה מצורת כל אחד מהנפרדים שהורכב זה המורכב מהם אלא יש לו צורה חדשה ופנים חדשות באו לכאן… וההרכבה השכונית אינה כן אלא ישאר המורכב מטבע הנפרדים שהורכב מהם בכל חלק מחלקיו… כל אחד עומד בעצמו ונשאר בו טבעו ומזגו.

לסיכום, אסור לקחת עבודה שהכין אדם אחר, לעשות בה שינויים קטנים וחיצוניים ולהגישה, ויש בכך גנבת דעת. ישנה אפשרות להיעזר בעבודות אחרות לשם איסוף מקורות וכדומה, אך האמירה המהותית של העבודה חייבת להיווצר על ידי כותב העבודה בעצמו.

[1] שו”ת אגרות משה, חו”מ ח”ב סי’ ל.

[2] שו”ע, חו”מ סי’ רלב.

[3]שו”ת משנה הלכות, ח”ז סי’ רעה, דן בקבלת תעודה מזוייפת והשיב שיש בזה אסור גנבת דעת, ואם תעודה זו מאפשרת להתקבל בעבודה ולהתפרנס, יש בזה גנבת ממון ממש.

[4] גם אם המצב היה חמור יותר, עד כדי כך שרוב העבודות היו פיקטיביות, אין מקום לטענה שבעלי העסקים מודעים לכך וכביכול על דעת כן מקבלים אדם לעבודה. בדומה לכך כתב הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד, ב”מ ס ע”ב: ‘הנה אף שהרבה נוהגים לעשות כן, והלוקח יודע שהוא מפרכס, אסור ויש בזה אונאה, לא אמרינן בזה הכל כמנהג המדינה, כמו שכתב בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ג סימן נד) מפני שעל ידי זה אין ניכר המגרעות שיש בהם, והוי כגניבת דעת’.

[5] בחוברת ‘העבודה הסמינריונית במוסד אקדמי’ (שם) נכתב עוד: ‘ניתן להיעזר באנשים אחרים. אפשר ואפילו מומלץ לתת את העבודה או חלקים ממנה לקריאה לאדם אחר כדי לבדוק אם המסרים עוברים בבהירות ועל מנת לקבל הצעות כלליות לשיפור. עם זאת אסור למסור את העבודה לאדם אחר שיכניס בה שינויים מהותיים’.