אנו רגילים להתייעץ עם רבנים ולשאול אותם בכל תחומי התורה. האם גם שאלות בענייני ממון אפשר לברר אצל רב או שמא יש לפנות דווקא להרכב של שלושה דיינים היושבים בדין?
נתייחס לדוגמא שבאה לפנינו: קבלן בא להתייעץ עם אחד הרבנים וסיפר שהוא מעוניין להפר הסכם עבודה עם קבלן משנה העובד אצלו. האם מותר להשיב לו כאשר העובד אינו נוכח ואינו יכול להציג את עמדתו?
הוראת אזרחות לתלמידים דתיים היא בעייתית. אי אפשר ללמד את המקצוע הזה בבית הספר הממלכתי דתי באותו אופן שבו מלמדים אותו בבית הספר הממלכתי. הדברים אינם אמורים בצדדים הטכניים של סדרי השלטון. גם באלה יש פרטים הטעונים ברור הלכתי, אבל הדברים כבר נידונו על ידי גדולי ישראל מהדור הקודם, וכבר גובשה הסכמה עקרונית לסדרי השלטון המקובלים.
הבעיות מתעוררות בענין “מקור הסמכות”, והנגזר מזה – ההתיחסות ל”ערכים הדמוקרטיים”.
להמשיך לקרוא
חרם צרכנים מופעל מסיבות שונות כגון: נסיון להורדת מחירים, נסיון להשגת יעד ערכי כגון קניית כחול לבן, נסיון להשיג יעד הלכתי- מניעת חילול שבת ומאכלים שאינם כשרים.
מה מייחד את חרם צרכנים בשונה מכל אמצעי שיווק אחר?
חרם צרכנים הוא התארגנות של קבוצת אנשים סביב פסילת גורם עסקי, המסר המרכזי של החרם הוא: אין לקנות במקום פלוני.
להמשיך לקרוא
פשרה נתפסת כהשלמה עם כורח המציאות, כדוגמת המים פושרים שאינם חמים ואינם קרים,כך הפשרה היא הנהגה בינונית הנמצאת בין האמת לשקר.מצופה שאנשי אמת יתרחקו מהפשרה ויעדיפו את הדין בטוהרתו. היה נראה שיחס זה בודאי נכון כלפי פשרה בדיני התורה,שהרי “משפטי ה’ אמת” והם חלק מהתיקון הכולל של העולם.הרב בעולת רא’יה ח’ב נט כתב “המשפטים האלוהיים, אין מטרתם רק מטרה קרובה לישר סכסוכים ארעיים אלא הם הולכים להעלות את החיים ואת ההויה כולה” . הרא’ש בתשובה קז סימן ז הוסיף שמטרת הדין היא, גם שלום בין בעלי הדין.זה לשונו “וכתיב: אמת ומשפט שלום וכו’, כי על ידי המשפט יש שלום בעולם ” .לאור דברי הרב מובנת דעתו של ר”א בנו של רבי יוסי הגלילי הסובר שפשרה היא ניאוץ. “ר”א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע ה”ז חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר בוצע ברך ניאץ ה’ אלא ייקוב הדין את ההר שנאמר כי המשפט לאלהים הוא”.
התורה מתערבת במשא ומתן המסחרי ומונעת משני הצדדים לחרוג מגבולות המחיר המקובל. זהו עניינו של איסור אונאה, המקיים את המסחר בתוך גבולות המחיר הסביר. נדמה שאיסור זה סלל את הדרך לתקנות חז”ל הבאות להסדיר מסחר הוגן, וכלשון החתם-סופר (שו”ת חו”מ סי’ עט): “סדר הנהגת המדינות במסחר נמסר לחכמים”.
מעסיק[1] פיטר את מזכירתו בזמן הריונה. לטענתה בבית הדין פיטורין אלה אינם בתוקף בשל חוק המדינה האוסר זאת, ועליו לשלם לה את מלוא שכרה עד לאחר חופשת הלידה. מנגד טוען המעסיק, שהפיטורין אינם בגלל ההריון, אלא בשל היקלעות העסק לקשיים (ואכן, לאחר זמן העסק נסגר), ואשר על כן הפיטורין חוקיים.
בגמרא בריש השוכר את האומנים (בבא-מציעא עה) מבואר שהטילו חיוב כספי על כל פועל או בעה’ב שחוזר בו מהסכם עבודה.הן על הפועל שפגע בעבודת בעה’ב והן על המעביד שהפסיד את הפועל יום עבודה.השאלה העקרונית היא האם הפיצויים הנ’ל מחויבים מצד הלכות נזיקין או שיש פה התערבות של תקנת חז’ל.לשאלה זו יש הרבה השלכות מעשיות, מהו גובה הפיצוי,האם השכר שהוסכם,או השכר שיכלו להרויח? האם הפיצוי מותנה בהפסד ממשי של עבודה אחרת? וכן מתעוררת שאלה למדנית ,האם ניתן להגדיר את הפסד העבודה הזק ממשי?
בחלק השני של המאמר נעסוק בברור חזרת המעביד מהעסקת העובד עקב הכרח חיצוני,שאלה שנגזרת מהדיון הנ’ל