המקרה
נציגים של תלמידי החמישית פנו להנהלת הישיבה בבקשה לעבודה שתממן את טיול סוף שנה. מנהל הישיבה הגיעה להסכמה עימם שהם ינקו את הכיתות כל יום לאחר הלימודים בין השעות שבע לעשר בלילה תמורת 5000 ₪ לחודש. עוד סוכם שהיות ואין מקום בישיבה לאחסון של ציוד הניקיון הם יקצו מקום בכיתה לצורך זה וינעלו את הכיתה וזאת ללא תמורה. ההסכמה הייתה למשך ארבעה חודשים, עד סוף השנה.
כעבור חודש וחצי הודיע נציג החמישית למנהל הישיבה שהם חוזרים בהם היות והתברר שהמנקות קיבלו שכר הרבה יותר גבוהה. לכן הם חוזרים בהם מכל ההסכם וגם מבקשים שיפנו את ציוד הניקיון מהכיתה.
טענות התובע- נציג הנהלת הישיבה
הישיבה עשתה ככל שביכולתה ללכת לקראת הבחורים ולהודיע למנקות הקבועות שהם מפסיקות את עבדתם עד שנה הבאה. כמו כן התמחור גבוה באופן יחסי לעבודה שאינה מקצועית. בשלב זה של השנה אם הפסקת העבודה תתקבל יגרמו נזקים לישיבה.
היא תאלץ לשכור לתקופה קצרה מנקות בעלות יקרה. כמו כן, הישיבה במצב של שיפוצים ואין מקום חילופי לציוד הנקיון. לכן הדרישה היא לעמוד בהסכם או לחלופין לשאת בנזקים שיגרמו לישיבה מביטולו.
טענות הנתבע- נציג החמישית
אין כאן שום מחווה מהישיבה , הפוך, לישיבה נחסך כסף רב. התברר שהשכר מאוד נמוך[1] וזו סיבה מספקת לחזור מסיכום העבודה עד שלא יעלה השכר. כרגע, אין שום רצון לעשות טובה לישיבה כולל המיקום של כלי הניקיון בכיתה הם יוצאו למסדרון.
בירור הדין
- האם ישנה זכות חזרה- פועל או קבלן?
לאור דברי נציגי המוסד שישנם הפסדים בביטול עסקת הניקיון היות והמחיר להעסקת עובדים חדשים הוא יקר. יש לדון מי ישא באחריות להפסד כספי זה.
בהלכות שכירות פועלים (חושן משפט סימן של”ג סעיף ד) מובא הבדל בין פועל שחוזר בו לבין קבלן. פועל החוזר בו ידו על העליונה לעומתו קבלן ידו על התחתונה.
ביאור הדברים- פועל, ידו על העליונה הוא מקבל את כל שכרו היחסי אף אם נגרם למעביד הפסד[2] כתוצאה מחזרתו כגון שהשלמת העבודה יקרה.
קבלן, ידו על התחתונה עליו לשאת בהפסדים שגרם למעביד עקב חזרתו[3].
אם כן יש לדון כיצד להגדיר את עבודת הניקיון של תלמידי החמישית, האם זו עבודה בקבלנות או שהם פועלים?
ניתן לומר שהמאפיין של עבודה קבלנית הוא השכר. כאשר סוכם על שכר גלובלי אשר אינו מחושב לפי שעה, זה הוא קבלן ( רמ”א שם סעיף ה )[4]. ולפי זה אף בענייננו מדובר על עבודה קבלנית שכן הסיכום היה 5000 ₪ לחודש.
אולם ישנה דעה אחרת (סמ”ע סקט”ז) ולפי דרכה, המדד להגדרת עבודה קבלנית הוא האם ישנה הגדרת זמן שבה העובד חייב לעבוד בה. דהיינו, כל שיש זמן מוגדר הרי דינו כפועל כי בזמן העבודה הוא שכור לבעל הבית. רק כאשר הסיכום הוא על התוצר וללא אזכור של שעות עבודה הרי דינו כקבלן. (אז שעות העבודה שלו הם ברשות עצמו ואינו ברשות המעביד)[5].
לאור זאת, עבודת הנקיון אינה נחשבת לקבלנית היות והוגדר זמן לעבודה בין השעה שבע לעשר.
לסיכום, נמצא כי ישנו ספק כיצד להגדיר את עבודת הנקיון שקיבלה עליה הכיתה. לדעה אחת הדבר המכריע הוא צורת התשלום, לכן במקרה המדובר זו עבודה קבלנית.
לדעה שניה, מכיוון שישנה הגדרת זמן לעבודה בין השעות שבע לעשר, הרי דינם כפועל[6].
