הצג:
תצוגה מלאה | מידע | כותרות בלבד

כמה אחוזים מותר לארגון צדקה לתת למתרימים?

שאלה:

בימינו מקובל שבעבור ארגוני צדקה, ישיבות ומוסדות חסד עובדים מתרימים בעבור אחוז מסוים מהתרומה, ונשאלת השאלה כמה אחוזים מותר לארגון לתת למתרימים או לחילופין כמה אחוזים מותר למתרימים לגבות?

תשובה:

ההיתר לקבל אחוזים מתרומה

ראשית יש לברר מנין בכלל שמותר להפריש מהתרומה לטובת המתרים, שכן הכסף ניתן בעבור צדקה וחסד או להחזקת ישיבה, אם כן מנין שמותר לתת מסכום זה למתרים? כתב על כך הרב שטרנבוך בשו”ת תשובות והנהגות (ב סימן תעה):

הנה מה שנהגו שהמשולח לוקח לעצמו חלק, זה ודאי מותר כיון שזהו טובת העניים שאם לא יקבל שכר טירחה כפועל לא נמצא משולח, ועיין בערכין (ו, ב) בהא דרבי ינאי יזיף ופרע משום דניחא להו לעניים, וגם כאן ניחא להו בכך, וכבר נהגו כן שמקבל בשכרו אחוזים וזה ממריצו לפעול.

ניתן להביא ראיה נוספת לדבריו מהגמרא בבא מציעא (יב, ב), המבארת את שיטת רבי יוסי המתיר לבנו ואשתו של פועל לאסוף לקט אחריו בין אם הוא שכיר ובין אם הוא אריס. מסביר רבא שאף שאין זכיה לקטן, מתיר רבי יוסי גם לבנו של אריס המוגדר כעשיר ללקט כי  “עשו שאינו זוכה כזוכה, מאי טעמא – עניים גופייהו ניחא להו, כי היכי דכי אגרו לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו.” הרי שבמקום שברור לנו כי העניים מוחלים על הפסד מסוים כדי שירוויחו יותר בסופו של דבר, אנו אומרים כי הם מוחלים על ההפסד.

כל ההיתר שכתבנו לעיל מסביר מדוע מצד מקבלי התרומה ניתן לתת חלק מהסכום עבור המתרים ואיננו חוששים להפסדם, אולם  עדיין יש לשאול כיצד ניתן לעשות זרת מצד התורם, כלומר כיצד אנו לוקחים חלק מהסכום אותו תרם בעבור מטרה מסוימת ומעבירים אותו למתרים? תשובה לזה ניתן למצוא בדברי הרב יצחק זילברשטיין בספרו חשוקי חמד (שבועות י, ב) וז”ל:

והנה כל משולח שהולך וטורח ואוסף כספים עבור הישיבה, אפשר להחשיב את כל הסכום בכלל הנדר, אף שהמשולח לוקח אחוזים לעצמו, ולא גרע משכר האומנין שאיתא בשבועות דף י ע”ב שמותר הקטורת היו מפרישין ממנה שכר האומנין. אולם כל זה כאשר המשולח טרח ויגע על התרומה, ושכנע אותו לתרום אז יכול לקחת אחוזים לעצמו, שכיון שעבד מגיע לו תמורה… אבל באופן שהמשולח לא טרח כלום, וממילא נדר לצדקה, אין לו לתת חלק מהצדקה למשולח…

נסכם ונאמר שניתן להפריש חלק מהסכום שנתרם כשכר למתרים ואין בכך גזל מצד העניים בעבורם יועד הכסף, שכן הם מוחלים כדי שבסופו של דבר יקבלו סכום גדול יותר, ומצד התורם אין בכך גזל, שכן ברור שהמתרים ראוי לשכר מסוים בעבור טרחתו בהשגת התרומה, ולנותן הצדקה ברור שהארגון נותן שכר למתרים מכסף התרומה.

הגבול העליון

מצאנו בכמה ספרים שקובעים שהגבול העליון המותר לתת למתרים הוא קרוב חמישים אחוז, או בלשון אחרת צריך שלכל הפחות רוב הכסף יגיע למטרה לשמה הוא נאסף. וכך כותב הרב שטרנבוך (שם):

מיהו הנותנים לא מתכוונים שיהא רובו למשולח, ובפרט כשגובה נתינות גדולות ודאי כוונתם שעכ”פ חלק הגדול ילך למוסד, והמשולח כאן שרוצה יותר מהרוב לעצמו מרמה הוא את הציבור והוי גזילה, ורק בנתינות קטנות יש לומר דלא איכפת להו אף שרוב הכסף לו, אבל בנתינות חשובות צע”ג הלוא הוא עובר על דעת בעה”ב והוי גזלן כמבואר בב”מ (עח ב) והיאך נכשלין באיסור גזל.

הרי שלדעתו אם נותנים למתרים יותר ממחצית מהתרומה קרוב הדבר להיות גזל ממש!

עם הגבול העליון שלפחות רוב הכסף יגיע למטרה לשמה נאסף מסכים גם הרב מנשה קליין (קטן) בשו”ת משנה הלכות (ד סימן רלז), תחילה הוא פותח במילים חריפות:

אבל לטענת המשולח אני תמה האיך יעלה על דעת מי שהוא לחייב הישיבה לתת לו מחצה צדקה ממה שהם מקבלים ועל הראשונים אנו בושים ואתה בא להוסיף עליהם שהרי בעיקר גביית כסף על אחוזים כאלו שלוקח חמישים ולפעמים שבעים וחמש ולפעמים אפילו תשעים אחוזים להמשולח והיתר להישיבה הרבה יש להרהר בזה אי לא הוה גזל ממש…”

ובהמשך דבריו הוא מבאר את טעם קביעתו זו. בדומה לרב שטרנבוך גם הוא אומר שהאומדנא הפשוטה היא, שאין בדעתו של התורם לתת את התרומה אם ידע שיותר ממחצית מהסכום מקבל המתרים, וז”ל:

והטעם דהרי ידוע ומפורסם הוא לכל דמי שנותן נדבה למשל מאה דוללאר או פחות או יותר אלו ידע שהמשולח יקח לעצמו שמונים דאללאר מזה או תשע מאות או חמש מאות מאלף מעולם לא היה נותנם לו, והוה יותר אומדנא דמוכח מההיא דזבין נכסי על מנת למיסק לארעא דישראל ולא סליק דהמכר בטל, ופשוט דאם יכנס המשולח לעצמו או יכנסו שניהם יחדיו לנדבן אחר וזה יאמר שגובה לישיבה והשני יאמר שגובה לעצמו לזה יתן בשביל הישיבה מאה פעמים ולמשל לישיבה יתן מאה דאללאר ולהיחיד יתן דאללאר אחד או אפילו חמשה או עשרה דאללאר, אבל דבר ברור הוא שלא יתן לו חמישים אחוז ממה שנתן להישיבה וכ”ש לא שמונים ובפרט במעות ונדבות יותר גדולות וזה פשוט לכל בר דעת. וגדולה מזו דאפילו באים בשביל ישיבה רק בלתי ידועה כל כך יתנו לו סך עשרה דאללאר למשל וכשיבקש לישיבה מפורסמת יתנו לו מאה פעמים ככה הרי שהוא נותן הצדקה עבור הישיבה ות”ת ומעולם לא היה נותן כסף כזה להמשולח נמצא דהוא אומדנא דמוכח דלאו לו נתן. וגם שהמשולח בא עמו בטענה ובהמתקת דברים מספר לו שיש בהישיבה ככה וככה ילדים וראשי ישיבות וכו’ ועליהם הוא נותן ובלאו הכי לא היה נותן ואיכא כאן גניבת הדעת מפורש ואומדנא דמוכח כזה דלאו לדידיה הוא נותן.

עולה מדבריהם שאין לתת למתרים את רוב הכסף הנאסף, ומתרים שמקבל אחוזים קרוב לעבור על איסור גזל.

כיצד אומדים את הסכום הראוי

עדין יש לשאול כיצד נאמוד את האחוז הראוי לתת למתרים? לעיל ראינו שהרב זילברשטיין ביסס את ההיתר לתת כסף למתרים על כך שהוא מקבל שכר תמורת עבודתו,  על היסוד שמדובר בשכר עבודה ביסס הרב מנחם מנדל שפרן את  הדרך בה יש להעריך את שיש לתת למתרים וכך הוא כותב בקובץ הישר והטוב (כרך י”ב עמוד כה):

 עלינו להתייחס לשמועה האמורה שמותר לכל אספן לקחת אחוז מסך תרומות בצורה שונה, שלעולם שכר האיסוף צריך למדוד ולשער בכל מקרה לגופו של ענין כמתבאר לעיל לפי כמות הזמן והמאמץ שנדרש האספן להשקיע בעבודתו והמוניטין הקיימים למוסד שלשמו הוא אוסף. ההוראה רק אומרת שאפילו במקום ששיווי עבודתו של האספן מגיעה לאחוזים גבוהים מסך התרומות כל עוד שרוב הכסף נשאר בקופת הצדקה יש לעמלה זו הצדקה עפ”י דין אבל אם יטול לעצמו מחצית מהרווחים ולא יישאר לצרכי הצדקה והנהנים ממנה יותר ממחצית הכסף אין הדבר ראוי…

אם כן לפי דבריו לא ניתן לקבוע כללים מוחלטים באחוזים הניתנים לתורם, מלבד הגבול העליון, שרוב הכסף יגיע למטרה לשמה הוא נתרם. בתוך הגבול המוחלט של חמישים אחוז יש לעשות אומדנות שונות המעריכות את גודל הטורח שהיה בהשגת התרומה, שכן אין דומה הטורח בשכנוע לתת תרומה גדולה מאד כטורח בנתינת תרומה קטנה, ואין דומה הטורח בשכנוע לתרום בעבור מוסד מוכר כטורח לתרום בעבור מוסד שאינו מפורסם. בכל אופן ברור שלפי דבריו יש לראות את המתרים כעבוד המקבל שכר בעד עבודתו, ולפי העבודה המוטלת עליו כך יקבע שכרו.

בספר הלכות צדקה[1] (סימן יט, א) הביא דעות שונות בגובה השכר אותו מותר לתת למשולח, ובהערות שם ציין את המקורות לדעות הללו ואלו הם:

ארחות רבנו (ח”ג עמ’ קלט) … מו”ר הגרי”י קניבסקי זצ”ל אמר לתת למשולח עד שלושים וחמש אחוז מהכסף שאוסף עבור הישיבה חוץ מההוצאות שיש לו עכ”ל. מעשה הצדקה (עמ’ מג הערה 4)… אמר לי מו”ר הגרח”פ שיינברג שליט”א שהשיעור לדעתו הוא עד 25 אחוז ושיעור זה הגון הוא, יותר מזה מותר דיעבד עד 50 אחוז, ושמעתי מטו כן משמיה דמרן החזו”א זצ”ל, אם כי לא ידעתי היתר לזה היכא שבוודאי אם התורם היה יודע כן לא היה תורם עכ”ל. שו”ת שבט הלוי (ח”ב סי’ קכ”ב)… הנה מעיקר הדין צריך לעשות המצוה בחינם, אם לא מי שפרנסתו מזה… מיהו פשוט דאם יש חשש בטול המצוה ע״י שאינו לוקח שכר בטלה מוטב שיקח שכר בטול זמנו, ועיין בכנה״ג חו״מ סימן של״א בהג״ה ב״י אות ז שכתב דהרגילות היה לקבל שליש או רביעי… משפט וצדקה (פרק ז הערה ד) וז”ל ושמעתי בשם גדולים שאין לגבאי ליטול שכרו רק פחות מחצי ולא נתברר לי אמיתות השמועה עכ”ל.

סיכום

ראינו אם כן שהאחוז המקסימלי לכל הדעות אותו מותר לתת למתרים בעבור צדקה, תלמוד תורה וחסד הוא מעט פחות מחמישים אחוז. אם נותנים יותר ממחצית התרומה למתרים קרוב הדבר להיות גזל של התורם ושל אלו בעבורם תרמו. מדברי הפוסקים נראה שלא נוחה דעתם גם מסכום הקרוב לחמישים אחוז ולדעת ראוי לתת הרבה פחות מחמישים אחוז. את הערכה לסכום הראוי למתרים נראה שיש לעשות ע”פ הטורח שיש בעבודתו בהשגת התרומה.

וראוי להוסיף עוד מדברי הרב שפרן (שם):

בענין זה יש להוסיף שאף שמקובל בזמנינו לקחת שכר עבור איסוף תרומות כל זה שאוסף למוסדות צדקה וחסד או לישיבות ומוסדות חינוך אבל עבור איסוף לצרכי נזקקים מסוימים כחתן יתום או משפחה שנקלעה לקשיים או לחולה שצריך כסף לרפואתו וכדו’ אין מקובל לקחת כלל שכר אלא עושים ומעשים לשם שמים שלא ע”מ לקבל פרס ואלו שגם את זה עושים קרדום לחפור בה משנים מדעת הנותנים וגורמים שאנשים ימנעו וינעלו דלת בפני גבאי צדקה אחרים וגורמים שם רע למתעסקים לש”ש ועתידים ליתן את הדין והם בכלל האנשים שאינם מהוגנים שהזכירו חז”ל לענין זה.

[1] נדפס בעילום שם המחבר באייר תשס”ט, מעוטר בהסכמות הרב חיים פינחס שיינברג, הרב יעקב מאיר שטרן והרב מתתיהו דייטש.

מזגן בבית שכור

שאלה

שכרתי בית ללא מזגן והתקנתי אותו על חשבוני, כעת אני מסיים את חוזה השכירות, האם ניתן לדרוש תשלום מהמשכיר?

תשובה

אנו מוצאים חלוקה בין שדה העשויה ליטע לשדה שאינה עשויה לכך (בבא מציעא קא,א ושולחן ערוך חושן משפט, סימן שע’ה,א). וכך יש לחלק בין מקום שהמזגן הכרחי לבין מקום שהוא נחשב למותרות. לכן אם מדובר על מקום שבו השימוש במזגן מקובל והכרחי הרי אז המשכיר אשר ידע מההתקנה ולא מיחה[1], אינו יכול לומר ‘טול עציך ואבניך’ ועליו לשלם את השווי של המזגן כפי שהוא נאמד בזמן עזיבת הדירה[2].
ואם במקום השכירות אין המזגן נתפס כדבר הכרחי הרי המשכיר יכול להתנער מהצורך במזגן ולבקש להסיר אותו[3]. אולם אם ברור שהשוכר לא ישלם על הסרת המזגן והמשכיר מעוניין בו ורק רוצה להיפטר מתשלום אז יש לחייבו כפי עלות מזגן משומש (שם סעיף ג) .


 

[1] על פי נתיבות המשפט סימן קנ’ח סק’ח שאז כולי עלמא מודו שנחשב לשותף ואינו יכול להתנער מהחיוב.

[2] כפי הערך של מזגן משומש כזה במכירות יד שניה.

[3] וההסכמה שנתן הייתה רק עבור השוכר ולא על מנת לקנותו.

סגירת מרפסת

שאלה

האם ניתן לסגור מרפסת ולהפוך אותה לחדר ללא רשות השכן אשר גר מעלי, הרצפה שלו תשמש תקרה לחדר החדש? (כאשר אין צורך באישור בניה).

תשובה

פעולה זו מחייבת בתשלום היות והבניה החדשה משתמשת בנכס של אדם אחר.הכלל ההלכתי הוא שמי שנהנה מנכסי חבירו צריך לשלם לו[1]. וזה לשון הרמ”א ” אם היה לו כותל כבר ובנה דבר שניכר שחפץ במה שעשה חבירו … חייב לו כפי מה שנהנה”(חושן משפט סימן קנז סעיף י). בנוסף, עליך לקבל ממנו אישור מראש, היות ואתה מעוניין להשתמש בנכס שלו ולהפוך אותו לחלק מחדר בבעלותך. ואף אם ברצונך לשלם עדיין ישנו צורך לבקש רשות[2]. ולא שייך לומר ‘זה נהנה וזה אינו חסר’ וכופין על מידת סדום, כי זו זכותו של אדם לסרב לשמוש בנכסיו ולא כופין אותו לתת רשות אף שאין לו בכך חסרון (תו’ס ב’ק כ,ב ד’ה הא)[3]. אולם כל זה נכון לגבי מרפסת שנבנתה באופן פרטי על ידי השכן , אך כאשר מדובר על בנין מגורים שנבנה מראש עם מרפסת לכל דירה, אזי יש לקחת בחשבון שכבר בזמן קניית הדירה המרפסת של השכן שימשה לתקרה עבור הקומה שתחתיה. מבחינה זו אין שום הבדל אם המרפסת פתוחה או סגורה[4]. ובמקרה זה אין לחייב מדין נהנה (על אף שגילה דעתו) ואף ניתן לסגור ללא רשותו.

סיכום[5]

ניתן לסגור מרפסת (בבית משותף) אף ללא רשות השכן וזאת בתנאי שהמעשה אינו מזיק לשכן מעליו. במידה והדייר העליון הרחיב באופן פרטי את המרפסת שלו אזי יש ליטול ממנו רשות להשתמש ברצפה שלו ואף לשלם לו על כך.


[1] בתנאי שהוא נחסר מכך או שישנו גילוי דעת כמבואר בביאור הגר”א, חושן משפט סימן קנז סעיף י.

[2] ואף לדעת המהרש”ל (ים של שלמה ב’ק פרק שני סימן ט’ז) שגילוי דעת לא מחייב, מכל מקום הכותל של השכן הפך להיות חלק מהמבנה, וזו השתמשות גמורה ולכו’ע חייב כי ישנו חסרון.

[3] ואף שהרמ”א פסק בסימן שע”ג, ו שישנם מצבים שכופין אף לכתחילה, מכל מקום האחרונים (פתחי תשובה שם) הסתייגו מכך. להרחבה- הרב מרדכי פרבשטיין, שורת הדין ב’,עמוד שכ’ג.

[4] ואף שבספר נתיבות המשפט (שם סק’ח) כתב ” אם ניכר שרוצה לעשות בנין ולסמוך תקרה על הכותל המשותף, אם כך בודאי רוצה לזכות בחצי הכותל המשותף, כל זמן שאינו זוכה בו שיהיה שלו אסור לסמוך על כותל חבירו,”. ומשמע שאם ישנו צורך לחבר את הקירות לתקרת המרפסת הרי יש בכך שימוש חדש המצריך בקשת רשות ותשלום. אך כל דבריו בכותל משותף שבא עכשיו ליהנות ממנו ואין לדמות לתקרה שיש לו בה כבר זכות שימוש.

[5] כאמור, תשובה זו נכתבה בהנחה שאין צורך באישורים חוקיים

אחריות על שיק של גמ”ח שנאבד

אחריות על שיק של גמ”ח שנאבד / הרב אביעד תפוחי

שאלה

לוויתי מגמ”ח עשרת אלפים ₪ והפקדתי ביד מנהל הגמ”ח עשרה שיקים, כל אחד מהם על סך אלף ₪. יום אחד התקשר אליי בעל הגמ”ח, הודיע לי שאחד השיקים אבד וביקש ממני לגשת בדחיפות לבנק ולבטל אותו. השבתי לו שאין זה נוח לי כעת ואעשה זאת מאוחר יותר, אך הוא דרש במפגיע שאגש באופן מידי, והורה לי אף לקחת מונית לשם כך. לבסוף נעתרתי להפצרותיו ועשיתי כדבריו.

עתה אני שואל: א) האם עליי לתת לבעל הגמ”ח שיק אחר במקום זה שביטלתי? ב) על מי מוטלת החובה לשלם את הוצאות המונית?

תשובה

הלווה חייב לתת שיק חדש למלווה, שהרי הוא בעצמו ביטל את השיק הקודם שנתן, ונמצא שלא פרע את ההלוואה.[1] כדי לברר מי מחויב בהוצאות המונית, יש לדון לטובת מי הייתה הנסיעה הזו. נראה שהנסיעה הייתה לטובת בעל הגמ”ח, שכן אם השיק לא היה מבוטל והיה נפרע ע”י מוצאו, הרי שהלווה היה נפטר מלשלם לבעל הגמ”ח פעם נוספת, שכן הוא היה יכול לטעון שבעל הגמ”ח בעצמו או אדם אחר ששיתף עמו פעולה בתרמית פרעו את השיק ושלשלו את הכסף לכיסם.[2]

כיוון שהנסיעה הייתה לטובת בעל הגמ”ח ובציוויו, הרי עליו לשלם את הוצאות המונית, וכדין כל מי שמוציא הוצאות על פי דיבורו וציוויו של חברו שיכול לתבוע את הממון שהוציא.[3]


 

[1] אמנם נחלקו האחרונים בהגדרה ההלכתית של שיק, ויש שסברו שדינו ככסף ממש. לפי דעתם הרי שבמצב שהלווה נתן צ’ק הוא כבר פרע את החוב, ואם המלווה איבד את השיק הרי זה דומה למקרה שבו המלווה איבד את הכסף שכבר פרע לו הלווה. אך בנידון דידן הרי הלווה עצמו ביטל את השיק, וא”כ לדעת כולם מחויב לתת שיק חדש. עי’ תחומין יב עמ’ 448–449 במאמרו היסודי של הרב צבי יהודה בן יעקב.

[2] תודתי למו”ר הרב אמוץ כהן שליט”א שהעמידני על האמת בנקודה זו.

[3] עי’ שו”ע, חו”מ סי’ שלג סעי’ ח, וכן שו”ע, חו”מ סי יד סעי’ ה. ואין לחייב את בעל הגמ”ח רק מצד ‘המוציא ממון להצלת חברו’, דאם כן בנידו”ד בעל הגמ”ח פטור כיוון שלא ברור שהציל את בעל הגמ”ח מן הנזק, שהרי ייתכן שהשיק האבוד לא יימצא לעולם, ואף אם יימצא ייתכן שהמוצא לא ישתמש בו לעצמו. והרי כשאינו ברי היזקא מוגדר ‘כמבריח ארי’ ופטור מלשלם, כמבואר בתוספות, ב”מ לא ע”ב ד”ה אם, ובנתיבות המשפט, סי’ רסד ס”ק א.

אבדה בשבת

אבדה בשבת / הרב אביעד תפוחי

שאלה

מצאתי בשבת עט יקר שחרוט עליו שם בעליו. מה עליי לעשות?

תשובה

כדי לענות על שאלה זו יש לברר שלוש נקודות:

א. האם מצווה מן התורה של השבת אבדה דוחה איסור דרבנן של מוקצה?

ב. אם היא לא דוחה ואסור לטלטל מוקצה לצורך השבת אבדה, מה הדין בכלי שמלאכתו לאיסור?

ג. אם אסור לטלטל, האם האדם מחויב לעמוד כל השבת ולשמור על האבדה?

א. בשאלה זו דן ה’חתם סופר’,[1] והוא מסיק שמצוות השבת אבדה לא דוחה איסור מוקצה. נימוקו מתבסס על דברי הגמרא האומרת שאין כוהן רשאי להיכנס לבית הקברות כדי להשיב אבדה מחמת ש’לא דחינן איסורא מקמי ממונא’, דהיינו אין לדחות איסור מחמת מצווה ממונית. הסברה בזה היא שאף בעל האבדה מחויב במצוות השבת, ולכן אף שהטיפול בממונו הוא מצווה, הרי שמצווה זו אינה דוחה את המצווה שהוא עצמו מחויב בה, שמירת השבת.[2]

ב. עט נחשב כלי שמלאכתו לאיסור, המותר לטלטול בשבת לצורך גופו או מקומו. יש לדון אם טלטול העט לצורך קיום מצוות התורה להשיב אבדה מוגדר טלטול ‘לצורך גופו’. למעשה נראה שאסור לטלטלו כי אינו מוגדר ‘צורך גופו’ לפי  שרק כאשר  מטלטל לצורך אחד משימושי החפץ נחשב ‘צורך גופו’, מה שאין כן טלטול זה שמהותו הוא לצורך הצלת החפץ.[3]

ג. חובת השבת האבדה חלה כבר משעה שאדם רואה את החפץ, עוד לפני שהגביה את החפץ. וכפי שמפורש בגמרא (בבא מציעא כו ע”ב):

ואמר רבא: ראה סלע שנפלה… המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה – אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד.[4]

לכן אדם הרואה אבדה, אסור לו להשאיר אותה במקומה ולהמשיך בדרכו, אלא מוטל עליו לטפל בה. אבל הרואה אבדה שהיא מוקצה בשבת ואסור לו להגביה אותה, יכול להשאיר אותה במקומה ולהמשיך בדרכו, כיוון שאין לו כעת שום יכולת לטפל בה ולהשיב אותה לבעליה, וממילא לא חלה עליו החובה כלל.[5]


 

[1] שו”ת חתם סופר או”ח סימן פ”ב.

[2] הביאור הלכה, סי’ רסו סעי’ יג, הסתפק בשאלה זו, אם מותר לטלטל מוקצה לשם השבת אבדה, והביא שלכאורה יש לפשוט מדברי הגר”א בסי’ תקפו, שסובר שמוקצה מותר במקום מצווה, כגון לטלטל שופר שהוא מוקצה. ולמעשה נשאר בצ”ע. אך לפי סברת החת”ס לכאורה יש לדחות ראיה זו, לפי שהגר”א עוסק במי שעובר על איסור מוקצה לשם כבוד שמים, ואין ללמוד מכאן שמותר לעבור על איסור מוקצה לצורך ממון של אדם אחר, שהרי אתה ובעל הממון חייבים בכבודי.

[3] שמירת שבת כהלכתה פרק כ, הערה כט.

[4] בנוסף, נחלקו הראשונים אם מתחייב גם במצוות ‘השב תשיבם’ כבר משעת ראיה. עיין סמ”ע וט”ז, חו”מ סי’ רנט סעי’ א.

[5] בשש”כ, שם, כתב בשם הרב אלישיב זצ”ל שפטור מלעמוד שם כל השבת כיוון שכל עוד לא הרים, לא התחילה מצווה. ולכאורה קשה, שהרי מבואר להדיא שחלה החובה כבר משעת ראייה, כמבואר לעיל. עוד כתב שם בשם פתחי חושן, פרק ד, הערה ג, שהתורה לא הטילה על האדם שמירת החפץ אלא השבת החפץ. שהרי ‘ספק הינוח לא יטול ואם נטל לא יחזיר’, ומדוע לא יעמוד שם לשמור? ולכאורה יש לדחות, שהרי איירי במקום המשתמר לכה”פ קצת ולכן איננו חוששים שמאן דהו יטלנו. עוד הוכיח שם מ’זקן ואינה לפי כבודו’ שמותר לו להמשיך בדרכו, ומדוע לא מוטל עליו לעמוד ולשמור עד שיבוא אדם שיכול לטפל באבדה לפי כבודו? וגם זה יש לדחות, שהרי זה לא לכבודו לעמוד שם. ומש”כ שם להוכיח מהמהריק”ש, הרי הוא עצמו כותב סי’ רסג, ‘יעמוד שם אם אפשר’ דהיינו שמוכח שאכן הרבה פעמים אין זה לפי כבודו לעמוד שם ברחוב. וכנראה כוונת הגדולים הללו לומר שוודאי שחלה עליו חובת ‘השב תשיבם’ משעת ראייה, אלא שזה במקרה רגיל שבו הוא יכול להשיב, אבל במקרה שאינו יכול להשיב שהרי אינו יכול לטפל באבדה בשבת, אז בכלל לא מתחילה המצווה. וכעין זה מצינו ברע”א, ב”מ כא ע”ב: ‘וכמו דנראה דכשהמוצא דבר שאין בו סימן ולא ידעו הבעלים מנפילה דאינו מחויב להגביה ולהחזירה’, שכיוון שאין תועלת בהגבהה, ממילא פטור ממנה. ומצד שומר אבדה אין להקשות,  כי תוקף האיסור חל משעת ראייה, אבל החובה הממונית מתחילה אך ורק משעת הגבהה, כמבואר בחידושי הגר”ח על הש”ס, סי’ רסח.

תשלום על איבוד שעון

תשלום על איבוד שעון / הרב אוריאל פרץ

שאלה

ביקשתי מחבר שלי שישמור לי על השעון. כשחזרתי לקחת את השעון ממנו, הוא אמר שאינו זוכר היכן הניחו ומבקש שאמתין עד שיחפש אותו. האם השומר חייב? אם כן, האם מתקבלת בקשתו להארכת הזמן עד שימצא את השעון?

תשובה

בגמרא (ב”מ מב ע”א) מובא מקרה שבו אדם נתן לחברו לשמור לו על כסף. כשביקש אותו בחזרה, ענה חברו שאינו יודע היכן הניחו, ורבא פסק שתשובה כזאת מורה על פשיעה ולכן חייב לשלם. המאירי (ב”מ שם) מסביר את המציאות בשני אופנים: 1) השומר הניח את החפץ במקום משתמר, אלא שהוא לא זוכר היכן. 2) השומר לא יודע אם הניח במקום המשתמר. הרי”ף[1] והרא”ש[2] העתיקו את הגמרא, אך ברמב”ם (הל’ שאלה ופקדון פ”ד ה”ז) מצאנו תוספת, וזו לשונו:

המפקיד אצל חבירו… ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באי זה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך הרי זה פושע וחייב לשלם מיד.

מדבריו נוכל ללמוד שני דברים: 1) הוא מסביר כאופן הראשון במאירי, שהרי מפורש בדבריו שיודע שהשומר קבר את המעות ורק המקום אינו ברור לו. 2) הוא מוסיף שהמפקיד לא צריך להמתין לשומר, אלא יכול לדרוש ממנו את כספו מיד.

במקור הדין מצאנו מחלוקת: הב”ח[3] מפנה לגמרא בב”מ (לה ע”א) ששם במקרה דומה גבה רב נחמן ממון מהשומר אע”פ שהחפץ נמצא לבסוף, ומכאן מוכח שלא רצה להמתין לו עד שיחפש.[4] אמנם בספר ‘לב מבין’ (על הרמב”ם שם) כתב שהמקור הוא מהגמרא שלנו, שמיד שאדם אומר שהוא לא יודע היכן החפץ, הוא מתחייב לשלם, וכבר אינו יכול לבקש הארכת זמן.

ה’שלחן ערוך’[5] הביא את לשון הרמב”ם, לפיה על השומר לשלם מיד. בסיבת החיוב כתב הסמ”ע[6] שעל השומר מוטלת האחריות לדעת היכן מניחו וכן שיהיה במקום משומר, ובעצם כלל את שתי האפשרויות במאירי. נעיר עוד שה’נתיבות’[7] הבין שסיבת החיוב היא משום מזיק ולא כ’שלחן ערוך’ שהוא פושע, ומשמעות הדברים היא בהקשר ל’שאלה בבעלים’.

לסיכום, השומר צריך לשלם את דמי החפץ, והמפקיד יכול לדרוש את כספו מיד.


 

[1] רי”ף, דף כד ע”א מדפי הרי”ף.

[2] רא”ש, ב”מ פ”ג סי’ כב.

[3] ב”ח, חו”מ סי’ רצא אות ח.

[4] ועי’ בספר תורת החיים, שם שמאריך יותר בהסבר הראיה.

[5] שו”ע חו”מ סי’ רצא סעי’ ז.

[6] סמ”ע, לשו”ע שם ס”ק יב.

[7] נתיבות המשפט, לשו”ע שם ס”ק יד.

קיר תמך בין שכנים

קיר תמך בין שכנים / הרב אריאל בראלי

שאלה

שני שכנים גרים במפלס קרקע שונה. השכן במפלס העליון הניח בקצה המגרש ‘בולדרים’ במטרה למנוע הידרדרות של אדמה ואבנים לחצרו של השכן התחתון. השכן במפלס התחתון בנה על חשבונו חומת ביטון מלמטה ועד למעלה. השכן העליון ניצל זאת להרחבת שטחו ומילא שם אדמה. כעת תובע השכן התחתון השתתפות בבניית החומה.

תשובה

יש לברר: האם ישנו חיוב הלכתי לשלם על החומה? האם דין ‘נהנה’ שייך פה?

מצאנו בגמרא שאם אדם בונה לטובת עצמו באופן שמועיל גם לחברו, אין הוא יכול לתבוע את חברו. ברם, אם חברו עשה פעולה שממנה עולה שגם הוא חפץ בפעולת הראשון, רשאי הבונה לתבוע את הנהנה. דבר זה מתבאר במשנה (בבא בתרא פ”א מ”ד):[1]

כותל חצר שנפל – מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות. מארבע אמות ולמעלן – אין מחייבין אותו. סמך לו כותל אחר, אף על פי שלא נתן עליו את התקרה – מגלגלין עליו את הכל.

כלומר: החובה של שני השכנים היא לבנות כותל בגובה ארבע אמות. אם אחד השכנים רוצה להגביה אותו, אין הוא זכאי להשתתפות בהוצאות. ואולם כאשר השכן בנה כותל נוסף שגבוה מארבע אמות, הרי הדבר מלמד שבכוונתו להשתמש בכל גובה הכותל שבנה חברו, ואז עליו להשתתף בעלויות בניית הכותל. בטעם הדבר פירש רש”י (ב”ב ה ע”א): ‘גלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך’, דהיינו במעשה זה גילה דעתו שנוח לו בהגבהת השני, וחייב לשלם. רבי שמעון שקאפ[2] מסביר את טעם החיוב מדין ‘משתרשי’, דהיינו מצב שבו פעל פלוני ועל ידי כך הירבה את ממונו של חברו ואז הוא זכאי לתשלום, אף אם היוזמה לבנייה הייתה לטובת עצמו.[3] בנדון דידן, השכן גילה דעתו שנוח לו בבנייה (לאחר שזו נעשתה( והיא גרמה להגדלת הנכס שלו ולהשבחתו. משום כך יש לחייב אותו בדמי ההנאה מהחומה (החיוב שונה ממצב שבו ישנה בעלות משותפת על החומה).[4] כדי להעריך את סכום החיוב  יש לבחון את האפשרויות השונות לתמיכת קרקע המגרש, והזולה מביניהן מחייבת.[5]

לסיכום, השכן העליון צריך לשלם את ההנאה מהמחיצה החדשה. המחיר ייקבע על פי הצעת מחיר הנותנת מענה ראוי לתיחום התוספת החדשה של המגרש.


 

[1]  שו”ע, חו”מ סי’ קנז סעי’ י.

[2] חידושי ר’ שמעון שאפ, בבא קמא כ ע”ב.

[3] וכן נפסק בשו”ע חו”מ סי’ שסג סעי’ ט.

[4] דין המשנה קובע כי מוטל על השכן לשלם את מחצית הכותל, אך שם החיוב שונה. וכן כתב קצות החושן קנח,ו להבדיל בין מצב שבו גילוי הדעת גרם לכך שהכותל קנוי לשניהם לבין מצב שבו אין קניין אלא רק הנאה.

[5] כפי שמובא בגמרא בבא בתרא ה ע”ב, דמי קנים בזול.

עדות של עד אחד בבית משפט

עדות של עד אחד בבית משפט / הרב אריאל בראלי

שאלה

הייתי עד לנזק שנגרם לרכב חונה, וביכולתי למסור עדות על כך בבית המשפט כנגד חברת הביטוח. מדובר בתביעה של עשרות אלפי שקלים והיא תוכרע על פי עדותי, ואיש לא יודע שראיתי. האם מותר לי להעיד בבית המשפט? האם מוטלת עליי חובה ליזום עדות?

תשובה

ישנה מצווה להעיד, כפי שכתב הרמב”ם (הל’ עדות פ”א ה”א):

העד מצווה להעיד בבית דין בכל עדות שיודע, בין בעדות שיחייב בה את חברו בין בעדות שיזכהו בו, והוא שיתבענו להעיד, שנאמר: והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עונו.

הרמב”ם מוסיף שהמצווה ללכת ולהעיד מתקיימת בשני תנאים: הראשון – כאשר יש תביעה לבוא ולהעיד, והשני – שהעדות תימסר בפני בית דין. לפיכך במקרה שלך, שאף אחד לא פנה אליך וכן העדות היא בבית משפט, אין חובה להעיד. אולם עדיין ישנו עניין למסור עדות, כדי לעשות חסד עם חברך. מצוות השבת אבדה כוללת גם את הציווי למנוע הפסד ממון, ומכוח זה ישנה חובה להעיד לטובתו.[1]

אולם אתה רק עד אחד, ועל כך נאמר בגמרא (בבא קמא קיג ע”ב) שיש איסור לעד אחד להעיד כנגד יהודי בערכאות של גויים.[2] ניתן להעיד רק במקום שבו התוצאה המשפטית תואמת את פסיקת בית הדין. היות שהכוח ההלכתי של עד אחד הוא רק לחייב שבועה ולא להוציא ממון, ובית המשפט יסתמך על עדותו לחייב ממון, נמצא שהעד מחייב ממון שלא על פי הדין (רש”י שם). אם כן הלכה זאת מונעת ממך, בהיותך עד אחד, ללכת ולמסור עדות בבית משפט.[3] אולם אם בעדותך אתה מחייב את חברת הביטוח, אזי ישנה סברה שאתה כן צריך להעיד. ישנה אומדנה כי ההתקשרות עם חברת הביטוח היא לאור פסיקת בית המשפט. נמצא שהיא מקבלת עליה לשלם כפי שיכריע בית המשפט, ובכלל זאת גם על פי עדותו של עד אחד.[4] נמצא שאין הכשלה בעדותך, אלא אדרבה – מצוות השבת אבדה לניזק.


 

[1] קצות החושן, סי’ כח ס”ק ג.

[2] נוסף על בעיה זו, הרמ”א כתב שבמקרה שההדיינות אסורה מצד איסור ערכאות, המעיד לטובת התובע הרי הוא מסייע לדבר עברה (שו”ת הרמ”א סי’ נב). יש לציין שבספר שער המשפט, סי’ כו ס”ק א, דחה את דבריו, שהאיסור לסייע לדבר עברה הוא מדרבנן, ואילו מצוות לא תעמוד על דם רעך והשבת אבדה הן דאורייתא, ולכן חייב להעיד גם בערכאות.

[3] ניתן היה לומר שדברי הגמרא אינם מופנים כלפי עד שראה את הדברים בצורה ברורה ומעיד אמת, ואז אין בעיה שיסמכו על עדותו. אולם כתב בספר שלטי גיבורים, דף מ ע”ב מדפי הרי”ף, שאף אם מעיד אמת זה עדיין נחשב שלא כדין ואסור לו להעיד, וכן עולה מתוך דברי הרמ”א, חו”מ סי’ כח סעי’ ג. וכן פסק כנסת הגדולה, כח,יב , אף שהעיד אמת משמתינן ליה, משום דחציף והלך להעיד בערכאות. וכן ברכי יוסף, חו”מ סי’ יח ס”ק ג.

[4] משפט ערוך, סי’ כח סעי’ א ס”ק נח; משפטיך ליעקב, ח”ח סי’ יא; וכעין זה כתב בשו”ת הרשב”א, ח”ו סי’ רנד: ‘כיון שזה מדעתו עשה מתנתו בערכאות הרי קבל עליו לילך בזה בדיני המלכות שאמר שכל שטר שיעלה בערכאות שיועיל ויקנה’. וכן קצות החושן, סי’ קד ס”ק ו, מי שמלווה לגוי כנראה התכוון לזכויות העומדות ליהודי על פי דיניהם. אולי ניתן להרחיב ולומר שקיימת מעין אומדנה כלפי כל אזרח שבעצם המגורים שלו במדינה מקבל עליו את כללי בית המשפט (מלבד אנשים יראי שמים שבית הדין הוא הכתובת הטבעית בעבורם), ויש לראות בכך התחייבות לשלם על פי עד אחד, ואז יהיה מותר להעיד בבית משפט גם לעד אחד. וכעין זאת כתב הרשב”ם, ב”ב נד ע”ב ד”ה והאמר: ‘שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו; הלכך דין גמור הוא, ואין למחזיק ממון חברו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל’.

העלמת מס ללומדי תורה

העלמת מס ללומדי תורה / הרב אריאל בראלי

שאלה

האם יש ‘ללמד זכות’ על אלו המעלימים מס, לפחות למי שלומד תורה?

תשובה

החובה לשלם מס הינה גם חובה הלכתית ללא שום הקלות מצד ‘דינא דמלכותא – דינא’ וכפי שכתב בשו”ת ‘יחוה דעת’.[1] אף לדעת הפוסקים שבארץ ישראל לא אומרים ‘דינא דמלכותא דינא’,[2] עם כל זאת הם מודים כי מסים חייבים לשלם. וכך כתב בשו”ת ‘תשובות והנהגות’ (ח”ד סי’ שיט):

והיינו דהיום הממשלה משתמשים בהכסף של המיסים לתועלת ולהנאת התושבים ולא מגיע היום לכיסו הפרטי של המלך, ולכן היום אם נהנה מהשירותים שהממשלה נותנת ולא משלם עבורם הוא גזלן.[3]

ביחס ללומדי תורה מובא בגמרא (בבא בתרא ח ע”א) שיש לפוטרם מתשלום מס, וכן נפסק ב’שלחן ערוך’.[4] אולם פטור זה קיים רק כלפי מסים שהשלטון לוקח לטובתו האישית, ואז הציבור צריך לשאת בעול המס ולפטור תלמידי חכמים. אך אין זה נכון במסים שבאים לממן הוצאות לטובת הציבור, כדוגמת סלילת כבישים, תאורה ומימון מוסדות חינוך. דבר זה מפורש בגמרא שם ‘הכל לכריא פתיא (רש”י – חפירת בור לשתות מים), אפילו מרבנן’. וכן נפסק בדברי ‘שלחן ערוך’ (חו”מ סי’ קסג סעי’ ד) ‘לתיקון הדרכים והרחובות, אפילו מן החכמים’. לסיכום, היות שכל המסים משמשים לצורכי המדינה ולא לטובת מושל פרטי,[5] גם לומדי תורה צריכים לשלם מסים.[6]


 

[1] יחוה דעת, ח”ה סי’ סד.

[2] ר”ן, נדרים כח ע”א.

[3] וכן בפתחי חושן, הל’ גנבה עמ’ יד, נראה שבזמננו, שעיקר המסים מיועדים לטובת התושבים כגון כבישים ותאורה, ביוב וניקיון, אין צריך בזה לדינא דמלכותא.

[4] שו”ע, יו”ד סי’ רמג סעי’ ב. ובשו”ת יחווה דעת (שם) סיים שיש לפטור תלמידי חכמים מתשלום מס, ונראה שהתכוון אף למסים הנוהגים כיום במדינת ישראל, אך הדברים צריכים עיון וכפי שיבואר לקמן.

[5] וכבר העיר על כך בשו”ת תשובות והנהגות (שם) ‘אם כי יש לצדד שיש גם דברים שמבזבזים עליהם כסף ואין לו מזה תועלת, שלדבריו אין צורך לכך, זה נהוג בכל חברה ומדינה, וא”כ כשמתחמק מלשלם למרות שנהנה, זהו גזילה שאסור לכו”ע גם מעכו”ם, ובפרט שאחרים וביניהם גם יהודים ישלמו להנאתו’.

[6] ישנן דעות שאין חובה על הקונה לדרוש חשבונית, כפי שכתב הרב ליאור באתר ישיבה: ‘זה עניינו של נותן השירות מול המדינה, וכמובן עליו להיות אדם ישר ולשלם. אמנם, אם ידרוש מקבל השירות קבלה, יש בכך מידת חסידות אבל לא נראה לי שחייב’.

נזק לאיטום

נזק לאיטום / הרב אריאל בראלי

שאלה

השכן שלי הזמין בעל מקצוע להתקין מזגן בביתו, ולצורך ההתקנה עלה המתקין לגג שלי ללא רשות. לאחר זמן גיליתי שיש נזילה מהגג, ועלות התיקון היא חמש מאות ש”ח. המתקין טוען שלא גרם כל נזק, אך הקבלן שתיקן את הנזילה בטוח בכך שהיא נגרמה על ידי המתקין. הוא מתבסס על מקום הקרע באיטום הגג, שהוא מתחת למזגן, ומסתבר שבשעת ההתקנה נפגעו יריעות האיטום. האם המתקין חייב בתשלום הנזק?

תשובה

אכן ישנה טענה כלפי המתקין שעלה לגג ללא רשות, אך אין בעובדה זו די להטיל חיוב תשלום הנזק על המתקין. התשלום מוטל על מי שגרם לנזק, ובמקרה המדובר לא ידוע מי פגע ביריעות האיטום. כאשר המצב מסופק, אזי הכלל הוא ‘המוציא מחברו עליו הראיה’. ולפי זה, המתקין פטור. אולם אין להתעלם מקביעתו של הקבלן כי ברור לו שהמתקין גרם לנזק. אך נראה שלדבריו אין משקל של עדות, היות והוא אינו מסתפק בהצגת עובדות אלא נותן להן פרשנות.[1] בעל הגג יכול להתבסס על דברי הקבלן,[2] ולדרוש מהמתקין שיישבע שבועת הסת בבית הדין. בשבועה הוא צריך לומר שלא פגע ביריעות הזיפות בזמן ההתקנה, וזאת על פי פסק הרמ”א (חו”מ סי’ עה סעי’ יז):

וי”א דמשביעין היסת על טענת שמא כשיש רגלים לדבר, כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה, והוא חושד שמעון, יכול להשביעו היסת; וכן נראה לי להורות.

בכל מקרה, כיום מנהג בתי דין הוא שאין נשבעים, ובמקום זאת ממירים את השבועה בתשלום כספי חלקי.[3] לאור זאת, מוטל על המתקין לשלם סכום מסוים[4] כדי להיפטר מן השבועה.


 

[1] הרחיב בכך אבן האזל, הל’ אישות פ”ג ה”ב.

[2] אין זו טענת ‘ברי’ של בעל הגג אלא טענת ‘שמא’, כי טענה זו הנסמכת על נאמנות של אדם אחר אינה נחשבת לטענה ודאית ‘ברי על ידי אחר – אינו ברי’ (שו”ע, חו”מ סי’ עה סעי’ כג). השאלה הרחבה יותר היא האם ההגדרה של טענת ‘ברי’ היא סובייקטיבית או אובייקטיבית. אם היא סובייקטיבית, אזי די בכך שבעל הדין אומר שהוא משוכנע בטענתו; ואם היא אובייקטיבית, אזי טענת ‘ברי’ משמעה טענה שמבוססת על ידע אישי וודאי, ולא על תחושה של בעל הדין. בפתחי תשובה,  חו”מ סי’ עה ס”ק כ, נכתב בשם אורים ותומים, שאם בעל הדין פירש לפני בית הדין את מקורות המידע שלו, בית הדין מגדיר את איכות הטענה לפי מקורות המידע, ולא על פי תחושתו האישית של בעל הדין. ומכאן שההגדרה היא אובייקטיבית

 [3]שו”ע, חו”מ סי’ יב, סעי’ ב. להרחבה, ראה הרב נתן חי, משפטי ארץ ח”ב עמ’ 459.

[4]  יש המחייבים שליש, על פי תשובת שבות יעקב, סי’ קמה ס”ק ה, מובאת בפתחי תשובה, סי’ יב ס”ק ב.

מציאת כלים במקווה

מציאת כלים במקווה / הרב אביעד תפוחי

שאלה

אדם בא לטבול כלים חדשים במקווה כלים עמוק, ונפל לו מזלג לתוכו. תוך כדי ניסיונות שליית המזלג שלו, העלה גם כוס שאינה שלו. האם יכול לקחת את הכוס לעצמו או שצריך להכריז עליה?

תשובה

ראשית, יש להעיר שאם הדין הוא שהכלי חייב בהשבה, הרי זה נכון אף אם לא הגביה את הכלי של חברו, כפי שפסק ה’שלחן ערוך’ (חו”מ סי’ רנט סעי’ א): ‘הרואה אבידת ישראל, חייב ליטפל בה להשיבה לבעליה, שנאמר: השב תשיבם’. אם כן, השאלה העומדת בפנינו היא האם יש חובת השבה על כוס המוטלת בקרקעית מקווה הכלים. ברוב המוחלט של המקרים, אדם שם לב לכך שנופלת לו כוס מהיד,[1] ויש להניח שהבעלים יודע שהכוס שלו בקרקעית המקווה. אם במודע הוא השאיר אותה שם, הרי יש לדון האם ההנחה היא שהוא מוותר עליה ומפקיר אותה, או שהוא מתכנן לבוא ולקחת אותה אחר כך. נידון זה תלוי במחלוקת הרמב”ם והטור בדין אבדה מדעת. לפי דעת הרמב”ם,[2] אין חובת השבה אבל החפץ אינו הפקר, וכן פסק ה’שלחן ערוך’.[3] ואילו לדעת הטור,[4] החפץ מוגדר הפקר ולכן מותר למוצא לקחת אותו לעצמו, וכן פסק הרמ”א.[5] למעשה, כל עוד החפץ לא הגיע ליד המוצא, הרי שמספק עליו להשאיר את החפץ במקומו ולא ליטול אותו כלל, שמא הלכה כדעת ה’שלחן ערוך’. אבל אם כבר נטל את החפץ, כמו בנידון דידן, הרי שיכול לקחת אותו לעצמו, כיוון שיכול לומר ‘קים לי’, כדעת הרמ”א.[6]

אך כל זה אם ידוע שהכוס הושארה שם כמה ימים. אם הדבר אינו ידוע, יש לחוש שהכוס נפלה לבעלים לפני זמן מועט, והם כעת טורחים בהשבתה (כגון שהלכו הביתה כדי להחליף בגדים כדי שיוכלו להיכנס לתוך המקווה כלים). ואם כן, חפץ זה חייב בהשבה, כיוון שאין בו ‘ייאוש’ וגם אינו ‘אבדה מדעת’. אם יש סימן בכלי – יש להכריז עליו, ואם אין בו סימן – הדין הוא ש’יהיה מונח עד שיבוא אליהו’.[7]


[1] בהשבת אבדה הולכים בתר רוב, כמבואר בב”מ כד,א ועיין תוספות, כתובות טו ע”ב ד”ה להחזיר.

[2] רמב”ם, הל’ גזילה ואבידה פי”א הי”א.

[3] שו”ע, חו”מ סי’ רסא סעי’ ד.

[4] שם.

[5] שם.

