שאלה
לקראת פסח תוך כדי סידור הבית, אני מגלה מספר לא מבוטל של חפצים שאינם שייכים לי. חלקם נשכחו בביתי וחלקם הובאו מראש כאבדות שאספתי ממקומות ציבוריים. אני שואל את עצמי עד מתי אחזיק את הפריטים הללו בבית?.האם יש עניין להרים אבדות שהסיכויים להשיב אותם קלושים?
תשובה
חשיבות המצווה
מצוות השבת אבדה מחנכת אותנו להשקיע זמן בטובתם של אחרים ולא להיות שקועים רק בעצמינו. ישנה מצוות עשה להחזיר כל חפץ אבוד, אשר עדיין שייך לבעליו, ויש מצוות לא תעשה האוסרת על הרואה אבדה להתעלם ממנה. אין אפשרות להיות ראש קטן ולהמשיך בדרך אלא חובה להרים.
אגב, חוק השבת אבדה אינו כולל את החובה להשיב ולא להתעלם. החוק פונה לאדם שכבר הרים את האבדה ומורה לו כיצד לנהוג.
חפצים פחותי ערך
אכן מצוות השבת אבידה חייבת לעבור התאמה לסגנון החיים הקיים היום. אנו חיים בתקופת שפע ואמצעי הייצור זולים ובקלות נמצא תחליף לחפצים שאבדו. דבר זה מעמיד בספק את היעילות שיש בהכרזה על מציאה שאף אחד לא יטרח לחפש אחריה.
לאור זאת מובא בספר השבת אבידה כהלכה (עמוד כז) בשם הרב אליישיב “מצא אבידה במקום השמור קצת כגון בפינה שבגינת משחקים, בין אם נראה שהונח שם בכוונה ובין אם נראה שנשכח שם, אף ביש בו סימן, אם הוא מחפצים פחותי ערך כגון כיפה, גרב, לא יגע בו.”
הטעם לכך מפני שחפצים אלו לא חשובים בעיני המאבד לחזר אחריהם. עדיף להשאיר את האבדה במקומה, אף אם מדובר על מקום שאינו שמור כל כך כגון מגרש משחקים. ישנו סיכוי שהבעלים יעשו מאמץ קטן לחזור למקום שבו אבד החפץ.
חפצים יקרים
כאשר מדובר על חפץ בעל ערך אז ציווי התורה עומד בעינו, אסור להתעלם ומצווה להרים ולהכריז. האבחנה בין חפצים בעלי ערך ופחותים יכולה להתקבל על ידי המוצא עצמו. בהנחה שיה אובד לו חפץ כזה האם שווה להשקיע זמן בחיפוש האבדה?
כיצד מכריזים?
בימי המשנה הייתה אבן מיוחדת בירושלים המיועדת לצורך השבת אבדה” אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה” (בבא מציעא כח ).
לאחר חורבן הבית חובת ההכרזה השתנתה ” המוצא אבידה ואינו מכיר את בעליה מכריז עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות… ומודיע לשכניו ומיודעיו. (חושן משפט סימן רסז סעיף ג). אם כן המוצא אבדה חייב להכריז עד שישמעו עליה כל האנשים הגרים באזור המציאה.
המציאות כיום שונה, ברחוב העירוני מסתובבים עוברים ושבים אשר רבים מהם אינם תושבי המקום וההכרזה לא תגיע לאוזנם.
משום כך בנוסף לפרסום מקומי, יש לפרסם את האבדה גם בכלי פרסום ארציים כגון אתר “איבוד” ברשת האינטרנט. אם מדובר על אבדה יקרה יש לקחת בחשבון שהמאבד יסכים שלם את כל ההוצאות שהיו למוצא כולל פרסום בעיתון. במצב זה צריך להשקיע כסף בפרסום ארצי. (שולחן ערוך הרב הלכות מציאה סעיף לג )
מה עושים עם אבדות ישנות?
התורה מטילה על המוצא לטפל באבידה ולשמור שלא תנזק או תגנב. וכך נפסק בשולחן ערוך (שם) “כל זמן שהיא אצלו, חייב לטפל בה, ואפילו גיזת זנב השור, שהוא דבר מועט, חייב לטפל בו… וצריך לבקרה ולבדקה כדי שלא תפסד” . אם כך החפץ אמור להיות מטופל לעולם ביד המוצא.
ישנה עצה המובאת בפוסקים להמתין עם האבדה תקופה סבירה (כשלושים יום) ואז ניתן לכתוב במקום שמור את תאור האבדה וערכה הכספי. לאחר מכן ניתן לקחת את האבדה לעצמו בתנאי שאם יגיע המאבד וייתן את סימניה הוא יפוצה בסכום הכתוב בפתק.

עזרה הדדית
מצוות השבת אבדה מטילה חובה על האדם לעזור לחבירו ולמנוע ממנו הפסד. למשל , מי שרואה רכב חונה עם אורות דלוקים, צריך לברר מי הוא בעל הרכב ולהסב את תשומת ליבו. הדבר בוודאי נכון כלפי מוסדות ציבור כאשר נשארה תאורה ללא צורך,יש לכבות אותה.
המצווה מחנכת אותנו לצאת מהחשיבה האגואיסטית לאחריות כלפי אחינו בני ישראל.