עובדות מוסכמות

בעל הרכב הכניס את רכבו לתיקון במוסך. לאחר כמה ימים התקשרו אליו והודיעו לו כי הרכב מתוקן. לאחר ששילם הוא החל לנסוע ואז נדלקה נורת אזהרה בלוח השעונים. בעל הרכב החליט להמשיך בנהיגה מתוך מחשבה שאין בעיה ברכב והנורה סתם דלוקה. לאחר נסיעה נוספת הרכב נעצר, התברר שנגרם נזק לראש המנוע כתוצאה מקלקול במשאבת המים.השאלה מי ישלם את תיקון?

בירור הדין

א. אחריות המוסך

יש לדון מה היא אחריותו של בעל המוסך לנזק? האם הוא נחשב למזיק בגרמא ואז הוא פטור או יש פה אחריות ישירה המוגדרת “גרמי” וחייב?

למדנו בגמרא בבא קמא דף צט: “המראה דינר לשולחני ונמצא רע, חייב”. במקרה זה אין מעשה בידיים אלא רק ייעוץ המתברר כעצה רעה ובכל זאת השולחני חייב.

זו דוגמא לנזק שנגרם על ידי דיבור ובכל זאת האדם חייב מדין גרמי.

ב. חיוב על דיבור שגרם לנזק

בדברי השולחן ערוך מובא תנאי לחיוב השולחני: “המראה דינר לשולחני, ואמר לו: יפה הוא, ונמצא רע, אם בשכר ראהו, חייב לשלם, והוא שיאמר לשולחני: עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים”. (חושן משפט סימן שו סעיף ו).כלומר, רק אם הניזק סמך על המייעץ לגמרי אזי ישנו חיוב. בעל הרכב סמך בצדק על דברי הפועל אשר אמר לו שרכבו תקין, ולכאורה יש לחייב מדין גרמי[1].

ג. נורה שדלקה

יש לדון מה היא אחריותו של הקונה לנזק. מצד אחד התברר שהייתה בעיה במשאבת מים מיד ביציאתו מהמוסך. מראש, הוא קיבל רכב שאינו תקין. אך מנגד היה לו חיווי של מנורת זהירות, והוא החליט במודע להתעלם מכך. נראה שנקודה זו מכריעה את הכף לחובתו. היה על בעל הרכב להפעיל שיקול דעת אחראי ומיד לעצור את הרכב. נראה שיש כאן פשיעה מצידו ואם היה עוצר מיד לא היה נגרם נזק. במקרה זה בעל המוסך אינו דומה לשולחני כי ישנה נורית אזהרה המהווה הגנה מפני קלקול המנוע. דוגמא לדבר יש להביא ממה שנפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רלב סעיף כב “הלוקח מקח ונמצא בו מום, ואחר כך אבד או נגנב, הרי הוא ברשות הלוקח, עד שיחזיר המקח למוכר. ואם התליע או נפסד מחמת המום, הרי זה ברשות מוכר,ואם היה לו להודיע למוכר ולא הודיעו, ה”ז ברשות לוקח“.
כוונת הדברים שאף שהקונה רכש חפץ שיש בו מום וביכולתו להחזיר את החפץ בחזרה למוכר. אם החפץ התקלקל עד שהחזיר אותו למוכר על הקונה לספוג את הנזק. הסיבה שעל הקונה היה מוטל להודיע מיד למוכר ואז הוא היה דואג לכך שלא יגרם נזק. אם כן ניתן ללמוד מכאן שכל פעם שהקונה יכול לעצור את הנזק הוא אשם.
ואף שבעל המוסך לא תיקן היטב את הרכב מי שגרם בפועל לנזק הוא בעל הרכב. הטענה שאין להתייחס לנורת האזהרה כי רכב שיצא ממוסך הוא בודאי תקין וכנראה שהנורה נדלקה ללא סיבה. טענה זו אינה מתקבלת. רכב הוא דבר יקר לכן מקובל בציבור להתייחס לנורה ברצינות.

סיכום

א. בעל המוסך פטור מתשלום על הנזק שנגרם לראש המנוע.

ב. בעל המוסך חייב לתקן שוב את משאבת המים שלא תוקנה כראוי.

ג. ראוי שבעל המוסך יתקן את ראש המנוע בעלות נמוכה כי בצורה עקיפה הוא שותף לגרימת הנזק.

[1] יש להעיר שהמקרה שלנו אינו ממש המקרה בשולחני ששם נעשה ההזק מיד בדיבורו של השולחני. כאן ההזק למנוע נגרם רק לאחר זמן.
בדיני מקח טעות מצאנו שזו אחריות המוכר-סימן רל’ב סעיף כב ‘אם התליע ונפסד מחמת המום הרי זה ברשות המוכר’. אומנם מקח טעות מבטל את הקנין למפרע לכן מה שנגרם לחפץ הוא עדיין ברשות המוכר.