יב סיוון תשע”א

בעניין שבין
גבי – תובע
לבין
משה – נתבע

א. העובדות:
משה (להלן הנתבע) הביא לגבי (להלן התובע), בעל עסק למכשירי חשמל וטלפונים ניידים, את מכשיר הטלפון הנייד שלו ע”מ לתקנו. במכשיר הטלפון היה סדק שנראה ע”ג המסך. המכשיר תוקן והנתבע שילם 200 ₪. לטענת הנתבע כבר בערב באותו יום שנתקבל המכשיר אצלו בחזרה מהתיקון, החלו להיראות ע”ג המסך רצודי צבע. הנתבע חזר והפקיד את המכשיר בידי התובע ע”מ לתקן בעיה זו.
התובע בידיעת הנתבע שלח את המכשיר לתיקון אצל מומחה. לטענתו הוא ביקש מהנתבע את הסכום ששילם למומחה כיוון ששילם מכספו למומחה.
הנתבע סירב לשלם כיון שלדעתו כבר שילם על תיקון, לבסוף הסכימו שישלם 100 ₪ נוספים והוא שילם. הנתבע קיבל את המכשיר בחזרה והוא פעל באופן תקין כשיצא מן החנות, לטענת הנתבע המכשיר פעל באופן תקין רק שלושה ימים, לאחר מכן נוצרה בעיה שמסך המגע לא תיפקד.
הנתבע החזיר שוב את המכשיר לתקון, המכשיר תוקן והתובע דרש 130 ש”ח, עבור החלפת החלק של מסך המגע. יש לציין שמדובר בחלק נוסף ולא המסך עצמו שכבר תוקן קודם לכן. הנתבע סירב בטענה שהתקון הוא באחריות התובע ואינו צריך לשלם, לאחר ויכוח הוא הסכים לשלם רק 50 ₪, והם לא הגיעו לידי הסכמה.
הנתבע נטל את המכשיר מהחנות ולא שילם בינתיים על התיקון.

ב. הטענות:
התובע: דורש 130 ש”ח עבור תקון מסך המגע או לחילופין את החלק שהוחלף בחזרה. הקלקול שקשור למסך מגע אינו כלול באחריותו, כיון שהמכשיר יצא מן החנות תקין והקלקול אירע לאחר זמן, אין זה כלול באחריותו, זהו קלקול בפני עצמו.

הנתבע: אינו מסכים לשלם או להחזיר את החלק, לטענתו כל הקלקולים מלבד הסדק אירעו מחמת התובע ולכן הם באחריותו. אע”פ שנאות לשלם את התיקון השני, אך את התיקון השלישי אינו מוכן לשלם.

ג. בירור הדין:
א. ישנו ויכוח היכן קרה הנזק לפלאפון האם אצל גבי או משה? לעניין זה אין זה חשוב אם משה עצמו עסק בתיקון או שלח אותו למומחה אחר בכל מקרה האחריות במקרה זה על משה.
ב. בנדון דידן, גבי אינו יכול לעון בוודאות שמשה הזיק למכשיר, הרי הוא לא ראה זאת!
שיטת הסמ”ע (עה ס”ק מט), שגם ידיעה שאינה חושית אלא ע”פ שקול דעת, דינה כטענת בריא, ומועילה אפילו לתפיסת ממון, נראה שגם לדבריו אין לראות בטענה בנדון דידן, טענת בריא. טענה על פי שיקול הדעת היא דווקא כאשר שקול הדעת אצל הטוען הוא בבחינת נסיבות שכמעט מכריחות את המסקנה, אך בנדון דידן גם הסמ”ע יודה שאין כאן בסיס מספיק לטענה שהרי גם הנתבע עצמו טען שהמכשיר פעל במשך שלושה ימים, וייתכן שהקלקול אירע מסיבות אחרות (ועיי”ש בש”ך ס”ק סד שנחלק על הסמ”ע).
יתירה מזאת, המכשיר עצמו הגיע למתקן במצב שיש בו קלקול ידוע, היה סדק במסך מחמת מכה שהמכשיר קיבל, א”כ בהחלט ייתכן שהקלקול האחרון הוא תוצאה עקיפה של פגיעה זו במכשיר.

כמו כן מצאנו בהלכה בעניין טענת מקח טעות, שכלל גדול הוא שכשיש ספק היכן אירע הפגם, כל שנמצא הפגם ברשותו עליו להביא ראיה. לכן אם נתגלה המום כאשר החפץ כבר ברשות הקונה, הקונה צריך להביא ראיה שהמום אירע אצל המוכר, וכל שלא הביא ראיה עליו לשלם גם אם עדיין לא שילם ולא אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה (שו”ע חו”מ רכד ב’, רלב יא’).
ד. אנו דוחים את דרישת משה תובע לקבל את חלק המסך מגע בחזרה. יש להניח שהוא היה מעוניין להקנות לנתבע חלק זה במסגרת התיקון והנתבע מעוניין לקנות. כיון שהטלפון הגיע לידי הנתבע הרי נעשה בעלים על החלק הנ”ל אלא שנתחייב לשלם לתובע.

ד. החלטה

על הנתבע משה לשלם סך 130 ש”ח לתובע גבי.
התשלום – תוך 7 ימים ממתן פסק הדין.

והאמת והשלום אהבו