הצג:
תצוגה מלאה | מידע | כותרות בלבד

עורך דין כשר (עולם קטן תצוה)

ב”ה
שאלה
השנה סיימתי את לימודי בפקולטה למשפטים ועלי להחליט לאיזה תחום אני פונה, האם ישנם שיקולים תורניים אשר צריך לקחת בחשבון?
תשובה
המקצוע שבחרת הוא בעייתי היות ומדובר על שותפות במערכת שאינה מקבלת את משפטי התורה. אני מברך אותך שיגיע היום ובו לא תהיה לך עבודה כי מדינת ישראל תאמץ באופן רשמי את דיני התורה. אך עד שזה יקרה- נציג את האפשרויות השונות.
בית משפט
במידה והנך חפץ לבחור בייצוג לקוחות בפני בית משפט תעמוד לפני שלוש אפשרויות:
א. שקרן- במידה ואתה נוטה לכך שהאדם שאותו אמור לייצג משקר ומנסה לגרום לאחרים עוול, הרי אז אסור לך לסייע לו. וזו כוונת המשנה באבות (פרק א משנה ה) “אל תעש עצמך כעורכי הדיינים” שלא ללמד את אחד מהצדדים טענות שקריות.
ב. הכול פתוח- כאשר לא גיבשת דעה כלפיו ואפשר שהצדק עימו, זכותך לתת בו אמון ולעזור לו לטעון את מה שהוא מחזיק לאמת.
ג. צודק- נתקלת בעוול שנעשה ללקוח מצווה עליך לסייע לו להוציא את הצדק לאור. ניסח זאת היטב הרב שטרנבוך “אם משוכנע שהצדק עם מרשו אשר אינו יודע היאך לבסס דבריו ולטעון , ישנה מצווה להציל עשוק מיד עושקו ולהשיב אבידה לבעלים” (תשובות והנהגות תשצ”ד).
לבסוף, ישנה ציפייה ממך שתדאג ליידע את הלקוח (כאשר הדבר שייך) שיכולה להיות בעיה של ריבית או גזל בפסק הדין.
תעבורה ומשפט פלילי
תעבורה- יש לשלטון במדינת ישראל סמכות הלכתית לתקן תקנות המיועדות לשמור על בטיחות בדרכים. לכן בתחום זה לא תמצא סתירה בין משפטי התורה וחוקי התעבורה, הדרך סלולה להגיע עד כס המשפט ולהתמנות לשופט תעבורה.
פלילי- הענישה הנהוגה במדינת ישראל אינה תואמת את דרכה של תורה.
אולם כבר כתבו ראשונים שהייתה מערכת ענישה נוספת אשר תפקידה לייצר הרתעה לעבריינים בהתאם לצורך השעה בנוסף לעונשי התורה . הר”ן בדרשותיו ביאר את הצורך במשפט המלך וכך כתב “ידוע הוא כי המין האנושי צריך למשפט ויחויב להענישו כפי תיקון סדר מדיני וכפי צורך השעה שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו, ויהיה העולם נשחת ( הדרוש האחד עשר).
לאור זאת יש תוקף הלכתי לחוקי מדינת ישראל בתחום הפלילי (לכתחילה היה צריך ליישם את עקרונות הענישה התורניים). ניתן לייצג אף עבריינים ולהעמיד לזכותם את הכלים המשפטיים הקיימים במערכת המשפט אך ללא שימוש בשקרים. למשל, ניתן להטיל ספק בראיות שהוצגו כנגד הנאשם אך בניית אליבי שקרי אסורה (על פי הנחיית מחבר מנחת אשר).
ייעוץ משפטי וחוזים
ניתן לעסוק בייעוץ משפטי ללא ייצוג בבית משפט וכן לערוך חוזים משפטיים בין גופים שונים כמובן מתוך זהירות לאיסור ריבית. בתחום זה החוזה נחתם בהסכמת שני הצדדים ואף אם הם חפצים לשנות מהדין אין בכך בעיה שכן הכלל אומר שכל תנאי המקובל על שני הצדדים תקף בדיני ממונות. ישנם תחומים שבהם השכלה תורנית יכולה לתרום לניסוח הסכמים התקפים על פי ההלכה. למשל, צוואה סטנדרטית אינה תקפה על פי ההלכה וניתן להוסיף סעיף המכשיר אותה.
לסיום אנו מתפללים כל יום להחזרת המשפט למקומו הראוי לו “השיבה שופטינו כבראשונה”, ואז נזכה להמשך התפילה “והסר ממנו יגון ואנחה”.

ספורט אתגרי- עולם קטן וישב תשע”ד

ספורט אתגרי
אני מדריך במועדון לספורט אתגרי המציע מסלולים של טיפוס הרים, טרקטורונים, צניחה חופשית, צלילה, רפטינג, בארץ ובחו”ל ברמות שונות של סיכון.
אני מחתים את המשתתפים מראש על כך שהוסבר להם את רמת הסיכון שיש בטיול והם לוקחים אחריות מלאה על שלומם. לצערי חלק מהמשתתפים נפצעים ובאופן שיש להם פגיעה לכל החיים.
אני מתלבט האם להמשיך בעבודה זו!
תשובה
אכן המציאות שאתה מתאר אינה תקינה. לא נכון להציע בילוי כאשר ידוע מראש שחלק מהמשתתפים יפגעו, ואף אם מדובר על מיעוט מטיילים.
א. סכנה חמורה מאיסור
נצטווינו להתרחק ממקום סכנה. כך כתב הרמב”ם (הל’ רוצח ושמירת נפש יב, ו): אסור לעבור על גשר רעוע. האיסור להיכנס למקום סכנה חמור יותר מאשר זהירות מלעבור על איסור הלכתי. וכן נפסק להלכה (רמ”א יו”ד קטז, ד): ויזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור. במילים אחרות עלינו להתרחק מכל ספק סכנה ולא לסמוך על כך שעל פי רוב הכול מסתיים בשלום. האמירה- “לי זה לא יקרה” אינה מספקת ביחס לסיכון של פציעה וחבלה.
נובע מכך שלאותם מטיילים אין התר להצטרף למסלול מסוכן ואתה בתפקידך מסייע להם לעשות דבר שאינו טוב. כדאי שתתמקד במסלולים מקובלים שבהם אין סיכון מעבר למקובל.
אף שבכל טיול ישנו מימד של סיכון, אין התורה באה למנוע מאדם לעשות מעשה נורמטיבי.
הגדיר זאת בספר שמירת שבת כהלכתה “כל דבר שהעולם נוהגים לעשות כן ולא לחוש לו מותר לאדם לסמוך על הפסוק ‘שומר פתאים ה”, כי מה שקצרה יד האדם לדעת ולהיזהר ממנו הקב”ה שומר עליו” (פרק לב הערה ב).
אף שישנן סיבות המתירות כניסה לסכנה, הם לא קיימות במקרה של טיול.
ב. פרנסה
עול הפרנסה מתיר לאדם להיכנס אף למצבי סכנה. הפסוק מתאר את השכיר אשר מחכה לשכרו “ואליו הוא נושא את נפשו”. על כך דורשת הגמרא (ב”מ קיב, א): מפני מה עלה זה באילן ומסר את עצמו למיתה (הסתכן בנפילה מהעץ)? אלא על שכרו (בשביל לקבל את השכר).
לכן מותר לאדם לקחת סיכונים מעבר למקובל על מנת להתפרנס (מאבטח,חבלן, לוכד נחשים וכדומה).
ג. מצווה
לצורך מצווה מותר להיכנס למצבי סכנה מסוימים שבדרך כלל אסור להיכנס אליהם.
למדנו בגמרא (פסחים ח, ב) כי מעיקר הדין ישנו חיוב לבדוק חמץ גם במקומות שיש בהם סכנת עקרבים, משום ששלוחי מצווה אינם ניזוקין. מסיבה זו מותר לגור ביישובים שיש בהם סיכון משום מצוות יישוב ארץ ישראל.
אולם, גם לצורך פרנסה וקיום מצווה אסור להיכנס למקום שהיזק בו מצוי. הגמרא (שם) מביאה דוגמא לסכנה שכיחה – כאשר שמואל הנביא, נשלח ע”י ה’ להמליך את דוד למלך בזמן כהונתו של שאול. שמואל חושש מפני כעסו של שאול: “ושמע שאול והרגוני”. אף ששמואל הוא שליח מצווה, היה לו לפחד, כי המצב מוגדר כשכיח היזק.
ד. אחריות לנזק
בנוסף, מבחינה הלכתית לא ברור שהחתימה של המטיילים על טופס שבהם הם מקבלים על עצמם אחריות לנזקים עתידיים, תקפה. הדבר תלוי בניסוח המדויק ועד כמה הם אכן הבינו את חומרת הסיכון העומד בפניהם (חושן משפט סימן תכ”א)
לסיכום
החיים יקרים וחשובים ונתנו לנו על מנת להתקדם ולהוציא אל הפועל את הכוחות שנתן לנו הבורא ולא לזלזל בהם ולקחת סיכונים מיותרים.

