ביום רביעי ד בכסלו תשע”ה (25/11/14), התקיים בשדרות מושב בנושא פערים בחברה קירוב פרפריה למרכז. הרב דוד לאו פתח את הדיון בחובה של החברה בישראל לדאוג לצמצום הפערים הכלכליים בבחינת וחי אחיך עמך.
הרב בראלי הציג את נושא המושב. בסקירה שלו הובאו דברי הרמב”ם בהלכות מתנות עניים כי ישנה חובה ציבורית לדאוג לקופה שממנה יקנו אוכל לנצרכים. זו חובה על השלטון ויש בידו סמכות לכוף על כך. לעומת זאת ישנה חובה אישית על כל אחד לתת צדקה לפי יכולתו. הצדקה האישית יכולה להנתן לפי שיקול דעתו של האדם והקרוב קרוב קודם. הצדקה הציבורית מיועדת לכולם בשווה ואסור להעדיף אחד על פני חבירו. בנוסף הובא פסק שולחן ערוך שמוטלת על ראשי הציבור החובה לפקח על מחירים של מוצרי יסוד ולא להתערב במוצרי יוקרה. לאור זאת הדיון הוא האם נכון שהמדינה תשתמש בכוחה לחוקק חוקים ותכפה על מעסיקים לשלם שכר שווה בין הפרפריה למרכז? דהיינו, חברה שמעסיקה עובדים במקומות שונים תאלץ לשלם להם שכר שווה.
הרב בראלי טען שלא נכון לעשות כך כי המעורבות הממשלתית צריכה להצטמצם רק לשכר מינימום ופיקוח על מוצרי יסוד. על מנת לפתור את הפערים הציעה הרב את הגישה של – צאו והתפרנסו זה מזה. לאור ההלכה שצדקה אישית יכולה להיות מופנית לפי שיקול דעתו של הנותן יש להטיל על חברי העיר והקהילה את האחריות לעזרה הדדית. למצוא מקומות עבודה ואף לעודד דווקא צריכה מקומית .
להלן מצורף דף עמדה שחולק לבאי הכנס.
“פערי השכר במדינת ישראל הינם מהגבוהים בעולם לפי דרוג OECD . השכר הממוצע בפרפריה קטן בעשרות אחוזים מהמרכז. ומתברר שאותה חברה משלמת לעובדים במרכז יותר מאשר בפרפריה. אומנם המדינה מנסה לעודד פתיחת עסקים חדשים אך השכר נשאר נמוך בייחס למרכז. ישנה הצעה כי המדינה תתערב ותקבע בחוק להשוות את תנאי השכר של אותה חברה בכל חלקי הארץ. בדומה חבר הכנסת עמיר פרץ יזם הצעת חוק לחייב את רשתות המזון למכור במחיר אחיד בכל הארץ. זאת לאחר שפורסמו נתונים (מצורף נספח) על כך שדווקא בפרפריה המחירים יותר יקרים מאשר במרכז.
הצעות אלו מעלות שאלות כלכליות ומוסריות. ראשית בהבט הכלכלי, האם הצעות אלו אכן ישיגו את מטרתם? ובנוסף זו גם שאלה מוסרית האם יש זכות לציבור להתערב בקביעת משכורות ומחירים בגופים פרטיים?
על מנת לבחון את הדברים בהבט במוסרי שלהם נעזר במשפט העברי. הפסיקה ההלכתית (חושן משפט סימן רל”א) מגבילה את כוחם של נבחרי הציבור להתערב בשוק הכלכלי. ההתערבות קיימת רק כלפי מוצרי יסוד שבהם יש חובה לפקח על המחירים אך בשאר המוצרים המחיר נקבע לפי כללי השוק בהתאם לביקוש ולהיצע.
גם בהבט הכלכלי יש לפקפק האם החוק ישיג את מטרתו ואולי המצב דווקא יחמיר כי השפעת החוק תגרום לכך שההיצע בפריפריה יקטן. וכך הביעה התנגדות הכלכלנית הראשית של הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, בתיה גוטל, שאמרה “כי הבעיה של פערי המחירים מוכרת, אך לא ניתן לדעת אם הצעת החוק של ח”כ פרץ תשיג את מטרתה.”
רשתות השיווק ימנעו ממכירת מוצרים שעלות השינוע שלהם יקרה וכוח הקניה המקומי אינו גדול. נראה שההתמודדות קהילתית מהשטח היא המפתח ל פערי השכר והמחיר.
התאגדות של קהילות שונות ביישוב מתוך רצון להשפיע על הפערים המדוברים היא שתביא את השינוי המיוחל. התארגנות להעדפת תצרוכת מקומית ולהחרמת מוצרים יקרים וחברות שבהם השכר נמוך. כמובן שהעירייה יכולה לסייע ולעודד קניה בחנויות מקומיות אך לא באמצעות חוק וכפיה.
גישה זו מושתת על התפיסה היהודית במצוות הצדקה לפיה ישנה זכות קדימה לעניי עירך על פני עיר אחרת. ובתלמוד (מסכת סוכה לד) מובא שאמורא בשם שמואל יזם חרם צרכנים מתוך רצון להתמודד עם הפקעת מחירים. וכן לאחרונה קרא הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ’ דיויד גילה, לשימוש בחרם צרכנים. לסיכום הפניה לתושבי הפרפריה לקחת אחריות על עצמם בתחום הכלכלי ולפעול בצורה קהילתית להפעלת לחץ צרכני למחיר ושכר הוגן.”
לצפיייה בקטע וידאו מהמושב: