__construct()במקום. in /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php on line 4408 Notice: המתודה constructor ב-WP_Widget ב-HierPageWidget לא קיימת מגרסה 4.3.0! השתמשו ב-
__construct()במקום. in /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php on line 4408 Notice: המתודה constructor ב-WP_Widget ב-SelectedPosts לא קיימת מגרסה 4.3.0! השתמשו ב-
__construct()במקום. in /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php on line 4408 Notice: המתודה constructor ב-WP_Widget ב-Twenty_Eleven_Ephemera_Widget לא קיימת מגרסה 4.3.0! השתמשו ב-
__construct()במקום. in /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php on line 4408 Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php:4408) in /home/laam/public_html/blog/wp-content/plugins/google-apps-login/core/core_google_apps_login.php on line 453 Notice: get_currentuserinfo לא קיים מאז גרסה 4.5.0! השתמשו ב wp_get_current_user() במקום. in /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php on line 4338 Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/laam/public_html/blog/wp-includes/functions.php:4408) in /home/laam/public_html/blog/wp-includes/feed-rss2.php on line 8
אחריות משפטית בתאונות דרכים ובמצבי חירום - מכון משפט לעם - צדק צדק תרדוף
]]>הרב אריאל בראלי על אחריות משפטית בתאונות דרכים ובמצבי חירום.
מתוך המושב הרביעי בכנס העולמי ה-28 לדיני ממונות ומשפט עברי, תשע”ט, בנושא “הקטל בדרכים – צורכי החיים, קדושת החיים והארץ”.
אחריות משפטית בתאונות דרכים ובמצבי חירום - מכון משפט לעם - צדק צדק תרדוף
]]>מכוניתו של צד א’ נסעה בכביש ישר, עד למקום שבו יש תמרור האט, משום שכלי רכב יוצאים שם מחניה. הנהג לא האט, ופגע במכוניתו של צד ב’, שיצאה מהחניה. שתי המכוניות הזיקו אחת לשניה, והשאלה היא, על מי מוטל חיוב התשלומים.
פסק הדין
שני הצדדים פטורים מהתביעות ההדדיות.
הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. באילו תנאים צריכים שני נהגים שהתנגשו במהלך נסיעה רגילה לשלם זה את נזקו של חברו?
ב. האם שני הצדדים בנדון דידן נסעו בצורה סבירה?
ג. מה הדין כאשר צד אחד פשע בנהיגה שלו יותר מאשר הצד השני?
א. הכללים לחיוב שני נהגים שהתנגשו זה בזה במהלך
הגמרא במסכת בבא קמא (דף מח עמוד ב) אומרת:
אמר רבא ואיתימא רב פפא: שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הזיקו זה את זה – חייבין, הוזקו זה בזה – פטורין. טעמא דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות, דברשות – פטור, שלא ברשות – חייב.
רש”י: שניהם ברשות – כגון ברה”ר או חצר השותפין או שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס. או שניהן שלא ברשות – כגון שניהן רצין ברה”ר. הזיקו – בידים זה את זה ואפי’ שלא במתכוין. חייבין – דבנזקין לא שני לן בין מתכוין לשאין מתכוין והא דתנן בהמניח שנים שהיו מהלכין ברה”ר והזיקו זה את זה פטורין ההוא הזיקו הוזקו הוא ולא דק בלישניה.
כשם ששני אנשים שרצים ברשות הרבים ונתקלו זה בזה מוגדרים כ’הוזקו’ שפטורים, כך גם בשתי מכוניות המתנגשות, אם שני הנהגים נסעו ‘ברשות’ הם יהיו פטורים. אבל, אם אחד נסע ‘ברשות’ והשני ‘שלא ברשות’ יצטרך השני לשלם על הנזק שגרם לראשון.
ב. האם הנסיעה של כלי הרכב בנדון דידן מוגדרת כנסיעה ‘ברשות’
בית הדין קבע, שהיות וצד א לא ציית לתמרור האט, פשוט שהוא נחשב כמי שנסע ‘שלא ברשות’.
לעומת זאת, לגבי צד ב’ יש אמנם מקום לומר, שהיות שאין לו שום תמרור, הרי שהוא נהג כשורה, ונחשב כאילו נסע ‘ברשות’.
אמנם, היות והוא לא הסתכל לצדדים כראוי, ולכן לא הבחין במכוניתו של צד א, יש לומר שגם הוא נחשב פושע באופן הנסיעה שלו. שכן, הגמ’ (שם דף כז עמוד ב) אומרת, שאדם שהעמיד כד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בכד ושברו, פטור הנתקל מלשלם על הכד. הגמרא אומרת, שאין לומר שהיה על ההולך בדרך להסתכל לאן הוא הולך ‘לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן’.
בית הדין קבע, שטענה זו אינה נכונה בהקשר של נסיעה במכונית, ולכן לגבי נסיעה במכונית, יהיה חייב הנתקל אם לא הסתכל, אף שאין תמרור המחייב אותו להסתכל.
ועדיין יש לומר, שאף שצד ב’ פשע, אולי אין הדבר מגדיר את נסיעתו כנסיעה ‘שלא ברשות’, שהרי סוף סוף אין תמרור המחייב אותו להסתכל?
הגמרא (שם דף מח עמוד א) דנה במקרה שבו ראובן הכניס את שורו לחצרו של שמעון, והשור ניזק ע”י בהמתו של שמעון. הגמרא אומרת, שאם שמעון ידע מכך ששורו של ראובן נכנס לחצרו, אף אם בשעת הנזק עצמה הזיק שמעון שלא בכוונה, חייב. הגמרא אומרת, שזהו מקרה של אחד ברשות (=ראובן ששורו נכנס בידיעת שמעון לחצרו) ואחד שלא ברשות (=שמעון, שאין לו רשות להזיק לדברים שיודע שהם בחצרו).