קבלן קולות-בחירות- עולם קטן וירא

א. מה העניין להצביע? כולם מושחתים!
מי שמצביע שותף למצוות מינוי מלך בזמן הזה (ספר המצוות מצוה קעג’ ומשפט כהן קמד). זו הזדמנות חד פעמית להיות שותף במצווה ציבורית. המצוות אשר אנו נפגשים מדי יום הם מצוות אישיות אולם עם חזרתנו ארצה זוכים אנו להקים שלטון במדינה יהודית וזה דבר גדול מאוד.
ב. האם ישנה בעיה לחלק לבוחרים מתנה בשם מפלגה? המתנה כוללת מטען ומגן לפלאפון?
תשובה- ההחלטה במי לבחור מתקבלת על פי מכלול שיקולים ובין השאר אדם חושב גם על טובתו האישית. אולם כאשר מוצע טובת הנאה ישירה על מנת לבחור במפלגה מסוימת יש בכך מעילה באמון הציבורי ופגיעה בטוהר הבחירות. וכך כתב בספר ערוך השולחן (חושן משפט סימן ט) – יש דבר שנוהגין העולם כהיתר והוא איסור גדול. כאשר נצרך לבחור מנהיג ,בוחר את קרובו שיתן לו טובת הנאה. יש בזה קבלת שוחד והכשלת הרבים ומחלוקת וחלול שם שמים שאין קץ לעונשו”.
נראה שחלוקת ערכה לפלאפון אינה נתפסת כתשלום ישיר עבור הבחירות אלא נסיון פסיכולוגי ליצור חיבה והזדהות עם המפלגה. הכלל הוא שכל עוד מדובר על פעילות שכנוע מקובלת אין בכך פגם, אך כאשר מדובר על מתנה יקרה הדבר פסול, יש לחשוש למסר סמוי העולה מתוך הדברים – מתנה תמורת מחויבות להצביע לאותה מפלגה.
ג. אני מקבל ביום הבחירות בונוס על כל אדם מבוגר שאני מלווה לקלפי ומוודא שהוא מצביע עבור המפלגה שלי. האם יש בכך בעיה?
תשובה-. מותר לכל מפלגה לנסות ולשכנע את הבוחר להצביע עבורה ואף להציע הסעה ועזרה להגיע לקלפי משום שכל אדם נכנס לבדו מאחרי הפרגוד וביכולתו להכניס כל פתק שיחליט.
אנו מוזהרים שלא לגנוב דעת הבריות ולכן אסור לנצל מצב של אדם המתקשה בקריאה ולתת לו פתק שאינו חפץ בו. אולם אם מודיעים לו את שם המפלגה הנקוב בפתק ומדברים על ליבו להכניס את הפתק למעטפה, אין בכך בעיה..
ד. קבלן קולות
אני מקבל שכר מאחת המפלגות ובקשו ממני להוציא מתיבות הדאר את כל הפליירים שחילקה המפלגה המתחרה. יש להוסיף שהפלייר מלא השמצות שקריות ולשון הרע על המועמדים שלנו ולפני שבוע הם נהגו כך כלפינו.
תשובה- אכן מקומם ומצער לראות להיכן מגיעה מערכת הבחירות עד כדי הכפשות ועלילות שקר על המועמדים השונים ועלינו להתרחק מכך.
על מנת להלחם בשחיתות ישנה חשיבות לפרסום ציבורי, אך יש לכך כללים הלכתיים המפורטים בספר שמירת הלשון. התנאי העיקרי הוא לבדוק היטב את מקורות המידע ולשקול מה בדיוק נצרך לפרסם כדי להגיע לתועלת הרצויה.
אני מקבל שכר מאחת המפלגות ובקשו ממני להוציא מתיבות הדאר את כל הפליירים שחילקה המפלגה המתחרה. יש להוסיף שהפלייר מלא השמצות ולשון הרע ..
תשובה
על מנת להלחם בשחיתות שלטונית ישנו צורך בפרסום ציבורי, אך יש לכך כללים הלכתיים המפורטים בספר חפץ-חיים הלכות לשון הרע (כלל ד).
הדבר המרכזי הוא לבדוק היטב את אמינות מקורות המידע ולשקול מה בדיוק נצרך לפרסם כדי להגיע לתועלת הרצויה.
אם ברור מעבר לכל ספק שהדברים המפורסמים הם שקר ולשון הרע, יש עניין לדאוג לכך שכמה שפחות אנשים יחשפו להם. מותר להשליך לאשפה את עלוני הפרסום שהושארו בכניסה לבניין ולא חולקו לתיבות הדואר. בהנחה שניתן לפנות למשטרה וכן לוועדת הבחירות. לעצור את הפרסום אזי אסור להוציא את העלונים מתיבת הדואר. זאת משום שמה שמונח בתיבת הדואר כבר קנוי לבעל התיבה, ואסור להוציא משם דבר בלא רשותו, על אף שמדובר בפרסום שקרי. תיבת הדואר מוגדרת ‘חצרו של אדם, הקונה לו שלא מדעתו’. אם הפנייה למוסדות החוק אינה עוצרת את הפרסום מיד, ומדובר על שקרים ברורים, מותר למי שנפגע מהפרסום או לשלוחו לאסוף את עלוני הפרסום מן התיבות .

שימוש ללא רשות ברכוש (עולם קטן פרשת דברים)

שאלה
א. לפעמים אנו מטיילים ולנים באכסניית נוער, ולא מדווחים על כל הקבוצה כי ישנם חברים המוכנים לישון על הרצפה עם שק שנה, וללא שימוש במצעים ומקלחת. זאת בניגוד להוראות המקום. האם יש בכך בעיה?

ב. האם ניתן לעלות ללא תשלום על הרכבת הקלה כאשר יש מקום פנוי ורק לתחנה אחת? הרי הרכבת במילא נוסעת ואני לא מפסיד את החברה כי בכל מקרה לא אקנה כרטיס וניתן להגיע לשם ברגל .
תשובה
א. בעלות על חפץ משמעותה שליטה ויכולת להכריע מה יעשה בו. זכות זו מסורה לבעלים בלבד. לכן אין אפשרות לפעול בניגוד להוראות בעלי האכסניה, אף אם זה חסכוני עבורכם.(שו”ת שבט הלוי חלק ח סימן רצט ). לשם השוואה מה הייתה תגובתכם לקבוצה שישנה עם שקי שנה על הדשא הפרטי שלכם. אין זה סותר את המצופה מכל אחד מאיתנו שיעזור לשני בייחוד כאשר אין בכך הפסד, ולעצור לטרמפיסטים זה בודאי חסד.
יותר מכך, אתם מחוייבים לכפר על הרמאות שעשיתם ולחזור ולשלם על אותם מקומות אשר השתמשתם ולא דיווחתם , (סמ”ע סימן שס”ג ס”ק יד).
ב. נשוב ונדגיש שאין התר להשתמש ברכוש השני גם כשאין לו הפסד.
הסכום לתשלום יהיה על פי הערכה את הסכום שהייתם מוכנים לשלם עבור לינה על שטיח.. אין צורך לשלם את מלוא הסכום משום שלא קיבלתם שרות מלא. אלא
ג. זכותה של חברת הרכבת להקפיד על כך שרק מי שקנה כרטיס יוכל לסוע. המחשבה שהיות ולא נגרם לחברה הפסד ניתן להשתמש בשירותיה אף ללא רשות, בטעות יסודה (חושן משפט סימן שס”ג ו). הבסיס לחשיבה זו הוא הכלל ההלכתי “זה נהנה וזה אינו חסר, פטור”. כלל זה רק בא לפטור מתשלום מי שכבר השתמש שלא כדין בנכסי חבירו, אך מעשיו הן עבירה. לחברת הרכבת יש זכות מלאה להחליט למי יש זכות להשתמש בשירותיה ובאילו תנאים. מאותה סיבה אין לישון על דשא פרטי אף שלא גורמים לו כל נזק ודבר זה נחשב השגת גבול, אך דינו של מי שכבר ישן ללא רשות, הוא שאינו צריך לשלם שכר, כי הדשא הוא מקום שאינו עומד להשכרה.
לסיכום כסף הוא דבר חשוב אך מסוכן משום שהוא מטה את שיקול הדעת מחשיבה ישרה לנוחות אישית. עלינו לבדוק היטב כל החלטה מקילה בנושא ממון וכך נזכה להתקיימות הפסוק הֵיטִיבָה ה’ לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם .

העלאת תמונה לרשת חברתית (עולם קטן פרשת שלח)

שאלה
האם מותר לצלם תמונות ללא ידיעתו של האדם ולהעלות אותם לרשת הפייסבוק ?

תשובה
א.באופן כללי יש להתנגד לכל רצון לחדור לעולמו הפרטי של הזולת . לכל אדם יש צורך במרחב אישי המוגן מפני זרים. בהלכה אנו מוצאים איסור להציץ לתוך ביתו של אדם וכך כתב הרמ”א “אסור לאדם לעמוד בחלון ולראות בבית חבירו” (חושן משפט, קנ”ד סעיף ז) . להמשיך לקרוא

מצוות השבת אבדה היום (עולם קטן בהר)

שאלה
לקראת פסח תוך כדי סידור הבית, אני מגלה מספר לא מבוטל של חפצים שאינם שייכים לי. חלקם נשכחו בביתי וחלקם הובאו מראש כאבדות שאספתי ממקומות ציבוריים. אני שואל את עצמי עד מתי אחזיק את הפריטים הללו בבית?.האם יש עניין להרים אבדות שהסיכויים להשיב אותם קלושים?
תשובה
חשיבות המצווה
מצוות השבת אבדה מחנכת אותנו להשקיע זמן בטובתם של אחרים ולא להיות שקועים רק בעצמינו. ישנה מצוות עשה להחזיר כל חפץ אבוד, אשר עדיין שייך לבעליו, ויש מצוות לא תעשה האוסרת על הרואה אבדה להתעלם ממנה. אין אפשרות להיות ראש קטן ולהמשיך בדרך אלא חובה להרים.
אגב, חוק השבת אבדה אינו כולל את החובה להשיב ולא להתעלם. החוק פונה לאדם שכבר הרים את האבדה ומורה לו כיצד לנהוג.
חפצים פחותי ערך
אכן מצוות השבת אבידה חייבת לעבור התאמה לסגנון החיים הקיים היום. אנו חיים בתקופת שפע ואמצעי הייצור זולים ובקלות נמצא תחליף לחפצים שאבדו. דבר זה מעמיד בספק את היעילות שיש בהכרזה על מציאה שאף אחד לא יטרח לחפש אחריה.
לאור זאת מובא בספר השבת אבידה כהלכה (עמוד כז) בשם הרב אליישיב “מצא אבידה במקום השמור קצת כגון בפינה שבגינת משחקים, בין אם נראה שהונח שם בכוונה ובין אם נראה שנשכח שם, אף ביש בו סימן, אם הוא מחפצים פחותי ערך כגון כיפה, גרב, לא יגע בו.”
הטעם לכך מפני שחפצים אלו לא חשובים בעיני המאבד לחזר אחריהם. עדיף להשאיר את האבדה במקומה, אף אם מדובר על מקום שאינו שמור כל כך כגון מגרש משחקים. ישנו סיכוי שהבעלים יעשו מאמץ קטן לחזור למקום שבו אבד החפץ.
חפצים יקרים
כאשר מדובר על חפץ בעל ערך אז ציווי התורה עומד בעינו, אסור להתעלם ומצווה להרים ולהכריז. האבחנה בין חפצים בעלי ערך ופחותים יכולה להתקבל על ידי המוצא עצמו. בהנחה שיה אובד לו חפץ כזה האם שווה להשקיע זמן בחיפוש האבדה?
כיצד מכריזים?
בימי המשנה הייתה אבן מיוחדת בירושלים המיועדת לצורך השבת אבדה” אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה” (בבא מציעא כח ).
לאחר חורבן הבית חובת ההכרזה השתנתה ” המוצא אבידה ואינו מכיר את בעליה מכריז עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות… ומודיע לשכניו ומיודעיו. (חושן משפט סימן רסז סעיף ג). אם כן המוצא אבדה חייב להכריז עד שישמעו עליה כל האנשים הגרים באזור המציאה.
המציאות כיום שונה, ברחוב העירוני מסתובבים עוברים ושבים אשר רבים מהם אינם תושבי המקום וההכרזה לא תגיע לאוזנם.
משום כך בנוסף לפרסום מקומי, יש לפרסם את האבדה גם בכלי פרסום ארציים כגון אתר “איבוד” ברשת האינטרנט. אם מדובר על אבדה יקרה יש לקחת בחשבון שהמאבד יסכים שלם את כל ההוצאות שהיו למוצא כולל פרסום בעיתון. במצב זה צריך להשקיע כסף בפרסום ארצי. (שולחן ערוך הרב הלכות מציאה סעיף לג )
מה עושים עם אבדות ישנות?
התורה מטילה על המוצא לטפל באבידה ולשמור שלא תנזק או תגנב. וכך נפסק בשולחן ערוך (שם) “כל זמן שהיא אצלו, חייב לטפל בה, ואפילו גיזת זנב השור, שהוא דבר מועט, חייב לטפל בו… וצריך לבקרה ולבדקה כדי שלא תפסד” . אם כך החפץ אמור להיות מטופל לעולם ביד המוצא.
ישנה עצה המובאת בפוסקים להמתין עם האבדה תקופה סבירה (כשלושים יום) ואז ניתן לכתוב במקום שמור את תאור האבדה וערכה הכספי. לאחר מכן ניתן לקחת את האבדה לעצמו בתנאי שאם יגיע המאבד וייתן את סימניה הוא יפוצה בסכום הכתוב בפתק.

עזרה הדדית
מצוות השבת אבדה מטילה חובה על האדם לעזור לחבירו ולמנוע ממנו הפסד. למשל , מי שרואה רכב חונה עם אורות דלוקים, צריך לברר מי הוא בעל הרכב ולהסב את תשומת ליבו. הדבר בוודאי נכון כלפי מוסדות ציבור כאשר נשארה תאורה ללא צורך,יש לכבות אותה.
המצווה מחנכת אותנו לצאת מהחשיבה האגואיסטית לאחריות כלפי אחינו בני ישראל.

דיני ממונות מהו החידוש?

אנו עדים לתופעה ברוכה של התרחבות בתי דין לממונות הן במספר הפונים והן בהקמת בתי דין חדשים. נראה כי הולך ומתחזק האמון הציבורי ביכולת הדיינים לתת מענה למסחר המודרני על פי ההלכה. יש הטוענים כי בסיכומו של דבר אין התקדמות – שכן רבים מהפסקים מסתיימים לבסוף בהצעת פשרה אשר אינה משקפת את הדין. ובנוסף, תחומים רבים מדיני ממונות מושפעים מדינא דמלכותא וממנהג המדינה וממילא פסק הדין המתקבל בבתי דין לממונות דומה יותר להכרעת בית משפט מאשר לפסקי שולחן ערוך.
נדמה שדווקא טענה זו מלמדת על גדלותה של ההלכה אשר ביכולתה לאמץ פנימה הגדרות חדשות בלא צורך להתעמת איתם. היכולת הזו מעוגנת בכלל ההלכתי האומר שבדבר שנושאו ממון ניתן להתנות על מה שכתוב בתורה. למשל, מעביד אשר סיכם על תשלום משכורת באמצע החודש, אינו יעבור על איסור הלנת שכר בגמר המלאכה על אף שתורה מצווה לשלם מיד “ביומו תתן שכרו”.
כמו כן ישנם דינים המבוססים מראש על מנהג המדינה כמו הסכמי שכר וכדומה.
להמשיך לקרוא

נזק בזמן התרעת “צבע אדום” (עולם קטן ויצא)

שאלה
כאשר נשמעת התרעת צבע אדום , ישנה הוראה לנהגים מטעם פיקוד העורף לצאת מהרכב ולתפוס מחסה בצד הכביש. באחת מההתרעות האחרונות, מיהר אחד התושבים לצאת מרכבו ולא משך את בלם היד. הרכב הדרדר ופגע ברכב אחר, השאלה האם מוטלת עליו החובה לתקן את הרכב?
תשובה
א. ראשית יש לעמוד על מידת הלחץ אשר נמצא בה הנהג בזמן ההתרעה, ברור שמי שמתיימר לענות על שאלה זו חייב לחוות בעצמו את המצב המדובר. בנוסף לא בטוח שניתן לתת תשובה כללית, הרי כל אחד מגיב אחרת. אף על פי כן כדי להגיע להכרעת הדין יש להחליט על נקודת המוצא. מעתה מי שטוען שהוא מתנהל באופן אחר, עליו מוטלת חובת הראיה.
ב. הציפייה מתושב המתגורר במקום אשר כבר שבע שנים נשמעת התראת “צבע אדום” לדאוג לכך שהרכב שלא לא יסכן אחרים. ישנו איסור מהתורה להזיק ועל כן נדרש מהאדם לנקוט באמצעי זהירות גדולים על מנת שלא יזיק אחרים. רכב אשר מדרדר בירידה וגורם נזק לרכב אחר מחייב את בעליו בתשלום. ניתן לדמות מצב זה למי שהשאיר כלי על אדן החלון ורוח מצויה הפילה אותו למטה, חייב בתשלום (מדין אש).
ג. ישנו כלל הלכתי מפתיע – ישנה חובה להישמר מגרימת נזק לאחרים יותר ממה שנדרש מהאדם לשמור על עצמו! למשל, אדם יכול להחליט שהוא לא מתקן נזילה שיש לו בחצר והוא יזהר מפני הסכנה להחליק. אולם אם הנזילה מגיעה לרחוב אין הוא יכול לדרוש מהעוברים והשבים שהם ישמרו מפני המים אלא עליו לתקן את הנזילה.
המסר מכוון גם כלפי הנוהגים ברכב, חובה עלינו להישמר ולנקוט משנה זהירות בדרכים הן מצד האחריות כלפי עצמינו ובוודאי כלפי חבירנו.

שימוש במטבע מזויף (גילוי דעת פרשת מקץ)

שאלה
קיבלתי עודף על קניה במכולת השכונתית והתברר שיש שם מטבע מזויף. ברצוני לדעת האם מותר לי להחזיר את המטבע למוכר? במידה והמוכר לא מוכן לקבל את המטבע, האם מותר לי להשתמש במטבע בהנחה שברוב המקומות לא ישימו לב לזיוף ולכן הנזק אינו משמעותי? האם הדין שונה כלפי המוכר עצמו?

תשובה
א. מטבע מזויף אינו נחשב לכסף ומי שיודע זאת ומשתמש בו כאמצעי תשלום הוא גזלן.
עוד יותר מכך, אסור להחזיק במטבע זה וצריך להשמיד אותו מחשש שישמש בעתיד את הרמאים. דין זה מופיע בגמרא (בבא מציעא נב עמוד א) לגבי מטבע שנראה מבחוץ כבעל ערך רגיל אך באמת ערכו שונה עקב שחיקה במשקל המטבע. “כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה? בסלע עד שקל, בדינר עד רובע. פחות מכן איסר – אסור. הרי זה לא ימכרנה לא לתגר ולא לחרם ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים, אלא יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו”. ההוראה של הגמרא היא חד משמעית לנקוב את המטבע ולהשתמש בו רק כשרשרת לצואר. הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך ללא חולק (הלכות אונאה סימן רכז סעיף יח)
בנוסף, על פי חוקי המדינה אסור להחזיק מטבע מזויף ומי שמחזיק ביודעין מטבע מזויפת, עובר עברה פלילית “הרוכש או מקבל או מחזיק או שומר שטר הנחזה כשטר כסף בידעו שהשטר זוייף או שונה” (עונשין תשכ”ו א/349).
ב. אולם אם הזיוף נעשה היטב וקשה לעמוד על כך שהמטבע אינו תקין. ניתן לומר שבמטבע זה כוח הקניה קיים, ועל מקרה זה לא נפסק בשולחן ערוך שצריך לנוקבו.
נראה שטענה זו דחויה משני פנים. ראשית, יש לפקפק בכך מבחינה מציאותית, אולי בעין מקצועית הזיוף כן ניכר ויהיו לא מעט מקרים שבהם תתעורר בעיה, וממילא יש בעיה של מקח טעות ואיסור גנבת דעת.
מעבר לכך החוק ודאי אוסר כל שימוש במטבע מזויף ויש לכך תוקף הלכתי בייחוד במטבעות שלנו. המטבעות היום אינם שוים מצד החומר שלהם (בניגוד לימי חז”ל שהחומר של המטבע קבע את ערכו) אלא כוחם נסמך על הערבות שנותן השלטון בכל מדינה למטבע המקומי שלו.
לאור זאת , בודאי שיש תוקף הלכתי להחלטת השלטון לפסול מטבע מזויף גם אם הציבור משתמש בו בלא יודעין (וללא תלות בהלכה של דינא דמלכותא דינא).
ג. כל זה נכון רק כלפי מטבע מזויף שהתגלה לאחר זמן ועכשיו הוא כבר שייך לאדם אשר מעוניין לצרף אותו למעגל המסחר. כלפיו, ישנה דרישה הלכתית וחוקית להשמיד את המטבע.
אולם מי שמכיר את המוכר אשר נתן לו את המטבע המזויף ומעוניין להחזיר אותו חזרה למוכר, כלפיו יש לומר שהדין שונה. על פי דין מקח טעות כעת מתברר שהמטבע המזויף עדיין שייך למוכר. עכשיו, מתברר שהקונה לא זכה בו מעולם, וממילא הקונה לא מצווה להשמיד מטבע שאינה שלו.
כאשר הקונה אינו חפץ במטבע, הוא רשאי לבטל את העיסקה וההסכמה לקבלת המטבע, בטלה (וכן משמע בסמ”ע סימן רכ”ז ס”ק לא).
ואף את הוראת החוק ניתן לבאר על דרך זו- אולם יש אסור לרכוש סחורה באמצעות מטבע המזויף אך אין איסור להחזיר לאדם את המטבע המזויף שלו.
בנוסף יש לתת את הדעת על איסור לפני עיוור- הכשלת המוכר בשימוש במטבע מזויף. על כך יש לומר כי די בכך שישנה שאלה אם באמת הוא ישמיד את המטבע או שמא יעביר אותו ללקוחות אחרים?
האפשרות לתלות בצד התר ולומר שהמוכר אכן יבטל את המטבע, מספיקה (אגרות משה יורה דעה סימן עב).
מסקנה- מותר להחזיר למוכר את המטבע המזויף ולקבל אחר תחתיו.
ד. במידה והמוכר לא מוכן לקבל את המטבע והקונה מעוניין להחזיר את המטבע בחזרה למוכר בלא ידיעתו. במצב זה, נראה שלא ניתן להעזר בסברא של מקח טעות ולטעון שהמטבע שייך עדיין למוכר ומותר להחזיר לו אף ללא ידיעתו. הסיבה לכך שבאופן זה שהמוכר מכחיש (מבחינתו בצדק כי אין זיהוי אמיתי למטבע ואפשר שהיא אינה שלו) אין אפשרות מעשית להפעיל את דין מקח טעות והעסקה עדיין קיימת. ואף שהקונה עצמו יודע את האמת שיש כאן מקח טעות מכל מקום אין לו יכולת משפטית להוציא את זה לפועל. וממילא חזר לתוקפו האיסור להשתמש במטבע מזויף.
אם נרצה להשתמש בדין של עושה אדם דין לעצמו ועל בסיס זה להתיר להערים על המוכר ולשלם במטבע המזויף, הרי אנו נתקלים בסייג חשוב בנושא זה האומר שרק חוב שניתן להוכיח אותו בבית דין מאפשר עשיית דין עצמי.
כמו כן ישנה גם בעיה של איסור לפני עיוור משום שהמוכר לא מודע לכך שהמטבע מזויף והוא ימשיך להעביר אותו הלאה. איסור לפני עיוור כולל גם מצב אשר בו המוכר יעביר את המטבע המזויף בלא שיש לו ידיעה שהוא מזויף והוא בעצם שוגג (פרי יצחק חלק א סימן מח).
מסקנה- כאשר המוכר אינו מוכן להחליף את המטבע, אסור להבליע חזרה את המטבע למוכר בלא ידיעתו.

מכירת רכב משומש (גילוי דעת וישלח)

שאלה
אומרים שבשביל לקנות רכב משומש צריך להיות מכונאי רכב. אבל מסתבר שגם מכונאי רכב שקונה רכב ישן לפעמים נופל. לרכב שלי שאני מחזיק כבר 10 שנים היתה בעיה במזגן ובלוח השעונים אז החלטתי למכור אותו. פרסמתי מודעה שהרכב למכירה ב5000 ש’ח פחות מהמחירון. הגיע אדם שהוא מכונאי רכב לשעבר לקנות את האוטו וספרתי לו על הבעיות ברכב. הוא התניע את הרכב והחליט לקנות אותו. למחרת, הוא מתקשר לבטל את העסקה ואומר שרימיתי אותו כי ישנה תקלה חמורה – הגיר גמור. עניתי לו כי אין לי מושג על שום בעיה בגיר.
תשובה
אם הקונה יצליח להוכיח כי בשעת המכירה הייתה בעיה קשה בגיר, הרי העסקה מבוטלת, אך כל עוד שאין ידיעה ברורה ,אנו מניחים שהקלקול קרה אצלו, העסקה קיימת.

מעלית שבת (גילוי דעת בראשית)

שאלה
יוסי חייב אויר טוב לכן הוא צריך לגור בקומה גבוהה אבל ליפה אשתו התחילו בעיות ברגליים וקשה לה לעלות מדרגות ולכן הם צריכים לעבור דירה. קומה נמוכה לא באה בחשבון מצד הצורך של יוסי לכן הוא חיפש דירה בקומה גבוהה עם מעלית שבת. מתווך זריז מצא ליוסי אדם שפרסם על דירה בבנין שיש בו מעלית שבת. אכן יוסי קנה אותה. אחרי שנכנסו לדירה נתגלתה בעיה. המעלית שבת לא עובדת. היא כבר בלא שימוש הרבה זמן וכדי להכשירה לשימוש יש הוצאות הפעלה וצריך לשלם למהנדס להכשיר אותה. הדיירים לא מוכנים לשאת בתשלום. הם אומרים הסתדרנו עד עכשיו בלי נמשיך להסתדר בלי. האם יוסי יכול לבטל את העיסקה או להכריח את הדיירים להשתתף בתשלום להפעלת המעלית שבת?
תשובה
יוסי את הרב ונענה: המוכר עמד בהתחייבות שלו להעמיד לרשותך בנין עם מעלית שבת ולכן אינך יכול לבטל את העסקה. לגבי כפיית הדיירים האחרים להשתתף בתשלום הפעלת המעלית – אם בסביבה שלך מעלית שבת היא דבר מצוי הרי ועד הבית מחוייב להשתתף בהחזרת המעלית לתקינות.

שאלות ממוניות הקשורות לחג הסוכות (עולם קטן האזינו)

1. שאלה
האם מותר לישון ולאכול בסוכה שאינה שלי וכרגע הבעלים לא נמצא?
תשובה
ראשית יש לוודא שלא יגרם כל נזק לסוכה על ידך. בנוסף חז”ל קבעו שנוח לאדם שיקיימו מצווה בממונו, ובהקשר שלנו, נוח לבעל הסוכה שמישהו אחר יבוא ויקיים מצות סוכה בסוכתו, לכן ניתן לשבת ולברך בסוכה זו.
אך ישנם שני חריגים (סימן תרל”ז מ”ב ט):
א.כאשר בעל הסוכה נמצא בביתו, אף שהוא כרגע אינו בסוכה, יש לבקש רשות מפורשת. הסיבה לכך משום שישנה אפשרות שהוא ירצה לחזור לסוכתו ולא יהיה לו נעים להוציא את מי שכבר שם.
ב.אם יודעים אנו שבעל הסוכה אינו מסכים שיכנסו לסוכתו ללא רשות, צריך לכבד את דעתו

להמשיך לקרוא

אמת ובעיקר שקר (בשבע פרשת נצבים)

פרשת נצבים נקראת באופן קבוע לפני ראש השנה וכך התיאור בפרשתנו של התייצבות כל העם לפני ה’ מתקשרת באופן טבעי ליום הדין. העמידה בפני ה’ מכריחה אותנו לצאת מהדימוי האישי שעליו עבדנו כל ימות השנה, כאן האדם נבחן כפי מה שהוא באמת ללא הצגות ומחבואים.
אנו מוקפים בחוסר אמינות בכל תחומי החיים. החל מסוכני מכירות אשר משקרים במצח נחושה וללא שום מצמוץ וכלה במעסיקים אשר לא עומדים בהסכמי שכר ברורים. זו כבר תופעה שמוסדות ועמותות וכן רשויות מקומיות לא משלמים חובות.
דוגמא נוספת -השבוע , נחתם במכון משפט לעם בשדרות הסכם יוצא דופן בין אדם שלווה לפני שלוש שנים בשוק האפור 50000 ₪ וכבר שלוש שנים שהוא משלם רק את הריבית. אדם זה נפל במלכודת השקרית הדוחפת לקבלת הלוואה בקלות ומאז חייו אינם חיים. בנס, הסכים הנושה לקבל החזרים חודשיים גדולים על חשבון הקרן וללא הרבית.
כך גם בשטח הציבורי, בבית המשפט המחוזי בתל אביב הודה עד המדינה, כי טיוטת כתב התביעה היא שקרית . וכן העוול שנעשה לתושבי מגרון בשעה שהממשלה הפרה את התחייבותה לא לפנות תושבים שירכשו בתים, זועק עד השמיים.
נראה שמצב זה עלה לדיון כבר בראש השנה הראשון עלי אדמות כאשר התקיים הדיון האם לברוא את האדם?
“א”ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא. “חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו” חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ ככתוב (דניאל ח) “ותשלך אמת ארצה”.
לאור זאת עלינו לנהל את אורחות חיינו – האמת בעולם הזה נעדרת!
יש לדאוג לכך שכל עניין כספי יכתוב ויחתום במפורש גם בין חברים ואחים. ולקחת בחשבון שיצר הרע מפיל רבים וטובים בתחום הכספי והיושר נעלם.
אך מנגד נשאב מהימים הנוראים את המפגש עם אור האמת. הידיעה שישנה אמָת מידה טהורה אשר אי אפשר להשפיע עליה בדרכים פסולות , נקודה זו כשלעצמה חשובה ובכוחה לחולל שינוי פנימי . ננסה לחזק בתככינו את המחויבות לאמת ואת הרצון להיות שייכים לאמת האלוקית . ובכך נזכה לתקן את עולם השקר כדברי הפסוק (תהילים פ”ה) “אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גַּם ה’, יִתֵּן הַטּוֹב; וְאַרְצֵנוּ, תִּתֵּן יְבוּלָהּ”.

מתנה עוברת (גילוי דעת כי תבוא)

לפני שבועיים היה היום הולדת של אישתי וקרה לי ממש נס משמים. תכננתי לקנות לאישתי מתנה ופשוט שכחתי.
ביום של היומולדת עבדתי עד מאוחר כשסיימתי את העבודה נזכרתי שאני צריך לקנות לה מתנה אבל פשוט לא נשאר לי זמן לנסוע לקניון ולקנות מתנה יפה ולהגיע הביתה בזמן ל’יומולדת’. פתאום נכנס לחדרי אחד העובדים ובידו שקית עם מתנות לעובדים שחילקה ההנהלה. היה שם מחזיק מפתחות דיגטלי עם תמונות מתחלפות באריזת מתנה יפה מאוד. פתאום קלטתי שיש לי מתנה יפה לאישתי – היא ממש תעריך את זה. אבל אז התעורר ספק בליבי האם אני צריך לספר לאישתי שזאת מתנת חג מהעבודה.
התקשרתי לרב ושאלתי אותו מה לעשות? תשובתו הייתה שאין חיוב לספר לה מהיכן המתנה כי אין כאן פעולת הטעינ והיא מעצמנה חושבת שקניתי לה. אבל צריך לחשוב מראש איך להמנע מהוצאת שקר מהפה – היכן זה נקנה וכדומה. (על פי שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן לא)

ריבוי בתי דין (ראש יהודי- שופטים)

כמה עורכי דין יש בישראל? שימו לב: עורך דין אחד על כל 160 אזרחים! איך מגיעים לנתון מדהים מעין זה? באופן בסיסי הרעיון של ריבוי בתי דין הוא חיובי. חברה החפצה להעמיד את עשיית הצדק במרכז חייה תדאג לריבוי בתי דין. שכן אם יארך זמן רב בין הגשת התביעה לקבלת פסק דין, בסופו של דבר הייאוש מהשגת הצדק יכריע והרמאים יחגגו. כנגד זה באה הדרכת התורה להקים בתי דין בכל עיר ועיר ולכל שבט ושבט. אולם לזמינות של בתי הדין יש גם מחיר. כאשר התביעה היא נגישה, אזי המצב החברתי יכול להההפך לבלתי נסבל. התביעה המשפטית תשמש ככלי ניגוח, ועל כל סכסוך שולי יפתח תיק משפטי והחברה תאלץ לבזבז זמן ומשאבים מיותרים על התדיינות משפטית. הדבר קורה כנגד ענינו, במדינת ישראל כאמור יש עודף עורכי דין והדבר גורם להגשת תביעות מלאכותיות. נושאים שלא היה ראוי לטפל בהם הופכים לנושאים משפטיים, על מנת לספק עבודה לעורכי הדין. במצב זה אין כוח שירסן את האדם אלא חינוך. לימוד משפטי התורה אינו מיועד רק לדיינים אלא לכלל ישראל. הלימוד מחזק את הרצון לעשיית הטוב והיושר. אנו נדרשים להתרומם מתפיסה חומרנית הדוחקת את האדם לתפוס ככל יכולתו, ולהגיע למצב שבו אנו נותנים מקום של חשיבות להטבה עם הזולת. זה כל עניינם של המושגים ‘לפנים משורת הדין’, ו’כופים על הצדקה’, המופיעים בספרי ההלכה. בחודש אלול נדרשים אנו לעשות חשבון נפש האם אמצנו לעצמינו גישה זו? כאשר ישנו ויכוח כספי האם אנו עדיין נאמנים ליושר ולאמת של תורה? תפילת הסליחות – “אדון הסליחות, חטאנו לפניך, רחם עלינו” תתקבל ברצון מתוך כך שגם אנו נתחשב בצורכי חברינו.

שכן קפדן? (גילוי דעת עקב)

שאלה: 1.יש לי דירת דופלקס ואני מעונין להשכיר את היחידה למעלה, השכן ממול מתנגד אין לו עניין בעוד לכלוך, רעש וצפיפות. לעומת זאת אני לא מבין מה הוא שח, יש יום קבוע לנקיון והם ישלמו על כל הוצאות ועד בית. לפי דעתי השכן שלי פשוט צר עין.

להמשיך לקרוא

לכבוד ט”ו באב- שו”ת שדכניות

שאלה
הציעו לי להפגש עם בחור ואני יודעת שכרגע הוא נפגש עם אחרת האם יש בעיה להתעלם מכך ולהפגש עמו?
תשובה
ראשית יש לומר שמצב זה אינו מקובל שבחור נפגש עם שתי בחורות במקביל (אפשר שיש כאן איסור גנבת דעת מצד הבחור כלפי הבחורה הראשונה) וזה שיקול לא להשתתף בנוהג זה.
מצד הדין יש מקום לדמות עניין זה למצב שיש משא ומתן במסחר וגורם שלישי רוצה להתערב בעסקה. בלשון ההלכה זהו דין “עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע” – מי שהחל ראשון לזכות בעוגה וחבירו מזדרז להקדים אותו, נקרא רשע. אולם במשא ומתן, דין זה קיים רק כאשר כבר הגיעו שני הצדדים להסכמה על המחיר .
השאלה שלנו עוסקת בבחור שעדיין לא הגיע לכלל החלטה להתארס, אם כן זה הוא שלב מוקדם ולכן מותר לך להציע את עצמך, נסיים שמוסרית לא מומלץ לעשות מהלך זה.
להמשיך לקרוא

עגלת קניות ברחוב (גילוי דעת ואתחנן)

שאלה
לפעמים ישנם עגלות קניה זרוקות ברחוב הם שייכות לאחת מהחנויות הגדולות בעיר,. האם יש בהם מצוות השבת אבידה?
תשובה
עגלות אלו הם רכוש החנות לכן אסור להשתמש בהם,ומצווה להחזיר אותם לחנות.
אם אדם מתבייש ללכת עם עגלה כזו ברחוב מחשש שיחשדו בו שהוא לקח את העגלה לשימושו הפרטי, יתקשר לחנות להודיע לה על המיקום של העגלה. עליו להשגיח על העגלה עד שיגיע הנציג של החנות. במידה ועבר משך זמן סביר [זמן נסיעה מהחנות לאותו מקום + זמן התארגנות] ניתן לעזוב את העגלה במקומה וללכת.
הסבר הדין : ישנו כלל בהלכות השבת אבידה– כל דבר שלא היה טורח באבידה שלו, פטור מלהחזיר לחבירו [שולחן ערוך סימן רס”ג]. התורה פטרה אדם מכובד מהשבת דבר שיש בהחזרתו משום בזיון, “זקן ואינה לפי כבודו”. כלל זה נכון לגבי כל אדם ,לכן המוצא אבידה וחושש שההשבה תגרום לו ביזוי, יבדוק האם לצורך עצמו היה מוכן להשיב? אם הרואה את עגלת הקניות משוכנע שגם את העגלה שלו עצמו, לא היה לוקח ברחוב, הרי הוא פטור מהשבה. יש לו חיוב להודיע לחנות כדי למנוע הפסד מהחנות.

כל נדרי (עולם קטן מטות)

שאלה
קשה לי להבין את העניין של נדרים. כל פעם שאני משתמש בנדר מעירים לי להוסיף בלי נדר. אפילו כאשר אני עולה לתורה ונודר סכום לבית הכנסת מיד הגבאי מתקן אותי בלי נדר. אם כך, לאיזה צורך נכתבה פרשת נדרים בתורה, זה הוא סתם מכשול!
תשובה
היכולת ליצור נדר היא יכולת מופלאה. אנחנו מחליטים לעשות דבר מסוים או לאסור על עצמינו דבר מאכל וכדומה, וברגע שהוצאנו זאת בלשון נדר או שבועה, ההחלטה משודרגת וכעת יש לה תוקף הלכתי של מצוה. כעת, אנו מצווים לקיים את אותו מעשה שהיה עד עכשיו סתמי, ואי קיומו נדון כעברה..
האם יש מצב שבו כדאי לנדור?
בדברי חז”ל ישנם מקורות המצדדים בשימוש בנדר, למשל, המשנה במסכת אבות האומרת שנדרים הם סייג לפרישות (ג,יג)
מקורות השוללים נדרים כגון ” טוב אשר לא תידור, משתידור ולא תשלם” ( קהלת ה’, ד).
ההלכה הראשונה בהלכות נדרים אומרת ” אל תהי רגיל בנדרים, כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע” . מדין זה עולה כי יש להוריד את השימוש הרווח בנדרים ושבועות , וההערות שקבלת מאנשים להוסיף תמיד “בלי נדר” הם הערות צודקות.
מנגד, המשנה שרטטה את התזמון המתאים לקבלת נדר “נדרים סייג לפרישות”.
כאשר הנדר בא לחזק אותנו מפני הידרדרות רוחנית או לצורך עמידה בנסיון אזי הוא משובח. לדוגמא, שמעתי על מספר אנשים אשר נדרו לא לעשן וזה עזר להם להיגמל מהעישון.
בנוסף ניתן לידור במידה והנדר בא לזרז אותנו לעשות מעשה טוב ובזכות התוקף של הנדר ישנו סיכוי גדול יותר שנוציא אותו אל הפועל. הדבר נכון גם כלפי הדוגמא שהבאת מבית הכנסת.
אם העולה לתורה מכיר את עצמו שהוא עומד בהבטחתו ופורע את חובו בזמן, אזי יוסיף לתרומתו את המילים “בלי נדר”. אך אם התרומה מתמהמהת ולא תמיד מגיעה ליעדה, עדיף שיהיה לה תוקף של נדר ובכך יקיים את דיבורו. גם זמן צרה מאפשר שימוש בנדר.

התרת נדרים
בדרך כלל עדיף לעשות התרת נדרים ולא לחכות לקיום הנדר. אולם נדרים שיש עניין בהם כי הם מזרזים את האדם לדבר טוב, עדיף לא להישאל עליהם אלא אם יש סיבה טובה. ישנם נדרים שאי אפשר להשאל עליהם כי המעשה שעליו מדובר אינו נקי ויש בו הבט של איסור. למשל, יש בעיה להתיר לאדם את נדרו כדי שיוכל לעשן , ורק אם הוא נכשל ועובר על נדרו, נתיר לו.
לגבי האפשרות להתיר נדרים בשיחת טלפון, לכתחילה צריך שהנודר עצמו יבוא וי אך בשעת הדחק ניתן להשמיע את דבריו לשלושה אנשים שיתירו את נדרו.

הנהגה טובה
חכמים הרחיבו את כוח הנדר למקרה שבו אנו חוזרים ועושים הנהגה טובה במשך שלוש פעמים (יורה דעה רי”ד). מכאן ואילך אנו מחויבים להמשיך ולנהוג בה כאילו קיבלנו על עצמינו נדר לעשותה. כמובן שאם מראש חשבנו על הנהגה זמנית לא נוצר נדר. כמו כן, בשעת הצורך ניתן לסמוך על מסירת המודעה שאנו נוהגים לומר בערב ראש השנה שבה אנו מודיעים שכל הנהגה שננהג שלוש פעמים היא זמנית ואין לה תוקף של נדר.
העיסוק בפרשיית נדרים חושף בפנינו את כוחו הגדול של כוח הדיבור שלנו היכול להגיע עד לכלל דבר מצוה.

מאבק על הפרנסה (גילוי דעת מטות)

בכל יום שישי יוסי מוכר פרחים ליד חנות המכולת. הוא מוכר סחורה יפה וגם ההכנסה די יפה. אהרון השכן של יוסי ראה את הרווחים היפים של יוסי והחליט גם הוא למכור פרחים בפינת הרחוב. הרווחים של יוסי כמובן ירדו.
אח של יוסי ראה את פניו העצובות של אחיו והעלה רעיון נפלא. הוא יעמוד ליד הדוכן של אהרון ויספר לאלה שבאים לקנות אצל אהרון על הסחורה המשובחת שמוכרים ליד המכולת וכך יבואו הקונים של אהרון לאחיו יוסי. יוסי התלבט האם מותר לעשות כן ושאל את הרב. ב
תשובתו חילק הרב את הקונים לשתי קבוצות, יש קונים שניתן להפנות לדוכן של יוסי ויש קונים שאינו יכול. הדבר תלוי האם הקונה כבר הגיע להחלטה לקנות אצל אהרון. קונה שהגיע כבר להחלטה לקנות אצל אהרון אז אסור להפריע למכירה, אבל קונה שרק בדרך לדוכן מותר להפנותו.

רכב גמ”ח (גילוי דעת בלק)

ירון בדרך כלל קונה במכולת ליד הבית שלו אבל לפני החגים כשיש לו קניה גדולה הוא קונה בסופר מחוץ לעיר. אין לו רכב ולסחוב את כל הקניות בתחבורה ציבורית זה לא פשוט. יום אחד שמע ירון על גמ’ח רכב שהתקנון שלו לשלם שלושים אגורות על כל קילומטר שה הוא תשלום על הבלאי של הרכב. לקח ירון את הרכב מהגמ’ח לקניות לחג. כאשר חזר ירון מהנסיעה ופרק את הקניות התברר לו שהיה חור באחד המוצרים ונגרם נזק לריפוד של הרכב, האם הוא חייב לשלם?
תשובת הרב שהיות והתשלום הוא רק לכיסוי הבלאי שנגרם לרכב הרי הוא שואל ואינו שוכר. לכן חובתו להחזיר את הרכב בשלמותו גם אם קרה דבר שלא תלוי בו.
מקורות
שואל חייב באונסים- שולחן ערוך חושן משפט סימן ש”מ.
הוצאות להחזקת החפץ אינם נחשבים לדמי שכירות בדומה לשואל פרה ונותן לה אוכל שעדיין נקרא שואל.

יושר במשא ומתן (גילוי דעת קרח)

דני חיפש הרבה זמן דירה מתאימה להשכרה. יום אחד הוא מקבל טלפון מחבירו אריאל ‘ראיתי דירה להשכרה בדיוק בשבילך’. תיאור הדירה אכן נשמע מצוין לדני. ישנה רק בעיה אחת-המחיר. המשכיר כתב בשלט שהוא רוצה 2800 ש’ח עבור הדירה – מחיר שהיה יקר מדי בשביל דני.
אמר לו אריאל יש לי רעיון מצויין אני אגש לדירה ואעשה עצמי כאילו אני מתעניין בדירה ואז אומר לבעל הבית שהמחיר מוגזם ביותר זה לא שוה יותר מ2000 שקל ולא אשלם אגורה יותר.
אמר ועשה ואכן בעל הבית נתרצה ל2400 ש’ח.
כדרכם של דברים סיפור המעשה התגלגל עד לבעל הבית של דני. כששמע זאת בעל הבית אמר מבחינתי החוזה בטל, עד לברור העניין. התשובה של הרב הייתה שאסור לאדם להציג עצמו כאילו הוא מתעניין לקנות חפץ בשעה שאין לו כוונה כזאת. לכן אסור היה לאריאל לעשות זאת, עם כל זה החוזה לא בטל כי בסופו של דבר, לא ברור שאכן בעל הבית ירד במחיר רק בגלל אריאל, ואפילו אם כן עדיין אין זו תרמית גמורה כי זו החלטה אישית של המשכיר להוריד את המחיר רק בגלל שאדם אחד אמר לו שזה יקר, יש משכירים שלא היו מתפעלים מכך!
מקורות
כאשר יוצרים אשליה אצל המוכר, יש בכך גנבת דעת- שו”ע רכח,ו.
אין אפשרות לביטול העסקה משום שאין הונאה לשכירות קרקע- שו”ע רכז,לב.

כל הקודם זוכה?(גילוי דעת, בהעלותך)

אני חסיד של מכונית וולוו סטישן, היא בטוחה ומרווחת, וכבר כמה חודשים שאני מחפש לקנות את הדגם הזה ולא מוצא.
הציעו לי לעשות סיור בוקר באזור של בתי הכנסת- שם ישנם אנשים בעלי משפחות גדולות ויש יותר סיכוי לפגוש רכב למכירה מסוג זה. התברר שזו עצה טובה ובאמת זיהיתי מרחוק מכונית וולוו סטישן עם שלט מכירה.
אך שימחתי הייתה מוקדמת- כאשר התקרבתי, אני רואה ליד המכונית דו-שיח ערני, כנראה בין בעל הרכב לאדם המעוניין לרכוש את הרכב, ופה נכנסתי לבעיה- האם אני רשאי להתערב?
מצד אחד, הם עדיין לא סגרו את העסקה וזכותי להציע מחיר גבוה יותר!
מצד שני, נראה שהם הולכים לסגור ואני בעצם נדחף לעסקה שיש בה זכות ראשונים לקונה הראשון.
בתחילה, הרב לא הבין מדוע אני מתעקש דווקא על דגם זה לכן המליץ לי לוותר. הוא הסביר כי ישנו דין הנותן זכות קדימה ללקוח הראשון שנכנס לעיסקה. אך לאחר שנוכח לראות שאני חסיד מובהק של וולוו וכבר תקופה ארוכה שאני מחפש דגם זה ולא מוצא, זה משנה את התמונה ואז מותר לי להתערב באמצע המשא ומתן ולהציע הצעה חדשה. כאשר מדובר על עיסקה שאינה מצויה יש לה דין אחר. בדרך כלל, אם העסקה לקראת סיום אין התר לאדם שלישי להתערב.
מקורות
שולחן ערוך חשון משפט סימן רל”ז.

סמכויות ועד בית (גילוי דעת, נשא)

שכני יהודה מתפרנס ממכירת חפצים משומשים. בערב פסח יהודה מפזר קרטונים גדולים סביב כל פתחי בנין המשותף שעליהם כתוב- בגדים למיחזור. דיירי הבניין מאוד לא אוהבים ‘קישוטים’ אלו לקראת פסח. היות ואני וועד הבית פנו אלי מספר דיירים שאפנה ליהודה בדרישה שיסלק את הקרטונים. פניתי אליו אבל כצפוי זה לא עזר. אמרו לי כמה דיירים פשוט להשליך את הקרטונים על תכולתם לאשפה. התלבטתי האם מותר לי לעשות כן. האם בכלל יהודה חייב לפנות את הקרטונים הרי גם לו יש זכות שימוש בשטח המשותף?
תשובת הרב היא שרכוש משותף עומד לרשות כל השותפים בתנאי שהם משתמשים בו שימוש מקובל. לכן אם השימוש אכן פוגע בחזות של הבניין באופן שאינו מקובל באותו מקום, אזי יש ממש בטענה שאין להניח קופסאות גדולות בפתחי הבנין. ולכן יהודה חייב לסלק את הקרטונים.
בכל אופן אם יהודה לא מסלק יש להתרות בו שאם הוא לא יפנה וועד הבית בעצמו יפנה את הקרטונים ובמידה והוא לא מפנה את החפצים ניתן לממש את האיום ולהוציא אותם מהרשות המשותפת. בכל מקרה אסור לוועד לזורקם לפח אלא רק להוציא את הקרטונים מחוץ לשטח המשותף. (עדיף להגיע לסיכום עם הדייר שהקופסאות יעמדו זמן קצר)
פינוי חפצים מחדר מדרגות
שאלה דומה: אחד מדיירי הבניין עבר דירה והשאיר מכונת כביסה ליד המדרגות
של הבניין. ועד הבית ניסה להשיג אותו בטלפון, ללא הועיל. לאחר חודש, ועד הבית נתן את המכונה ללא תשלום לחנות “יד שניה”, תמורת הפינוי שלה.הדייר תובע את מחיר המכונה מועד הבית .זו התשובה שקיבלתי : חדר מדרגות הוא רכוש משותף לכלל
הדיירים ולכן חלים עליו ההלכות של שותפים.צורת השימוש בנכס המשותף היא בהתאם למקובל באותו מקום, כפי שכתב השולחן
ערוך “אחד מהשותפין בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים או לגדל בו תרנגולים, חבירו מעכב עליו, וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם, בכולם השותפין מעכבין זה על זה”. המנהג המקובל אינו מאפשר לדייר להשאיר חפצים לאורך זמן בחדר המדרגות, מלבד אופניים ועגלות. לכן אין אפשרות להשאיר שם חפץ במשך חודש שלם, והדייר עבר על כללי השימוש בנכס המשותף. האם ועד הבית נהג כשורה כאשר מכר את המכונה ללא רשות?
נראה שוועד הבית נהג בפזיזות יתירה, הוא נתן את המכונה ללא תמורה על מנת לזרז את הפינוי שלה.
ההלכה מתירה לאדם להתגונן ולשמור על רכושו אבל עליו לבדוק שהוא עושה רק את המינימום האפשרי. ועד הבית היה רשאי למכור את המכונה במחיר מלא ולהעביר את הכסף לדייר. אפשרות נוספת היא להוציא את המכונה החוצה לרחוב ואז הייתה הזדמנות לדייר ליטול משם את המכונה. כך נפסק בשולחן ערוך: “מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו, או שהטעהו עד שהכניס פירותיו והניחם והלך, יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק”. לכן על ועד הבית לפצות במקצת את הדייר.

