עניני מסחר – חלק ראשון:
מקח טעות
א. החובה להודיע על מום במקח
ב. ייפוי סחורה
ב.1 ייפוי סחורה בהיתר
ג. הגדרת המום
ג.1 המוכר לא חייב להודיע על מום גלוי
ג.2 ביטול המקח והחזרת הממון
הקדמה
כל מוכר שמעוניין למכור מוצר מסוים חייב להודיע ללקוח על כל מום שיש באותו מוצר, לפחות כל מום שנחשב משמעותי לבני אדם. לדוגמה, אדם המוכר רכב אינו צריך להודיע על מום גלוי כמו מכה בפח, את זה כולם רואים; אם הקונה לא אמר כלום סימן שהסכים לקנות כך. אך מום במנוע או בגיר של הרכב, כלומר מום נסתר, דינו שונה וחובה על המוכר להודיע כדי לא להיכשל באיסורים שונים.
השאלה היא מה הדין במקרה שהמוכר לא הודיע על הפגם או שהיה פגם שהמוכר לא הכיר, ואחרי הקניה נתברר ללוקח שיש פגם, האם נבטל את המקח והמוכר יחזיר לקונה את כספו[1], או שמא המקח קיים והמוכר צריך לפצות את הקונה? וכן אחרי כמה זמן הקונה יכול לבטל את המקח? וכיצד נחליט מהו פגם ומה לא נחשב פגם? יש מקרים בהם אין פגם אך יש טעות במקח, כגון אדם הקונה בקבוק שמן המכיל ליטר אחד ולאחר בדיקה התברר שיש בבקבוק רק 960 גרם, או מי שקנה חפיסת תה שאמורה להכיל 25 שקיקי תה ולאחר בדיקה נמצאו בה רק 24 שקיקים, האם גם מקרים אלו נכנסים לגדר מקח טעות?
בימינו, מקובל לתת אחריות על מוצרי חשמל ומוצרים יקרים אחרים. בתקופת האחריות הלקוח נהנה משירות עבור המוצר גם אם התקלה נגרמה בגלל בלאי כתוצאה משימוש מואץ ולא רק בגלל פגם מובנה – צריך לברר מה כוללת אחריות זו: האם בגלל שהאחריות היא גם על פגמים בתהליך היצור, אז גם שתפוג תקופת האחריות יוכל הלוקח לטעון שהמוצר היה פגום מעיקרו, או שאחרי תקופת האחריות, בכל פגם שהוא, אם הלוקח ירצה לתקן הוא יצטרך לשלם מכיסו?
א. החובה להודיע על מום במקח
א. איסור גניבת דעת
רמב”ם, הלכות מכירה, פרק יח, הלכה א
אסור לרמות את בני האדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם, ואחד גויים ואחד ישראל בדבר זה. היה יודע שיש בממכרו מום, יודיעו ללוקח.
ב. איסור “לפני עור לא תתן מכשול”
רמב”ם, ספר המצוות, מצוה “לא תעשה” רצט
לפני עור לא תתן מכשול; הזהיר מהכשיל קצתנו את קצתנו, והוא, שאם ישאלך אדם עצה נפתה בו ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו.
ב. ייפוי סחורה
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, ליקוטים, חלק ב, עמוד 48
וכן נאמר “מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה’ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים” (ויקרא יט, לו), ודרשו חז”ל שכוונת התורה ללמד אותנו בציווי ‘והין צדק’ שבנוסף לכך שכלי המדידה צריכים להיות מדויקים, גם הדיבור צריך להיות מדויק ואמיתי, שהן יהיה הן ולאו יהיה לאו, ולכן, מוכר בחנות חייב לומר את האמת ללקוח. למשל, אם הלקוח מבקש את המקרר עד לסוף החודש והמוכר יודע שאין סיכוי שהמקרר יגיע לפני אותו תאריך, עליו לומר זאת ללקוח, ואם שיקר ללקוח ואמר דבר שבליבו הוא יודע שלא יוכל לקיים הרי הוא עובר על ציווי התורה ‘והין צדק’. ואמנם הניסיון קשה כי יתכן שאם יאמר ללקוח שהמקרר לא יגיע עד סוף החודש הלקוח יעדיף לקנות בחנות אחרת, אבל אמירת האמת יקרה יותר ובסופו של דבר מוכר שיעמוד בדיבורו יצא לו שם טוב, ומסתבר שלטווח ארוך רווחיו יגדלו.
ב.1 ייפוי סחורה בהיתר
הרב משה פינשטיין, ‘אגרות משה’, יורה דעה, חלק א, סימן לא
וכן במפרכסין (סיוע בהשבחת מראה) האדם וכלים שהוא לצבוע שער לבן של עבד זקן לשחור שהוא רק מראה צעיר או לצבוע כלים עתיקי בצבע חדש… אסור, משום שהלוקח אין לו מה להסתפק, ואין לו לשאול כלל, כאילו אמר לו בפירוש – שהכלים חדשים ועבד צעיר, שהרי רואה בברור שהוא כן. אבל במקרה שאחרי מעשה השיפור עדין יש לכל אדם להסתפק שמא הוא ישן משום שמראה כזה נמצא הרבה גם באלו שהם ישנים אין בזה אונאה, כיון שהיה יכול לשאול ולעשות חקירה ודרישה אם היה מקפיד מותר, דכשלא שאל מסתמא אינו מקפיד. ואם מקפיד ומכל-מקום לא שאל מחמת שטעה לחשוב שהכלים חדשים איהו הוא דקא מטעי נפשיה (הקונה מטעה את עצמו) דאין המוכר מחוייב לגלות, כל זמן שהלוקח אינו שואל כשצריך לשאול, ולכן יכול המוכר גם לסלק מה שנתגלה אף שיגרום על-ידי זה שיטעו בעצמם.
ג. הגדרת המום
א. סתם מוצר הוא ללא מומים
רמב”ם, הלכות מכירה, פרק טו, הלכה ה
כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום.
ב. מום הוא דבר שהבריות מקפידים עליו
שו”ת הרי”ף, סימן קנג
ומה ששאלת באיזה מום בטל המקח?… חזינן, כל מידי דקפדי עלה אינשי הרי זה יבטל בו המקח ( המקח בטל בכל דבר שאנשים מקפידים עליו).
ג. מום שרוב בני אדם מקפידים עליו
הרב עובדה יוסף, שו”ת ‘יביע אומר’, חושן משפט, חלק ה, סימן ו
שאלה: בעל חנות מכולת שהניח בשגגה אוכלים תחת המיטה וישנו עליהם, ומכר מהם לישראל אחר, ולאחר שנודע לקונה… ביקש להחזירם בטענה שיש הרבה פוסקים אחרונים שאוסרים אותם אפילו בדיעבד והוא חושש לדבריהם, והמוכר טוען קים לי כהפוסקים המתירים אותם בדיעבד ולא אחזיר לך הדמים.
תשובה: מכיוון שרוב בני אדם אינם מקפידים להחמיר לאסור בזה בדיעבד, לא חשיב מום גמור לבטל המקח.
ג.1 המוכר לא חייב להודיע על מום גלוי
שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רלב, סעיף ז
מכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של זהב, הואיל והלוקח חזי ליה (הלוקח ראה שזה של עץ), מצי אמר ליה: “דטוב כשל זהב אמרתי” (המוכר דיבר בלשון מליצית, ואין טענה ללוקח).
שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל, סעיף י
ראובן תובע לשמעון, “מכרת לי יין בחזקת שהוא טוב”, ושמעון אומר “מה שטעמת אתה נוטל”, הדין עם המוכר.
ג.2 ביטול המקח והחזרת הממון
א. מום גורר את ביטול המקח
רמב”ם, הלכות מכירה, פרק טו, הלכה ג
המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח – מחזירו אפילו אחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא; והוא שלא ישתמש במקח אַחַר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום – הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר.
ב. אי התאמה במשקל, במידה או במניין אינה מבטלת את המקח
רמב”ם, הלכות מכירה, פרק טו, הלכה א ו-ב
א. המוכר לחבירו במדה במשקל או במניין וטעה בכל שהוא – חוזר לעולם; שאין הונאה אלא בדמים אבל בחשבון-חוזר.
ב. כיצד? מכר לו מאה אגוז בדינר ונמצאו מאה ואחד או תשעים ותשע – נקנה המקח, ומחזיר את הטעות, ואפילו אחר כמה שנים. וכן אם נמצאו המעות יתר או חסר מן המנין שפסקו-חוזר[2].
