ספורט אתגרי
אני מדריך במועדון לספורט אתגרי המציע מסלולים של טיפוס הרים, טרקטורונים, צניחה חופשית, צלילה, רפטינג, בארץ ובחו”ל ברמות שונות של סיכון.
אני מחתים את המשתתפים מראש על כך שהוסבר להם את רמת הסיכון שיש בטיול והם לוקחים אחריות מלאה על שלומם. לצערי חלק מהמשתתפים נפצעים ובאופן שיש להם פגיעה לכל החיים.
אני מתלבט האם להמשיך בעבודה זו!
תשובה
אכן המציאות שאתה מתאר אינה תקינה. לא נכון להציע בילוי כאשר ידוע מראש שחלק מהמשתתפים יפגעו, ואף אם מדובר על מיעוט מטיילים.
א. סכנה חמורה מאיסור
נצטווינו להתרחק ממקום סכנה. כך כתב הרמב”ם (הל’ רוצח ושמירת נפש יב, ו): אסור לעבור על גשר רעוע. האיסור להיכנס למקום סכנה חמור יותר מאשר זהירות מלעבור על איסור הלכתי. וכן נפסק להלכה (רמ”א יו”ד קטז, ד): ויזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור. במילים אחרות עלינו להתרחק מכל ספק סכנה ולא לסמוך על כך שעל פי רוב הכול מסתיים בשלום. האמירה- “לי זה לא יקרה” אינה מספקת ביחס לסיכון של פציעה וחבלה.
נובע מכך שלאותם מטיילים אין התר להצטרף למסלול מסוכן ואתה בתפקידך מסייע להם לעשות דבר שאינו טוב. כדאי שתתמקד במסלולים מקובלים שבהם אין סיכון מעבר למקובל.
אף שבכל טיול ישנו מימד של סיכון, אין התורה באה למנוע מאדם לעשות מעשה נורמטיבי.
הגדיר זאת בספר שמירת שבת כהלכתה “כל דבר שהעולם נוהגים לעשות כן ולא לחוש לו מותר לאדם לסמוך על הפסוק ‘שומר פתאים ה”, כי מה שקצרה יד האדם לדעת ולהיזהר ממנו הקב”ה שומר עליו” (פרק לב הערה ב).
אף שישנן סיבות המתירות כניסה לסכנה, הם לא קיימות במקרה של טיול.
ב. פרנסה
עול הפרנסה מתיר לאדם להיכנס אף למצבי סכנה. הפסוק מתאר את השכיר אשר מחכה לשכרו “ואליו הוא נושא את נפשו”. על כך דורשת הגמרא (ב”מ קיב, א): מפני מה עלה זה באילן ומסר את עצמו למיתה (הסתכן בנפילה מהעץ)? אלא על שכרו (בשביל לקבל את השכר).
לכן מותר לאדם לקחת סיכונים מעבר למקובל על מנת להתפרנס (מאבטח,חבלן, לוכד נחשים וכדומה).
ג. מצווה
לצורך מצווה מותר להיכנס למצבי סכנה מסוימים שבדרך כלל אסור להיכנס אליהם.
למדנו בגמרא (פסחים ח, ב) כי מעיקר הדין ישנו חיוב לבדוק חמץ גם במקומות שיש בהם סכנת עקרבים, משום ששלוחי מצווה אינם ניזוקין. מסיבה זו מותר לגור ביישובים שיש בהם סיכון משום מצוות יישוב ארץ ישראל.
אולם, גם לצורך פרנסה וקיום מצווה אסור להיכנס למקום שהיזק בו מצוי. הגמרא (שם) מביאה דוגמא לסכנה שכיחה – כאשר שמואל הנביא, נשלח ע”י ה’ להמליך את דוד למלך בזמן כהונתו של שאול. שמואל חושש מפני כעסו של שאול: “ושמע שאול והרגוני”. אף ששמואל הוא שליח מצווה, היה לו לפחד, כי המצב מוגדר כשכיח היזק.
ד. אחריות לנזק
בנוסף, מבחינה הלכתית לא ברור שהחתימה של המטיילים על טופס שבהם הם מקבלים על עצמם אחריות לנזקים עתידיים, תקפה. הדבר תלוי בניסוח המדויק ועד כמה הם אכן הבינו את חומרת הסיכון העומד בפניהם (חושן משפט סימן תכ”א)
לסיכום
החיים יקרים וחשובים ונתנו לנו על מנת להתקדם ולהוציא אל הפועל את הכוחות שנתן לנו הבורא ולא לזלזל בהם ולקחת סיכונים מיותרים.