שולחן ערוך יורה דעה קס”ב

יש מי שאומר דמותר ללוות ככר לחםבככר לחם, כמטבע של כסף, דמאחר דדבר מועט
הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה.

שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ג הלכות ריבית

מפרש בכוונת רש”י דלא מתחשבין אינשי להלואות קטנות המצויות כאלו דככר בככר וכה”ג במעט מלח במלח לחשבון שיוי כסף לומר בשעת הלואה שלותה לחם השוה כסף כך וכך ובשעת תשלומין לומר ששלמה לחם השוה כך וכך.כל חשבונם הוא על משקל מלחם לבד וכדומה כמו שלא היה כלל ענין מטבע בעולם, שכל החשבון היה אז על דבר זה בלבד על ענין איכותה וענין כמותה ולא היה ממילא בזה ענין יוקר וזול כלל, ולענין דברים אלו המצויין תמיד אצל על אדם ומצויין ללוות זמ”ז הוא ממש כהלואה מטבע כסף בכסף שההיתר הוא משום שליכא ענין יוקר וזול כלל.

דיני ריבית   “קול צופייך” – גיליון 312    הגאון הרב מרדכי אליהו זצ”ל

שאלת קמח או סוכר והחזרתם
מהדין, אשה ששאלה מחברתה כוס סוכר וכדו’, וחברתה נתנה לה כוס שאינה מלאה עד הסוף, צריך להזהר להחזיר לה במדויק, שאם תחזיר לה כוס גדושה, זה ריבית כיון שזה דבר קצוב, ובדבר קצוב יש איסור ריבית (סאה בסאה אסור).

כיום ישנם ביצים בגדלים שונים (מס’ 1, 2 ,3), ואם ביקשה משכנתה כמה ביצים, והיא הביאה לה ביצים מס’ 3 שהם קטנות, יש להזהר להחזיר מאותו הגודל, שאם תחזיר לה ביצים מספר 1 שהם גדולות, הרי שזה ריבית.

כמו כן, אם בקשה ככר לחם מחברתה והיא הביאה לה ככר לחם שלם, יש להחזיר לה מאותו סוג, שאם תחזיר לה לחם פרוס הרי שיש בזה ריבית, כיון שמחירו יקר יותר.

ולמעשה, כיום שיש שפע גדול, והשאלת קמח וסוכר אינה נחשבת לדבר יקר, לכן מותר להחזיר לא בצורה המדויקת ביותר כיון שלא מדקדקים בזה. אבל אם נתנה לה שכנתה סוכר בכוס צר או קטן, לא תחזיר לה בכוס רחב או גדול, וכן אם הביאה לה פיתה קטנה לא תחזיר לה פיתה גדולה וכדו’ כלומר במקרים שהשינוי הוא גדול יש בזה בעיה של ריבית