א. הקניין על-פי התורה

קניין מטלטלין (נכסים ניידים)

ב. תוקף הקניין של כרטיס אשראי

רשת האינטרנט מהווה היום כלי מרכזי בעל השפעות רבות, ובין השאר רשת האינטרנט הינה כלי מסחרי רב עוצמה. לוחות מודעות שונים משתמשים ברשת האינטרנט כדוגמת לוח יד2 וכד’ – הקונה והמוכר מאתרים אחד את השני באמצעות המחשב, ולבסוף נפגשים ומבצעים את העיסקה בצורה ממשית.

חנויות וחברות רבות מציעות את מוצריהן למכירה ברשת האינטרנט, ולאחר בחירת הלקוח את המוצר המבוקש העיסקה עצמה מתבצעת ברשת בלבד, ללא כל פעולה ממשית!

צורת המסחר הזו העלתה שאלות ודילמות הלכתיות ומוסריות רבות.

ארבעה חסרונות מרכזיים בעסקה וירטואלית:

• המוצר נמכר באופן מרוחק, וירטואלי, ואין לקונה כל יכולת למשש אותו, לבחון אותו במציאות. לכאורה, אין הקונה יודע בוודאות מהו החפץ.
• הקונה לא מכיר את המוכר/מפעיל האתר ואין כל פיקוח על המחירים.
• המוצר לא עובר ישירות מיד המוכר ליד הקונה כמו כל צורת מסחר רגילה.
• המוכר או הקונה עלולים לחזור בהם מהמכירה או מהקנייה.

 

רבנים ופוסקי ההלכה רבים עסקו בצורת קנין זו, והגדירו תשובות לשאלה כיצד ומתי בדיוק חל הקנין ברכישות ברשת, ומהו התוקף שלו?

נעיין במקורות הבאים (רמב”ם ושו”ע) ובהם נלמד בתחילה את גדרי הקניין מן התורה ואת תקנות חכמים בענין, ובהמשך נלמד חלקים מתוך ארבעה מאמרים הלכתיים אודות גדרי קנין בעיסקה אינטרנטית.

 

א. הקניין על-פי התורה

קניין מטלטלין (נכסים ניידים)

1. רמב”ם, הלכות מכירה, פרק ג, הלכות א, ד

א. אחד הבהמה ואחד שאר כל המטלטלין נקניין במעות, דין תורה, ומשיִתן את המעות קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו. אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה (כל הנכסים שיש לאדם שאינם קרקעות, נכסים ניידים, נקנים בכסף, ומשעת נתינת הכסף אי-אפשר להתחרט. תקנת חכמים לקנות את הנכסים הניידים דווקא בהגבהת החפץ).

ד. נמצאת למד שהלוקח מטלטלין אף-על-פי שנתן כל הדמים יכול לחזור בו… (יש אפשרות להתחרט למרות שהכסף כבר ניתן).

 

 

2. שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רא, סעיפים א, ב

א. מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו… ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קניין גמור, נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וחייב זה ליתן הדמים… (המוכר והקונה הסכימו ביניהם על מכיר הסחורה; “הרושם” הוא סימן לתחילת הקניין. האפשרות לחזור מהמכירה תלויה ב”מנהג המדינה”).

ב. וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון על-ידי שנותן הלוקח פרוטה למוכר או על ידי שתוקע לו כפו וכן כל כיוצא בזה (לחיצת ידיים וכדומה הם מנהגי מדינה שמציינים שאי-אפשר לחזור מההסכם).

 

 

 

ב. תוקף הקניין של כרטיס אשראי

3. הרב יחיאל וסרמן, תחומין, חלק יח

באתרי קניין באינטרנט נמסרת בדרך כלל אינפורמציה בטקסט ובתמונה, המתארים את עיסוק החברה ומוצריה. באחד מדפי האתר ניתן לבצע רכישה באופן אינטראקטיבי, היינו: הלקוח מתבקש למלא את פרטיו אישיים ופרטים על אמצעי התשלום, בדרך כלל כרטיס אשראי. לאחר מילוי הפרטים, הוא מאשר את הקנייה באמצעות הקשה על העכבר. הקשה זו מעבירה מידע לדואר האלקטרוני של החברה וכך יודעת החברה על ההזמנה שבוצעה. צילום מסך הקניה באינטרנט מופיע כנספח וכאסמכתא לקניה.

השאלה הנדונה היא, אפוא, האם ניתן לראות בהקשה על העכבר ביצוע קניין במונחים הלכתיים?

