שאלה:

משפחה ששהתה מחוץ לשדרות במשך שלושה שבועות עקב המצב הבטחוני, יש לציין שהיו עוד משפחות שעזבו את העיר, האם צריכה לשלם דמי שכירות רגילים?

תשובה:

בהלכה ישנו הבדל  בין מקרה פרטי ל”מכת מדינה”. כאשר באמצע תקופת השכירות השתנו התנאים הסביבתיים והחיים בדירה אינם נורמליים, למשל שכן שהחליט לשפץ שיפוץ יסודי ובמשך כמה חודשים ישנו רעש ואבק בלתי נסבלים, הדין מחייב את השוכר להמשיך ולשלם את התשלום הקבוע. הבית עומד על תילו והשינויים מסביב פוגעים בשוכר. המשכיר מבחינתו עומד בהסכם.
לעומת זאת אם הפגיעה בתנאי המגורים אינה נחלתו הבלעדית של השוכר אלא רוב העיר סובלת מכך אזי יש דין מיוחד של “מכת מדינה”. ההלכה פוטרת את השוכר מתשלומים כאשר ישנה “מכת מדינה”.
לכן השאלה העומדת בפנינו היא האם רוב תושבי שדרות נאלצו לעזוב את בתיהם? האם יש בפנינו מכת מדינה הפוטרת את השוכר מתשלום?
נראה שמסיבה אחרת לא ניתן להשתמש בדין של “מכת מדינה”. הדוגמא המובאת במשנה למכת מדינה היא אדם אשר שכר שדה וליד השדה היה נהר גדול המשמש להשקיה לכל שדות העיר. פתאום התייבש הנהר ולכן אין אפשרות לעבד את השדה. השוכר פטור מתשלום השכירות. אולם אם ניתן להביא מים על ידי דליים ממעין קרוב אזי חייב השוכר בתשלום. למדנו משם שרק כאשר השימוש מתבטל לגמרי יש דין “מכת מדינה” [שולחן ערוך סימן שכ”א]. בעיר שדרות ניתן בדוחק לגור גם בבית שאין בו ממ”ד  ולרדת לחדר מדרגות או למקלט קרוב (לצערינו ישנם אנשים שאין להם אפילו מקלט ליד הבית אבל הם לא רוב התושבים). גורמי הבטחון לא הכריזו על סכנת מגורים לכן אין דין מכת מדינה בשדרות ויש לשלם את כל חוב השכירות.