שכר מלצרים (עולם קטן ,משפטים)

שאלות של מלצרים-
א. אני עובד כמלצר ומקבל שכר מינימום, בעל הבית סיכם איתי מראש שתשלום הטיפ עובר אליו, אני לא מרגיש טוב עם זה, האם אני חייב לכבד את הסיכום?
ב. אני עובד כמלצר וסוכם עמי שאני לא מקבל שכר מלבד תשלום הטיפ, האם זה הוגן?

א. הסכמים יש לכבד גם כאשר היה ראוי להיות אחרת. למשל, בעל מונית מעסיק נהג וסוכם איתו שהוא עובד גם בשבת. כמובן שאסור לו לעבוד בשבת אולם אם הוא חילל את השבת ובכל זאת עבד הרי בעל המונית חייב לשלם את כל שכרו החודשי כולל שכר שבת (חושן משפט סימן ר”ח, בהבלעה). לכן ישנה משמעות הלכתית להתחייבות של מלצר להעביר את הטיפ לבעל העסק ואין הוא יכול לעכב זאת לעצמו.
מנגד, מתעוררת בעיה מול הלקוחות, הם בטוחים שהכסף ניתן למלצרים בהוקרה על עבודתם ואין להם מושג שהכסף עושה את דרכו לכיסו של בעל העסק ויש בכך משום איסור גנבת דעת. על מנת לא להשתתף באיסור זה, יש לגשת למעביד ולנסות להגיע להסכם שכר חדש שבו תשלום הטיפ ישאר אצל המלצר.
ב. מלצר שסוכם עימו שהשכר הוא תשלום הטיפ בלבד, זכאי על פי דין להשלמה לשכר מינימום . חוק שכר מינימום מחייב את המעביד לשלם באופן מוחלט את השכר הקבוע בחוק, הוא לא מאפשר למעסיק להגיע לסיכום אחר. לכן, אין זה משנה שהגעת לסיכום עם בעל המסעדה על קבלת טיפ בלבד. כאשר סך התשלום שהרווחת מקבלת טיפ אינו מגיע לשכר מינימום, ישנה חובה על המעסיק להשלים את השכר. במקרה זה ההלכה מקבלת את החוק משום שיש בו דאגה אמיתית לזכויות העובדים וניתן ליישם כלפיו את הכלל “דינא דמלכותא דינא” (תחומין כט עמוד 144).

שימוש בעגלת סופר (עולם קטן,בהר)

שאלה
אני משתמש בעגלת סופר לצורך איסוף בקבוקים למיחזור מכל רחבי העיר, זו הדרך הכי נוחה לעביר כמויות גדולות של בקבוקים ללא שישברו. לדעתי, אין בכך בעיה משום שאני לא גרם שום נזק לעגלה, כל מה שאכפת לסופר זה שהעגלה תחזור למקומה. יש מקרים שאנשים לא מחזירים ונגרם נזק לסופר, אבל אני בוודאות אחזיר – השארתי מטבע של חמשה שקלים לפקדון, ובשבילי זה שווה כסף.
תשובה כאשר אנו רוצים להשתמש ברכוש של אחרים עלינו לוודא שהם מסכימים לכך ולא לסמוך על הערכות שלנו. עליך לשאול מפורשות את בעל הסופר האם הוא מסכים לכך. בכל מקרה של ספק יש לגשת ולברר עם הבעלים ולא לסמוך על השערות שלנו.
אפילו אדם אשר שילם על השכרת רכב אינו רשאי ליסוע איתו לכל מקום. הוא אינו רשאי ליסוע איתו בדרכים המיועדים לרכבי שטח אלא אם כן סיכם על כך מראש. כך גם מי שקיבל עט בהשאלה אינו רשאי להעביר אותו לאחרים. דינים אלו מלמדים אותנו שכל שימוש חריג מצריך הסכמה מפורשת.
ישנו דיון מעניין האם ניתן להשתמש בחפץ שעל פי רוב הבעלים מסכימים לשימוש בו. למשל, לקחת אופניים של שכנים כאשר הם אינם בבית וללא בקשת רשות מפורשת. ברור שאם היינו מבקשים מפורשות הם היו מסכימים, האם ניתן “לדלג על כך”?
יש שהקלו בתנאי שבעבר השכנים הסכימו לכך וישנה אומדנה ברורה שהם מסכימים.
עלינו להכיר בכך שמחשבות שלנו בדברים הנוגעים לרכוש של אחרים אינם תמיד ישרות. אנו נוטים להקל בדברים שלא היינו רוצים שיעשו לרכוש שלנו, וכבר כתב המסילת ישרים שכל קולא צריכה בדיקה. יש לעצור ולחשוב שוב לפני שאנו משתמשים ברכוש אחרים.

הרחבה
מי שמשתמש בחפץ חבירו ללא רשות מפורשת נחשב לגזלן אפילו אם דעתו להחזיא את החפץ בגמר השימוש. (שולחן ערוך סימן שנ”ט). אולם בדבר שאין דרך העולם להקפיד עליו, למשל ספסל פרטי המוצב בכניסה לבנין- מותר להשתמש בו (רמ”א סימן שפ”א, שו”ע הרב הלכות שאלה סעיף ה).
דבר שבדרך כלל מקפידים אלא ההערכה של האדם שמתירים לו להשתמש יש בכך מחלוקת.
הש”ך התיר (סימן שנ”ח סק”א) לעומתו שולחן ערוך הרב החמיר (הלכות מציאה סעיף ד).
יש שחילקו בין השתמשות שמותר לבין אכילה שאסור משום שמכלה את החפץ (הרב רוזובסקי חידושים לבבא מציעא) לצורך מצווה מותר להשתמש בחפץ של חברו כאשר אין חשש שיִפָגֵם מהשימוש- אכילה בסוכה של חברו מותר לעומת קריאה בספרי קודש שאסור שמא יקרע (קצוה”ח סי’ רס”ב, סק”א)

תיווך עבודה לפסח (גילוי דעת,ויקרא)

אריק הוא נער עם חוש לעסקים. לקראת פסח הוא פותח ‘חברת נקיון’.הוא תולה מודעות מושקעות על נקיון מעולה לפסח תמורת 35 ש’ח לשעה וברוך ה’ הפלאפון לא מפסיק לצלצל. הסיכום של אריק עם הנערים שאותם שלח לעבוד היה, שמתוך 35 שקל לשעה שהם מקבלים הם מפרישים עבורו 10 ש’ח לשעה.
יום אחד מקבל אריק טלפון עם בקשה לעובד נקיון למחר למשך שמונה שעות.
אחרי שמונה שעות העבודה בקש בעל הבית מהנער להמשיך לעוד ארבע שעות עבודה וכן לבוא מחר לנקות לו את המשרד.
למחרת, לאחר ששילם בעל הבית לעובד את שכרו התעורר ויכוח בין אריק לבין העובד. העובד טען שהוא צריך לשלם דמי תיווך רק עבור 8 השעות שאליהם נשלח על ידי אריק ועל שאר השעות כל השכר הולך אליו. אריק טען שעבור כל שעות העבודה כולל נקיון המשרד מגיע לו 10 ש’ח לשעה דמי תיווך.
שאלו את הרב עם מי הדין וזו תשובתו: היות וזה הוא דבר מצוי שמזמינים עבודה לקצת שעות ועם הזמן מגלים שיש צורך להוסיף שעות עבודה , לכן גם השעות הנוספות כלולות בעסקת התיווך ויש להפריש עבורם דמי תיווך. לעומת זאת לגבי נקיון המשרד היות ומדובר על מקום חדש זו עסקה חדשה שלא הגיעה דרך אריק ואין צורך להעביר עליה דמי תיווך.על אף שבצורה עקיפה נוצרה הנאה מהתיווך של אריק אך עליה לא היה סיכום מראש ולכן אין אפשרות לדרוש עליה תשלום.

להמשיך לקרוא