שאלה
אני משתמש בעגלת סופר לצורך איסוף בקבוקים למיחזור מכל רחבי העיר, זו הדרך הכי נוחה לעביר כמויות גדולות של בקבוקים ללא שישברו. לדעתי, אין בכך בעיה משום שאני לא גרם שום נזק לעגלה, כל מה שאכפת לסופר זה שהעגלה תחזור למקומה. יש מקרים שאנשים לא מחזירים ונגרם נזק לסופר, אבל אני בוודאות אחזיר – השארתי מטבע של חמשה שקלים לפקדון, ובשבילי זה שווה כסף.
תשובה כאשר אנו רוצים להשתמש ברכוש של אחרים עלינו לוודא שהם מסכימים לכך ולא לסמוך על הערכות שלנו. עליך לשאול מפורשות את בעל הסופר האם הוא מסכים לכך. בכל מקרה של ספק יש לגשת ולברר עם הבעלים ולא לסמוך על השערות שלנו.
אפילו אדם אשר שילם על השכרת רכב אינו רשאי ליסוע איתו לכל מקום. הוא אינו רשאי ליסוע איתו בדרכים המיועדים לרכבי שטח אלא אם כן סיכם על כך מראש. כך גם מי שקיבל עט בהשאלה אינו רשאי להעביר אותו לאחרים. דינים אלו מלמדים אותנו שכל שימוש חריג מצריך הסכמה מפורשת.
ישנו דיון מעניין האם ניתן להשתמש בחפץ שעל פי רוב הבעלים מסכימים לשימוש בו. למשל, לקחת אופניים של שכנים כאשר הם אינם בבית וללא בקשת רשות מפורשת. ברור שאם היינו מבקשים מפורשות הם היו מסכימים, האם ניתן “לדלג על כך”?
יש שהקלו בתנאי שבעבר השכנים הסכימו לכך וישנה אומדנה ברורה שהם מסכימים.
עלינו להכיר בכך שמחשבות שלנו בדברים הנוגעים לרכוש של אחרים אינם תמיד ישרות. אנו נוטים להקל בדברים שלא היינו רוצים שיעשו לרכוש שלנו, וכבר כתב המסילת ישרים שכל קולא צריכה בדיקה. יש לעצור ולחשוב שוב לפני שאנו משתמשים ברכוש אחרים.

הרחבה
מי שמשתמש בחפץ חבירו ללא רשות מפורשת נחשב לגזלן אפילו אם דעתו להחזיא את החפץ בגמר השימוש. (שולחן ערוך סימן שנ”ט). אולם בדבר שאין דרך העולם להקפיד עליו, למשל ספסל פרטי המוצב בכניסה לבנין- מותר להשתמש בו (רמ”א סימן שפ”א, שו”ע הרב הלכות שאלה סעיף ה).
דבר שבדרך כלל מקפידים אלא ההערכה של האדם שמתירים לו להשתמש יש בכך מחלוקת.
הש”ך התיר (סימן שנ”ח סק”א) לעומתו שולחן ערוך הרב החמיר (הלכות מציאה סעיף ד).
יש שחילקו בין השתמשות שמותר לבין אכילה שאסור משום שמכלה את החפץ (הרב רוזובסקי חידושים לבבא מציעא) לצורך מצווה מותר להשתמש בחפץ של חברו כאשר אין חשש שיִפָגֵם מהשימוש- אכילה בסוכה של חברו מותר לעומת קריאה בספרי קודש שאסור שמא יקרע (קצוה”ח סי’ רס”ב, סק”א)