יורם הזמין שרותי קייטרינג ושילם עבורם בצ’ק שאינו על שמו הצ’ק לא כובד ע’י הבנק, מהסיבה שאין לו כיסוי.
יורם לא הסכים לשלם מחדש את חובו, במקום זה הוא התקשר לבעל הצ’ק וביקש ממנו לדאוג לכיסוי. אותו אדם העדיף לשלוח צ’ק אחר שנתנו לו ויש לו כיסוי. הוא התנה את משלוח הצ’ק החדש, בכך שישלחו לו את הצ’ק הישן שלא כובד.
בפועל, הצ’ק החדש נשלח לבעל הקייטרינג עוד לפני שהוא החזיר את הישן.

הבנק סירב להפקיד את הצ’ק החדש היות ויש בו מחיקה.
לבעל הקייטרינג היו שני צ’קים ביד ושניהם אינם תקינים. הוא החליט לשלוח חזרה את דווקא את הצ’ק החדש משום שיש בו בעיה בסיסית ולעכב את הצ’ק הישן שיש בו רק בעיה של כיסוי.

הוא תובע עכשיו, תשלום מזומן מיורם !

יורם מצדו לא מוכן לשלם, לטענתו הצ’ק הוא תשלום בדיוק כמו כסף.
לדבריו, ישנה בעיה עם הצ’ק החדש, הוא כנראה אבד,היות והוא לא נשלח בדואר רשום.  נמצא שאותו אדם שלישי שהוא בעל הצ’ק לא קיבל אותו חזרה. אם כן בעל הקייטרינג צריך לשאת בהפסד הצ’ק ובכך מתקזז החוב!

תובע
א.”ודאי שהצ’קים נתנו רק על דעת כן שבכל מקרה יורם ערב למימושם”.

ב. “גם הצ’ק החדש לא תקין ומבחינתי האחריות לתשלום החוב עדיין על יורם” לכן אני תובע 1200 ש’ח ומעכב את הצ’ק הישן עד לתשלום.

נתבע
א.”שלמתי את חובי בצ’ק הראשון וכל הבעיה שנוצרה אינה קשורה אלי אלא בין ארז ובעל הצ’ק”.

ב.”נכון שהצ’ק היה ללא כיסוי אבל נשלח צ’ק חדש במקומו, התובע גרם לעצמו את הבעיה בכך ששלח בדאר רגיל”

הערה-הצ’ק שאבד, גרם נזק לאדם ששלח אותו היות והצ’ק לא היה שלו ועכשיו אין לו פרטים עליו.

בירור ההלכה:
לפנינו יש שתי תביעות ,אחת היא תשלום החוב לבעל הקייטרינג, שנייה היא תביעה לפצות את בעל הצ’ק על אובדן הצ’ק החדש.

הטענה הראשונה המבקשת לראות את הצ’ק כתשלום מזומן, נדחית. נטיית הפוסקים לראות את הצ’ק כשטר חוב ולא ככסף גמור , בוודאי אם התברר שאין לצ’ק כיסוי. [יעויין תחומין טו בדברי הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג]

לפי זה, החוב לבעל הקייטרינג לא שולם, אם כן יש פה עדיין חזקת חיוב של יורם.

טענתו השנייה היא  בעצם טענת “יש לי כנגדן”- כנגד החוב שלי, ” ישנו חוב של בעל הקייטרינג כלפי“.

בעצם יורם טוען “אני תובע” את הצ’ק שאבד מבעל הקייטרינג. האם ביכולתו לטעון כך? האם ניתן לטעון כנגדו “לאו בעל דברים דידי את”?

האם בגלל שהצ’ק נשלח על פיו הופכת אותו לבעל דין?

נראה שודאי יורם יכול להשתתף בתביעה על אובדן הצ’ק היות ולפסק הדין ישנו השלכה ממונית ישירה כלפיו. וכבר מצאנו שעצם החשש שיהיה תרעומת על אדם הופכת אותו לבעל דין [כתובות צב, חו’מ רכ’ו}. במקרה שלפנינו יש להניח שיגרם ליורם הפסד כספי עקב אבידת הצ’ק,האדם ששלח את הצ’ק על פי בקשת יורם, לא ישלם ליורם תשלום חדש, לטענתו הוא לא קיבל את הצ’ק חזרה וכלפי יורם הוא מוחזק בכספו. ולכן אין זה רק תרעומת.

כל זה רק בנוגע לטענת לאו בעל דברים דידי את”. אומנם יורם אינו בעל הצ’ק. הוא לא זכה בצ’ק אלא הצ’ק נשלח על פי בקשתו. אם הצ’ק היה תקין אז ניתן היה לראות את בעל הצ’ק כשליח המשלם מכספו עבור יורם [כדין עבד כנעני שאחרים משלמים עבורו].

במקרה שלנו לא היה תשלום בפועל אם כן הצ’ק לא שייך ליורם . זה שהוא שלח שליח לתשלום זה לא הופך אותו לבעל הצ’ק ! סוף סוף הצ’ק לא שלו !

יש פה שליח שלו להעברת הכסף, אבל השליח לא הקנה למשלח את הצ’ק.

אם יורם היה בא בהרשאה מאת בעל הצ’ק ניתן היה לדון בטענתו.[1]

מסקנה:
מאחר והתברר שאין בטענות הנתבע ממש, החוב נשאר על עומדו. [הנתבע  נתן פעם אחת צ’ק ללא כיסוי ופעם שניה נשלח בעבורו צ’ק שני עם בעיה טכנית].

לכן יורם חייב לפרוע את חובו על סך 1200 ש’ח בתוך חודש ימים ללא שום התניה.

בעל הקייטרינג  צריך להחזיר ליורם את הצ’ק הישן.