ג. דין פגם שניתן לשלם תמורתו
שו”ת הרא”ש, כלל צו, סעיף ו
שאלה: ראובן מכר לשמעון בית שחזותו הושחתה במעט… ושמעון רוצה לחזור במקח כי אומר שנתקלקלו קודם גמר המקח והוא לא ידע והוי מקח טעות, וראובן טוען שדבר מועט הוא הקלקול לנגד ערך הבית ושהוא ינכה מדמי המכר את קלקול הבית לפי ערך שמאים.
תשובה: רואה אני את דברי ראובן (=שאין כאן מקח טעות ואין שמעון יכול לחזור בו), כי בית מכר לו ועדיין נקרא בית, אם אירע בו קצת קלקול מום עובר הוא ובדמים שהוא מנכה לו יחזור הבית לקדמותו ואין כאן מקח טעות.
ד. אין הגבלת זמן לטענת מום במקח
הרב צבי יהודה בן יעקב, ‘דברי משפט’, מאסף תורני, חלק ד
טענת מום במקח אינה מוגבלת בזמן, ומקורו מדברי הרמב”ם (מכירה, פרק טו, הלכה ג) ‘וכן המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא מום במקח שלא ידע הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא’… הראב”ד בתשובה… וזו לשונו ‘מום שאינו ניכר אלא לבקי ואין ראית הלוקח מועילה בהכרתו, יכול לטעון לעולם שאין דרך בני אדם להראות מקחם לבקיאים לידע אם יש בו מום’, הרי, על-פי הראב”ד יש דרך להראות לתגר מקח לדעת את שוויו. אך אין דרך להראות לתגר את המקח לדעת אם יש בו מום, על כן בטענת מום במקח לא שייך זמן של ‘כדי שיראנו לתגר או לקרובו’ שיחשב מחילה מעבר לזמן זה.
ה. מקח טעות מחמת מום אינו תלוי באחריות
דברי משפט, שם
ניקח כדוגמא מכונת כביסה… אם יתברר אחרי עשר שנים שבמקום תוף נירוסטה הורכב תוף מאלומיניום, נראה פשוט שיוכל לתבוע את החברה להחליף את התוף אף לאחר שלוש שנות האחריות.
ו. תשלום עבור דמי השימוש כשהמקח בטל
שו”ת הרשב”ש, סימן תעו
ואם הבגד (שהתגלה בו פגם) כבר נעשה ממנו מלבוש ולבשו קודם שנגלה המום, והיה מום שלא היה יכול להכירו עד עתה וחוזר הבגד למוכר, וצריך ליתן לו שכר לבישתו כמו שכתב הרמב”ם ז”ל… גבי מוכר בית ומצא בו מום.
הרב יהושע בועז, ‘שלטי גיבורים’, בבא מציעא, פרק הזהב
ראובן מכר לשמעון סוס ושוב נמצאו לו מומין ביד שמעון והוא טוען שברשות ראובן נעשו… אפילו לא הרוויח בו (שמעון) כלום, אלא שעשה מלאכתו, נראה שצריך להעלות לו שכרו. דסוס דומיא חצר, שחייב להעלות לו שכר כשבא לחזור (קונה שחוזר מקנייתו מחמת טענת מום, חייב לשלם את דמי השימוש).
ז. שימוש לאחר שהמום התגלה
ערוך השולחן, חושן משפט, סימן רלב, סעיף ד
בעל חי, אין השימוש ראיה על מחילתו דהיה מוכרח להשתמש בו להרויח על מזונותיו… ושימוש שמצד ההכרח, כגון שהיה בדרך וכיוצא בזה, ודאי דאין זה ראיה על מחילתו (למרות שמצא בבעל החי מום המשיך להשתמש בו כדי להתפרנס, אין זה מעיד שוויתר ומחל על הפגם שיש בבעל החיים).
ח. מקח טעות בשל מום, סעיף 6 לתיקון החוק – התיישנות
דבר ח”כ פנחס שיינמן, ח”כ מטעם מפלגת ‘חזית דתית-לאומית’, תש”ם
ברור שכוונתה של הצעת החוק היא לתקן ולא לקלקל ולעוות. אם כן, מדוע צומצמה תקופת ההתיישנות לשלוש שנים, במקום תקופה של שבע שנים שהייתה מקובלת עד כה? וזאת כאשר מדובר בנזקי גוף כתוצאה מפגם במוצר. הנה שוב דוגמה משולחן ערוך בנזקי ממון, ועל-אחת-כמה-וכמה בנזקי גוף. בחו”מ, ס’ רלב, סע’ ג נאמר: ‘המוכר לחברו קרקע או עבד או בהמה או שאר מיטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מק טעות הוא’. אין אפוא בכלל הגבלה בשנים לפי החוק העברי המקורי, ואם עד כה הייתה מקובלת הגבלה של שבע שנים לתקופת ההתיישנות, מדוע בא עתה הצמצום לתקופה של שלוש שנים?