חזרת פועל על מנת להעלות את שכרו
אולם גם לפי הדעה שהתלמידים מוגדרים כפועלים יש לברר כאשר סיבת החזרה היא רק מתוך רצון להעלאת שכרם האם עדיין ידם על העליונה?
הרמ”א פסק (שם סעיף ד) “אם חוזר מכח יוקר, אין שומעין לו”. דהיינו , מי שחפץ להמשיך לעבוד וסיבת חזרתו אינה אלא מתוך רצון להעלות את שכרו, לא אליו נאמר הפסוק “כי לי בני ישראל עבדים”. לכן מי שחוזר מפני היוקר ידו על התחתונה, ואף במקרה הנידון סיבת החזרה היא העלאת שכר ולפי פסק הרמ”א עליהם לשאת בהפסד שנגרם למוסד[7].
חזרה משמירה על נייר הטואלט
הבחורים התחייבו לאחסן את מזוודות נייר הטואלט בכיתתם ועתה הם מבקשים לחזור בהם. לכאורה דינם כפועל החוזר בו, אך היות והם לא מקבלים כסף עבור הסכמתם אזי אינם עובדים למען הישיבה אלא שומרים בטובה ועל כך כתב מחנה אפרים (סימן יח) כי שומר חינם אינו זכאי לחזור בו משום שאינו נחשב לפועל[8].
אולם למעשה נראה שיכולים לחזור בהם משום שכל הסכמתם לאחסן את הנייר בכיתם הייתה כחלק מעסקת הנקיון. ברגע שהם חזרו בהם וביטלו אותה הרי גם טובה זו בטלה. ובנוסף יש להתחשב בדעות ששומר חינם יכול לחזור בו (מהרי”ק קל”ג).
החלטה
מעמדם של הבחורים שנוי במחלוקת האם הם קבלנים או פועלים. למעשה, יש לפסוק כי ידם על העליונה והם מוחזקים בעצמם[9].
מסקנה- הבחורים אינם נחשבים לקבלנים אלא לפועלים הרשאים לחזור בהם וידם על העליונה.
אולם לא ניתן להתעלם מפסק הרמ”א שפועל החוזר בו מחמת היוקר, ידו על התחתונה.
- יש לפשר בין הצדדים ולחייב[10] את הנתבעים לשאת במחצית מההפסד שנגרם למוסד עקב החלפת העובדים והתייקרות העבודה.
- הנתבעים רשאים לחזור בהם מעבודת הנקיון ומשמירה על הציוד שבכיתתם.
והאמת והשלום אהבו
[1] בית הדין לא מצא ביסוס לטענה זו.
[2] במקרה הנידון המוסד יאלץ לשכור מנקות לתקופה קצרה- רק עד סוף השנה, ולכן ישלם להם שכר גבוה.
[3] נפקא מינה נוספת בהנחה שאכן ישנה פה הונאה במחיר אז קבלן יכול לחזור בו ,אך פועל הוקש לעבד ואין בו דיני הונאה- כפי שנפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רכז, לג “השוכר את חבירו לעשות עמו, בין בקרקע בין במטלטלין, אין לו אונאה”.
[4] שו”ת הרשב”ש (קיב) כתב שליח ציבור דינו כקבלן.
[5] הגהות חכמת שלשמה שלג,ג, ובהרחבה אגרות משה חושן משפט פא,א.
[7] אולם יש החולקים על הרמ”א (נחל יצחק סימן ע”ד סעיף ג) וסוברים כי שזכותו של פועל לחזור בו בכל מקרה אף מסיבות של העלאת שכר.
[8] בניגוד לפועל בחינם וכפי שכתב הרמ”א סימן שלג,ה “פועל שעשה בחנם עם בעל הבית, יכול לחזור אפילו בדבר האבוד “.
[9] קצות החושן סימן שיב ס”ק ה “מיהו נראה דאם אין המלמד רוצה ללמוד בחדש העיבור צריך בעל הבית לשלם לו בעד י”ב חדש, ואין בעל הבית יכול לומר עדיין צריך אתה ללמוד עם בני בחדש העיבור עד שישלם לו בעד חדש העיבור כיון דהמלמד הוי מוחזק בעצמו והו”ל כדין קרקע בחזקת בעלים”.אולם אם עדיין לא שולם שכרם יש המתירים למעביד לעכב את שכרם כנגד הפסדו, כפי שהסיק בפתחי חושן שכירות פרק יא,ג ולא כפי שכתב באורחות המשפטים כלל ד שיש בזה איסור דאורייתא דלא תעבוד בו עבודת עבד ואינו יכול לומר קים לי.
[10] הן מצד דברי הרמ”א והן מצד הדעה שהם קבלנים וידם על התחתונה.