הרי, שלמרות ששמעון לא נהג בחצרו בשונה מהרגיל, אולם היות שהוא ידע ששורו של ראובן נמצא בחצרו, הרי הוא נחשב שלא ברשות בכך שלא נזהר מלהזיק לו. ועל כן, גם בנדון דידן, היות שצד ב היה צריך להסתכל אם נוסעות מכוניות בכביש שאליו הוא נכנס, הוא נחשב נוסע ‘שלא ברשות’.
ג. הדין כאשר פשיעתו של אחד גדולה משל השני
ברור, שאף שצד ב פשע, ברור שפשיעתו קטנה מזו של צד א. למרות זאת, אין לומר שכאשר אחד נוסע שלא ברשות, אבל פשיעתו קטנה, והשני שלא ברשות ובפשיעה גדולה, הראשון יהיה פטור, משום שהדבר דומה לשנים שרצים ברחוב, ואחד רץ מהר יותר מחברו, שאם יתנגשו, ויוזקו, יהיו פטורים.
]]>מכונית נסעה בכביש ישר, עד אשר הגיעה למפגש עם כביש אחר שהוא בעצם יציאה מחניה.לפני המפגש עם הכביש ישנו תמרור שמשמעותו האט ותן זכות קדימה.הנהג לא ציית לתמרור והמשיך בדרכו.רכב אחר יצא מהחניה ופגע במכונית הנוסעת. יש להדגיש שאין שום תמרור ביציאה מהחניה ושתי המכוניות היו בנסיעה כאשר פגעו זה בזה.
בירור הלכה
למדנו במשנה בב’ק פרק המניח “זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה ,פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך”.
במצב כזה לא אומדים את הנזק אלא אף אם אחד ניזוק יותר מהשני , פטור.
וכן למדנו בגמרא ב’ק מח: “שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות הוזקו זה בזה פטורים” החידוש הוא, לא אומדים את הנזק אלא ישנו פטור כללי.
הנימוק’י [טו:] ביאר שהמפגש בין החבית לקורה נידון כהוזקו זב’ז – “כמאן דהוזקו זב’ז דמי דשניהם פטורים”. אם כן מפגש בין שתי מכוניות נוסעות נידון כהוזקו זב’ז ופטורים. [אם היינו מגדירים את המפגש כהזיקו זה את זה , הדין היה שכל אחד חייב בנזקי השני כמבואר בב’ק מח:].
האם שני הנהגים נחשבים “שלא ברשות”?
נראה פשוט שהנהג שלא ציית לתמרור ולא נתן זכות קדימה נחשב – לא ברשות.
לכאורה הנהג שיצא מהחניה נחשב ברשות שהרי אין שום תמרור שמגביל את נסיעתו. מנגד ישנה חובה בסיסית על כל נהג שמגיע למפגש עם כביש חוצה, להתבונן לצדדיו. התמרור המורה למכוניות הבאות מהכביש –להאט, אינו פוטר את הנהג מחובתו להסתכל לצדדים.
הגמרא בב’ק כז: מניחה כדבר פשוט – “איבעי ליה לעיוני”. [מסקנת הג’מ שאין דרך בנ’א להתבונן בדרכים, פירש בשיטה מקובצת “לפי שאדם הוא בעל מחשבות”, ודאי שאין לפטור נהג מחובת ההתבוננות בדרכים].
היה מקום לומר שאף שהנהג היוצא מהחניה הוא פושע שלא התבונן, מ’מ פשיעתו ביחס לנהג שלא ציית לתמרור , פחותה, ועדיין הוא מוגדר ברשות.
לענ’ד ניתן להוכיח מהגמרא בב’ק [מח] שפשיעה מגדירה את האדם כלא ברשות.
הגמרא הביאה את הדין שבעה’ב המזיק ברשותו הפרטית אדם אחר , בעה’ב פטור.
התנאי הוא שלא “ידע ביה”. אם בעה’ב כן ידע שהניזק נכנס לרשותו ,אף שעכשיו בשעת הנזק לא ראה אותו, והזיק בלא כונה, מ’מ הוא חייב.
למדנו שבמצב שישנה ידיעה מכך שיש אדם שנכנס אליו לחצר ללא רשות ,הופך את בעה’ב ממזיק ברשות ללא רשות. לכן נראה שהפשיעה של הנהג היא לפחות כמו פשיעת בעה’ב .ולכן גם הנהג היוצא מהחניה מוגדר “לא ברשות” . [ואף שפשיעתו קטנה יותר , דומה הדבר לשניים שרצים ברחוב ואחד רץ מהר יותר,בכ’ז כשיפגשו ויזיקו זא’ז יהיו פטורים].
וכן נראה מדברי החזו’א [ב’ק ס’י ד סק’ב] המגדיר “לא ברשות-עשה דבר שיכול להביא הזק, כמו שעמד בקורה ברה’ר ולא הזהיר הבאים אחריו חשיב לא ברשות במעשה זה ” .
מסקנה
היות ושני הנהגים התנהגו ברשלנות והזיקו זה את זה תוך כדי נסיעה,הרי שני הצדדים פטורים מתשלום הנזיקין וזאת למרות שישנו נזק גדול יותר לאחד מהצדדים.
]]>