תביעה בגין תיקון פקסימיליה

תאור המקרה

מיכאל [שם בדוי] מסר לתיקון את מכשיר הפקס וקיבל אותו רק לאחר עשרה חודשים , מתוקן.

הוא נתבקש לשלם 250 ש’ח עבור התשלום ,בפועל הוא שילם 150 ש’ח, עקב ההמתנה הארוכה לתיקון.

לאחר ימים ספורים המכשיר שוב התקלקל תקלה שאינה בהכרח קשורה לתיקון הראשוני.

טענות

תובע– נגרם לי הרבה עוגמת נפש במשך כל התקופה ומגיע לי פיצוי כספי על כך. במשך כל התקופה בקשתי חזרה את המכשיר אף ללא שיתוקן לכן אני פטור מכל תשלום.

בנוסף המתנתי כעשרה חודשים. לסיכום אני תובע 150 ש’ח בחזרה ודמי עוגמת נפש.

נתבע– העיכוב אינו תלוי בי, אני מסרתי את המכשיר לתיקון בנתיבות, החנות נסגרה ולקח הרבה זמן לאתר את המכשיר.הבהרתי מראש למיכאל שאין ביכולתי לתקן את המכשיר ואמסור אותו לתיקון בנתיבות. הסכום אשר מיכאל שילם הוא התיקון נטו ללא שום רוח מצידי. בנוסף לכך המחיר היה 250 ש’ח ובקושי רב הצלחתי להוציא את המכשיר בסכום הנמוך שמיכאל הסכים לשלם. עשיתי פה רק טובה ואין סיבה לשום תביעה כלפי. אומנם כשראיתי שהתיקון גוזל ממני זמן רב בקשתי דמי שירות אבל בפועל הם לא שולמו. [“אני לא תובע אותם ולא את 100 השקלים הנותרים”]

בנוגע לקלקול החדש אני מוכן להחזיר את המכשיר לטכנאי אבל ללא שום אחריות מצדי, אם הבעיה היא אותה בעיה ישנה , הוא יתקן ללא תוספת תשלום, אבל אם זו בעיה חדשה הוא יגבה תשלום וכל האחריות עליו.

בירור הדין

בעניין התביעה הכספית של התובע להחזיר לו את כסף התיקון סך 150 ש’ח, נראה פשוט שאין בסיס הלכתי לתביעה זו. היות ומראש התובע התחייב לשלם את עלות התיקון ובפועל המכשיר תוקן , הרי התובע מחויב בדמי התיקון . על אף אריכות הזמן אין יכולת חזרה, הנתבע מסר את המכשיר לחנות ובשלב שהתובע רצה לחזור בו אי אפשר היה לאתר את הטכנאי.

בעניין התביעה לדמי עוגמת נפש , כאשר אין נזק לא ניתן לחייב ממון ואף אם יוכח שנגרמו הוצאות וכן ביטול זמן לתובע אין זה אלא גרמא בעלמא. אין זה עדיף ממבטל כיסו של חברו שפטור.

בנוסף לכל הנ’ל הנתבע לא עיכב בידיים את החפץ .

לבעלי הדין היה חשוב לברר באופן עקרוני , מה הוא מעמדו של הנתבע? האם הוא שומר חינם או שומר שכר?

מצד אחד לא דובר מראש על דמי שירות וכן הנתבע טוען שכל כוונתו הייתה לעשות טובה, ולפיכך דינו כשומר חינם. מצד שני התובע לא הבין כך, מצדו היה ברור שלא מדובר על טובה אלא על שכר.

נראה שמעמדו ההלכתי של הנתבע הוא כשומר שכר. הנתבע הוא בעל מקצוע המתקן מכונות כביסה , הוא תיקן מכונה כזו לתובע. בעקבות תיקון המכונה פנה אליו התובע שיתקן גם את הפקס. ברור שהתובע התכוון לתיקון בשכר. הנתבע ענה שהוא בעצמו אינו יכול לתקן אבל הוא יעביר את זה לנתיבות לתיקון. לא דובר מפורש על שכר אבל כל ההקשר מראה שאם הנתבע היה מבקש שכר שירות היה מקבל. די בכך שיש לו אפשרות לגבות דמי שירות כדי להפוך אותו לבעל עניין בתיקון וממילא לשומר שכר. אם הנתבע צודק שהוא עשה את הכול בדרך של טובה , למה בשלב מאוחר הוא דרש דמי שירות? זה מראה שבאופן עקרוני היות והוא עוסק בתיקונים ועל בסיס זה פנו אליו, יש לו זכות לגבות דמי שירות.

היה ניתן לומר שהכול תלוי האם בפועל נגבו דמי שירות או לא. אולם נראה שעצם האפשרות לרוח היא מכניסה את האדם למעמד של שומר שכר. ראיה לדבר מהגמרא בב’ק נו המלמדת אותנו על כך שעצם האפשרות להיפטר מנתינת צדקה לעני הופכת את השומר אבידה לשומר שכר. ובהלכות אומנים סימן ש’ו סעיף ד ברמ’א מובאת דוגמא לשומר שכר שהרוח שלו אינו מובטח. יש להוסיף שתמיד ישנו רוח עקיף לנתבע מעצם זה שהוא מוסר לתיקון לאומנים קבועים ומסתמא הם גומלים לו ומפנים אנשים אחרים אליו.

לכן אם הייתה הבהרה חד משמעית שכל העניין הוא טובה בלבד אז ברור שדינו כשומר חינם, אבל במצב הנתון נראים הדברים שדינו כשומר שכר.

המסקנה המעשית מהבירור הנ’ל היא ששומר שכר נדרש ליותר מאמץ מאשר שומר חינם [חושן משפט סימן ש’ג סעיף ח]. לכן היה על הנתבע לטרוח על מנת למצוא את המכשיר. אין הוא יכול לסמוך על נסיעותיו השבועיות לנתיבות, עובדה שבפועל עברו שבעה חודשים וזה הוא זמן שאינו סביר. ברור שסגירת החנות היא אונס ועל כך אין מה לבוא בטענות. אבל לשומר שכר ישנה אחריות להשתדל להביא את החפץ [ב’ק קט] . שומר חינם אינו צריך לצאת מגידרו ודי לו להשתדל באופן סביר.

מסקנה

הנתבע פטור מכל חיוב ממוני, עם כל זאת כדאי שיפייס בדברים את התובע על הצער שנגרם לו במשך זמן התיקון ובכך יתקיים “והאמת והשלום אהבו”.