[6] שו”ת ספר יהושע, סי’ קכג. והיינו שלמרות שבספק הפקר מצינו שי”א א”א לתפוס ממנו (סמ”ע, חו”מ סי’ רמג ס”ק מ; ועיין ש”ך וקצות החשן לשו”ע, חו”מ סי’ רמג, שחולקים), מ”מ בספיקא דדינא מועילה תפיסה, שיכול לומר ‘קים לי’ כדעת הרמ”א, שהוא ודאי הפקר.

[7] רמ”א, סי’ רס סעי’ ח. ולפי הט”ז ונתיבות המשפט, זו גם דעת השו”ע שם. יש לדון, האם דבריו של הש”ך שבייאוש שלא מדעת מותר להשתמש בחפץ, שייכים לנידו”ד, שהרי בייאוש שלא מדעת, הייאוש כבר נמצא כעת בכוח אלא שעדיין אינו בפועל, משא”כ בנידו”ד, שייתכן שאין לבעלים כוונה להתייאש.

גנבת חידושי תורה

גנבת חידושי תורה / הרב אביעד תפוחי

שאלה

אדם נהג לכתוב חידושי תורה ולשורפם בשעת ביעור חמץ. האם מותר לאדם אחר לגנוב ממנו את חידושי התורה הללו לפני שהוא משליכם לאש?

תשובה

לעניין הגדרת הבעלות על הכתבים, יש להבחין בין השלב שהכתבים ביד בעליהם ובין השלב שהכתבים מושלכים לאש. קודם שהושלכו לאש הרי הם בבעלותו הגמורה של הבעלים. לאחר שהושלכו לאש, ייתכן שהם מוגדרים הפקר, שהרי פסק הרמ”א (חו”מ סי’ רסד סעי’ ה):

כגון שהיה שריפה בעיר וברחו היהודים מן העיר מפחד הדליקה, והציל אחד, מה שהציל הוא שלו, דהוי כזוכה מן ההפקר.

נמצא שחפץ מוגדר הפקר גם בעל כורחו של הבעלים, כאשר אין הבעלים יכול להצילו. אמנם הכתבים יוגדרו הפקר דווקא אם הבעלים הלך משם לאחר שהשליכם לאש, ויותר לא יכול להציל את כתביו. שכן אם יכול להצילם אפילו על ידי מאמץ רב, עדיין אינם הפקר. ויש להוסיף שאף במקרה שהחפץ כבר מוגדר הפקר, מכל מקום טוב וישר להחזיר את החפץ לבעליו.[1] אלא שיש לדחות סברה זו שהכתבים הפקר. זאת משום שהחפץ מוגדר הפקר רק כאשר הוא נפסד בניגוד לרצונו של הבעלים. אך כאשר הבעלים מכלה את החפץ מרצונו, אזי החפץ עדיין נותר בבעלותו, משום שכילוי החפץ הוא אחד מאפשרויות הביטוי של בעלות הבעלים עליו. לדוגמה, אם אדם משליך עץ לאח, ודאי אינו הפקר ואסור לאחר לקחת את העץ. נמצא שבנדון דידן, אין הכתבים מוגדרים הפקר אף לאחר שהושלכו לאש, כיוון שרצונו של הבעלים בשרפת הכתבים.[2] מעבר להגדרת הבעלות, יש לדון בשאלה האם מותר להעתיק דברי תורה ללא רשות הבעלים. כך שנינו במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים פר’ יג):

המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה אף על פי שנקרא גנב הרי זה זכה לעצמו, ועליו הוא אומר (משלי ו, ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב, לסוף נמצא מתמנה על הצבור וישלם שבעתים, שנאמר (שם ו לא) את כל הון ביתו יתן, ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר (תהלים יב, ז) אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים.

עולה מדברי המכילתא שמותר לגנוב דברי תורה. וכן פסק הרמ”א (חו”מ סי’ רצב סעי’ כ):

ובמקום בטול תורה, שאין ספרים נמצאים, יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהן, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים.

והש”ך שם[3] מבאר שכוונת הרמ”א שמותר להעתיק מן הספרים בניגוד לדעתו של הבעלים, אמנם כדי לכוף להשאיל את הספרים צריך בית דין.[4] אמנם יש לסייג את ההיתר להעתיק דברי תורה של אחרים, שהוא בתנאי שלא יפרסם אותם ברבים בשם בעל הכתבים. שהרי ייתכן שאין הדברים מבוררים היטב אצלו ואינו רוצה לשנות אותם לאחרים.[5] וכן מוכח בנידון דידן, שהרי מסתבר שמטעם זה הוא שורף אותם.

לסיכום, אף על פי שאסור להשליך דברי תורה, מכל מקום אין זה גורם לכך שהם יוגדרו הפקר, ולכן אסור לאחרים ליטול אותם. אף על פי כן, מותר להעתיק את הכתבים בניגוד לדעתו של בעל הכתבים, ובלבד שלא יפרסם אותם בשמו של בעליהם.


 

[1] רמ”א, רנ”ט סעיף ז.

[2] תודה למו”ר הרב אמוץ כהן שליט”א שהעמידני על האמת בעניין זה.

[3] ס”ק לה. אמנם הסמ”ע שם (ס”ק מה) סובר שהרמ”א לא פסק כמכילתא. אך קיי”ל שבמחלוקת סמ”ע וש”ך, הלכה כש”ך, ובפרט שהעיר שושן כש”ך. (פתחי תשובה כ”ה, ס”ק בשם חוות יאיר).

[4] אולם שם מדובר שמעתיקים למשל ספרי ראשונים וכדו’ אך אין משם ראיה על העתקה של חידושים של בעל הכתבים.

[5] הרב שאול ישראלי, תחומין ד.

רב יישוב שפסל מזוזה

רב יישוב שפסל מזוזה / הרב אביעד תפוחי

שאלה

אני מכהן כרב יישוב, ומקבל מזוזות לבדיקה ללא תשלום, ואף מתקן בהן תיקונים קלים, כגון חוסר בתג. אירע מקרה שפסלתי מזוזה כשרה תוך כדי טיפול בה, כיוון שדיו שהיה על היד שלי נמרח על המזוזה. האם אני חייב לפצות את בעל המזוזה?

תשובה

נפסק ב’שלחן ערוך’ (חו”מ סי’ שו סעי’ ד):

…נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין, בהמה לטבח וניבלה – בשכר: חייבים לשלם דמיהם. ואם שחט בחנם: אם היה טבח מומחה, פטור. ואם אינו מומחה, חייב.

אמנם יש להוסיף שכל זה כאשר יש בהיזק זה צד של אונס, אבל אם הפועל פושע הרי הוא חייב בכל מקרה.[1]

לאור הנ”ל יש לברר שלושה דברים: [א] אם העבודה הייתה בחינם או בשכר. [ב] אם הרב מומחה להגהת מזוזות. [ג] אם הנזק נעשה בפשיעה.

א. העבודה כאן נעשתה בחינם. אמנם הרב מקבל שכר בעבור עבודתו כרב היישוב, אך כיוון שבדיקת מזוזות אינה בכלל תפקידו, הרי שעבודתו זו היא בחינם.[2] וכן אין לטעון שהמצווה שבדבר היא שכרו, שהרי ‘מצוות לאו ליהנות נתנו’.[3]

ב. לעניין הגדרת מומחיות לשחיטה כתב הש”ך[4] שצריך שישחט עוף שלוש פעמים. האם הגהת מזוזות שלוש פעמים מגדירה את המגיה כמומחה?

התייעצתי עם סופר סת”ם ותיק,[5] והוא אמר לי שבמלאכת ההגהה יש כמה פונקציות. כדי להגיה את המזוזה ולחפש אם יש בה פגמים, יש צורך בעין מיומנת מאוד ובמומחיות גדולה, ואלו לא נקנות בהגהת שלוש מזוזות אלא רק לאחר התנסות מרובה. ברוב המקרים, כדי לתקן פגם שכבר נמצא, אזי אין צורך במומחיות מיוחדת, אלא מספיק ידע מועט ויכולת גרפית ויכולת טכנית מסוימות, ולזה מספיק תיקון שלוש מזוזות.

בנידון שלפנינו תפקידו של הרב היה גם להגיה את המזוזה וגם לתקן אותה, ורב זה לא הגיה עשרות מזוזות אך תיקן יותר משלוש מזוזות. האם נגדיר אותו כמומחה, שהרי הוא מומחה לתיקון, והנזק אירע בעת התיקון, או שנגדיר אותו כהדיוט כיוון שתפקידו כולל גם הגהה שבה הוא הדיוט? ונראה לענ”ד, שכיוון שהנזק אירע בעת התיקון ולעניין זה הוא מוגדר כמומחה, הרי שלעניין תביעת הנזיקין הוא מוגדר כמומחה.

ג. לעניין השאלה אם מריחת דיו שנשאר על היד נחשב פשיעה, התייעצתי עם סופר הסת”ם הנ”ל, ואמר לי שאמנם זה קורה פעם או פעמיים לכל סופר סת”ם מתחיל, אך לסופר סת”ם ותיק זה לא אמור לקרות כיוון שהסופרים מתרגלים לכתוב בצורה נקייה ומסודרת כדי להימנע מתקלות פשוטות שכאלה. עוד אמר לי שבמזוזות תקלה מעין זו מצויה הרבה פחות מאשר בספרי תורה, כיוון שהקלף של המזוזה קטן, ואין עמודות של אותיות זו בצד זו.

נמצא לפי זה, שיש להגדיר תקלה מעין זו כפשיעה.[6]

נמצא למסקנה שאף שהעבודה נעשתה על ידי מומחה ובחינם, אף על פי כן חייב לשלם על הנזק, כיוון שנזק מעין זה מוגדר כפשיעה.


 

[1] כן מוכח בגמרא ב”ק צט ע”ב, שלפי ר”מ שנתקל פושע הרי גם מומחה בחינם חייב. וכן יוצא עפ”י הטעמים שהובאו בראשונים לפטור מומחה – מצד שהוא אנוס (תוספות בסוגייתנו) או מצד שהוא עושה ברשות (רמב”ן, הובא בשטמ”ק ב”מ פב ע”ב). וכ”כ פתחי חושן כרך ד, פרק יג, סעי’ טו.

[2] עיין שו”ת משנה הלכות ד, סי’ ר”מ, שדן בשאלה כעין זו, אלא שבנידון שלו הסופר קיבל שכר בעבור עבודתו וא”כ פשיטא שחייב לשלם.

[3] קצות החושן סי’ שו ס”ק ז.

[4] ש”ך חו”מ סי’ שו ס”ק ז.

[5] הרב מתניה בן גדליה.

[6] לענ”ד הנידו”ד חמור יותר משוחט שניבל את הבהמה כשפרכסה, שי”א דמיבעי ליה למירמי אנפשיה (ב”ק צ”ט ע”ב), כיוון שזו אינה תקלה הנובעת מדבר לא צפוי, אלא נובעת מדיו שהסופר השתמש בו בצורה לא זהירה ונדבק לידו בעת שתיקן אות אחרת במזוזה, או בשעה שהכין את הקולמוס לכתיבה. לכן נראה שזו פשיעה, ואין זה תלוי בשאלה אם ‘מבעי ליה למרמא אנפשיה’.

ביטול עסקה

ביטול עסקה / הרב אביעד תפוחי

שאלה

סיכמתי עם חבר לקנות ממנו את רכבו במחיר מסוים. כיוון שלא היה לי כסף מזומן והייתי צריך את הרכב כדי לחזור הביתה, סיכמנו שאקח את הרכב לביתי, ואבוא לשלם למחרת. בינתיים הגעתי למסקנה שהעסקה אינה כדאית, וברצוני לבטל אותה. האם אפשר לבטלה או לא?

תשובה

כל מעשה קניין בהלכה מורכב משני גורמים: א. מעשה קניין. ב. כוונת קונה לקנות וכוונת מקנה להקנות. במקרה שלפנינו התבצע לכאורה מעשה קניין, שהרי נסיעה ברכב דינה כמשיכה. אמנם משיכה לא קונה ברשות הרבים אלא רק בסמטא, אבל מקום חנייה של רכב דינו כסמטא, שכן אמנם לכל אדם יש רשות לחנות שם, אבל לאחר שאדם מסוים חנה אי אפשר להוציא את רכבו משם. לכן הנסיעה בכביש ראשי לא מועילה כקניין משיכה, אבל החניית הרכב מועילה לזה.

החיסרון במקרה שלפנינו הוא שלא הייתה כוונה של הקונה לקנות במשיכה זו, שהרי לא העלה על דעתו שזה עצמו מעשה קניין. נראה שכוונתו הייתה לקחת את הרכב הביתה כדי לבוא למחרת לשלם, ואז יתבצע מעשה הקניין. כיוון שכך, הרי שאין כאן קניין, ויכול הקונה לחזור בו. מעבר למישור הקנייני שדנו בו עד עתה, יש מישור נוסף של יושר עסקי. וכפי שפסק ה’שולחן ערוך’ (חו”מ סי’ רד סעי’ ז):

הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו אף על פי שלא לקח מהדמים כלום, ולא רשם ולא הניח משכון. וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר… הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו.

למדנו מכאן שאף שמבחינה קניינית לא חל הקניין, הרי שאדם מחויב לעמוד בדיבורו, ואם אין סיבה מיוחדת לחזור,[1] אין ‘רוח חכמים נוחה הימנו’ אם חוזר בו.


 

[1] עי’ רמ”א, חו”מ סי’ רד סעי’ יא, ובערוה”ש שם.

הנחת אבדה במרכז היישוב

הנחת אבדה במרכז היישוב / הרב אביעד תפוחי

שאלה

מצאתי חפץ החייב בהשבת אבדה, אך מסתבר שעל ידי פרסום המציאה לא תגיע האבדה לידי המוצא. האם אפשר להניח את האבדה במקום מרכזי ביישוב, שכן יש סיכוי סביר שהמוצא יעבור שם ויראה את אבדתו?

תשובה

נאמר בפרשת ‘כי תצא’ (דברים כב, א-ב):

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו.

חכמינו ז”ל[1] למדו מהמילים ‘ואספתו אל תוך ביתך’ שמוצא האבדה מוגדר כשומר על האבדה. לכן מוטלת על המוצא חובה לשמור על החפץ ולא להניח אותו במקום שבו כל אחד יכול לקחת את החפץ לעצמו. אמנם נפסק ב’שולחן ערוך’ (חו”מ סי’ רסז סעי’ א):

החזיר את האבידה בשחרית למקום שהבעלים נכנסים ויוצאים שם בשחרית, אינו חייב ליטפל בה שהרי הבעלים רואים אותה אף על פי שאינו מקום המשתמר.

אך זה לא דומה לנידון שלנו. ה’שולחן ערוך’ עוסק במקרה שבו המוצא יודע מי הם הבעלים ולכן מניח את החפץ במקום גלוי שהבעלים עוברים בו באופן ודאי, והרי זה כאילו החזיר את החפץ לידיהם של הבעלים. במקרה שלנו, הנחת החפץ במקום מרכזי ביישוב אינה ערובה לכך שהבעלים יעברו שם, ואף אם יעברו אין ערובה לכך שיראו את החפץ. לכן אין להניח את החפץ במקום מרכזי ביישוב, אלא לשמור אותו בבית ולפרסם כמיטב היכולת.


 

[1] ב”מ פב ע”א; ועי’ רש”י, ב”מ שם, ד”ה שומר אבידה.

הימנעות מתשלום בגין שמיטת כספים

הימנעות מתשלום בגין שמיטת כספים / הרב אריאל בראלי

שאלה

אני חייב כסף לאיש מקצוע כבר זמן רב משום שיש ביננו  ויכוח על גובה השכר.. האם אני יכול לסמוך על כך שבעל המקצוע לא כתב פרוזבול כשזה אינו שומר תורה ומצוות?

תשובה

היה מקום לומר שהתשלום לבעל המקצוע דינו כשכר שכיר ששמיטה אינה משמטתו, אלם מכיוון שהחוב נתבע וולא שולם אזי הדבר נחשב לזקיפת מלווה’ והשמיטה משמטתו[1] ולכאורה הנך צודק שהדין עמך  כי בעל המקצוע לא כתב פרוזבול ואינו רשאי לדרוש את חובו, ואף אם ישלמו לו, מוטל עליו לומר ‘משמט אני’.[2]

אולם יש לזכור שעליך לקיים את דברי חכמים שאמרו שעל אף שהחוב נשמט יש להחזיר חוב שעברה עליו שביעית כמבואר בדברי הרמב”ם,[3] והטעם לדבריהם שהייעוד המרכזי של שמיטת כספים הוא להיטיב רק עם מי שאין לו. לכן אם אינך ממעוטי היכולת, עליך להחזיר את הכסף. עדיף  שתלמד את בעל המקצוע לומר ‘משמט אני את החוב’, ולומר ‘אף על פי כן ברצוני לשלם אותו’.[4] יש סברה נוספת לחייב שלך גם אם בעל המקצוע לא כתב פרוזבול, בהתבסס על דעת הראשונים שהביא הרמ”א[5] שדין שמיטת כספים לא נוהג בזמן הזה. אמנם לדעת ה’שולחן ערוך’ שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה,[6] אך ייתכן לומר שהמלווה לאדם שאינו שומר תורה ומצוות נחשב כאילו התנה עם הלווה ‘על מנת שלא תשמטיני שביעית’. סברה זו מובאת בשו”ת הרא”ש[7] כלימוד זכות על בני דורו, ויש פוסקים שאימצו אותה. וכך כתב ה’חתם סופר’ (ח”ה סי’ קיג):

וזה היה בזמניהם שהיו נזהרים בשמיטת כספים והדיין הפקיע ממונו של לוה שלא מרצונו ולזה צריכים בית דין חשוב אבל השתא שאין העולם נזהרים ויודעים מזה כלל ולא עלה על דעת הלוה כלל שיהיה השביעית משמטתו ואפי’ אי נאמר לו הדין מ”מ ה”ל ממש אומדנא דמוכח כאלו התנה ע”מ שלא תשמטני בשביעית.

לסיכום, במרקם העדין הקיים היום במדינת ישראל בין הציבורים השונים, נראה שיש למנוע שימוש בהלכות ממון שלא ידועות לציבור שאינו שומר תורה ומצוות, בייחוד שישנה אומדנא דמוכח שאם היו יודעים מכך היו מתנים שלא תנהג  שמיטת כספים בהלוואה המוצעת. במצב זה יש לחייב על פי דברי הפוסקים שתנאי זה כאילו נאמר ולשלם את החוב. מובן שעדיף ללמד אותו לומר ‘משמט אני’ ולשלם בתורת מתנה.


 

[1] שו”ע, חו”מ סי’ לז סעי’ טו.

[2] שו”ע, חו”מ סי’ סז סעי’ לו.

[3] רמב”ם, הל’ שמטו”י פ”ט הכ”ח.

[4] הטענה שלך ביחס לגובה התשלום לאיש המקצוע צריכה להתברר בפני עצמה וללא קשר לשמיטת כספים.

[5] רמ”א, חו”מ סי’ סז סעי’ א.

[6] שו”ע, שם, סעי’ א.

[7] שו”ת הרא”ש, כלל עז אות ב.

למי שייכת מתנה שקיבל שליח

למי שייכת מתנה שקיבל שליח / הרב אריאל בראלי

שאלה

נשלחתי על ידי הורי הגן לקנות מתנה לגננות בחנות למוצרים קוסמטיים. ערכתי סקר שוק והתברר שהזול ביותר הוא הזמנה ברשת האינטרנט. כאשר רכשתי את המוצרים, קיבלתי הטבה עבור הקנייה, ועליי לבחור במתנה אחת מתוך שתי אפשרויות: הנחה של שלושים אחוז על כלל הקנייה, או מוצר נוסף במתנה. ברצוני לדעת: למי שייכת ההטבה? יש להדגיש כי ללא השתדלותי ההורים לא היו מקבלים מחיר נמוך ולא מתנה.

תשובה

ההמלצה במקרים מעין אלו  היא לוותר ולזכות את הציבור בהנחה שניתנה. ובמקום להתחשבן יש ליצור יחסים טובים בחברה שכל אחד תורם מזמנו ומרצו למען הכלל.

א. מתנה לשליח או למשלח

לעצם השאלה, הגמרא בכתובות (צח ע”א) עוסקת במקרה  דומה, כאשר שליח קיבל מתנה על רכישה שביצע בכספי המשלח. מסקנת הסוגיה היא[1] שאם זו עסקה בדברים שתלויים בהערכה ואינם נמכרים בצורה מדויקת (דבר שאין לו קצבה), אזי כל המתנה שייכת לבעל המעות. מדברי רש”י נראה שההסבר לכך הוא שהמתנה היא חלק מהעסקה. בעסקאות כאלו שבהן הכמות נקבעת על פי אומד, אין הגדרה מדויקת, ואף אם ישנה חריגה מהמקובל היא שייכת לבעל העסקה, דהיינו לבעל המעות. בסופו של דבר הוא שילם, ומסתבר שהמוכר התכוון להקנות לו את המתנה. אולם ישנם מקרים שבהם יש להסתפק בכוונת המוכר אם ברצונו להקנות לאדם העומד מולו, לשליח, או שדעתו להקנות לבעל המעות. לכן הדין הוא שהשליח והבעלים חולקים את המתנה מספק. הדוגמה המובאת לכך היא כאשר מדובר בקנייה של דברים מדידים (דבר שיש לו קצבה), והמוכר נתן כמות נוספת במתנה. כאן יש לטעון שאין זה פשוט שזה חלק מהעסקה, ולכן יחלוקו.

ב. למי שייכת ההטבה?

לגישה זו של רש”י (לעיל) נראה שההטבה של שלושים אחוז הנחה היא חלק מהעסקה ומיועדת רק לבעל המעות. אי אפשר לומר שיש כאן מתנה חיצונית אשר תחולק בין שני הצדדים.[2] לכן המסקנה צריכה להיות שכל הכספים שנשארו עקב ההנחה שייכים אך ורק להורים.[3] לגבי האפשרות האחרת לבחירה – לקבל מוצר נוסף חינם – כאן יש מקום להסתפק אם זה הוא חלק מהעסקה וההטבה שייכת רק לבעל המעות, או שהעסקה הסתיימה בזמן התשלום, והמתנה אינה חלק מהעסקה.[4]

ג. באיזו הטבה יש לבחור?

נשאלת השאלה: באיזו אפשרות יש לבחור?[5] יש לקחת בחשבון ן, שההורה שביצע את הקניה  הוא גם שותף למתנה ולא רק שליח ההורים, שהרי אף הוא אחד מהורי הגן. לכן יש להחיל עליו את דיני השותפות. שותף שנדרש להשקיע את כספי השותפות, צריך לדאוג אך ורק לטובת השותפות.[6] לכן על השליח לבחור באפשרות של ההנחה ולא של ההטבה, כי ההנחה מיטיבה עם כלל ההורים.

סיכום

יש לבחור באפשרות ההטבה להנחה של 30 %על סכום הקניה וכך כל ההורים יהנו בשווה מההטבה.


 

[1] על פי שו”ע, חו”מ סי’ קפג סעי’ ו.

[2] אך לדעת הרי”ף הסבר דברי הגמרא שונה. לדעתו השליח אמור לקבל את כל המתנה, אלא שמכיוון שהוא נהנה מכספי המשלח, יחלוק אתו. אולם גם לדבריו כתב בספר קצות החושן, סי’ קפג ס”ק ז, שאם יאמר המוכר במפורש שהוא נותן רק לבעל הממון, אזי השליח לא יקבל כלום. נראה שכך יש להתבונן על המציאות שבה בעלי הרשתות מפרסמים מראש את ההטבה על מנת לרצות את בעלי הממון כדי שיקנו דווקא אצלם. זו מציאות שונה ממתנה שניתנה בפתע פתאום לשליח. ההנחה קבועה ובוודאי מכוונת לבעל הממון, ולכן היא שייכת אך ורק לבעל המעות. סברה זו מובאת בספר שמרו משפט, ח”ב סי’ לג.

[3] כשם שפסק הרמ”א, חו”מ סי’ קפג סעי’ ט, ובסמ”ע, ס”ק כו.

[4] הסיבה שאתר האינטרנט נותן מתנה זו היא כדי ליצור אצל הגולש יחס טוב כלפיו, ולכן המתנה מיועדת למי שגלש והזמין בפועל את המוצר ולא לבעל המעות.

[5] כאמור, האפשרות של ההנחה שייכת רק להורים, והאפשרות למוצר חינם תחולק בין השליח והמשלח.

[6] שו”ע, חו”מ סי’ קעו סעי’ י.

פתיחת מוסד לימודים מתחרה

פתיחת מוסד לימודים מתחרה / הרב אריאל בראלי

שאלה

בעיר שלנו ישנו מוסד חינוכי הפועל זה כמה שנים. בשנה האחרונה הוקם מוסד מתחרה. המצב הוא שאין מספיק תלמידים לשניהם. אציין שמטעם המוסד החדש ישנה פנייה ישירה למורים ולתלמידים לעבור אליהם. האם הדבר מותר?

