שאלה:

בעל משפחה שאל רכב משכינו לשם טיול בגולן. לאחר שלוש וחצי שעות נסיעה הגלגל התפנצ’ר , הנהג החליף גלגל ונסע לתקן את הפנצ’ר. התברר שהצמיג נהרס ולכן העלות הייתה גבוהה 150 ₪ .
למחרת בבקר לרוע מזלו של הנהג, התגלה שבמשך הלילה כאשר הרכב עמד בחניון נגרם לו נזק –הבקליט נשברה, כנראה על ידי רכב חולף. הנהג חזר לשדרות בבושת פנים ובא לשאול כיצד לנהוג עם ההוצאות שנגרמו לו- עלות פנצ’ר ותיקון הבקליט?

תשובה:

בירור הדין-כאשר אדם משאיל רכב הוא יודע שיגרם בלאי טבעי לרכב. אף על פי כן הוא מסכים לכך. הבלאי זניח ביחס למצות החסד. הגמרא מרחיבה את הרעיון של הבלאי למקרים נוספים. כאשר הבהמה מתה מחמת מלאכה השואל פטור.הטעם המובא בגמרא בבא מציעא [צו:] “לאו לאוקמא בכילתא שאילתה“. אומר השואל- אני לקחתי את הפרה להשתמש בה ולא להעמיד אותה ברפת. כוונת הדברים היות והמשאיל יודע שישנם נזקים הנגרמים בגלל השימוש ובכל זאת הוא נותן,סימן שנתינת הרשות כוללת מחילה על כל נזק שיגרם מחמת השימוש.
מסקנה – עלות התיקון של הפנצ’ר מוטלת על בעל הרכב ולא על השואל. ביחס לתיקון הבקליט יש לחייב את השואל ולא את בעל הרכב. כאן הנזק לא נגרם תוך כדי נהיגה, הרכב חנה ומי שהוא פגע בו. שואל חייב לשלם גם במקרה אונס לכן עליו לתקן את הבקליט.