בכל קניין דרוש שתהיה גמירות דעת הן מצד הקונה והן מצד המוכר לקנות ולהקנות בקניין שנעשה ביניהם. תנאי זה נדרש הן בקנייני משיכה והן בקניין סודר על כל הנובע ממנו. כמו כן נדרש פיסוק דמים. שני תנאים אלו מתקיימים בעת שלוחצים על מקש העכבר באינטרנט: המוצר מופיע על המסך כשמחירו נקוב לצידו (פיסוק דמים), והמוכר מבקש מהקונה לבצע את הקניין על-ידי לחיצה על המקש, והקונה מתרצה לכך. יש מקום להחיל על מעשה קניין כזה את כללי “דינא דמלכותא”, וכמו שכתב באבן-האזל (הלכות נזקי ממון, סימן ח, סעיף ז) שכלל זה חל ביותר על דיני קניינים, שהרי דווקא דינים הם אחת ממצוות בני נח, ונדרשים מהם לקבוע כללים גם בדיני קניינים. נמצא שאם הם קבעו שמעשה מסויים מהווה קניין, הרי דבר זה מחייב. יתר על כן: לפי דבריו שם משמע, שמשום כך גם בדיבור בעלמא חל הקניין, אם נקבע כך הדבר על-ידי המלכות. אמנם נראה שלהלכה לא נפסק כך, וכמובא בפסק-דין של בית-הדין הרבני האזורי בירושלים (פסקי דין רבני, כרך ד, עמוד רפט), שקניין בדיבור גרידא הרי זה קניין גרוע, שאינו חל. אולם כאמור, חסרון זה לא חל על הקניין הנעשה באינטרנט, שכן הוא כרוך במעשה: הקשת האצבע.

 

4. הרב צבי בן יעקב, שו”ת ‘משפטיך ליעקב’, חלק ב, סימן יג

אחד מאמצעי התשלום שהתפתחו בשנים האחרונות, בארץ ובעולם, הינו כרטיס האשראי. חברת האשראי אינה זו שמספקת את הסחורה, אולם היא עורכת הסכם עם ספקים ונותני שירותים, שתמורת הצגת הכרטיס ומילוי טפסים מתאימים יקבלו מחזיקי הכרטיס סחורות, והיא מבטיחה את התשלום. בתחילה חולקו כרטיסים כאלה לבעלי עסקים ובעלי אמצעים, אך ברבות השנים נעשה הכרטיס מצרך עממי. חברת האשראי מזכה את חשבונו של הספק פעמיים בחודש בסכומי הקנייה, תמורת השוברים שנחתמו בידי הקונים. היא מנכה מהספק עמלה הנעה בין 0.5% ל6.5%- (בהתאם לסוג השרות וכדומה). אחת לחודש היא גובה מהקונים את תמורת הקניות שביצעו.

תהליך התשלום באמצעות כרטיס האשראי עובר אפוא שלושה שלבים:

א. הצגת כרטיס האשראי על-ידי הקונה, והחתמתו על-גבי הטופס המתאים;

ב. חברת האשראי פורעת לספק;

ג. חברת האשראי גובה מהלקוח.

לכאורה יש מקום לומר שתהיה הקניה בכרטיס אשראי נידונת כקניין סיטומתא [מבואר בגמרא, כי לעיתים חל הקנין באופן יוצא מן הכלל על ידי פעולה פשוטה כמו רישום על החבית. והטעם: שכן נהגו כל הסוחרים במקום!, קנין זה נקרא ‘סיטומתא’], שהרי מנהג הסוחרים לקנות ולהקנות בצורה כזו ולכן קניין זה מקבל תוקף של קניין גמור. לפי זה, כאשר באים אנו לבחון את מנהג הסוחרים בביטול מכר, הדבר יקבע על-פי החוזים שיש לחברת האשראי, הן עם הקונה והן עם המוכר. יש להניח שהרגע הקובע בקניין הוא הרגע שבו חותם הלקוח על השובר המונפק מתוך מכשיר ההדפסה, ולא הרגע שהוא מוסר את כרטיסו למוכר או כשהכרטיס מועבר במכונה שהרי יש להניח שעד לרגע החתימה רשאים שני הצדדים לחזור בהם, זה למשוך את סחורתו וזה את כרטיסו.

 

5. הרב ד”ר רון קליינמן, תחומין, כט, דבר שלא בא לעולם ודבר שאין בו ממש

דומה שגם ה”קונה המצוי” המשלם עבור מוצר בכרטיס אשראי אך טרם קיבלו לידיו, מבין כי בעת ביצוע תשלום מתבצעת עסקה, קרי, נִכְרת חוזה בינו לבין המוכר… משמעות הדברים היא שלאחר ביצוע התשלום מחויב המוכר לספק לקונה את המוצר המוסכם אם לא בוצעה האספקה באופן מיידי, והקונה מצידו מחויב לשלם את מלוא התמורה אם זו טרם הושלמה. מסחר אלקטרוני יוצר “התחייבות חוזית” ואין בעיה הלכתית להתחייב לספק מוצר שטרם הגיע לרשות המוכר או שטרם יוצר. גם העובדה שמדובר באספקה עתידית שהיא בגדר “דבר שאין בו ממש” אינה מהווה בעיה, שכן בשונה מהקניה של פעולה כדוגמת אספקה שאינה אפשרית, יש תוקף הלכתי להתחייבות לאספקה של ממכר מסוים, כאשר התחייבות זו נהוגה ומקובלת, כגון התחייבות לספק לקונה מכשיר חשמלי בדגם מסוים שבו בחר מתוך הדגמים שהוצגו למכירה באתר. העסקה מקבלת תוקף הלכתי חוזי בעת שהקונה לוחץ על הכפתור המאשר את פרטי העסקה.