תשובה

ההלכה מתירה פתיחת חנות מתחרה בסמיכות לחנות אחרת על מנת לעודד תחרות שתגרום להוזלת מחירים.[1] כאשר מדובר במוסד חינוכי יש אף חשיבות יתרה לתחרות, כי יש בכך משום ‘להגדיל תורה ולהאדירה’. וזו לשון ה’שולחן ערוך’ (יו”ד סי’ רמה סעי’ כב):

מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו, כדי שיביאו לו תינוקות אחרים או כדי שיבואו התינוקות שאצל זה לזה, אין יכולים למחות בידו, שנאמר: ה’ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

בנוסף לכך כתבו התוספות[2] ודבריהם נפסקו להלכה ב’שולחן ערוך’[3] שאין איסור ‘עני המהפך בחררה’ לגבי מלמד. לכן מותר לכל אבא להציע למורה  לעבור וללמד את בנו במקום  ללמד ילד אחר. הסיבה לכך היא שלא מכל אדם זוכה התלמיד ללמוד, והאב  יכול לדאוג לבנו גם על חשבון אחרים. אף על פי כן נראה כי דברי התוספות שהוזכרו לעיל נאמרו כלפי מלמד המוכן לקבל רק תלמיד אחד ועליו ישנה תחרות בין ההורים. אך בנידון דידן המעבר של המורים למוסד החדש אינו גורם לפתיחתמעגלים חדשים של תלמידים שיזכו ללמוד מהם, שכן מדובר על אותם מהמוסד הישן. אמנם מותר לפרסם באופן כללי שדרושים עובדים למוסד החדש, אך כאמור יש בעיה לפנות באופן פרטני למורים ולהציע להם לעבור מוסד. נכונים הדברים שבעתיים במורים שיש להם קביעות במוסד הישן, כי אז יש גם בעיה הלכתית נוספת לבוא בגבולו של המוסד הישן ולהוציא אותם משם.[4] בדומה לכך נאסר על שידול לקוח אשר נכנס לחנות מסוימת לשכנע אותו לעבור לחנות מתחרה. הדברים מעוגנים בדברי הגמרא (ב”ב כא ע”ב), שמקשה על ההיתר לפתוח חנות בסמיכות לחנות קיימת מהברייתא הקובעת ש’מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג’, והגמרא מיישבת: ‘שאני דגים דיהיבי סיירא’. רש”י מפרש (ד”ה שאני):

כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו, בטוח הוא שילכדנו, דהווי ליה כמאן דמטא לידיה, ונמצא חברו מזיקו. אבל הכא – מי שבא אצלי יבוא, ומי שבא אצלך יבוא.

מדברי רש”י למד הגר”א[5] שכאשר הקונה היה ‘בכיסו של המוכר’, כדוגמת הדג ההולך למצודה, אסור להשפיע עליו ולהציע לו עסקה אחרת.[6] בשו”ת ‘חתם סופר’ (חו”מ סימן עט) כתב כך:

כשהם פורשים מצודה לוכדים הדג ההוא שהי’ הוא בטוח שיבוא לידו וכיון שהי’ מובטח שיבוא לו והרי זה לוכדו אסור וה”ה אם כבר היו הקונים בחנותו וגמר הפסוק ולא חסר כלום באופן שהי’ בטוח שיקחו ממנו ובא זה ומוליכם לחוץ ה”ל גזל… ראוי לתקן שלא יעשה אדם כדגי הים, שכל אחד בולע חבירו.

לסיכום, תחרות בין מוסדות חינוכיים הינה מבורכת, אך גם לדבר זה ישנם גבולות הלכתיים. כאשר מדובר על אותם תלמידים אין לפנות באופן ישיר למורים או לתלמידים הרשומים במוסד הקיים כדי לשדלם לעבור למוסד החדש. ניתן לפרסם באופן כללי שדרושים מורים ושנפתחה הרשמה לתלמידים, והבוחר יבחר.


 

[1] שו”ע, חו”מ סי’ קנו סעי’ ה.

[2] תוס’, קידושין נט ע”א ד”ה עני.

[3] שו”ע, חו”מ סי’ רלז סעי’ ב.

[4] וכן כתב בספר משנת רבי אליעזר, סי’ צח: ‘יש לו חזקה בגופם ובממונם’.

[5] ביאור הגר”א, לשו”ע חו”מ סי’ קנו ס”ק כח.

[6] וכך מתבאר גם מתשובת הרשב”א, שמובאת בבית יוסף, חו”מ סי’ קנו.

אגודה שיתופית

אגודה שיתופית / הרב אביעד תפוחי

שאלה

ביישוב שיש בו אגודה שיתופית, התגלע ויכוח כספי בין המזכירות לבין אחד התושבים. התושב רוצה להתדיין בפני רב היישוב, ואילו המזכירות רוצה להתדיין בפני בית דין בעיר אחרת. מי צודק?

תשובה

יש  לדון בשני נושאים: א. האם רב היישוב כשר לדון בתביעה זו? ב. מי זכאי לכוף את רעהו להתדיין בפני הדיין שבו הוא חפץ?

כל חבר באגודה שיתופית פסול לדון בתביעה זו, כיוון שהוא נוגע בדבר. הסיבה לכך היא שכל הרווחים מהתביעה יכנסו לקופת האגודה או שההפסדים ישולמו ממנה, הרי שכל חבר אגודה מרוויח כסף או מפסידו מתביעה זו[1]. אמנם נפסק ב’שלחן ערוך’ (שו”ע חו”מ סי’ ז סעי’  יב): ‘ואם עשו תקנה, או שיש מנהג בעיר שדייני העיר ידונו אף על עניין המסים, דינם דין’. האחרונים מסייגים פסק זה בשני סייגים משמעותיים. ראשית, צריך שהמנהג יהיה מקובל ונפוץ.[2] שנית, צריך שהמנהג יהיה בנוגע לסוג התביעה הזו, שהרי ייתכן שמנהג הוא רק בנוגע לדיני מסים ולא בנוגע לשאר תביעות.[3] כמו כן ייתכן שהמנהג לדון אצל רב היישוב הוא רק בנוגע לתביעות שבין המזכירות לאחד התושבים, ולא בין שני תושבים. לכן אם רב הישוב הוא חבר באגודה, יש לבדוק היטב שהוא כשר לדון על פי ההגדרות דלעיל. אם אכן אנשי היישוב קיבלו על עצמם (באמצעות תקנה או מנהג) את רב היישוב, הרי שכופים אותם לדון בפניו; כמבואר ברמ”א (שו”ע, חו”מ סי’ יד סעי’ א):

כבר נהגו בזמן הזה שכל זמן שיש ב”ד בעיר אין אחד יכול לכוף חבירו שילך עמו לבית דין אחר.[4]


[1] שו”ע, חו”מ סי’ סעי’ יב.

[2] פת”ש, חו”מ סי’ ז ס”ק כו.

[3] שם ס”ק כט.

[4] ואין לומר שדין זה נאמר דווקא בבי”ד ממשי ולא בבי”ד שכוחו נובע מחמת ‘קיבלו עלייהו’, ובבי”ד של ‘קיבלו עלייהו’ הרי שצריך הסכמה של הצדדים וא”א לכוף. אין לומר כן, כי אם כך מה מועיל המנהג ש’קיבלו עלייהו’? תיפוק ליה מחמת ששני בעלי הדינים קבלו על עצמם. אלא ע”כ המשמעות של המנהג הוא שמעתה הרי הוא כבי”ד של העיר.

עבודה סמינריונית

עבודה סמינריונית / הרב אריאל בראלי

שאלה

האם מותר להיעזר בעבודות אחרות לשם כתיבת עבודה סמינריונית, ומהם הגבולות להיעזרות זו? ברצוני להוסיף שהמציאות היא שסטודנטים רוכשים עבודות מוכנות, והמרצים יודעים זאת ומעלימים עין.

תשובה

הגשת עבודה שהאדם לא כתב בעצמו היא גנבת דעת, ופעמים שהיא אף יכולה להגיע לאיסור גזל ממש.[1] ההשוואה פשוטה: מוכר המייפה מוצר, מציג מצג שווא ומטעה את הקונים לחשוב כי המוצר שהם קונים טוב ואיכותי יותר מכפי שהוא באמת, הרי הוא עובר על איסור גנבת דעת.[2] כך גם המעתיק מבחן או מגיש עבודה שלא כתב בעצמו, מטעה את מי שמסתמך על התעודה שקיבל בגינה ובוחר בו לעבודה שאינו רשאי לעבוד בה. כתב על כך בחריפות הרב שמואל וואזנר (שו”ת שבט הלוי, ח”י סי’ קסג):

בדבר תלמידים המרשים לעצמם להערים באופנים שונים להשיג ציונים טובים אשר אינם מגיעים להם, ושאלת כבודכם אם מרמה והערמה זאת הוא דרך נכון, היות שיש מבקרים אתכם שאתם מוחים על זה ולפי דעת המבקרים יש כמין רשעות אם לא מניחים התלמידות להערים כרגיל. ואומר בקיצור כי תמה אני אם יש בכלל ספק בנדון הזה, היאך אפשר להעלות על הדעת לעשות לכתחילה דבר כזה. דבר פשוט להלכה דיש בזה גדר גניבת דעת, ופשוט דאיכא גם לאו דלא תשקרו (ויקרא יט, יד), ועשה דמדבר שקר תרחק (שמות כג, ז). וגם יוצאים על ידי זה מכשולים בעתיד ע”י העלמת האמת בתעודות, אם צריכים להתקבל לאיזה עבודה או חינוך והמקבלים חושבים אותם למומחים ואינם, וגורמים היזק ניכר לנותן העבודה…[3]

בדבר הטענה שממילא הדבר פרוץ ואף המרצים יודעים מכך ולכן אין זו גנבת דעת, אין הדבר כן. ראשית, ישנה הטעיה כלפי מי שסומך על התעודה שמקבלים בעקבות הגשת העבודות, ומפקיד בידי אדם עבודה שאינו זכאי לה. שנית, אף שהמרצים יודעים על עבודות פיקטיביות ומוכנים לקבל זאת,[4] ברור שאין בסמכותם לעשות כך. עניין זה מסור להחלטתה הבלעדית של המועצה להשכלה גבוהה. בחוברת ההדרכה שמוציאה המועצה כתוב במפורש שעל העבודה הסמינריונית להיעשות באופן עצמאי (העבודה הסמינריונית במוסד אקדמי, עמ’ 17):

עבודה סמינריונית היא עבודה עצמאית. זוהי עבודה מורכבת שבה הכותב נדרש להגדיר ולנסח בעיית מחקר… לברור את שיטת המחקר הנאותה …; לבצע את המחקר הלכה למעשה, ולבסוף להגישה כמסמך כתוב. התהליך המורכב נועד לשמש אמת מידה להערכת יכולתו האינטלקטואלית של הכותב…

גם מערכת האכיפה רואה זאת בחומרה, ובבג”ץ 3379/03, נקבע כי למדינה יש סמכות לשלול הטבות מאנשים שהשיגו את התואר האקדמי במרמה:

נושאי תארים אקדמיים שהושגו במרמה פוגעים בסיכוייהם של מועמדים ראויים… מרמה בתחום זה נושאת פגיעה ממשית בציבור ובאינטרס הציבורי.

בעניין הגדרת הגבולות המותרים לקבלת עזרה מאחרים בכתיבת העבודה, נראה שניתן להיעזר בעבודות אחרות לשם איסוף מקורות ורעיונות. אך מבנה העבודה והאומר המרכזי שלה צריכים להיווצר רק על ידי כותב העבודה.[5] ניתן לדמות את השימוש המותר בעבודות אחרות למושג ההלכתי ‘פנים חדשות באו לכאן’. מושג זה מבטא שאפשר להרכיב ממקורות שונים דבר חדש. הרחיב בכך שו”ת התשב”ץ, (ח”ב סי’ ד) בבואו להבדיל בין ‘הרכבה מזגית’ לבין ‘הרכבה שכונית’. וזו לשונו:

ההרכבה המזגית לא נשאר במורכב צורה מצורת כל אחד מהנפרדים שהורכב זה המורכב מהם אלא יש לו צורה חדשה ופנים חדשות באו לכאן… וההרכבה השכונית אינה כן אלא ישאר המורכב מטבע הנפרדים שהורכב מהם בכל חלק מחלקיו… כל אחד עומד בעצמו ונשאר בו טבעו ומזגו.

לסיכום, אסור לקחת עבודה שהכין אדם אחר, לעשות בה שינויים קטנים וחיצוניים ולהגישה, ויש בכך גנבת דעת. ישנה אפשרות להיעזר בעבודות אחרות לשם איסוף מקורות וכדומה, אך האמירה המהותית של העבודה חייבת להיווצר על ידי כותב העבודה בעצמו.


 

[1] שו”ת אגרות משה, חו”מ ח”ב סי’ ל.

[2] שו”ע, חו”מ סי’ רלב.

[3]שו”ת משנה הלכות, ח”ז סי’ רעה, דן בקבלת תעודה מזוייפת והשיב שיש בזה אסור גנבת דעת, ואם תעודה זו מאפשרת להתקבל בעבודה ולהתפרנס, יש בזה גנבת ממון ממש.

[4] גם אם המצב היה חמור יותר, עד כדי כך שרוב העבודות היו פיקטיביות, אין מקום לטענה שבעלי העסקים מודעים לכך וכביכול על דעת כן מקבלים אדם לעבודה. בדומה לכך כתב הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד, ב”מ ס ע”ב: ‘הנה אף שהרבה נוהגים לעשות כן, והלוקח יודע שהוא מפרכס, אסור ויש בזה אונאה, לא אמרינן בזה הכל כמנהג המדינה, כמו שכתב בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ג סימן נד) מפני שעל ידי זה אין ניכר המגרעות שיש בהם, והוי כגניבת דעת’.

[5] בחוברת ‘העבודה הסמינריונית במוסד אקדמי’ (שם) נכתב עוד: ‘ניתן להיעזר באנשים אחרים. אפשר ואפילו מומלץ לתת את העבודה או חלקים ממנה לקריאה לאדם אחר כדי לבדוק אם המסרים עוברים בבהירות ועל מנת לקבל הצעות כלליות לשיפור. עם זאת אסור למסור את העבודה לאדם אחר שיכניס בה שינויים מהותיים’.

תשלום על הרחקת יונים ומיני זוחלים בבית מושכר

תשלום על הרחקת יונים ומיני זוחלים בבית מושכר / הרב אריאל בראלי

שאלה

שכרתי דירת קרקע לתקופה ממושכת ונתקלתי בשתי בעיות המפריעות לשימוש התקין בדירה: 1. יונים המגיעות ללא הרף למרפסת העליונה, ואינן מאפשרות להשתמש בה ולהניח בה חפצים. הפתרון לבעיה זו הוא התקנת רשת סביב המרפסת. 2. חרקים ומקקים הממלאים את כל הבית. הפתרון לבעיה זו הוא הדברה מקצועית. ברצוני לברר על מי מוטל התשלום לפתרון בעיות אלו,כי אין בחוזה התיחסות לשאלות אלו?[1]

תשובה

הכלל הבסיסי בחיובים המוטלים על המשכיר הוא שעליו לשלם על כל תיקון של דבר המפריע להתנהלות התקינה של הבית, וזאת בתנאי שמקובל לעשות את התיקון על ידי איש מקצוע. וזו לשון ה’שלחן ערוך’ (חו”מ סי’ שיד סעי’ א-ב):

המשכיר בית לחבירו, חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול. וכן כל כיוצא בזה מדברים שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות[2]… השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו. הגה: והוא הדין כל דבר שאינו מעשה אומן.

לכן תחילה על השוכר לנסות להתמודד עם הבעיות בכוחות עצמו, באמצעות ריסוס נגד מקקים ויונים. אם לא יצליח לפותרן, אזי החיוב לעשות זאת יעבור למשכיר. ואולם למרות שמדובר בתיקון שמקובל לעשותו על ידי אומן, ניתן לערער על חיוב המשכיר בהדברה וברשת ליונים. מדברי הפוסקים משמע שחובת התשלום של המשכיר נובעת מהצורך של המשכיר לדאוג לתחזוקת הבית, כגון בלאי ושחיקה של צינורות. וזו לשון ‘ערוך השלחן’ (חו”מ סי’ שיד סעי’ ד):

המנהג לתקן דברים הקבועים כמו במדינתנו לעשות חלונות כפולים בימי החורף ולתקן תנורי בית החורף עם כל השייך להם ולהטיח הכתלים מבחוץ בימי הסתיו ולשפוך עפר סמוך לכתלים שלא יכנוס הקור להבית.

לכאורה הרחקת מקקים ויונים אינה חלק מן הדברים הנצרכים להחזקת הבית אלא המקקים והיונים הם דברים חיצוניים הפוגעים בשימושי הבית, ומפני כן אין הרחקתם חובת המשכיר. נראה שלמעשה חובה על המשכיר לשלם על ההדברה, ולא על רשת היונים. זאת משום שבדברי הראשונים מוזכרת סברא נוספת לחיוב המשכיר בדברים הפוגעים ביכולת המגורים. ‘דרכי משה’[3] הביא בשם ‘הגהות מיימוניות’[4] שיש לחייב את המשכיר לבנות תקרה לחדר על אף  שלא הייתה בתחילה, כי ‘אנן סהדי דדעתיה דשוכר שיהא ראוי לדירה’.[5] לאור זאת יש לומר שריבוי מקקים המצריך הדברה מקצועית הופך את הדירה לדירה שאינה ראויה למגורים, וממילא זו חובת המשכיר. אך בנוגע להתקנת רשת נגד יונים קשה לומר זאת, כי מסתבר שישנו גבול לסברא זו, ולדוגמה אם חלון הבית יתנפץ עקב התפוצצות על קולית, המשכיר לא יחויב. לכן מסתבר שאם לא הייתה רשת סביב המרפסת בזמן תחילת השכירות, לא נוצרה אומדנא המחייבת את המשכיר לשלם על כך.

לסיכום, על המשכיר לשלם למדביר מקצועי על הדברה נגד מקקים כדי לאפשר מגורים תקינים בבית השוכר. אין למשכיר חובה להתקין רשת המונעת יונים מכניסה למרפסת, אם מראש, בזמן תחילת השכירות, לא הייתה רשת כזו.


 

[1] הערת עורך, י”פ: ראה אמונת עתיך 99 (תשע”ג), עמ’ 28.

[2] בפשטות כוונת שולחן ערוך, חו”מ סי’ שיד, היא רק למצב הראשוני של הבית בזמן המסירה לידי השוכר, ואין הוא כותב אודות תיקון במשך השכירות. והרמ”א שם חילק בין סיכום על בית מסוים לבית סתם. מכל מקום כתב ערוך השולחן שבעניינים אלו הולכים אחר מנהג המדינה. וזו לשונו: ‘והמנהג אצלנו שאם נתקלקלו דברים כאלו במשך ימי השכירות מתקנם המשכיר אם לא שהיה בפשיעת השוכר או אחד מבני ביתו אז אין על המשכיר לתקן’.

[3] דרכי משה, חו”מ סי’ שיד ס”ק א.

[4] הגהות מיימוניות, הל’ שכירות פ”ו ה”א.

[5] וכעין זה מובא בנתיבות המשפט, סי’ שיב סעי’ ה.

תשלומי נזק לדבר שאינו בר תיקון

שאלה:
כלב שרט את דלת השכנים וגרם לה נזק. בעלת הבית אינה מוכנה להסתפק בתיקון הדלת, כי זוהי דלת יוקרתית, ואף לאחר התיקון יישארו סימנים של הנזק. בהנחה שדבריה נכונים, האם על המזיק לקנות דלת חדשה?

א. נזקי קרן או רגל

ראשית יש לברר את הגדרת הנזק שעשה הכלב. במקרה וכלב נשך, הדבר נחשב לפעולה משונה ולתולדה של ‘קרן’ המחייבת בתשלום של חצי נזק.[1] במקרה הנידון, שבו הכלב שרט את הדלת, יש להסתפק אם זו פעולה שאינה צפויה בדומה לנשיכה, ואז החיוב מדין ‘קרן’, או שדרכו של כלב הרוצה להיכנס למבנה סגור לשרוט את הדלת, וזו תולדה של ‘רגל’.[2]

והנה בגמרא[3] מובא שדרכו של כלב לחתור תחת הדלת, אולם עדיין אין זו ראיה לגבי שריטת דלת. באחרונים[4] מובא שהתכונה הקובעת לגבי קרן היא פעולה משונה, כפי שכתב הרמב”ם (הל’ נזקי ממון פ”א ה”ג): ‘אם שינתה ועשתה מעשים שאין דרכה תמיד לעשותם, והזיקה בה’. ישנן שתי הגדרות ל’פעולה משונה’: ההגדרה הראשונה לפי מדד השכיחות, ואז כל מעשה שאינו מצוי נחשב ל’קרן’. ההגדרה השנייה היא אם המעשה הוא טבעי לבהמה. לפי דרך זו יכולה להיות פעולה שאינה שכיחה אך עדיין אינה משונה, שכן זו תגובה טבעית של הבהמה למקרה העומד בפניה, שכן רק מעשה משונה שאינו בטבע בעל החיים מוגדר ‘קרן’.[5] לאור זאת יש בדוק אצל בעלי הכלבים האם במצב הנתון שבו הדלת סגורה, שריטת הדלת היא פעולה נורמטיבית?

ב. כיצד לשום את הנזק

הש”ך ( חו”מ סי’ שפז ס”ק’ א) סובר שכאשר יש אפשרות לתיקון הנזק הרי חובת המזיק להחזיר את החפץ לקדמותו והסכימו איתו רבים[6]. לכן אם היה אפשר לתקן את הדלת ולהחזירה למצבה הראשון הדין היה פשוט. אולם במקרה המדובר, אין דרך לתיקון מושלם (דבר שהוסכם על דעת בעל הכלב)  וישנם שתי שיטות מרכזיות לחישוב הנזק.

אופן אחד של שומה הוא  על פי פסיקת ה’שלחן ערוך’ (סי’ שפז סעי’ א):

הרי שהרג בהמת חברו או שבר כליו, שמין כמה הייתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה, וכמה היה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה, ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור[7].

לדרך זו, התשלום הוא רק על הפחת שהסריטה גרמה לדלת. יש לבדוק מה הוא ערכה של דלת משומשת לפני הפגיעה ומסכום זה יש להפחית את שוויה של הדלת לאחר השריטה, ואת הפער ישלם המזיק, כמובן שאין חיוב לשלם על דלת חדשה.

השומה מתייחסת לדלת כדבר העומד בפני עצמו ולא כחלק מפחת הבית, וזאת בהתבסס על דברי ה’חזון איש’ לגבי השומה שהוזכרה בדברי השולחן ערוך (לעיל) על כלי שלם ובהמה שלמה , וזו לשונו:

התם השווי הוא מחמת שלמותו, ובשלמות צורתו הוי כלי והוי בהמה, וכל חלק וחלק אינו כלי ואינו בהמה, והיזק נעשה בהיפרד חלק ממנו, והלכך השומא על כל הכלי, אבל אכלה תבואה מן השק אין שמין כל השק, שאין שק קונה שם לעצמו אלא כל גרעין וגרעין בפני עצמו, ואם אכלה מן השק משלמת מה שאכלה.

וכן כתב בספר משפטיך ליעקב (ח”א סי’ ז) וזו לשונו: ‘שומת הנזק נמדדת כל דבר ודבר לפי ענינו, יש דברים שכל חשיבותם, יופים ושימושם הוא בחפץ שלם, וכשחלק מהם ניזוק פירושו של דבר שכולו ניזוק, דמכיון שחסר בשלימות חסר בכל, ומנגד, יש חפצים שמורכבים מיחידות רבות אבל אין לצירופם שום חשיבות עצמית, וכל חשיבותם היא חשיבותה של כל יחידה בפני עצמה’[8].

השיטה השנייה דורשת מהמזיק להחזיר את המצב לקדמותו בכל מחיר, גם כאשר האפשרות היחידה היא קניית דלת חדשה (ובתנאי, שאין אפשרות לקניית דלת כזו משומשת).  וכך הכריע ב’פתחי חושן’ (נזיקין פ”י הערה יח):

אם גם ע”י התיקון לא יחזור החפץ להיות כמה שהיה כגון שהזיק כלי חדש שסוף סוף לא ישאר אלא כלי מתוקן ולא כלי חדש בכה”ג צריך לשלם דמי כלי חדש ולא השלמת התיקון. והסכים עמו הרב ש”ז אוירבך, שו”ת מנחת שלמה, מהדורה תנינא סי’ קלה:

‘בדבר שהוא ממש ממון נראה שצריכים לשלם לו כפי שהוא צריך להוציא כדי לקנות חפץ כזה שהפסידוהו ולא נמדד כלל בכמה יוכל למכור זה לאחרים. התורה אמרה מכה נפש בהמה ישלמנה היינו להשלים שיהיה לו בהמה אחרת’.

לדעת הרב מרדכי פרבשטין (קובץ תורני דברי משפט ה, שנג)  גם לדרך זו, יש לנכות את פחת השימוש מדמי הדלת החדשה. האופן המיטבי לכך הוא להעריך בכמה הניזק עצמו היה מוכן לשלם על הדלת המשומשת לפני הסריטה על מנת לקבלו בחזרה.