סיכום
התורה אוסרת למכור מוצר בעל מום בלי להודיע לקונה. יש הבדל בין מום נסתר למום גלוי: כאשר נמכר מוצר עם מום נסתר ללא ידיעת הקונה, אין הקונה מוחל על המום, וזכותו לבטל את המקח אף אם לא התנו על כך מראש. כמו-כן אין לקונה הגבלת זמן בביטול, כי יתכן שהכיר את המום רק לאחר זמן רב. טענת המוכר שהאחריות לבדוק את החפץ מוטלת על הקונה, אינה מתקבלת, אדרבא, המוצר חוזר למוכר והקונה מקבל את מלוא כספו חזרה. במוצר בעל מום גלוי המוכר לא חייב להודיע ללוקח, שהרי קניית המוצר עם המום הגלוי מוכיחה שלקונה לא אכפת מהימצאות המום.
בדברי הרשב”ש וה”שלטי הגיבורים” ראינו שכאשר יש ביטול מקח והקונה השתמש בינתיים בחפץ, עליו לשלם למוכר את דמי השימוש במוצר, לכן, במקרה כזה, המוכר יחזיר לקונה את סכום הקניה לאחר ניכוי ערך ההשתמשות.[3] הרי”ף אומר שהגדרת מום לענין ביטול המקח נקבעת על-פי דעת בני אדם: מוצר שבני אדם רגילים בדרך כלל להקפיד עליו, ולקנות אותו ללא מומים – מום באותו מוצר נחשב מום.[4] הרב עובדיה יוסף מסביר שהכוונה היא לרוב בני אדם, אך אם רק מיעוט אנשים מקפידים על הפגם, המום לא ייחשב כדי לבטל את המקח. יש מקרים שבהם יש טענה ללוקח על טעות של המוכר, אך אין בטענה זו כדי לבטל את המקח, אלא שהמוכר לפצות את הקונה, לדוגמה בטעות במניין או במשקל, על המוכר להחזיר להשלים לקונה את מה שחסר במשקל או במידה או במניין. הרא”ש כותב שאין ביטול מקח במקרה שהיה פגם בדבר צדדי או בדבר הניתן לתיקון, אך המוכר חייב לתקן את הפגם או לשלם את ההפרש שבין המוצר השלם למוצר הפגום.
בימינו, רבים מן המוצרים נמכרים באחריות. הרב צבי בן יעקב סובר שאין האחריות על מוצר מתייחסת לפגמים בתהליך היצור אלא רק לבלאי, לכן אם יתברר שהיה פגם במוצר כבר בשעת הקניה, יש טענת מקח טעות גם לאחר תום תקופת האחריות. הרמב”ם אומר שכאשר הקונה גילה את המום ובכל זאת השתמש בחפץ, זו ראיה שהוא מקבל את החפץ כמות שהוא ומחל על המום ואין לו יותר אפשרות לבטל את המקח או לקבל פיצוי. אך בעל ערוך השולחן אומר שאם יש לקונה טענה סבירה מדוע המשיך להשתמש במקח, אף-על-פי שידע מהמום ולא היתה כוונתו למחול עליו, אין שימוש כזה מהווה ראיה שמחל ועדיין יכול לבטל את המקח.
[1] גם במקרים בהם המקח בטל והרכב חוזר לידי הבעלים הראשון, יש לדון מה נעשה ביחס לאותם ימים שהקונה הספיק להשתמש בחפץ וליהנות ממנו; יתכן שעליו לשלם למוכר את דמי השימוש של אותם ימים – למרות שהמקח בטל, שהרי הוא נהנה מן הרכב כל אותו זמן.
[2] מבאר בעל פירוש ה”מגיד משנה”, שם: “האי ‘חוזר’ פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר”.
[3] הדרך לחישוב ערך ההשתמשות היא מורכבת ולא עסקנו בה.
[4] לשם המחשה, מום בעגבנייה לא ייחשב מום, אך מום במחשב חדש אכן ייחשב מום.