 

6. הרב דרור טוויל, ‘משפטי ארץ’ ג, קניית חפץ לא מסוים בכרטיס אשראי, עמ’ 304, 306 ו-324.

בעסקת אשראי על חפץ שאינו מסוים (שהקונה לא נוטל את המוצר במקום והוא נשלח בדואר לבית הקונה או שהיא כלל לא נמצאת בייצור – היא תעבור קודם דרך יד המוכר ואח”כ תגיע ליד הקונה), בין מהמלאי המצוי אצל המוכר כגון במכירת חיסול, ובין כשאינו מן המלאי שאצל המוכר, כגון שהמוכר מזמין מספק, העברת הכרטיס והחתימה הן מעשה קניין שמועיל ליצירת ההתחייבות של המוכר כלפי הקונה לספק חפץ כזה, ולא ניתן לבטל את העסקא.

יסוד שעבודו של המוכר הוא מדין סטימותא (חותם שרושמים על המוצר לדעת שכל המוצרים אכן נמכרו או לא [מתוך רש”י בב”מ עד, א]), ולדעת הראב”ד יש כאן גם קניין כסף שגרם לשעבוד המוכר. לאחר שהתווסף הכסף לחשבון הבנק של המוכר, ישנם מצבים שמשלב זה ואילך יחשב הדבר כקבלת כסף ע”י המוכר שמועילה לקנין לכל הדעות…

בעסקת אשראי חפץ שאינו מסוים שנמצא במלאי של המוכר, כשיש אומדן דעת שרצון שני הצדדים הוא לסיים את העסקה, כגון במכירת חיסול שבה שני הצדדים מעוניינים מאוד להעביר את הבעלות, נראה שבהעברת הכרטיס הסתיימה העסקה ולא ניתן לבטלה.

 

סיכום

קניין מיטלטלין חל כאשר מעשה הקניין נעשה בדיוק כפי שדורשת ההלכה. כאשר נרצה לקנות בכרטיס אשראי דרך אתרי אינטרנט, איך תחול הקנייה? תשובות שונות בדבר:

לדעת הרב בן יעקב, קניין באמצעות כרטיס אשראי חל מצד “קניין הסוחרים” ומכונה “קניין סיטומתא”, והקניין תלוי בתנאים שמופיעים בהסכם מול חברת האשראי. הרב בן יעקב פוסק שאם הלקוח חתם על הקניה, הוא אינו יכול לחזור בו.

פתרון הלכתי נוסף, המובא בדברי הרב וסרמן, הוא “דינא דמלכותא דינא”. כיון שהחוק קובע שקניין בכרטיס אשראי תָּקֵף, אי אפשר לחזור מעסקה כזו לאחר החתימה.

הרב וסרמן מוסיף שישנם ארבעה חלקים הנדרשים לקניין: א. דעת הקונה; ב. דעת המקנה; ג. מעשה הקניין; ד. שיהיה פיסוק דמים, כלומר מחיר מוסכם מראש. הקונה יוצר בלחיצת כפתור אישור קנייה וירטואלי, וזה מעיד על גמירות דעת מצד הקונה; כך נוצר מעשה הקניין. כמו-כן, המחיר מפורסם בדף האינטרנט בצורה ברורה, ולכן יש לקניה תוקף קניין גמור ואין אפשרות הלכתית לחזור ממנה. מדבריו אף עולה שאף-על-פי שהלקוח לא רואה את המוצר האמיתי שיגיע אליו, כיוון שהקונה מקבל את הדגם שביקש זה נחשב לגמירות דעת שלימה.

לדעת הרב קליינמן גם אם אין הקניין מועיל “בדבר שלא בא לעולם”, מכל-מקום יש התחייבות של הצדדים לעסקה ולתשלום עבורה. ההתחייבות נחשבת על-פי חוק מדינה לחוזה בין שני הצדדים, ואין אחד מהם יכול לחזור בו ללא סיבה צודקת.

הרב דרור טוויל דן בקנייה של חפצים “וירטואליים” – חפצים “לא מסוימים” – בכרטיס אשראי, ומבדיל בין שני מקרים: חפץ שאינו מסוים וחפץ שאינו מסוים שנמצא במלאי של המוכר. בכל אופן בשני המקרים החפץ נמכר ואין אפשרות לאחד מן הצדדים לחזור בו מן העסקה.