סיכם

לאור זאת, שהתיקון אינו מחזיר את המצב לקדמותו ויש ספק הלכתי על אופן חישוב הנזק, יש לקבל את הצד המקל בשומת נזיקין, ולחייב[9] את בעל הכלב לשלם את הפער בין הערכת מחיר דלת זו שהיא משומשת ותקינה- למחיר הדלת כיום, לאחר שניזוקה ובמצבה הנוכחי.


 

 

[1] שו”ע, חו”מ סי’ שצה סעי’ א.

[2] נפקא מינא לגבי תשלום הנזק. אם מדובר על דבר משונה, יהיה חיוב על חצי נזק כדין קרן תמה, ונוסף על כך בית הדין לא יכול לדון בכך כי היום לא דנים דיני קנסות (שו”ע, חו”מ סי’ א סעי’ ג). לעומת זאת דנים היום נזקי רגל כי אינם קנס והתשלום הוא נזק שלם.

[3] בבא קמא כג ע”א.

[4] חידושי ר’ ראובן, בבא קמא סי’ ב; ציונים והערות, בבא קמא יט, בשם אחרונים נוספים. וזאת, אף שבגמרא נזכרה התכונה של ‘כוונתו להזיק’ (בבא קמא ב ע”ב).

[5] יש להביא ראיה ב”ק, יט ע”ב נאמר: ‘אמר רב פפא, השתא דאמרת: כל מידי דלאו אורחיה ואכלה ליה ע”י הדחק שמיה אכילה, האי שונרא דאכל תמרי, וחמרא דאכיל ביניתא – משלם נזק שלם’. הרי לנו שאכילה על ידי הדחק מחייבת נזק שלם, משום שאכילה על ידי הדחק אינה בגדר מעשה משונה, אף שהיא מעשה שאינו שכיח.

[6] הסכים לכך נתיבות המשפט, סי’ שמ סק”ג, וחייב בהוצאות של כיבוס את מי שטינף בגד חברו, וז”ל: ‘כל מזיק חייב להחזיר הנזק שיהיה כמות שהוא בראשונה’. וכן כתב בקונטרסי שיעורים, ב”ק שיעור ו: ‘כל דיני נזיקין הוא בעד עצם החפץ שהפסיד הניזק, וחיובו של המזיק הוא להשלים ולהחזיר אותו חפץ שהזיקו ממש, וכמו חיובו של גנב וגזלן שחיוב בעצם הוא, והשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה,כג), הכי נמי הוא חיובו של מזיק… להחזיר ולהשלים ממש אותו חפץ שהזיקו’. וכן כתב הרב בלס, תחומין, יג, החזרת המצב לקדמותו כעקרון-על בתשלומי נזיקין. וזה שלא כפי שכתב הרב שיינפלד בספר נזיקין, סדרת חוק לישראל (סעיף 76)  וזה לשונו: ‘בדרך כלל, אין מעריכים את הנזק לפי הוצאות תיקון החפץ, אלא לפי ערכו להימכר בשוק באותו מקום ובאותו זמן לפני המעשה ולאחריו, וההפרש הוא שיעור הפיצויים. נמצא שההלכה אינה מתיימרת להשיב את המצב לקדמותו על ידי תשלום כספי’.  להרחבה נוספת- הרב אליעזר שטרן, כתב עת ‘הבאר’ כרך כה עמ’ 181.

[7] מפורסמים דברי ה’חזון איש’ (ב”ק סי’ ו ס”ק ג) ששומה זו נכונה רק ביחס לדברים העומדים למכירה. אחרת, שומת המכירה לא משקפת נכונה את מידת  הנזק: יש לעיין, היכי שקלקל כותלי ביתו, ואי שיימינן כל הבית לא נפחת כספו, היכי שיימינן? ונראה, דכיוון דאין בית עומד למכירה, אלא לתקן בדקיה, משלם מה שחברו מפסיד בהוצאות התיקון.

[8] וכ”כ בשו”ת אור לציון, חו”מ, סי’ ד, אות ב,

[9] בהנחה כי שריטת דלת היא פעולה נורמטיבית.

חוקי המדינה

שאלה
אשמח להבין איך מצד אחד אנו טוענים כי לשלטון במדינת ישראל יש תוקף הלכתי  וסמכות של מלכות ישראל, ומצד שני זה לא קיים ביחס לבתי משפט הפועלים על פי חוק?

תשובה
היהדות אינה מסתפקת בעיצוב השקפת עולם אלא  היא מכוונת לתקן כל פרט בחיי האדם, באמצעות משפטי התורה התקפים לכל דור ודור. בכלל זה נכנסים גם דיני ממונות שהם חלק בלתי נפרד מהתורה. פרשת משפטים היא זכות גדולה עבורנו לקבל הדרכה מפורטת מאת בורא עולם כיצד להוביל  את המציאות לצדק. כמובן, שאין לנו את היכולת והרצון לוותר על כך וזו הסיבה לכך שאין אפשרות הלכתית להכיר באופן גורף בחוקי המדינה. הכרה זו תאלץ אותנו לגנוז את חלק חושן המשפט ולהציב במקומו את ספר החוקים שנכתב בידי בשר ודם. אולם יש לשלטון במדינת ישראל  סמכות הלכתית בנושאים מוגדרים: להטיל מיסים (שו”ת יחווה דעת חלק ה סימן סד) ולהוציא למלחמה (שו”ת משפט כהן סימן קמד), אך לא להחליף את משפטי התורה. אף הכלל ההלכתי “דינא דמלכותא דינא” (נדרים,כח) אינו בא להחליף את דיני התורה אלא לאפשר קבלת מספר מצומצם של חוקים הבאים לתיקון החברה, כדוגמת חוקי ההגנה על זכויות יוצרים וחוקים אחרים הבאים לתקן עוולות ספציפיות. המשימה של השבת המשפט העברי למקומו מוטלת על כל אחד מאיתנו. וככל שירבו השואלים כך משפטי התורה יהיו רלוונטיים ובית המדרש יאלץ להתמודד עם מורכבות החיים. החזון הוא שמדינת ישראל תחזיר עטרה ליושנה ותקבל את משפטי התורה כבסיס לספר החוקים שלה.

רכב חוסם

שאלה
החניתי את הרכב במתחם קיברו של בבא סאלי ביום ההילולא. כאשר רציתי לצאת גיליתי שרכב חנה על הכביש באופן שהיציאה מהחניה בעייתית. חיכיתי למעלה מחצי שעה ותיעדתי את המצב במצלמה. לבסוף כאשר ניסתי לצאת גרמתי לו נזק. האם עלי לשלם?

תשובה
בגמרא מובא מקרה שאדם זר מילא את חצר חבירו (ורשות הרבים) בכדים ובכך חסם את דרכו (בבא קמא כח, א). ההלכה היא שמותר לבעל החצר לשבר את כדיו של חבירו כי עושה אדם דין לעצמו. אולם הסמ”ע (סימן תיב סק’ג)כתב סייג לדין זה ולדעתו אין היתר לשבור בידים את כדי חבירו אם ניתן לטרוח ולצאת באופן שאינו פוגע בכדים.דבריו מוסבים על פסק שולחן ערוךחושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תיב , ב “ואם מילא כל הדרך כדים שאי אפשר לעבור, אפילו שברו בידים פטור”. על כך כתב שזה בתנאי שאינו יכול לפתור את הבעיה על ידי יציאה צדדית או הליכה בין הכדים.
עולה מדבריו שאם ניתן לטרוח ולהמנע מהיזק יש לעשות זאת ורק כשאין אפשרות אחרת מותר להסתמך על הכלל עושה אדם דין לעצמו.
לאור זאת יש לבדוק את האלטרנטיבה הסבירה האפשרית. למשל אם היעד שלך אינו רחוק וממילא אין הוצאה גדולה לתשלום למונית, היה עליך להשתמש באופציה זו [1]. אך אם ההוצאה רבה או שיש לך צורך דחוף להשתמש דווקא ברכב הפרטי, אז יש לפטור[2].
כל זה נכון למצב שבו הפגיעה ברכב החוסם היא ודאית. אך אם הייתה אפשרות סבירה לצאת מהחניה בלא לפגוע ברכב החוסם והנהג עשה ככל יכולתו לצאת בלא פגע, הוא פטור (על פי דברי הסמ”ע שם[3]). במצב זה אין חובה לטרוח ולעקוף את הבעיה אלא מותר לצאת כדרכו ולהשתדל לא לגרום נזק לרכב החוסם.

 


[1] יש לצרף את דעתו של הרב פרבשטין (אתר דין) שפגיעה ברכוש מותרת מדין עושה אדם דין לעצמו רק באופן מידתי. לדבריו, יש לשקול את עלות תיקון הנזק ביחס לתועלת שמפיק בעל הרכב החסום.כמו כן אם ההערכה שלך הייתה שיש אפשרות סבירה לצאת מהחניה בלא לפגוע ברכב החוסם הנך פטור. מהסיבה שבמצב זה אינך צריך לטרוח ולנסוע במונית וזה נחשב לשבירה אגבית (על פי דברי הסמ”ע שם).

[2] אף ביום ההילולא אין היתר לחנות על הכביש באופן שחוסם אחרים ולכן הרכב החוסם מוגדר כפושע ועושה שלא ברשות. (לכך אף האוסר (חוות יאיר קס”ה.) לעשות דין עצמי כאשר הפוגע היה שוגג, כאן יודה)

[3] תו”ס ב”ק כח משבר,מנחת פיתים שפג,ב,אולם המשפט תי סעיף כט

מיצר שהחזיקו רבים

שאלה
אני מתגורר במתחם אשר יש בו חניות פרטיות וגינה משותפת. בסמוך אלינו, נבנה גן חדש וכדי להגיע אליו החלו הורים להגיע למתחם לחנות בחניות הפרטיות ועוד פילסו לעצמם דרך העוברת בתוך הגינה הציבורית. הגדיל לעשות עובד מטעם הגן אשר יצק בטון על השביל החדש.
כעת, לאחר חצי שנה הגענו למסקנה שהמעבר הזה מהווה מטרד הן ביחס לחניה והן מצד הפגיעה בגינה. האם ניתן לחסום את הדרך?

תשובה
כל שימוש ברכושו הפרטי של אדם מצריך בקשת רשות גם  אם מדובר על צורך רבים. לכן הייתה אפשרות להתנגד מראש למעבר דרך הגינה הפרטית שלכם. אולם התעוררתם לעניין רק לאחר חצי שנה, יש לדון איך להבין את השתיקה הארוכה הזו. ניתן לפרש את השתיקה כהסכמה וממילא גם לרצון להקנות לציבור את זכות השימוש בדרך החדשה. רעיון זה מנוסח בלשון הגמרא (בבא בתרא, ק) “מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו” . בספר אבני נזר (חושן משפט סימן י”ג) פירש את הלכה זו שהשתיקה (על פי דברי הרשב”ם שם “ידעו ושתקו ודאי לרבים מחל”) נותנת תוקף קנייני לדרך החדשה, דהיינו, הציבור קנה את זכות השימוש בחצר (ולא את גוף החצר וכן פירש בשו”ת דברי חיים ח”ב סימן י”ג) על ידי ההליכה בדרך החדשה ולכך אין לבעלים יכולת חזרה[1].
למעשה, יש המפקפקים בתוקף הלכה זו בימינו,[2] משום שכיום הרישום בטאבו הוא הגורם המכריע לכל הזכויות בקרקע. לכן השתיקה אינה בהכרח מתפרשת כהשלמה עם היווצרות הדרך החדשה, משום שהחוק עומד לימינך, אינך רואה  צורך מיידי למחות.
סיכום – מותר לסגור דרך בשטח פרטי אשר שימשה את הרבים במשך חצי שנה ונוצרה ללא רשות בעלים.


[1] בדברי הראשונים ( תוס’ בבא בתרא יב,א ד”ה מיצר) מוזכר שזכות הרבים קיימת רק אם קיבלו רשות  לכך בתחילה. אולם בשו”ת פני יהושע (ח”א חושן משפט, ד) פירש כוונתם שאין צורך ברשות מפורשת אלא די בכך שידעו ושתקו. כעו זה מובא בפתחי תשובה סימן שע”ז סק”ב בשם הרשב”א.להעיר שרק חידש שנקנה בהילוך אך מפורש שצריך רשות.

[2] חכמת שלמה שולחן ערוך סימן שע”ז,מהר”י כהן סימן כ”ט, מהרש”ם חלק א סימן ה וכך הכריע למעשה בספר משפטיך ליעקב חלק ג סימן כ”ב

מעלית שבת בבניין משותף

שאלה
בבנין חדש מתגוררים עשרה דיירים וישנה מעלית שבת. הבניין יועד מראש לשומרי שבת אך זה לא היה תנאי מחייב. באספת תושבים הוחלט שמטעמי חסכון מעלית השבת תפסיק מחצות הלילה ועד הבוקר. הדייר בקומה העליונה לא השתתף באספה ורצונו שהמעלית תפעל כל השבת (ילדיו חוזרים מבילוי בשעות מאוחרות). האם הוא יכול לכפות את רצונו על שאר הדיירים?
תשובה
השטח הציבורי בבניין שייך לכלל הדיירים והם צריכים לפעול בו על פי דיני שותפים. הרא”ש קבע את הכלל הבסיסי להתנהלות תקינה ברכוש ציבורי. וכך כתב ” דע, כי על עסק של רבים אמרה תורה: אחרי רבים להטות. ועל כל עניין שהקהל מסכימים, הולכים אחר הרוב, והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים. דאם לא כן, לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר, אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם; לכן אמרה תורה, בכל דבר הסכמה של רבים: אחרי רבים להטות”  (שו”ת הרא”ש כלל ו סימן ה). לכן מצד הדין יש לאספת הדיירים את הסמכות לקבוע מה היא צורת השימוש הנכונה במעלית. מנגד, ישנם צרכים בסיסיים שיש כוח ליחיד להכריח את הרבים לעשותם.
הדברים הוגדרו בשולחן ערוך (חושן משפט, סימן קסא, סעיף א) “בני חצר כופין זה את זה לבנות דלת ובית שער לחצר. וכן כל הדברים שהחצר צריך להם צורך גדול, או הדברים שנהגו בני המדינה לעשותם”.  לאור זאת האם הפעלת מעלית שבת בשעות המאוחרות של הלילה הינה צורך גדול? כנראה שהדייר העליון מחשיב זאת לצורך גדול. אולם בהתחשב בכך שהוא לא הגיע לאספת הדיירים שפורסמה כדין וכן שהבניין מראש יועד לשומרי שבת יש לקבל את החלטת הרוב להפסקת המעלית בחצות הלילה.ניתן להציע לו לממן את עלות הפעלת המעלית בשעות אלו.

 

מעשר כספים

מעשר כספים

השאלה
שלום,
אני בחורה בת 17
התחלתי לעבוד בצורה קבועה פעם בשבוע האם עלי חלה החובה/ הזכות לתת מעשר כספים? הסכום שאותו ארוויח יהיה לא גבוה, רק כ 500 ש”ח לחודש (בעבודה הקבועה לא כולל דברים צדדים) אז מעשר כספים ניתן גם בסכומים כאלה?
אם אני מתחילה אסור לי להפסיק נכון? אני מאוד מתלבטת האם להתחיל בנוהג זה כי הוא מחייב האם יש דרך לעשותו שהוא לא יחייב כנדר?
זה מאוד קשה לי לתת צדקה…
אם אפשר מקורות על חשיבות מצוות הצדקה ע”מ להבין את החשיבות ולהקל מהקושי הנפשי..
תודה רבה!

התשובה
מעשר כספים ניתן מכל רווח כספי.
ניתן להתחיל לנהוג בתורת רשות אם אומרים בפה מלא בלא נדר ובלא גדר של חיוב.
רמב”ם הלכות מתנות לעניים.


מעשר כספים חשוב
השאלה
שלום רב.
אני חייל בצבא. אבי מסיבות מצערות לא בבית (הוא חי ברוך השם), ועל אימי יש את הנטל הכלכלי. אני עובד במלצרות כדי שאני לא אצטרך לבקש ממנה כסף. לקניית בגדים, לרישיון על אופנוע
שאני עושה, ליציאות עם החבר´ה, ואני עומד בפני אירוסים. קראתי בכל מיני תשובות פה שהמעשר זה רק מהרווח. אבל איך אני יודע מה רווח? הכל זה הוצאות..בגדים אופנוע וכו´ כמה ואיך אני
צריך לתת מעשר כספים.
לדוגמא אני מממן את השיעורי נהיגה אז אני עובד כדי שיהיה לי לשלם למורה נהיגה אני נותן לו את כל מה שאני מרוויח. אז לתת בכל אופן?
בנוסף את המעשר כספים למי נותנים? כלומר, לחסדי נעמי? עניים שבבית כנסת הגדול? לקנות עם זה עלייה לתורה מותר? חבילות לחיילים בצפון? הכל זה בסדר?
ועדיף לתת הכל לאחד או לחלק לכמה?
בבקשה אם כבודו יוכל לענות לי על כל השאלות כי תמיד שאני שואל מחסירים כמה שאלות ולא עונים לי עליהם.. תודה מראש!

התשובה
א. מעשר כספים הוא אינו חובה גמורה אלא שכך ראוי לנהוג לתת בלא נדר, כדי לקיים מצות צדקה כראוי (יורה דעה רמט א´).
ב. במצב שלך אם יש לך יותר מצרכים בסיסיים אוכל ומקום מגורים וכד´, ראוי שתתן מעשר מהרוח לפני נכוי ההוצאות הקבועות. וכגון אם אתה מרויח אלפיים שקל תתן מאתיים ובנותר 1800 תעשה את שאר צרכיך.
ג. ראוי לתת לעניים עמילי תורה, אברכים עניים וכד´. אולם ניתן לתת גם לשאר עניים ולכל מטרות אחרות של מצוה כגון אגודות גמ”ח וכד´. הכלל בנתינה הוא עניי עירך קודמים (יו”ד רנא ג´).
הרב דרור


מעשר כספים
השאלה
שלום כבוד הרב!
ברצוני לשאול בענייני מעשר כספים תוך התיחסות ספציפית להכנסות שלנו.
1. בעלי אברך והמלגה שלו עומדת על 650$ כאשר מדי פעם יש בונוסים או הפחתות לפי כל מני קריטריונים- האם עלינו להפריש מעשר ואם כן איזה אחוז ומתוך איזה סכום? (אני אציין שאנו ב”ה
זוכים לתרום מדי פעם על אף שבחישובים החודשי ההוצאות הם גדולות מההכנסות)
2. בנוסף אני עובדת ומרויחה בערך 2300 ש”ח לחודש כאשר מחצית מהסכום הולך לשכר של המטפלת ששומרת על ביתי- האם עלינו להפריש ואם כן על הסכום של 2300 ש”ח או על הסכום של
1100 ש”ח (שזה בעצם מה שנשאר לי מהעבודה אחרי ששילמתי למטפלת – אציין שביתי נמצאת במטפלת רק בשעות שבהם אני עובדת)
(אם זה רלוונטי שהסה”כ של ההכנסות בד”כ לא מכסה את ההוצאות ומדי פעם ההורים שלי או של בעלי מעבירים לנו קצת כסף)
בתודה מראש

התשובה
א. מעשר אינו חיוב גמור מצד הדין אלא שכך ראוי לנהוג בצדקה (יו”ד רמט א´).
ב. כיון שכך, אם ההוצאות גדולות מההכנסות אין צריך להפריש מעשר, אלא שאעפ”כ יש לשקול שלפעמים מוציאים על בגדים ואוכל וכד´ יותר מהנצרך להנהגת חיים נורמלית ע”פ מנהגי הזמן
והמקום, ולכן נראה למעשה שאם יש תחושת דוחק א”צ להפריש, אולם אם יש ריוח במקצת ראוי להפריש.
ג. אף על פי כן, אם בא עני ומבקש יש לתת לו כנדבת היד, ואפילו פרוטה. (יו”ד רמט א´ וד´ ברמ”א).
הרב דרור


מעשר כספים
השאלה
האם יש צורך להפריש מעשר כספים מהשכר על עבודתי
כמדריכה בקייטנה?
(הרווחתי 1000 שקלים. במידה והתשובה חיובית, כמה אצטרך להפריש כמעשר?)

התשובה
א. מעשר כספים אינו חיוב גמור אלא קיום ראוי של מצות צדקה (יו”ד רמט ס”א). ולכן כשנותנים מעשר לומר שמקבל ע”ע בלא נדר לתת מעשר.
ב. אם הרווח הנקי הוא 1000 ש”ח (להוציא נסיעות לצורך העבודה וכד´), צריך להפריש למעשה 100 ש”ח.
הרב דרור טוויל


הימורים
השאלה
האם צריך לעשר מכספים שהרווחתי בהימורים חוקיים כמו WINNER?
תודה רבה

התשובה
מכל רווח כספי צריך להפריש מעשר.
הרב בר-אלי


מעשרות
השאלה
הרב רציתי לדעת בעניין מעשרות שאני מרוויח כסף בקיץ מעבודות רציתי לדעת כמה מעשר אני צריך לתת ראיתי שחברים שלי עושים כזה דבר אבל רציתי לדעת בדיוק מהם האחוזים שאני צריך לתת?

התשובה
מעשר כספים הוא חלק ממצות צדקה (יו”ד רמט) לכן יש לתת בלא נדר עשירית מהרווחים, לדוג´ אם הרווחת 500 ש”ח תן 50 ש”ח.
הרב דרור טוויל


מעשר כספים
השאלה
1. אני סטודנטית המתגוררת בבית הורי (ז”א אני לא מפרנסת את עצמי) אני עובדת מעט ומרויחה כ700 ש”ח בחודש – בחלק מהסכום אני משתמשת אך חלק חוסכת. האם אני צריכה לתת מעשר מהכסף שאני מרויחה.
2. האם בשירות לאומי צריך להפריש מעשר מהכסף שמקבלים?
3. נניח והייתה תקופה שלא הפרשתי בה מעשר אע”פ שהייתי חייבת בכך, האם עלי להשלים את זה (ז”א לחשב את כל הכסף שהרווחתי בתקופה ההיא ולתרום עשירית ממנו)?

התשובה
1. במקרה זה כיון שיש לך משענת כלכלית קבועה, ראוי לתת מעשר כספים בלא נדר. ושיעורו עשירית מהרוחים.
2. התשובה כנ”ל, שאם יש משענת כלכלית ראוי לתת מעשר כספים. ואם לא אז אין צריך לתת.
3. מעשר כספים אינו חיוב גמור, אלא צורה מהודרת של קיום מצות צדקה (שו”ע יו”ד רמט ס”א), ולכן א”צ לשלם למפרע, אלא לקבל בלא נדר לתת מכאן ולהבא.
הרב דרור טוויל


מעשר מכספי מכירה
השאלה
קניתי פריט לפני זמן מה ולאחר תקופה מכרתי אותו בזול יותר, האם עלי להפריש מעשר מכספי המכירה?

התשובה
א”צ להפריש מעשר שאין כאן רווח, ומעשר כספים הוא רק מהרוח. (יו”ד רמט ס”א).
הרב דרור טוויל


כספי חומש
השאלה
לכבוד הרב שלום!
רציתי לדעת, אני תורם מזה זמן רב חמישית מהכסף שאני מרויח מקריאה בתורה, אני בכיתה יא, ורציתי לדעת כמה צריך לתרום מצד הדין ומצד החסידות?
אני רוצה לדעת בנוסף האם אני אולי צריך לתרום יותר כי אין לי משפחה או הוצאות ואלי אני צריך לתרום אפילו חצי?
בתודה רבה מראש!

התשובה
א. כאשר עני מבקש צריך לתת לו כמה שאתה יכול ובשו”פ יוצאים יד”ח. שו”ע יו”ד רמט א´.
ב. לנתינת צדקה באופן קבוע, בשו”ע יו”ד רמט א´ מבואר שלחיוב מצות צדקה יוצאים אפילו בפחות ממעשר, ומשמע אפילו בשוה פרוטה, ולכהפ”ח שלישית שקל (של זמנם) בשנה שהוא לערך עשרה ש”ח. מצוה מן המובחר חומש, ומעשר זוהי מידה בינונית. לכן אין לך חיוב לתת סכום אפילו של חומש אלא זוהי מידת חסידות. בשם הגר”א מובא (מעשה רב) שהיה נוהג לתת חומש לצאת ידי כל הספיקות.
ג. במקרה שלך כיון שיש לך משענת כלכלית ראוי שתתן מעשר בלא נדר, ואם תתן חומש קיימת מצוה מן המובחר, וירבו כמותך בישראל.


