אנו עדים לתופעה ברוכה של התרחבות בתי דין לממונות הן במספר הפונים והן בהקמת בתי דין חדשים. נראה כי הולך ומתחזק האמון הציבורי ביכולת הדיינים לתת מענה למסחר המודרני על פי ההלכה. יש הטוענים כי בסיכומו של דבר אין התקדמות – שכן רבים מהפסקים מסתיימים לבסוף בהצעת פשרה אשר אינה משקפת את הדין. ובנוסף, תחומים רבים מדיני ממונות מושפעים מדינא דמלכותא וממנהג המדינה וממילא פסק הדין המתקבל בבתי דין לממונות דומה יותר להכרעת בית משפט מאשר לפסקי שולחן ערוך.
נדמה שדווקא טענה זו מלמדת על גדלותה של ההלכה אשר ביכולתה לאמץ פנימה הגדרות חדשות בלא צורך להתעמת איתם. היכולת הזו מעוגנת בכלל ההלכתי האומר שבדבר שנושאו ממון ניתן להתנות על מה שכתוב בתורה. למשל, מעביד אשר סיכם על תשלום משכורת באמצע החודש, אינו יעבור על איסור הלנת שכר בגמר המלאכה על אף שתורה מצווה לשלם מיד “ביומו תתן שכרו”.
כמו כן ישנם דינים המבוססים מראש על מנהג המדינה כמו הסכמי שכר וכדומה.
להמשיך לקרוא ←