א.     טענות התובע

הנתבע עבד אצלי כאינסטלאטור וכחשמלאי בבית שבנינו. ישנם מס’ ליקויים בעבודתו:

1. ברכת הביוב הותקנה בתוך המגרש של השכן, והיה צורך להעבירה למגרש שלנו. הנתבע הודה שזו אחריותו והתחייב לתקן זאת אך בפועל לא הגיע. לאחר מס’ ניסיונות ליצור עמו קשר שלא צלחו-הוצרכתי לטפל בהעברת הברכה בעצמי. שילמתי לקבלן חיצוני 4000 ש”ח. על ענין זה אני תובע עוד 2500 ש”ח על בזבוז זמן טרחה ועוגמת נפש. סך כל התביעה 6500 ש”ח.
2. הייתה נזילה באזור חדר השינה והמקווה, אמנם לבסוף הנתבע תיקן את הנזילה אך עד אז נוצר נזק לקירות כתוצאה מהרטיבות. הנזק נוצר כנראה כתוצאה משמוש בחלקים שאינם תקינים או באיכות ירודה באופן שישנה סבירות גבוהה לקלקול, לכן אנו זוקפים קלקול זה לרשלנות מצדו של הנתבע. הערכתינו את הנזק הכולל היא 8500 ש”ח.
3. ישנם צינורות שנעשו כהכנה לשימוש של חשמל בגינה. הצינורות חסומים ולא ניתן להשתמש בהם. הערכתינו את התיקון היא 8500 ש”ח.

סך כל התביעה 23,500 ש”ח.

ב.      טענות הנתבע

1. לגבי ברכת הביוב אני מסכים שהעניין באופן עקרוני באחריותי. הסיבה שלא הגעתי לבצע זאת בעצמי הייתה מחמת חוב שהיה לתובע כלפי ולא הסכמתי לעבוד לפני שהחוב יסודר. כמו כן אילו הייתי עושה זאת בעצמי הייתי מוציא לכל היותר כ2000 ש”ח, אך בנסיבות שנוצרו אני מוכן לקחת אחריות על ההוצאה של 4000 ש”ח אך לא יותר מכך. אני מעונין שהתובע יקזז סכום זה מהחוב שבלאו הכי הוא חייב לי.
2. בעניין הנזילה, לפני שעשו ריצוף עשיתי בדיקות שמקובל לעשותן, לחץ מים וכד’, ולא התגלו נזילות. לא הורכבו חלקים שאינם מקוריים וגם כשהיה צורך להחליף-החלקים החדשים היו תקניים וראויים. יתכן שהקלקול נוצר כתוצאה משינוי בלחץ המים השכונתי או פגע טבע אך אינו באחריותי.
3. לגבי צינורות החשמל הסתומים, אני הנחתי צינורות תקינים, לעיתים כתוצאה מיציקת הבטון לרצפה הצינור נמעך, לכן סתימה זו אינה באחריותי. אני מוכן לנסות לתקן את הבעיה אע”פ שכפי שאמרתי אין אני אחראי על מצב הצינורות.

ג.       פסק הדין

1. בפתיחת הדברים נציין שהנתבע טען בפני בה”ד על כך שהתובע חייב לו סכום מסוים של כסף והוא מבקש לקזז את חובותיו מסכום זה, התובע לעומתו טען שהוא שילם את חובותיו כיון שישנם מס’ דברים שהנתבע לא ביצע ויש להוריד את מחירם מערך החוב. כיון שקציבת חוב זה מצריכה דיון בפני עצמו לכן החלטת בה”ד בעניין זה שאם הנתבע חפץ בכך עליו להגיש תביעה נפרדת בעניין זה. אי לכך פסק הדין דלהלן לא יתייחס כלל לעניין זה.
2. בעניין בריכת הביוב, כיון שהנתבע מודה בכך שהוא חייב-עליו לשלם לתובע סך של 4000 ש”ח. התביעות הנוספות בגין זמן וטרחה, מכיוון שאינם נזק ישיר אלא לכל היותר גרמא בנזיקין שהדין הוא שפטור מלשלם על כך (חו”מ שפו), כמו כן הנתבע טוען שהשתהותו היא בגין חובות שלא שולמו לו ייתכן אם כן שיש הצדקה להתנהלותו ומידי ספק לא יצאנו. לסיכום, לא ניתן לחייב את הנתבע ביותר מ4000 ש”ח.
3. בעניין הנזילה אנו רואים את טענת הנתבע שהוא השתמש בחלקים תקינים כטענה סבירה, שכן לא מדובר בחלקים יקרים שיש פיתוי לחסוך בעלויות שלהם. כמו כן ההשלכות של קלקול כאן הם גדולות וחזקה ש’אומן לא מרע אומנותיה’ (ש”ך יו”ד קנה סק”ג), ולכן סביר שאכן היו החלקים תקינים. גם אם נניח שלא כך- מידי ספק לא יצאנו וכלל גדול בדין הוא שבמקום ספק המוציא מחבירו עליו הראיה (בבא קמא מו,ב).

4. בעניין צינורות החשמל על הנתבע לנסות לתקנם כפי יכולתו, שכך מקובל שיש לבעל מקצוע  אחריות מסוימת גם לאחר גמר העבודה. הזמן העומד לרשותו לכך הוא שלושים יום מיום הגעת פסק דין זה. אם הנתבע לא יגיע לבצע את העבודה במהלך זמן זה יוכל התובע להביא בעל מקצוע אחר לשם כך, ועל הנתבע יהיה לשאת בהוצאות.

ד.      החלטה

1. על הנתבע לשלם 4000 ש”ח לתובע.
2. על הנתבע לתקן את צינורות החשמל החסומים, הזמן העומד לרשותו של הנתבע לכך, הוא לכל היותר שלושים יום ממתן פסק דין זה.

תוך שלושים יום.

3. במידה והתיקון לא יעשה בזמן אזי ישלם הנתבע 1500 ₪ עבור האחריות לתיקון[1].
   לחלופין עומדת בפני התובע אפשרות לבחור (תוך שלושים יום נוספים דהיינו עד יא אדר ב) בתיקון ממשי ולהגיש לבית הדין קבלות על כך והנתבע יחוייב בכך.

פסק הדין ניתן בשבט התשע”ו.

“והאמת והשלום אהבו”

בזאת באנו על החתום

[1] על פי שומה שהוגשה לבית הדין לתיקון, בהנחה שאין צורך לשבור ריצוף.