מעשר
השאלה
כבוד הרב שלום רב..!!
יש לי שאלה שמטרידה אותי מאוד בזמן האחרון אני לקחתי על עצמי בלי נדר לתת מעשר כספים עכשיו יש לי כמה שאלות
א. אם אבא שלי הביא לי 1000 שקל ואני צריך 600 שקל לתת למורה נהיגה שלי נשאר לי 400 והכסף אצלי אז אני צריך לתת מהם מעשר?
ב. מכרתי את הפלאפון שלי ב 300 ש”ח אני אמור לתת עליו גם מעשר?
או רק מההכנסה של העבודה שלי אני נותן מעשר מה שהרווחתי בעצמי תפרט לי קצת בבקשה על הנושא הזה אני אשמח מאוד

התשובה
א. המעשר מחושב מכל ריוח שהוא, וא”כ במקרה שלך שיעורו 100 ש”ח. ומה900 ש”ח תשתמש לצרכיך לשלם למורה וכו´. אא”כ אביך אמר לך במפורש שתשלם למורה ואת העודף תקח, ואז שיעורו המעשר הוא 40 ש”ח בלבד.
ב. אם זהו המחיר של הפלפון בלא ריוח, דהיינו לא קנית ע”מ למכור והרווחת, אלא זהו מחירו, א”צ לתת מעשר כספים, שמעשר ניתן רק מהרווח בלבד, ועיין בשו”ע יו”ד רמט ס”א.
הרב דרור טוויל


מעשר כספים
השאלה
שלום לכבוד הרב!
אני שכירה בחנות ומשתכרת משכורת קבועה בכל חודש. לפעמים אני נמצאת במינוס וכאשר המשכורת נכנסת יוצא שיש לי בחשבון פחות מסכום המשכורת כי חלק ממנו כיסה את הגירעון. האם צריך לחשב את המעשר מסכום המשכורת הראשוני, או שאפשר לחשב אותו מהיתרה שנשארת בחשבון לאחר כיסוי הגירעון?

התשובה
הגרעון אינו מוגדר בהוצאות של המשכורת שהרי ישנם סיבות שונות למצב של חובה בחשבון. לכן עלייך לחשב מסכום המשכורת הראשוני את סכום המעשר תוך כדי קיזוז ההוצאות הישירות הקשורות במקום העבודה.
הרב אריאל בר-אלי


מעשר
השאלה
שלום!!
אני מדריכה בצופים,בקיץ חניכים שלי יצאו למחנה קיץ ולקורסי הדרכה שעלותם רבה.. ישנם חניכים שאין ביכולתם לשלם סכום כזה..
א. האם אני יכולה לתת את המעשר שלי לסיפסודים שהם עושים?
ב.האם אני צריכה לתת מעשר?אני מקבלת בעצמי ספיפסודים והנחות מהשבט??
תודה רבה מראש!!!

התשובה
1) כספי מעשר מיועדים לצרכי מצווה בלבד.
2) מי שאינו יכול להחזיק את עצמו כלכלית, פטור ממעשר כספים (יורה דעה סימן רמ”ח ש”ך סק”א)
הרב בראלי


מעשר כספים
השאלה
שלום לכבוד הרב!
לפי הבנתי מקובל בימנו לתת מעשר כספים בשיעור של 10% מסך ההכנסות נטו של אדם.
שאלותי הם:
1.האם חל המעשר גם על כספים המופקדים להכנסה עתידית (קרן פנסיה ,קופ”ג וכו´)
2.שכיר שהוא בעל הכנסה גבוהה מהממוצע במשק נניח כ 15,000 ש”ח ברוטו ומזה נשאר לו כ 8,000 נטו,משלם למעשה כ 1,500 ש”ח בחודש להפרשות של ביטוח לאומי ומס בריאות.
בתשלומים אלה יש למעשה 2 מרכיבים: עלות השירות לאותו אדם , ומרכיב סוציאלי (הוה אומר מימון השירות לאנשים שאין ביכולתם לשלם).בהנחה שניתן לדעת מה עלות הפרמיה שהיה משלם אותו שכיר אילו היה רוכש את הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות מחברת ביטוח רגילה,האם ההפרש נחשב למעשר כספים?
בתודה לכבוד הרב

התשובה
1) ניתן להפריש מעשר כספים כאשר תממש את הקרנות.
2) ניתן להחשיב את דמי הביטוח הלאומי למעשר כספם כמבואר בספר הררי יוסף יורה-דעה סי´ רמט.
הרב בראלי


מעשר כספים
השאלה
האם מעשר כספים זה הלכה או מצוה? אני בן 16 שעובד בעבודות לפי שעה וב”ה הרווחתי כמה מאות שקלים יחד עם חברים שלי. צריך להפריש? תודה.

התשובה
מעשר כספים זהו מנהג לא מחייב אבל מומלץ!
בכל מקרה אם אתה מתחיל אותו עדיף לקבל “בלי נדר”.
הרב בראלי


עזרה לנקקים
השאלה
שלום וברכה
יש אצלי בשכונה חנות ירקות, שהיא כל הזמן מוכר בהקפה לנזקקים לאחרונה התברר לי שמרוב העזרה שלהם והרחמנות לאנשים נזקקים שלא משלמים להם עקב שאין להם כסף והם מוכרים להם בהקפה הם הגיעו למצב דחוק שאפילו שיש להם שיקול לסגור את החנות, אני אמרתי להם שהם חייבים לתת להפסיק מידית לתת לאנשים בהקפה אלו שלא משלמים, כי מה יועיל שהם יתנו לאנשים אלו בלי כסף ותוצאה מזה הם הגיעו למצב שכבר לא יהיה להם עבודה וחוץ מזה הם כבר בעלי חוב בעצמם ממצב זה שהחנות היא מפסידה ולא מרוויחה. מצד שני יש לי נקיפות מצפון מזה שאמרתי להם שלא יתנו יותר בהקפה ולא יחלקו ירקות ופרות לאנשים שאין להם מה לאכול, וגם להם זה קשה לקבל זאת.
כמו כן אמרתי להם שמעשר כספים שהם צריכים לתת הם יורידו מהחובות שחייבים להם אנשים ולא שיתנו למקומות אחרים, האם מותר?
אשמח לקבל תשובה מהירה וברורה שאם מותר או אשור בכל העניין הזה! וכן למה סירוב זה לא אסור להגיד לאנשים שאין להם מה לאכול שהם לא נותנים להם לקחת בהקפה.

התשובה
אין חובה לתת יותר מחומש מהנכסים ולכן בודאי שאין עניין לסכן את כל המכולת עבור צדקה. מעשר כספים יש לתת למי שנזקק ואין לו כדי החזקת חייו לשנה.


דיני מעשר כספים
השאלה
1.האם חובה להביא מעשר על כל משכורת ולו הכי קטנה שאני מקבלת? לדו- בייבי סיטר שבו אני משתכרת לעתים 30 ש”ח?.
2.האם את הכסף חובה להביא לצדקה או שאפשר לקנות בו דיסקים שבהם שיעורים של רבנים, או ספרים וכו´..
3.ואם כבר צדקה- לאיזה סוג אוכלוסיה? מפוני גוש קטיף? עניי עירי מה שנקרא?= עניי העיר הקרובה אלי, פעמונים?.
תודה רבה. תזכו למצוות.

התשובה
1.מנהג טוב חשוב ומקובל לעשר (“בלי נדר”) מכל הכנסותיך גם ממלגת פר”ח וגם מהמשכורת. אבל אם את לא גומרת את החודש וצריך לבקש עזרה מההורים יש מקום גדול להקל לא לעשר אעפ”כ את מלגת פר”ח וגם מכספי המשכורת אם צריך אפשר לא לעשר. ואעפ”כ פשוט שצריך לתת צדקה קצת כל שנה מעיקר הדין.
2. רק דבר שלא היית קונה ללא מעשר ניתן לקנות. התנאי הוא שהשיעורים משמשים את הרבים לדוגמא הם נמצאים במקום שנגיש לכולם.
3.קרובי משפחה קודמים לכל, לאחר מכן מה שקרוב לליבך.


מעשרות
השאלה
שלום רב,
1. למי אני יכולה לתרום מעשר מההכנסות שלי? ז”א מי נחשב עני? אם יש לי דוד למשל שקשה לו מבחינה כלכלית מאוד (אבל הוא לא ממש “מחזר על הפתחים” מה שנקרא…) האם מותר לי לתת לו? האם מותר לתת להורים אם קשה להם מבחינה כלכלית?
2. מה פירוש “בורא נפשות רבות ו-ח-ס-ר-ו-נ-ן”?

התשובה
כל מי שאין לו סכום זמין שאיתו הוא יכול לפרנס את עצמו לשנה מוגדר עני. כמובן שצריך לחשב את ההכנסות העתידיות.


מעשר כספים
השאלה
אם נתתי במעשר כספים הרבה יותר מעשירית האם אני יכול להחשיב את התוספת בפעם הבאה שאצטרך לתת (כלומר להיות פטור על סמך מה שכבר נתתי)?

התשובה
אם ההכנסות קבועות וחישבת מראש את סכום המעשר ,אתה פטור . אבל אם נתת סתם אז אין אפשרות להחשיב את הסכום מאחר שניתן בסתם.


מעשר
השאלה
שלום רב.
לא מזמן חזרתי מחו”ל ושם רציתי לתת מעשר מהמשכורת שלי אבל לא הייתה לי אפשרות לתת אז כל פעם שקיבלתי משכורת רשמתי בצד את הסכום שאני צריך לתת כמעשר.נערם סכום כסף לא קטן בדולרים.
שאלתי היא אם אני יכול לתת את הסכום הזה בשקלים ולא במטבע המקורי לדוגמא 3000$ ל- 3000 ש”ח.כי אני לא יכול לעמוד בסכום בדולרים.
בתודה.

התשובה
כן, לפי שער יציג.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


הפרשת כספים
השאלה
אדם אשר זכה בלוטו או טוטו צריך להפריש לצדקה עשירית מהסכום אפילו אם מדובר בסכום פעוט?

התשובה
אם הוא נוהג להפריש מכל רווחיו, כן.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


מעשר
השאלה
שלום כבוד הרב הייתי מעונינת לברר שני ענינים לגבי כספי מעשר:
1. האם זה אפשרי לתת כספי מעשר לקרובת משפחה שיודעים שמצבה הכלכלי לא בכי טוב?
2. אם המשכורת בדולרים לפי איזה שער נותנים בשקלים??

התשובה
1. מעשר כספים הוא חלק ממצוות צדקה ולכן צריך לתת לעניים דהיינו מי שחסר לו, ע”מ להתקיים ברמה ממוצעת.
2. נותנים לפי שער יצוג.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


מעשר
השאלה
שלום לכבוד הרב,
אני סטודנט וכסטודנט ההורים שלי עוזרים לי בכסף לצורך לימודיי אע”פי שהם בחובה רבה וצריכים כסף .יוצא לי לעבוד בעבודות מזדמנות השאלה שלי אם זה בסדר לתת מעשר לאנשים אחרים שכשאני יודע
שההורים שלי רבים על כסף בבית בינם לבין עצמם וגם אמרו לי שהם לא מוכנים שאני ייתן מעשר עניים ממה שהרווחתי הם טוענים שהם מביאים לי כסף בשבילי ולא בשביל אחרים אז חשבתי שאת המעשר אני
ייתן להם האם כך נכון לעשות

התשובה
אם רמת המחילה של ההורים היא ממוצעת וגם לזה אין להם די,אזי אתה יכול לעזור להם בכספי המעשר שלך.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


מועדונית
השאלה
שלום
בסניף שלנו מתכננים להקים מועדונית לעזרה לילדים מתקשים לימודית, ויש צורך בתרומות.
האם מותר לתרום מכספי מעשר להקמת המועדונית?

התשובה
מותר ככל דבר מצוה שנוהגים לעשות ממעשר כספים, שיש בזה גמילות חסד


מעשר
השאלה
שלום הרב.
השנה גמרתי שמינית ובע”ה שנה הבאה אני אלמד בישיבת הסדר.
אני מתכוון בע”ה לעבוד בעוד מספר שבועות ולהרויח כסף שבוא אני מתכוון להשלים את לימודי הנהיגה שלי.
שאלתי היא האם מותר לקחת את כספי המעשר ולקנות בהם ספרים לשנה הבאה ?

התשובה
מעשר כספים יש לתת בלא נדר.
כספי מעשר כספים עדיף לתת לצדקה ללומדי תורה עניים, אולם ניתן גם לקנות ספרים ויש לכתוב עליהם שנקנו מכספי מעשר, וצריך להעמידם לרשות הציבור, ואתה הגבאי עליהם. (יו”ד רמט ס”א).
תשובת הרב דרור טויל דיין בבית דין שע”י ישיבת שדרות


כספים לסניף
השאלה
שלום הרב,
אני קומונרית במסגרת השירות הלאומי.
רציתי לשאול את הרב אם אפשרי (מבחינה הלכתית, אם ייחשב הדבר) לעשר את דמי הכיס של השירות לאומי למען הסניף.
והאם ניתן להקדיש את הכסף לתפעול שוטף של הסניף (כמו ציוד, הסעות, סבסודים וכו´) או שמא יש צורך להקין איזושהיא קרן שמטרתה תהיה עשיית חסד – ורק אליה ניתן לתרום.

התשובה
כיון שהסניף עוסק בחינוך והפצת תורה ניתן לתרום ממעשר כספים לצורך זה ולא צריך לעשות חשבון למה בדיוק מיועד, גם לתפעול הכללי של הסניף אפשרי הדבר, כיון שהכל הוא למען המטרה הקדושה של ריבוי תורה בישראל.


מעשר כספים – צבא
השאלה
לכבוד הרב שלום!
בעלי חייל בצבא, וחלק ממשכורתו הצבאית הוא סכום שהצבא נותן עבור עזרה בשכר דירה.
יש לציין שסכום זה הוא לא חלק מתשמ”ש, איננו זכאים לתשמ”ש (אינני סטודנטית וכו´). אלא התוספת היא בפירוש לשכר דירה.
האם מסכום זה גם צריך להפריש מעשר כספים?
ומה הדין לגבי נסיעות שמקבלים בעבודה – כשהסכום הוא בפירוש לצורך נסיעות (כך כתוב בתלוש המשכורת – זוהי תוספת, מעבר לסכום לשעה שמשולם).
האם צריך להפריש גם מסכום זה מעשר כספים?
בתודה מראש.

התשובה
א. גם אם ניתן במפורש לשכר דירה, מ”מ זוהי מתנה שהרי הנותן לא יקפיד אם תקחו את זה לענין אחר, ומכל מתנה צריך להפריש בלנ”ד מעשר כספים.
ב. תוספת נסיעות היא גם חלק מהמשכורת וצריך להפריש גם ממנה. אמנם אם משתמשים בכסף זה כדי להגיע לעבודה או בחלקו ניתן לקזז סכום זה מהמשכורת ומהשאר להפריש.
תשובת הרב דרור שליט”א


חידוד לשאלות על מעשר כספים
השאלה
שלום,
אני רגילה (לפני שקראתי את השו”ת בנושא) לעשר מהשכר ה”ברוטו” שלי ז”א, אני לא מנקה ממנו את ההוצאות השוטפות כמו שנאמר כאן. (יש לציין כי אני שכירה ולא עצמאית).
השאלה שלי היא האם יש עניין של מעלים בקודש ואין מורידים ולהמשיך כמו שנהגתי עד כה או שמאחר וידועה לי ההלכה בדיוקה עליי לבצעה כפי שנאמר? האם ניתן להגדיר מהם הוצאות שוטפות? (שכ”ד? לימודים? קניית בגדים? קניית מתנות לאירועים?) האם יש כסף שממנו לא מפרישים מעשר? (החזרי הוצאות טלפון וכדו´?)
עד כאן שאלות על הכלל וכעת לפרטים:
האם צריך להפריש מכספי המענק לחיילים המשוחררים?
האם יש להפריש גם מסכום הפקדון? (שכן לרוב אין מקבלים אותו ככסף)
בתודה.

התשובה
א. צריך להפריש מעשר בלא נדר מכל רווח ולפ”ז גם מכספי מענק לחיילים.
ב. איני יודע מי השיב בענין הוצאות שוטפות. ולפי הכלל הנ”ל מכל רווח מהמשכורת צריך להפריש ולא לנקות, ואחר שהפרשת מעשר דהיינו נשארו לך תשע עשיריות מהמשכורת מזה תשתמשי למחיה.
וטוב נהגת שהפרשת מהברוטו, אולם אפשר לנכות מס הכנסה. ומפנסיה אפשר להפריש בעתיד כשתקבלי את כספי הקרן.
תשובת הרב דרור שליט”א


ממה מעשרים
השאלה
שלום רב,
ברצוני לדעת ממה מעשרים? זאת אומרת כשאני מקבלת תלוש משכורת האם אני צריכה לעשר מהנטו או מהברוטו..
וכן ברצוני לדעת מהו חומש?
ואם אני מעשרת קצת יותר ממה שאני צריכה האם זה עדיין נחשב מעשר או לכוון את זה כצדקה.

התשובה
חיוב מעשר הוא מהריווח, ולכן יש לתת מעשר מהנטו, וכמ”כ מדמי בגוד הלבשה פנסיה וכד´, מלבד מס הכנסה.
תשובת הרב דרור טוויל שליט”א – דיין בבית דין צדק בשדרות ע”י ישיבת ההסדר


מעשר כספים
השאלה
שאלתי הינה בנוגע למעשר כספים. הנני נשוי ואב לשניים (גילאים: שנה וחצי, שלוש וחצי) ושאלותיי הן :
1. האם חישוב המאשר הינו לאחר הפחתת משכנתא ?
2. הוצאות גנים?
3. הוצאות אוכל וכלכלה לילדים?
4. האם ישנן הוצאות אחרות שלא נלקחותבחשבון ?
בתודה ובכבוד רב.

התשובה
א. באופן כללי מעשר כספים הוא חלק ממצות צדקה, וכשמתחילים לתת יש לומר שזה בלי נדר.
ב. מעשר כספים ניתן מכל רווח שאדם מקבל, משכורת וכד´, לפני שהוא משתמש בה לצרכיו.
ג. אם אין לאדם לצרכים בסיסיים לאחר ניכוי המעשר, פטור מלתת.
ד. הוצאות לבניו ובנותיו מדמי המעשר, דינם תלוי בכלל שכל דבר שהיה כבר מחויב בו גם לולא המעשר, אינו יכול לתת אותו מכספי המעשר כמבואר כלל זה ביו”ד רמט סק”א בט”ז. ולפ”ז האפשרות לתת לילדיו מכספי המעשר לצרכיהם השונים, תתכן רק באותם צרכים שאינו מחויב בהם מסיבה אחרת. ולכן: א. חיוב תלמוד תורה שבכתב לבניו זהו אפילו בשכר, ולכן לא ניתן לתת ממעשר כספים, וגם תורה שבע”פ מבואר ביו”ד רמה ס”ו שאם אין השעה דחוקה לו מצוה ללמד בניו אפילו בשכר, ולפ”ז אם אין השעה דחוקה לאב לא יתן לחינוך בניו ממעשר כספים.
ב. לגבי שאר צרכיהם מזונות ביגוד וכד´, עד גיל שש האב חייב ולכן לא ניתן לתת ממעשר כספים. בניו שיותר מגיל שש, מבואר בש”ך יו”ד רמט סק”ג שניתן לתת ממעשר, וכ”כ הברכ”י שם סק”יח, אולם כתב שעדיף לא לתת לבניו הגדולים כיון שלא עושה חשבון מדויק, ועוד שבלא”ה היה נותן להם, לכן אין לתת עבורם ממעשר כספים.
ג. לגבי חסכונות כיון שכעת אין לבן מזה טובת הנאה, ייתכן שאין זה בכלל צדקה, שאינו עומד לצרכיו. אמנם מאידך הרי נתן לו את הכסף, אולם גרע משאר צדקה.
לסכום: לילדים עד גיל שש אין לתת ממעשר כספים. ומעל גיל שש מי שדחוק יכול לתת ממעשר כספים, כדברי הברכ”י.

גם ממענק צריך לתת מעשר כספים, שהרי זהו רווח וצריך לתת מכל רוח.
2. אם את מחוייבת לשלם למדרשה, כיון שאת הולכת למדרשה מרצונך החופשי, ה”ז כאדם שקונה לעצמו בגד, אמנם כאן הוא צורך מצוה ואפשר שמחמת זה היקל הרב ששאלת אותו, אולם רצוי שגם ענין כזה כיון שאינו צורכי מצוה של רבים לא לעשות מכספי מעשר אלא בשעת הדחק.
אמנם אם אינך מחוייבת לשלם למדרשה פשוט שאת יכולה לעשות זאת מכספי מעשר, שבזה את למעשה תורמת למוסד של תורה, שלא מחמת חוב פרטי של תשלום.

בנקים, ריבית, בורסה ומיסים

ריבית
השאלה
שלום וברכה
לפני שנתיים הואיל מישהו להלוות לי סכום נכבד של כסף, שהיה לו בחשבון הבנק.
הוא היה מקבל על כסף זה ריבית מהבנק (3.5%שנתי).
אני מעונין להחזיר לו את הכסף שלוויתי, איך אוכל לפצותו על ההפסד שנגרם לו ע”י שהכסף היה אצלי ולא בבנק בתוכנית חיסחון, מבלי לעבור על איסור דריבית?
תודה
מנחם

התשובה
אסור להוסיף בשעת הפירעון ואפילו בזמן בסמוך לפירעון (יור”ד סי´ קס) אבל לאחר זמן מרובה מותר לתת לו מתנה, בתנאי שאתה לא מזכיר את ההלוואה.
הרב בר-אלי


השקעות בבורסה
השאלה
מה היא דעת ההלכה לנושא השקעות בבורסה למניוית ובאופציות? האם יש לזה גדר של משחק בקוביות (משחקי מזל)?

התשובה
יש כאן קנין גמור ולכן אין זה בכלל משחק בקוביה
הרב בר-אלי


עמלות סוכן ביטוח
השאלה
כסוכן ביטוח העובד מול מספר חברות עם הסכמי תיגמול שונים בכל חברה: בפני שתי אפשרויות הנוגעות לתכנית ביטוח עם חסכון לפנסיה . באפשרות א´ יש מרכיב של בונוס התמדה ללקוח שיתמיד
בתכנית לאורך שנים ולעומת זאת אם יפסיק את התכנית לפני נקודת הזמן המזכה צבירת הזכויות שלו תפגע ביחס לאפשרות ב´ שבה אין מרכיב בונוס התמדה, אולם התכנית היא ללא כל התניה ומאפשרת
צבירת זכויות גבוהה יותר מאפשרות א´ (במידה והמבוטח יפסיק את תכנית א´ כאמור לפני נקודת הזמן המזכה).
תיגמול העמלות שלי כסוכן טוב יותר באפשרות ב´ מאשר באפשרות א´.
שאלתי היא: איך עלי לנהוג במקרה כזה , והאם אני יכול לנהוג בדרך העדיפה עלי?

התשובה
הבעיה כאן היא גניבת דעת אבל היות וברור ללקוח שאתה עובד של חברת ביטוח, הרי כשהוא בא להתייעץ איתך הוא מודע לכך שאתה מחפש את טובת החברה שלך.
לכן אם אתה לא משקר או מטעה אותו אלא פשוט לא מיידע אותו על האופציה הנוספת- אין בכך בעיה.


ריבית
השאלה
שלום רב,
הייתי מעוניין לדעת האם ישנו איסור ריבית לתבוע מקום עבודה ולקבל פיצויים כספיים בגין הלנת שכר כמוסדר בחוק הישראלי.ואם ישנו,האם מותר בכ”ז לקבל פיצויים אלה ולתרום אותם לצדקה.
אודה לכם אם תשיבו בהקדם.
בכבוד רב.

התשובה
ריבית בתביעת פיצויים ממקום עבודה באופן עקרוני אסור לגבותה (יו”ד קעג יב´). אמנם אם עשו היתר עסקה בזמן חתימת החוזה עם הגוף שמעסיק ה”ז מותר. ורצוי להוסיף פרט זה בחוזה העבודה
כדי להמנע מאיסור ריבית. (עיין “תורת ריבית” עמ´ רכד הערה נב´).
הרב דרור


גביית תשלום בכרטיס אשראי
השאלה
שלום לכבוד הרב. הקמתי לפני כמה חודשים עסק ואני מעוניין לקבל תשלום בכרטיס אשראי.
א. האם באפשרותי לגבות תשלום קבוע עבור שימוש בכרטיס אשראי ואף לציין במופרש מחיר למזומן ומחיר לכרטיס אשראי.
צדדי השאלה כיוון שהתשלום הוא לא על המתנת מעות אלא על העלות של שימוש בכרטיס אשראי.
(אני משלם 2 אחוז מן העסקה לחברת האשראי ואני מעוניין לגבות באופן סימלי אחוז אחד).
וגם אדם שמשלם תשלום אחד או מספר תשלומים ישלם אותו דבר – (אני יודע שיש אפשרות לציין רק את המחיר הגבוה ושיש הנחה למזומן אבל שאלתי האם אפשר לומר שאין כאן כלל צד של ריבית אלא גביית
תשלום עבור שירות).
ב. יש לי אופציה למכור בעסקת קרדיט שבה אני מקבל את הכסף בתשלום אחד והלקוח משלם במספר תשלומים עם ריבית מול חברת האשראי האם מותר לי לבצע עיסקאות כאלה?
בתודה מראש אלעד

התשובה
בעל עסק לא נותן הלוואה ללוקח. מבחינתו תשלום בכרטיס אשראי משמעותה תשלום מזומן. לכן כלפי הלוקח- גביה של עמלה על כרטיס אשראי אינה קשורה כלל לדחיית התשלום, והדבר מותר.
בדרך כלל לחברות האשראי יש היתר עיסקה ולכן ניתן לשתף איתם פעולה גם בפריסה של עיסקת קרדיט. (אגב, מה שכתבת כדבר פשוט שניתן לציין את המחיר, ולידו הנחה למזומן- רוב הפוסקים
מחמירים בכך שאין זה מועיל אלא לדברים שרגילים לקנות אותם בתשלומים- מקרר וכד´- ספר תורת הריבית).


תשלום ללא מע´´מ
השאלה
שלום!
אני עובדת בשנתיים האחרונות במרפאה פרטית כמזכירה. יש משהו שמפריע לי מאוד, והוא שיש מטופלים מסויימים שמשלמים ב”מזומן”- כלומר “שחור”, ללא מע”מ, ואנחנו פשוט מוחקים אותם מהיומן כאילו לא היו(כדי שלא יהיו עדויות בספרים לדבר כזה). אני אישית מנסה להימנע מזה, אבל זה לא ממש יוצא כי בעלת הבית הרגילה מטופלים מסוימים לשיטה הזו וגם למזכירה שנמצאת במרפאה רוב הזמן(אני שם רק פעמיים בשבוע) אין שום בעיה עם זה, והמטופלים רגילים. אני לא יכולה כבר לקחת תשלום רגיל ממי שאומר לי ששילם ללא מע”מ בפעם הקודמת, אני נקלעת למצב מעיק שאני שונאת להיות בו.
בנוסף יש עוד דברים דומים:
מטופלים שמבקשים לחלק להם את הסכום של פגישה אחת לשתי קבלות ולרשום על אחת מהן שהיא מתאריך אחר, כדי שיקבלו החזר מהביטוח על שתי פגישות.
או שמבקשים לרשום על הקבלה את שם ההורה במקום שם הילד, כיוון שרק ההורה מבוטח במקום מסוים ויכול לקבל החזר עבור הטיפול.
זה לא היה מפריע לי כל כך אם לא הייתי יודעת שההלכה בנושאים האלה הולכת לפי חוקי המדינה, וזה מן הסתם לא חוקי.
אני טועה? מה אני יכולה לעשות במצב כזה?מצד אחד אני לא רוצה לעזוב את המקום, ולא מדובר בנורמה אלא במקרים ספציפיים, ומצד שני אין לי חלילה שום עניין לעבור על ההלכה.
מה לעשות???!
אשמח להבהרה של ההלכה בכל העניינים האלה!
בתודה מראש! תזכו למצוות!!!

התשובה
איסור “לפני עיוור לא תיתן מכשול” קיים כאשר מכשילים אדם בעבירה. אמנם אם האדם יכול לעשות את העבירה בכל מקרה גם ללא סיוע, כגון אצל מזכירה אחרת, אז אין איסור “לפני עיוור” שהוא איסור תורה, וישנו איסור חכמים לסייע בידי עוברי עבירה (שו”ע יורה דעה סימן קנ”א סעיף א´). לכן בנוגע למ”ע, אם את מקבלת תשלום ללא מע”מ בכך משום סיוע לעבירה (כי בעיקרון המע”מ יכול להיות משולם ע”י המעביד), אבל אם מוחקת את הטיפול מהיומן הרי את מסייעת לעבירה בידיים וזה אסור!
בוודאי שאסור לך לכתוב שמות של ההורים במקום הילדים כי בכך את שותפה לעבירה בידיים- גזל מחברת ביטוח.
הרב בר-אלי


השקעות
השאלה
כבוד הרב שלום!
יש לי חשבון בבנק לאומי ורציתי לדעת:
האם יש לבנקים בישראל היתר עיסקא?
מותר לסגור
כסף בתוכניות חיסכון שפועלות על ריבית?

התשובה
לכל הבנקאים המוכרים ישנו היתר עיסקא ולכן מותר לקבל ריבית על תוכנית חיסכון.
הרב בר-אלי


השקעה בקרן נאמנות
השאלה
האם מותר להשקיע בקרן נאמנות המתמחה במניות בשווקים בחו”ל ללא אג”ח?

התשובה
במניות בשווקים בחו´ל אין בעיה של ריבית וחילול שבת ולכן אין בעיה.


סחר במניות
השאלה
לאחרונה מפרסמים בעיתונות הדתית את קרן הנאמנות ´שוהם´ שיש לה הכשר והיא מאושרת ע´´י מכון צומת ומלווה בפיקוח צמוד של תלמיד חכם המומחה בתחום זה. רציתי לשאול האם ישנו איסור לסחור במניות או בקרנות נאמנות אחרות? האם היעדר כשרות אומר שיש בעיה הלכתית בכך?
תודה מראש.

התשובה
באופן עקרוני אדם שרוכש מניות אינו נעשה שותף בחברה אלא עושה איתם הסכם על חלוקת השכר וההפסד. לכן אין בעיה הלכתית להשקיע בכל חברה שהיא. אם אדם קונה איגרות חוב כאן הוא בבעיה של ריבית כאשר הקרנות בסיכון נמוך והתשואה מובטחת. לכן עליו להקפיד לקנות מחברות שיש הם התר עיסקה כגון אג,ח ממשלתיות.
אומנם יש בעיה עקיפה של סיוע ידי עוברי עברה , אבל איסור זה הוא דרבנן וברגע שישנו ספק האם יש איסור, וכן עד כמה השותפות שלך היא גורמת לאיסור, ניתן להקל.
הרב פיינשטיין כתב שאם השליטה במניות מאפשרת לאדם ליטול חלק פעיל אז ישנה בעיה כאשר יש לו אחוזי שליטה גבוהים במניות . הרב פיינשטין בספרו אגרות משה (יור”ד ח”ב ס”ג) חידש שיש הבדל בין רכישת מניות בכמות גדולה שמאפשרת ממש שליטה בבעלות החברה לבין רכישה של מניות שלא מקנים אפשרות מעשית להתערב בהחלטות החברה. לדבריו צריך להקפיד לא לקנות מניות שליטה בחברות המחללות שבת ומלוות בריבית.
חברה שיש לה היתר עיסקה, אין בעיה בכסף הריבית שלה וכן חברות בבעלות גוי. לעניין המקורות הלכתיים: קובץ סיני כרך נט´ עמ´ רכח´, ספר תחומין כרך יד´. ספר מחקרים בהלכה וכלכלה “ריבית בתאגידים” (כרך א´ הוצאת כתר קדומים).


היתר עסקה
השאלה
לקחתי הלוואה ל20 שנה לקניית דירה מבנק טפחות בסכום של 54,000$ לפי 4.25 ערך דולר, מודע הייתי לריבית אך לא הייתה לי ברירה וצריך הייתי דירה משלי לפי חשבון אני במשך 10 שנים משלם כל חודש 1400 ש”ח רק ריבית וב10 שנים הנותרות מתחיל לשלם על גוף הדירה האם מבחינת התורה הכל בסדר?

התשובה
לבנק טפחות ישנו התר עיסקה ולכן הוא רשאי להלוות בריבית.


מסחר
השאלה
פורקס – זהו מסחר אלקטרוני במט”ח. שאלתי היא, כאשר אני מגלגל את העסקה ליום הבא אני מחויב בהפרשי ריבית שבין המדינות השונות. א. האם זה מותר? ב. האם מותר לי להישאר בעיסקה
בשבת. ברור שהמחשב מכובה ואינני עוסק במסחר אך העסקה קיימת ויתכן שארוויח.בברכה, מוטי

התשובה
אם מדובר במסחר עם גויים אין בעיה של ריבית. במקרה ןהאדם שובת בשבת ומאליו יש לו רווחים אין זה שכר שבת.


ריבית
השאלה
שלום וברכה,
האם מותר לרכוש מוצרים ולשלם עבורם בעסקת קרדיט ? עסקת קרדיט שונה מתשלומים.
לדעתי בשיטת תשלומים אין בעיה אבל בקרדיט ישנה בעיה של ריבית ואני רוצה לדעת אם היתר עיסקה חל גם על עסקות קרדיט ואז זה מותר ?
תודה ובברכה,

התשובה
במידה ומדובר בחברת אשראי מוכרת, יש לה היתר עיסקה הכולל גם את הקרדיט.


ריבית
השאלה
מדוע אסור לגבות ריבית? הרי אם זה מצד חברה פיננסית זה הרווחה שלהם נחשב מאחוזי הריבית של המשכנתא וזה נחשב כפרנסה.
האם זה הגיוני כי , מבחינה כלכלית שאחרי תקופה מסויימת כסף ישאר כבעל אותו ערך.

שלמה

התשובה
לכאורה ניתן להסתכל על ריבית כדבר ראוי, וכמו דמי שכירות בבית שהמשכיר מקבל את הבית בחזרה וגם את דמי השכירות שבינתיים וכך גם המלוה מקבל את הכסף בחזרה ואת דמי השכירות שבינתיים.
ואכן בחז”ל מכונה הריבית “אגר נטר” דמי שכירות. (ב”מ סג:, סה. ועוד).
אולם מה שבכל אופן אסרה תורה לקחת ריבית זהו משום שיש הבדל בין שכירות בית או חפץ וכד´, שיש פחת מסויים למשכיר משא”כ בכסף שהסכום במילואו הוא חוזר. ומלבד זאת וזו הסיבה העיקרית התורה רואה בהלואה כ”חסד” ולא כ”עסק” ולכן ה”ז כצדקה וכך נאמר בתורה: “אם כסף תלוה את עמי את העני עמך”, יש בזה תמיכה באדם שנזקק, שהרי אם אדם לוה סימן שחסר לו ולכן צריך לעזור לו. ואכן אם המלוה לוקח לצורך עסק, ניתן להלוות לו ולעשות עמו שותפות ברווחים וזהו “היתר עסקא” ועל בסיס זה צריכות להיעשות כל העסקאות שאנו עושים היום עם הבנקים וכד´. ובספר החינוך (סח) כתב שבנטילת ריבית יש לחוש להפסד כל ממון חבירו מחמת הריבית. בקיצור הענין הוא רגישות למצבו של האחר והתחשבות בו ולא ח”ו לנצל את דחקו.


היתר עיסקה
השאלה
כבוד הרב
אני עשיתי ביטוח למכונית. האם הייתי צריך לעשות היתר עיסקה?
התשלום עבור הביטוח מבוצע בכרטיס אשראי.

התשובה
אם לא גבו ממך יותר מאשר במזומן אין צריך. אם גבו יותר מחמת התשלומים, אז תלוי כיצד התוספת מוגדרת אם מוגדרת “דמי הסדר תשלומין” או “דמי גביה” ה”ז מותר, כיון שזהו תוספת שאינה
מחמת אורך זמן ההמתנה. ואם זהו סתם “דמי אשראי” צריך היתר עסקא.


מכס
השאלה
שלום רב
האם מותר לקנות מכשיר סלולר ממישהו שהצליח לברוח ולא לעבור את המכס?
כלומר האם מותר לקנות מכשיר כזה שברח מהמכס
תודה רבה לכבוד הרבה על הזמן

התשובה
אם אותו אדם עשה זאת על מנת למכור אסור לקנות ממנו שיש בזה מסייע לעוברי עבירה. אם עשה זאת לצורך עצמו ואח”כ החליט למכור ופשוט שלא יעשה זאת בעתיד ע”מ למכור, מותר לקנות ממנו.
תשובת הרב דרור טויל שליט”א דיין בבית דין צדק שע”י ישיבת ההסדר שדרות


שימוש בריבית
השאלה
במסגרת פרויקט בניה של קבוצת אנשים דתית נקבע תשלום ריבית של 16% בגין איחורים בתשלומים לאדריכל, למפקח, לקונסטרוקטורו ועוד.
יזם הקבוצה החליט לנהל את כל הכספים כקופה הציבורית. הריבית ששולמה לאותם גורמים היתה כ – 8%.ההפרש ניתן חזרה לכל הדיירים המשמעות הינה כי חלק מהדיירים בקבוצה נהנים מהריבית הקצוצה כאשר אין להם שום חלק בדבר.
שאלתי האם מותר לי לקבל ולהנות מכסף זה?

התשובה
ע”פ מה שאתה מתאר נמצא שבמקום לשלם 16 אחוז ריבית הם משלמים רק שמונה אחוז ריבית, ואין אני רואה כאן הנאה מריבית קצוצה אלא תשלום של רבית פחותה יותר. ובאופן עקרוני אסור לשלם ריבית פיגורים אלא בהיתר עסקה.
תשובת הרב דרור טויל שליט”א דיין בבית דין צדק שע”י ישיבת ההסדר שדרות

מחשבים, מדיה וזכויות יוצרים

צריבת DVD

השאלה
כבוד הרב שלום,
קיבלתי בהשאלה מס´ דיסקים של סרטי DVD מקוריים (של יוצרים לא ישראלים) אשר נקנו בסין במחיר זול. על מנת להחזירם בהקדם לבעליו רציתי לצרוב אותם בעצמי ולראותם בזמן שיתאפשר לי.
א. האם מותר לי לצרוב לשימוש חד פעמי?
ב. אם כן, מה דינם לאחר השימוש הראשון? האם מותר להראות לאחרים?האם יש להשמידם?
ג. מה דין צריבת סרטי DVD בכלל? והורדת סרטים מהאינטרנט בכלל.
אין מטרת הדיון תוכן הסרטים (הם צנועים)
בתודה ובכבוד רב.

התשובה
אם בדיסק נמכר בחנויות בישראל אז אסור. אם אין אפשרות לקנות אותם בארץ אז אין הפסד לבעל הדיסק ומותר. ככלל אסור להעתיק תוכנות. יש שהתירו בהורדת סרטים מהאינטרנט בתנאי שלא היית קונה אותם. (הרב ליאור).
הרב בר-אלי


צריבת תוכנה לצרכי לימוד
השאלה
לרב שלום,
ברצוני לצרוב תוכנה שעלותה מאוד יקרה (מחירה נע בין 3500 ל- 5000 ~) לצרכי לימוד בלבד! ובעתיד בע”ה אם גם אתפרנס מזה אקנה את התוכנה…
אצין שאם אני לא אצרוב את התוכנה אני לא אקנה אותה בשלב זה…
האם דבר זה מותר?

התשובה
אסור להעתיק שום תוכנה. אם התוכנה הורדה מהאינטרנט אז יש מתירים בתנאי שלא היית קונה אותה. (הרב ליאור שליט”א).
הרב בר-אלי


הורדה מתוכנת הורדות חוקית
השאלה
לכבוד הרב, שלום וברכה,
שמעתי ממישהי שהתוכנה להורדות שירים וכו´, קאזה, היא עכשיו חוקית, כלומר: תבעו אותם על זכויות יוצרים ועכשיו הם נותנים להוריד משם רק דברים שהיוצרים הרשו להם לפרסם להורדה. האם
מותר להוריד משם שירים וקבצים אחרים?

התשובה
אין לי מידע על כך. עליך לבדוק בצורה יסודית.
הרב בר-אלי


דיסק צרוב
השאלה
האם מותר להשתמש בדיסק שמישהו אחר צרב, למרות שהצריבה עצמה אסורה? (כמובן שלא בקשתי ממנו לצרוב, הכל נעשה בדיעבד)

התשובה
אין להשתמש בדיסק צרוב כל זמן שהבעלים על זכויות היוצרים מקפיד עליהן.


שימוש בשיר כרקע
השאלה
האם מותר לי לשים, כרקע למצגת, שיר שלקוח מדיסק (קנוי כהלכה), או שגם כאן ישנה בעיה של גזל?

התשובה
אם קנית בעצמך את הדיסק והוא שלך מותר.
הרב דרור


הורדת שירים
השאלה
שלום!
1) רציתי לשאול האם מותר שחברה תישלח לי שירים מהמחשב שלה יש לה קאזה למחשב שלי?
2) האם מותר להוריד שירים לMP3 מקאזה או אימיול?תודה!!!

התשובה
כבר ביררנו באריכות את הנושא של זכויות יוצרים באינטרנט. באופן עקרוני ישנו איסור גזל אא”כ לא נגרם נזק ליוצר כגון שהאדם המעתיק לא היה משלם עבור רכישת היצירה.
הרב בר-אלי


צריבה…
השאלה
שלום לך, (זאת שאלה שמצאתי ברשת היא לא שלי)
א)מותר לפי ההלכה להוריד תוכנה דוגמת “קאזה” למחשב
כמעט כל אתר שמכבד את עצמו ויש לו מנוע חיפוש, אם תקישו ב”חיפוש” “קאזה”,תגיעו לאתר שממנו ניתן להוריד את התוכנה.כאן צריך לחלק בין ה”חוק” ל”הלכה”. אני מנסה לדון מהצד ההלכתי כראוי לפורום נכבד זה.
אם נאמר שאסור לפי ההלכה להשתמש בתוכנה, הרי שבפשטות אסור שהיא תהיה גם על המחשב. אם הורדת קבצים אסורה ע”פ ההלכה, הרי שמדובר פה בכלי שמביא אותנו לידי איסור.
בואו נלך הלאה.
אני אתן דוגמא נוספת. יש לי מקלדת של ימהה PSR2000 היא שווה בערך 6500 ש”ח.למעשה יוקרת המקלדת נמדדת באיכות התיכנות,פוליפוניה ובעיקר מקצבים.עכשיו יצאה מקלדת חדשה.
PSR3000 כמובן שהיא עדיין לא הגיעה לארץ.לפי המחיר שלה בחו”ל היא תעלה בארץ משהו כמו 10000 ש”ח לפחות.ההתקדמות שלה היא בפוליפוניה אבל גם במקצבים! נכנסתי היום לפורום
ביאהו. בחור שקנה את המקלדת בחו”ל פשוט העתיק את כל המקצבים למחשב ומאות מקצבים(!) ששוים כסף והרבה ניתנים לכל דורש!. פורום פתוח.פשוט אתה נכנס ומה שבאתר אחר אתה משלם
40 50 יורו על 15 מקצבים פה אתה פשוט מוריד את כל החידושים למחשב מעתיק לדיסקטים ו….המקלדת שלך מעודכנת!!

זה מותר זה
זו לא תוכנה!
בואו נלך הלאה.קצת לפני שקניתי את המחשב ולמדתי אינטרנט מהו,שילמתי 1650 ש”ח על מקצבים מזרחיים לקטרון X1 עוד מקלדת שיש ברשותי.כל המקצבים הללו נמאים באינטרנט. לא בקאזה. לא
באימיול. אלא בדפי אינטרנט! צריך פשוט לעשות חיפוש נכון בגוגל. יש המון שרתי FTP אנשים מעתיקים למחשב וכל הרוצה יבוא ויטול….
איך בכלל ניתן להשליך על המדיה הווירטואלית המשונה הזו ולנסות להשוות אותה ל”גזל” גניבה בפועל וכן הלאה.”גניבת דעת” הרי קיימת בהלכה.
יש הבדל בין לקחת דיסק שקניתי ולצרוב אותו לחבר לתוכנה שמשתפת קבצים? א”כ מה ההבדל? לצורך העניין אני אומר שתוכנת שיתוף זוהי תוכנת “חברות”. מעיין…שמור לי ואשמור לך.
נלך הלאה…תוכנת ההקלטה הטובה ביותר למחשב היא תוכנת קיובייס. היא עולה (תחזיקו חזק) משהו כמו 4000 ש”ח בחנות. אין שום בעיה להוריד אותה מקאזה. בכל הגירסאות. מי שהוריד אותה למחשב “גוזל” למעשה את החברה האמריקאית שייצרה את התוכנה. האם הוא גונב גם את פרנסתם של אנשי “חלילית” יבואני התוכנה לישראל?
עוד שאלה. משונה משהו…
יש תחרות בין יבואני המקלדות האוטומטיות בארץ. תחרות גדולה.
אחת הסיבות העיקריות שקלידנים חרדים (זה הולך להיות מסובך) מעדיפים את חברת “רולנד” שחלילית מייבאת אותם,היא בגלל הסיבה שהמתכנתים בארץ עמלו ובנו “מקצבים חסידיים” הם מתאימים להרקדה חסידית. יש שם מקצב “הורה” פריילך” וכן הלאה.אם אני קונה מקלדת שמיבאת כלי זמר למשל מחברת ימהה, אני לא אוכל להעלות את המקצבים למקלדת שלי. למה כי הקבצים של רולנד הם קבצי STL והקבצים של ימהה הם קבצי STY. הלך ברנש, פיתח תוכנה שממירה מקצבים וראה זה פלא! ימהה קוראת להפליא את ההורה והפריילך ועוד עשרות מקצבים שעליהם עמלו מתכנתים ישראלים שעובדים בחלילית! ולכלי זמר באה הישועה הדבר כבר ידוע ומפורסם! זה מותר זה חיפוש קל בגוגל ויש לכם את כל המקצבים שתוכנתו לרולנד והימהה שלכם קורא אותם בשמחה!
נלך הלאה…
לפני כמה שנים האיש קנה קלטת. היא עלתה 25 דולר.יש בה את רוב הניגונים שמופיעים בתיקיה הזאת.מדובר באתר חוקי למהדרין.חובבי כליזמר שרוצים לחוותאת ההיסטוריה של המוזיקה ע”י אחד
מגדולי הקלרניטנים לא צריכים לקנות קלטת.לשלם מחיר יקר.פשוט עליהם להכנס לאתר.חוקי ולהוריד ולצרוב חומר נדיר ויקר כשלמרבה האירוניה באתר אחר מוכרים את הקלטות הללו בעשרות דולרים…
מה קורה כאןהיכן הגבול ההילכתי במדיה המשונה הזאת שלא שיערוה אבותינו
ואם…ואם יש לי חבר וירטואלי מקליפורניה (יש לי כזה) והוא מעוניין לשלוח לי אוסף שלם של דיסקים באיסיקיו.יש הבדל בין זה לבין קאזה אימיול ושאר תוכנות שיתוף הקבצים
כשאני קונה דיסק.כיום כותבים שם “השמעתו בציבור.השכרתו ללא הסכמה מפורשת וכולי וכולי.”כל הזכויות שמורות”.אם לא קניתי אלא השגתי באינטרנט חלים עלי הכללים? לרוב הם כותבים “אתה
קונה את הדיסק בתנאי…”
אני מנסה לחפש את קצה החוט.לנסות לדמות את הרעיון למונחים התלמודיים שעליהם גדלנו. זה רחוק לי…המדיה הזאת היא לא “מוחשית” הדברים מטושטשים.זה לא “שור שנגח” זה לא “גניבה
ואבידה” הקלאסיים…זה משהו באיזור הדימדומים…
אחחחח….אני מתגעגע לרב גוסטמאן זצ”ל ולספר “קונטרסי שיעורים” שלו. כשהוא מנתח את סוגית “דברים שבלב” את סוגית “האישה ניקנת” הוא תמיד נוגע בנקודות שנמצאות על הסף. קנין גשמי, קנין רוחני שהרי יש צד לומר שאפילו בשטר שאין בו פחות משווה פרוטה יחול הקניין (איסורי הנאה)
“ההוא גברא דזבין לנכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל” יש רשב”א.יש ריטב”א.יש רמב”ן.יש מהרש”א. יש רמב”ם ונושאי כלים.העניין של מדיית האינטרנט מבחינה הלכתית הוא קשה…קשה לשייך אותו…
איך אתם מתיחסים לזה? כאל עיר גדולה??שוק המציאות? “כלי להעברת אינפורמציה”?

וראית גם דעה שואמרת את זה:
לפני זמן לא רב החלטתי לבדוק את הענין לעומק
והתברר לי שזה מותר לפי ההלכה…
והרי הנימוקים…
בתורה יש מס´ מסויים של קנינים (כמו משיכה הגבהה וכו´) אין בינהם קניין שנקרא זכויות יוצרים
היוצר אין לו שום זכות על היצירה לפי דין תורה
הפטנט שתפסו הזמרים החרדים הוא מה שנקרא “שיתוף”
הם מכריזים שהם לא מוכרים לקונה את כל הדיסק אלא משאירים בידם אחוז מסויים מהדיסק ובאותה שותפות הם אוסרים על השותף להפיץ את זה…
פטנט זה לא כ”כ ברור שהוא עוזר ולמעשה הוא מוטל במחלוקת מכיוון שהקונה לא תמיד מודע לזה שיש לו שותף סמוי ואולי אם הוא היה יודע הוא לא היה קונה…
ועוד שאותו שותף לא ממש שותף שכן לעולם הוא לא יוכל לממש את חלקו בשותפות…
למעשה היחיד שאומר שזה עוזר הוא הרבה אלישיב
כשכל שאר הפוסקים אומרים שזה משחק…
אצל זמרים חילונים וגויים ברור שהבעיה בכלל לא קיימת וכן בתוכנות ומשחקים מכיוון שברור שאין שיתוף וזכויות יוצרים כמו שכבר ציינתי לא קימות בדין תורה
המסקנה הפשוטה היא שהדבר מותר מדין גזל
אולי יש פה איסורים אחרים ואולי זה גם לא נאה אבל גזל אין כאן

התשובה
1. אתה צודק סביר להניח שאין כאן גזל שאין כאן דבר ממשי.
2. אמנם מאידך נראה שיש כאן ענין של תקנות הקהל, שע”פ תורה צריך לקיימן, וכיון שיש חוק צבורי שהוא מוסרי ביותר צריך ע”פ תורה עיין חושן משפט סימן ב´.
3. מצד המוסר ותיקון העולם, שלא מוסרי לפגוע בעמלו של אדם.
הרב דרור טוויל


תוכנות
השאלה
שלום רב.
השאלה שלי היא כזאת: אני עוסקת בתחום העיצוב הגרפי כתחביב בלבד. אני לא מרוויחה מזה כסף או כל דבר אחר מלבד הנאה פרטית.
קיימות כיום הרבה תוכנות טובות לעיצוב גרפי שרובן הגדול עולה המון כסף ( מ-800 ש”ח ועד 12000). מכיוון שאני לא רוצה ויכולה להשקיע כ”כ הרבה כסף בדבר כזה, האם אני יכולה להוריד
את התוכנה (שמיוצרת בחו”ל) בחינם?
פעם שמעתי שבמקרים מסויימים ביותר אפשר להוריד בחינם..האם כאן זה תקף?

התשובה
1. להוריד לצורך למידת התוכנה והתרשמות בלבד כדי לברר אם את רוצה לקנות – מותר.
2. להוריד לצורך שמוש קבוע במקום לקנות אסור. והסיבה לכך תקנות הקהל שכך הוא החוק במדינה (חו”מ סימן ב´), וכמ”כ מבחינה מוסרית, וגם כלפי גוי כיון שיש הסכמים בינלאומיים.
הרב דרור טוויל


להשתמש במחשב צרוב
השאלה
יש לנו מחשב שקנו אותו לפני כמה חודשים.
התברר לי שמי שהתקין לנו את כל תכנת “windows” התקין את התוכנה צרובה! – האם מותר לי להשתמש במחשב? או מה אני צריך לעשות?
עוד נקודה – חבר שלי (שאפשר לסמוך עליו מבחינה הלכתית) אמר לי שהרב דב ליאור שליט”א אמר לאמא שלו (או משהו כזה) שמותר להוריד שירים וסרטים מהאינטרנט כיוון שכל מה שנמצא באינטרנט
נחשב פרוץ ומותר לצרבו – נשמע לי מוזר, מה אני אמור לעשות?

התשובה
• באופן עקרוני אתה אמור לרכוש תוכנת WINDOWS חדשה. (ישנה סברה להקל היות ומדובר בחברה של גויים אבל הרבה פוסקים נוקטים שזה גזל ממש שנאסר אף מגויים).
• אמנם כך סובר הרב ליאור. אבל בשם הרב אלישיב ועוד פוסקים נאמר שאין זה נחשב להפקר היות והיוצר אינו מתיאש מכך!
הרב אריאל בר-אלי


צריבת דיסקים
השאלה
שמעתי ממישהו שמכיוון שהאיסור בצריבת דיסקים נובע מקנין רוחני שיש לחברת הדיסקים בדיסק, אם הדיסק כבר נצרב (אמנם בניגוד להלכה), ניתן לצרוב את הדיסק הצרוב, מכיוון שלא חל עליו קנין
רוחני מצד חברת הדיסקים. האם זה נכון? אודה לתשובת הרב.

התשובה
ישנה דעה שאיסור זכויות יוצרים יסודו גזל החוכמה ואז אסור בכל מצב!
ישנה דעה שהאיסור הוא משום שיור של המוכר בדיסק את זכות ההעתקה. לדעה זו אם הדיסק אינו מקורי אין איסור.ראוי להחמיר בספק איסור תורה.


מוזיקה ברשת
השאלה
שלום.
תהיתי לגבי המעמד ההלכתי של קבצי מוזיקה המועברים באופן חופשי ברשת מצד זכויות יוצרים וחשד גזל שבעניין. האם ישנו חילוק בין יצירה של אמן חי לבין יצירה של אמן מן העבר אשר נפטר? האם
ניתן להתיר שימוש והנאה ממוזיקה הנמצאת ברשת?
תודה ולהתראות

התשובה
זכות ממונית עוברת בירושה ליורשים. מוזיקה הנמצאת ברשת יש שהתירו היות והאומן מתייאש כאשר השירים שלו נמצאים באינטרנט הרב ליאור ויש שטוענים שהאומן לא מתייאש ומנסה בכל דרך לאכוף את
החוק ולכן אסור. הרב וייס


תוכנות צרובות
השאלה
לרב שלום!
רכשתי לאחרונה מחשב חדש, והתקנתי בו תוכנות ´צרובות´ (windows + office) ז”א ללא רשיון שימוש. כעבור ימים ´נפל לי האסימון´ כי מדובר בגזל.
א. האם אני מחויב להשיב את הגזילה ואיך?
ב. האם עלי להחזיר מחיר מלא או מחיר מוזל שיכולהייתי להשיג בעבורן?
תודה רבה,
ובתפילה לתשובה שלימה,
תוני

התשובה
עליך לקנות מחדש את התוכנות
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


שירים
השאלה
שלום כבוד הרב!!!
שירים שהורדתי מהחשב בדרך חוקית,בתשלום,שנמחקו בטעות,מותר לי להוריד אותם שוב- אבל הפעם מ”קאזה” – כדיי שזה יהיה בחינם??
ובואתו עיניין,אם יש לי דיסקים בבית,ואני רוצה לצרוב אותם שיהיו לי לדיסק אחד,מותר לי להוריד את השירים הללו מקאזה??(קאזה=אתר לא חוקי להורדות שירים). תודה רבה!!!

התשובה
זכויות שקנית ושילמת הם שלך ולכן מותר לך להשתמש בתוכנה קאזה להורדת השירים.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


צריבת דיסק שנקנה בעבר
השאלה
שלום!
האם מותר לצרוב דיסק שקניתי אבל הוא נאבד\התקלקל?
תודה!

התשובה
מותר, שזכות היוצרים היא על המידע שבדיסק ואותו רכשת כדת וכדין.


שימוש בדיסק ללא רשות
השאלה
שלום כבוד הרב ,
אנו זוג שעוסק בהתנדבות עם בוגרי תסמונת דאון .אנו בקיץ הרמנו הצגה “נולדו כוכבים” עם בוגרי תסמונת דאון בגלל קשיים בשירה ובדיבור השתמשנו בדיסק של להקת הכפר של תיכון אמי”ת שבו עבדנו בעבר.
בדיסק זה יש ביצועים של שירים של להקת הכפר שהם ביצועים של אמנים.ורק שרים אותו בביצועם .
אנחנו הולכם כרגע לקראת ערב התרמה שיהיו נוכחים בו כ-400 איש אנו רוצים להרים את ההצגה לפני הקהל אך אנו רוצים לדעת האם מותר לנו להשתמש בדיסק של להקת הכפר .או שאנו צריכים לבקש
רשות ממנהל הכפר להשתמש בשירים בביצוע חניכי הכפר .למרות שמרבית מחניכי הכפר כבר אינם לומדים שם .
אנו מאוד מתלבטים כי ערב זה כל ההכנסות הן קודש לעמותה .
ויכול להיות שמנהל הכפר לא יסכים לנו …
מה לעשות?.

התשובה
זכות יוצרים לא ברור שקיימת במקרה זה שצריך לקבל בשביל זה אישור, ואם מדובר בהפקה פנימית בדרך כלל לא עברו הליך כזה, לכן אין כאן הגבלה חוקית. וגם מבחינה מוסרית כיון שמדובר בצורכי
מצוה ואינו צורך מסחרי כלל, אלא רק השמעה בפרהסיא נראה שא”צ לשאול שמן הסתם לא תהיה הקפדה לצורך כזה.
תשובת הרב דרור טויל דיין בבית דין שע”י ישיבת שדרות


שכפול והעתקה
השאלה
לכבוד הרב שלום.
יש לי בעיה אני לומדת הוראה ,ואני מתקשה בתחומים מסוימים, ופונה לעזרת ספרים שנכתבו על ידי אנשי מקצוע.
על רב הספרים כתוב “אין להעתיק, לצלם,לשכפל מן הספר, בשלמותו או בחלקו , או כל שמוש אחר בלי לקבל אישור בכתב מאת ההוצאה לאור”.
כמובן שהם לא מאשרים לצלם.
יש מרכזים שאינם משאילים ספרים, לאף אדם -לעיון במקום בלבד.
יש מוסדות לימוד מסויימים שמתירים רק לתלמידיהם להשתמש.
ושאלתי – מה עליי לעשות?
1. אם אני בספריה או אני מצלמת ולומדת בביתי – מה זה משנה לכותב?
2. גם לא ברור לי לגבי הספריות.
הרי גם הם מפיצים את הספר.
האם הם עושים זאת ברשות?
קיום ספריות גורם לכך שאנשים משאילים ולא רוכשים את הספרים – מדוע זה מותר ולי אסור לצלם לעצמי?
בתודה

התשובה
ישנו מושג הלכתי “כופין על מידת סדום”. בדרך כלל אין אפשרות להיסמך עליו ולקחת רכוש של חבר!. סימן שע´ט בחושן משפט . אבל במקרה שרק מצלמים את הספר והוא נשאר כאשר היה קודם ,
אם כן הדיון הוא רק על זכויות היוצרים. כאן ניתן להסתמך על כפיית מדת סדום ולהתיר לצלם בתנאי שלא מדובר בצילום של רוב הספר. הסיבה לכך היא שאז ישנה פגיעה כלכלית ביוצר ועל זה לא שייך
לומר מידת סדום.
תשובת הרב אריאל בראלי שליט”א דיין בבית דין צדק שע”י ישיבת ההסדר שדרות


סרטים
השאלה
בס”ד
שלום רב!
יש לי שאלות בנוגע לסרטים:
1.יש לי בבית סרטים מצויירים בקלטות וידאו שאני יודעת שחלקם מקוריים (בעלי מדבקה כסופה זוהרת) וחלקם אינם מקוריים (בלי מדבקה כסופה זוהרת) , ואני לא יודעת אם מותר לראות את הקלטות
הלא מקוריות . מותר לראות סרטים בקלטות לא מקוריות?
2.האם מותר לראות סרטים מוקלטים ?
אם לא , מה עושים כאשר לא יודעים האם אותו הסרט הוא מוקלט או לא (בבית הספר נותנים לנו לצפות בסרטים שאני לא יודעת אם בכלל הוקלטו או קונו ואני פוחדת לצפות בהם)
3.לגבי סרטים מצויירים , מותר לראות אותם בלי בעיה? הרי לרוב , בסרטים מצויירים (כמו , למשל אלדין או סינדרלה או שילגיה…) ישנו תמיד קטע שנסיך ונסיכה מתאהבים , רוקדים ,
מתנשקים וכל זה:
שילגיה נרדמת ונסיך בא , מנשק אותה , ואז וואו היא מתעוררת או סינדרלה שרוקדת עם הנסיך שמחפש בת זוג ועוד כל מני דברים כאלה…
תודה רבה!!

התשובה
1.אסור להעתיק סרט היות ויש לאומן זכות יוצרים.
2.כאשר ההקרנה העשת על ידי אחרים , מותר לצפות היות ויש שאומרים שהאיסור הוא בעצם ההעתקה ולא בהנאה מהסרט ולכן כאשר ישנו ספק ניתן לסמוך על הדעה הזו
תשובת הרב אריאל בראלי שליט”א דיין בבית דין צדק שע”י ישיבת ההסדר שדרות

החזרת גזל

גניבה
השאלה
שלום הרב:
כשהיתי קטנה וגם כשהייתי נערה גנבתי דברים מאנשים וגם מחנות אחת גנבתי כמה דברים וין לי איך להחזיר ואני גם לא יודעת כמה וגם כמעט הכל אני לא יודעת למי אני מאוד מתחרטת על מה שעשיתי וזה עושה
לי ממש הרגשה רעה שעשיתי את זה מה אני יכולה לעשות?

התשובה
אם ידוע לך בוודאות של חנות שגנבת ממנה, עליך להחזיר סכום מינימלי שווה ערך לגנבה. במידה ואין לך שום ידיעה, עליך לתרום לצורכי רבים סכום המקביל לסך הגנבות. (חו”מ ס´ ל”ד סעיף
כ”ט).
הרב בר-אלי


גניבה
השאלה
היום אני בת 21. כשהייתי קטנה מתחת לגיל בת מצוה הייתי גונבת מחנויות ממתקים פשוט כי רציתי וכנראה שלא היה בבית או שהייתי לוקחת כסף מקופות צדקה עמ”נ לקנות ממתקים. הבעיה היום היא
(אני מתחבטת בה כבר כמה שנים) שאין לי מושג איך להשיג את אותם בעלי חנויות עמ”נ להחזיר להם את הכסף עבור הגניבות שליניסיתי לחפש אותם ולעלות על עקבותיהם ופשוט לא הצלחתי.
וגם לגבי הגניבה מקופות הצדקה אין לי מושג מאיזה לקחתי ולאיזה אני צריכה להחזיר. אודה אם תוכל לסייע לי בעניין זה ולפתורה את הבעיה שבה אני נמצאת.

התשובה
חיוב השבת הגזילה הוא להחזיר לנגזל עצמו, ואם אינו יכול לדעת מי היה הבעלים, נמצא שאינו יכול לקיים את חיובו. אמנם מצאנו בשו”ע חושן משפט שסו ב´ לגבי אלו שגזלו את הרבים ואינם יודעים
ממי וז”ל: “הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות.” ובערוך השולחן כתב שהסברא בזה היא
שע”י שיעשה צורכי רבים בעז”ה יהנה מענין זה גם הנגזל וימחלו לו. ונראה שאין זה חיוב השבה גמור אלא תקנה. ולא מצאנו שחייבו תקנה זו אלא בגוזל רבים.
ולכן נראה בשאלתך: א.לגבי הלקיחה מקופת צדקה צריך לעשות צורכי רבים, לתרום למוסדות צדקה וחסד וכד´. ב. לגבי הלקיחה מהחנות כיון שמדובר באדם פרטי לא קיימת תקנה זו, ולכן אם
תרצי תעשי צורכי רבים.
וכל זה בין אדם לחבירו, וכמובן שצריך לעשות תשובה גם בין אדם למקום על כל שעבר על איסור התורה, והבא ליטהר מסייעין בעדו לעשות תשובה גמורה.
הרב דרור טוויל


להחזיר כסף לחנות?
השאלה
שלום,
רכשתי מוצר בכל-בו והייתי זכאית לקנות מוצר אחר במבצע. ביקשתי את המוצר מהמוכר והוא אמר שהוא חושב שזה עולה סכום X (למרות שאני ראיתי בפרסום בעיתון שזה עולה יותר) ושאל לדעתי.
אמרתי לו שאני לא יודעת והוא המוכר.. והוא חייב אותי בסכום X.
האם עליי לשלם לחנות את ההפרש בין מה שהמוכר חייב אותי לבין המחיר בפרסום?

התשובה
המוכר לקח על עצמו את האחריות על המחיר וזה ענינו צריך לדעת שאילולי היה מדובר במבצע יש דין הונאה האוסר לנצל חוסר ידיעה של המוכר


גזל
השאלה
השתמשתי בכספי ציבור ואין לי איך להחזיר מה אני יכולה לעשות??? איך אני יכולה לכפר על הגזל? תודה רבה.

התשובה
כדאי לתרום את סכום הכסף לצורך דבר שישמש את הציבור שנפגע. מצאנו בשו”ע חושן משפט שסו ב´ לגבי אלו שגזלו את הרבים ואינם יודעים ממי וז”ל: “הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות.” ובערוך השולחן כתב שהסברא בזה היא שע”י שיעשה צורכי רבים בעז”ה יהנה מענין זה גם הנגזל וימחלו לו.


צדקה
השאלה
שלום לכבוד הרב!
לפני מספר שנים לקחתי מחניכותיי כסף לצורך פעילויות שונות שנעשו בסניף. כל פעם שנעשתה פעילות היא נעשתה מהכסף הזה.
הבעיה כעת שהפסקתי לעשות להן פעלויות ונשארו לי 23 ש”ח. חשבתי לחלק את הכסף בין הבנות אך, זה יוצא שכל אחת מקבלת פחות משקל.
שאלתי היא האם מותר לי לתרום את הכסף הזה לקופת צדקה שאבחר? או שמא אני צריכה להתייעץ איתן קודם לכן?
תודה רבה.

התשובה
מסתבר שהחניכות סומכות על שיקול דעתך ולכן אין צורך להחזיר לכל אחת אבל כדאי לתרום דווקא לסניף כדי שהכסף ישמש למטרה קרובה למה שהם נתנו.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


ממונות
השאלה
שלום כבוד הרב!
בשנת השירות הלאומי שלי שירתתי כקומונרית באחד מסניפי בני עקיבא בארץ. לצערי, מספר חודשים לאחר שסיימתי את שירותי שם נסגר הסניף. ברשותי נותרו מס´ חוברות הדרכה (בלויות מאוד ומוכתמות בצבע… כמו רוב חוברות ההדרכה שמפוזרות בסניף) ושתי רצועות בולים המכילות כ-20 בולים. הבולים נרכשו על ידי הקומונרית שקדמה לי מכספי הסניף.
כיום מבנה הסניף סגור ונעול ואין בו פעילות כלל, משום סוג.
מה עלי לעשות עם החוברות ועם הבולים?
בתודה מראש
ובברכת חג סוכות שמח
סיון.

התשובה
לתת אותם לאחראי האזורי לטובת אחד הסניפים באזור.
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


השבת סכום נמוך לגוף ציבורי
השאלה
רכשתי כרטיס לרכבת ובדיעבד (לאחר שהשתמשתי בו) התברר שמכרו לי כרטיס סטודנט שזול בחצי ש”ח מכרטיס רגיל.
הקופות ברכבת לא מקבלות “סתם” חצי ש”ח. חשבתי לרכוש כרטיס ולקרוע אותו, אבל אז אני בעצם משלם ריבית, כי מחיר הכרטיס גבוה בהרבה מהחוב. מה הרב מציע לי לעשות?

התשובה
אין איסור ריבית אלא כאשר נהנית המתנת המעות כאשר שזה מכירה ואתה משלם יותר עבור המוצא אין בכך ריבית
(אתה יכול לשלם לקופאית את הכסף).
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר”מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי”ד צדק שע”י הישיבה


פנימייה
השאלה
שלום כבוד הרב.
אני מעוניין בדעתך, לגבי עניין מסויים.
השאלה: האם מותר להיכנס לשטח הפנימייה בלילה, ולפרוץ בעזרת כלים..כדי להיכנס לחדר, ולקחת כמה דברים..
הדבר חייב להתבצע בלילה!
הדברים לא שייכים למישהו מסוים.
חבר שלי טוען, שאסור להיכנס, כי זה שטח פרטי, וגם אנחנו פורצים להם!
אני מקווה שתעזור לי…
תודה מראש..מתי!

התשובה
אם אינך בעלים על הדברים, נמצא שאתה מזיק לפנימיה ואסור משום מזיק או גזלן. ואם אתה הבעלים על החפצים צריך לבקש ממנהל הפנימיה לקחתם וזו זכותך המלאה, ואם הוא אינו נותן לך רשות תאמר לו שאתה תגיש תלונה במשטרה. ואם אתה סבור שהמשטרה לא תעזור שלא תאמין לך שהחפצים שלך וכד´, אז יש אפשרות לקחתם בלא רשות, ותצטרך להקפיד על נזק מזערי ביותר כמבואר בשו”ע חו”מ סימן ד´ שעושה אדם דין לעצמו.
תשובת הרב דרור טויל דיין בבית דין שע”י ישיבת שדרות


גזל
השאלה
אני אוסף בולים מגיל צעיר. שהייתי בן 7 בערך, חבר שלי הביא לכיתה גלויה שאביו שלח לו מחו”ל, ועליה בול מושך ואטרקטיבי במיוחד. כמתאים לגיל צעיר זה, לא חשבתי הרבה, ובהפסקה לקחתי את הגלויה, גזרתי את החלק עם הבול, והחזרתיה למקומה. זכור עד כמה אותו ילד הצטער, אבל לי לא היה אכפת…
מאז עברתי דירה לעיר אחרת, והיום אני כבר קרוב לגיל 16. הבול עדיין נמצא אצלי, וזה ממש מפריע לי.
אני צריך להחזיר אותו? או שמא בגלל הזמן שעבר מאז אני פטור? מה עלי לעשות?

התשובה
חיוב מדין גזלן אין לך כיון שעשית זאת כשהיית קטן, וקטן פטור. אולם כיון שבידך הבול ואתה כבר גדול, נמצא שבידך אבידה של אחר, ואע”פ שיש לומר שחברך התייאש ממנה כשהיה קטן, אין יאוש קטן מועיל, שאין מחילתו מחילה, ולכן כעת יש עליך חובת השבת אבידה. אם אתה יודע מי החבר תתקשר אליו. ואם אינך יודע, אם סבור אתה שהבול הוא בעל ערך מיוחד אין לך רשות להשתמש בו אלא לשומרו. כמובן שאם אתה שומרו בכלל שאר הבולים שלך נחשב שמירה.
תשובת הרב דרור טויל דיין בבית דין שע”י ישיבת שדרות


חובות
השאלה
שלום כבוד הרב.
אני ובעלי חייבים הרבה כסף להרבה אנשים,שכ”ד,הלוואות,גנים,וכו´.חלקם מקפידים עלינו וחלקם לא. אין לנו כסף להחזיר את החובות,חלקם חובות של חודשים ואפילו שנים.האם זה גזל? האם
כשבעלי מקבל משכורת אנו צריכים לחסוך את האוכל והצרכים הבסיסיים שלנו מעצמנו ומהילדים שלנו ולתת את כל הכסף לחובות?
אני רוצה לציין שאנו משתדלים להחזיר עד כמה שניתן ואני מתפללת לה´ ששירחיב לנו כדי שנוכל לשלם הכל. ואני נורא מודאגת מענין הגזל וההקפדה שיש לאנשים עלינו.
תודה.

התשובה
אסור ללוות כאשר האדם יודע שאין בידו להחזיר! שולחן ערוך חושן משפט סימן צז סעיף ד . אבל אם האדם לווה וחשב בדעתו להחזיר אלא שנאנס ועכשיו אינו יכול לפרוע ,אינו עובר על איסור. שולחן
ערוך הרב שם. העיקר שיש ברצונכם לפרוע את החוב כשיתאפשר!.
ישנו מושג שנקרא “סידור לבעל חוב”. פרטיו מופיעים בשולחן ערוך בסימן צז. עקרונית ללוה מותר להוציא הוצאות רק לצורך אוכל של החודש הקרוב ובגדים מינימלים. ולכן כל הוצאה חריגה אסורה כי המלווה קודם.
סדר הקדימה הוא לפי זמן ההלואה כאשר הראשון קודם לאחרון. אומנם אם ישנו בעל חוב שאינו תובע את חובו, אפשר להקדים לפניו בעל חוב אחר שכן בא לתבוע את חובו. קצות החושן סימן ק´ד סק´ב
תשובת הרב אריאל בראלי שליט”א דיין בבית דין צדק שע”י ישיבת ההסדר שדרות


השבת גזל
השאלה
שלום רב לרב בראלי
א.בשירות הצבאי היינו בבסיס שבו היה מכונות שתיה. פעם אחת המכונה היתה בלתי תקינה ועל כל סכום הוציאה שתיה לרוב, ולצערי נכשלתי והיה ברשותי מס רב של פחיות במחיר זעום, איני יודע כעת
כיצד להחזיר זאת היות והדבר בד”כ נעשה במכרז (זכיינות על המכונות) וכמו כן עבר 4-5 שנים ואין לי גישה לבסיס. כיצד עלי לנהוג ואיך לעשות תשובה בנושא?
ב. כיצד בכלל יש לנוהג בחשש גזל שאיני יודע אם הקפדתי בעבר על כל מיני דברים כגון דיווח שעות לא מדויק או כל מיני דברים שאיני בטוח שהקפדתי בהם קלה כבחמורה?
אודה על תשובתך המהירה.

התשובה
א. עקרונית חיוב השבת הגזילה היא לנגזל עצמו, ולכן כיון שלא ידוע לך ממי גזלת אינך יכול לעשות את המוטל עליך. אמנם מצאנו בשו”ע חושן משפט שסו ב´ לגבי אלו שגזלו את הרבים ואינם יודעים ממי וז”ל: “הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות.” ובערוך השולחן כתב שהסברא בזה היא שע”י שיעשה צורכי רבים בעז”ה יהנה מענין זה גם הנגזל וימחלו לו. ונראה שאין זה חיוב השבה גמורה אלא תקנה. ולא מצאנו שחייבו תקנה זו אלא בגוזל רבים. ולכן נראה שאם תרצה בינתיים תוכל לעשות צורכי רבים, ולכשתדע ממי היתה הגזלה יש להחזיר לנגזל. כמובן שצריך לעשות תשובה גם בין אדם למקום על כל שעבר על איסור התורה, והבא ליטהר מסייעין בעדו לעשות תשובה גמורה.
ב. הגזלן צריך להעריך מהו הסכום שהוא בודאי גזל ואותו הוא חייב להחזיר ,לא צריך להודיע למוסד את פרטיו אלא הוא יכול לשלוח להם בעילום שם .(שו”ע חו”מ סי´ שנה´).
לגבי הסכום המסופק – אם המוסד יכול לדעת את הסכום המדויק ,אז צריך לבקש מהם שיחשבו מהו הסכום. אם אין אפשרות לברר, הנך פטור. (כך פסק הרמ”א בסי´ שסה´ סעיף ב´ כאשר אין תביעה והגזלן מסתפק האם הוא גזלן – פטור).
תשובת הרב אריאל בראלי שליט”א דיין בבית דין צדק שע”י ישיבת ההסדר שדרות